בין תקומה לתחייה...
26.6.2007

כמה יהודים חיים כיום בפולין? דומה כי העם היהודי ובמיוחד הישראלים עסוקים כול העת בשאלות דמוגרפיות. פגשתי לפני כעשרה ימים בוורשה את הרב מיכאל שודריך, הרב הראשי של יהודי פולין, ושאלתי אותו את השאלה הזאת. תשובתו הפתיעה אותי, או שמא לא הייתה צריכה להפתיע אותי.
>>>

"מיובל לשישים- העשור שחלף"
6.6.2007

לפני כחודש ימים, נאם הסופר והאב השכול  דוד גרוסמן בפני סופרים עמיתים בכנס בניו יורק . כך אמר בין השאר:
"ואני כותב את חיי הארץ שלי, ישראל. ארץ מעונה, מסוממת מעודף היסטוריה ,מעודף רגשות שמעבר ליכולת ההכלה האנושית, מעודף קיצוניות של אירועים וטרגדיה, מעודף חרדות ופיכחון משתק, מעודף זיכרון, מתקוות שנכזבו, מנסיבות גורל שהוא יחיד במינו בין כל עמי העולם;
>>>

משהו מסנטה פה
28.5.2007

"..וכך, המטבע הוטל, והתגלגל באוויר מצד אל צד; פעמים נחת ופניו כלפי מעלה, ופעמים כלפי מטה. האדם, אמת-המידה של הדברים כולם, הוא שמדבר כאן מגרוני ומספר במילים שלי את שראו עיני. ייתכן שמתוך עשר הטלות אפשריות של "עץ" ראיתי אני רק "פּאלי" אחד , ולהיפך.
>>>

בעקבות וינוגרד...
7.5.2007

השופט וינוגרד קרא בקול שקט ולקוני למדיי את מסקנות דוח הביניים של הוועדה שהוא עומד בראשה. הדוח הסופי יתפרסם בשלהי הקיץ ויעסוק בשיבושי המלחמה, בפגיעה בעורף, בהתמשכות הקרבות.
>>>

 שליחי קיץ
16.4.2007

בהתקרב הקיץ, המחלקה לחינוך יהודי-ציוני רוגשת. כולם מתכוננים להכשרות. המכון לשליחים נערך להכשיר את השליחים החדשים, היחידה לשליחות "ערבים" רוקמת את תוכניות ההכשרה שלה, העמותות המשגרות לחו"ל את "הכוללים הציונים" ואת "בנות השרות לאומי" תרות אחרי ימי הכשרה נוספים וה"חוויה הישראלית" נרתמת לגייס מדריכים ומורי דרך.
>>>

קוצים בכרמים
27.3.2007

שוב התיישבנו, איתן ואני, לפרק לימוד. הפעם הוא הביא קטע העוסק בלכידת רשעים או גנבים, ואני תוהה מה כבר אנחנו יכולים ללמוד ממנו, בימים אלה בהם אנשי ציבור מואשמים בכל מיני עברות ופושעים מועדים חומקים מרשויות החוק.
>>>

השומר הבונד אנוכי...
17.3.2007

חזרתי מארגנטינה עם סיפור עצוב על מריו (מאיר) נירנברג שהיה ממנהיגי הבונד בארגנטינה, ממקימיו ומנשיאיו של בית ספר י. ל. פרץ שנרכש לימים על-ידי הסוכנות היהודית כדי לשכן בו את במ"ה – הוא בית המחנך היהודי המציע שלל פעולות ברוח ציונית למחנכי היבשת.
>>>

ירושלים היא עיר געש
20.2.2007

ירושלים גועשת כל אימת שנוגעים במקדשיה, בתהומיותה ובשמיים שלה. אי-אפשר לחפור את אדמתה מבלי להזעיק את שומרי העצמות היבשות, לפתוח מנהרה מבלי לחולל אינתיפאדה, לייצב גשר במעלה המוגרבים מבלי לעורר שנאות רדומות. כולם מקפידים על קדושתה וכולם חושדים בכולם שהינה עומדים לחלל אותה.  
>>>

כל האומר דוד חטא...
8.2.2007

אנחנו מתמודדים כפי יכולתנו עם הטלטלה המעיבה על החיים הציבוריים במדינת ישראל ויום יום שואלים את עצמנו אם אנחנו לא חייבים לומר משהו לשליחים. מעבר למה שהם קוראים בעיתונות העברית ובעיתונות הזרה בקהילות שליחותם, מעבר לבירורים שהם עורכים בינם לבין עצמם ועם הממונים עליהם, מעבר להפעלת שיקול דעתם החינוכית.
>>>

 איפה יפו...
22.1.2007

באחד הימים לקחתי ידיד מצרפת לסיור בתל-אביב. הוא יהודי ממוצא מצרי שהתפרסם כאתנו-פסיכיאטר הרואה ברפואות העממיות, המעוגנות באמונות דתיות, תרפיות שהולמות הרבה יותר את המטופלים מאשר מרשמים אוניברסאליים שאינם מתחשבים כלל ברקע הדתי, התרבותי או החברתי של החולה.
>>>

חיטים של פריזנא
7.1.2007

הפצצה האיראנית אינה מעסיקה אותי כפי שמטרידה אותי דמותה של החברה הישראלית. אני מודה שאיני רואה זכות קיום למדינת ישראל ללא גיבויה של חברה צודקת בתוכה. התערערות מערכת החינוך, החלשת אושיות הצבא, והתרופפות הנורמות הציבוריות הן תולדה של משבר חברתי, ואם ברצוננו להבריא את אורחות חיינו עלינו בראש ובראשונה לתקן את החברה, וחוששני שאין אפשרות לתקנה מבלי להבהיר קודם לכן מהו המשטר הכלכלי הרצוי.
>>>

פרדס עלמא
20.12.2006

"עלמא" הוא בית מדרש מסוג חדש, שבחר להתמקם בתל-אביב כדי להיות אחר ולמשוך קהל יעד שונה שיוכל ללמוד וללמד בצורה אחרת, לפרש בצורה אחרת. למזג דתיים עם חילוניים, עולים חדשים עם ותיקים, צעירים עם מבוגרים, אמנים עם עסקנים. נכנסים ספקניים במקצת לבית הישן ברחוב בצלאל יפה, ויוצאים ממנו נפגעים. משהו קורה במקום, אנשים מחפשים את עצמם, משהו נרקם בין כתליו, ואיני יודע לומר מהו. לבטח מדובר בבית יוצר של מדרש חדש: הוא קשוב למתרחש דווקא בתל-אביב ולא רק בירושלים ובצפת. סופרים, שחקנים ועיתונאים רוכנים על אותם טקסטים בחיפוש אחר עלילות חדשות, דמויות חדשות, דרמות חדשות, והם מוצאים אותם בכתובים ישנים, המתבהרים לאורה של העיר הגדולה.
>>>

אסופה של לבטים
06.12.2006

ישראל היא אסופה של נופים, של אתרים ושל סיפורים. בכל פינה, שריד מן העבר; בכל פינה, סימן לעתיד. דמויות לובשות ופושטות צורה ותפקיד חדשים לבקרים. אחדות עולות ואחדות יורדות. כל יום נולד משיח חדש, כל יום נפטר משורר מן העולם. מזרח מפרה מערב ומערב מפרה מזרח. אתה אינך יודע לאיזו מדינה אתה תתעורר. עם איזה איום על מלחמה או עם איזו יוזמה לשלום. כל בוקר מחולל את החדשות שלו, כל ערב אוסף את האכזבות שלו. הארץ מתעוררת תמיד ליום רעוע ושוקעת בשינה ערה.

>>>

שמורת הארץ
22.10.2006

אני מתגורר מול שמורת האירוסים בנתניה. זה שלושים שנה שאני מסייר בה, נתקל בהתאם לעונה בשועלים, בצבים, בנחשים, בחולדות ובשלל ציפורים. עם הזמן, פיתחתי חזקה על המקום, אשר בו ראיתי את מלכותי עלי אדמות. פיסת ארץ קטנה ושלווה. ללא הפתעות וללא יומרות. לקראת פריחת האירוסים, מוצב שומר בכניסה.
>>>

המסע לירושלים
3.10.2006

בתקופת המלחמה, נפלה דממה על ירושלים. לא צפצופים ולא סירנות. אפילו הנהגים נזהרו שלא להפר את השקט. המואזינים הנמיכו את קולם והפעמונים מיתנו את צליליהם. העיר הייתה אדישה קמעה לרעמים בצפון ובדרום. לא ידעתי איך לפרש את הדומייה המוזרה. יכול להיות שירושלים עייפה מכל המלחמות, לא מבינה על מה נלחמים, בשביל מה ובמיוחד בשם מי.
>>>

הדיבוק
19.9.2006

בהתחלה, נעשינו מומחים לשפת הגוף של נסראללה, אמרנו שהוא מזיע, לחוץ, מפחד; בסוף, הוא היה יותר רגוע מכולנו. בהתחלה, אמרנו שהוא מקיים את כל הבטחותיו; בסוף, פקפקנו בהבטחותיו לעמוד בהפסקת-האש. בהתחלה, הקשבנו לכל מילה שלו; בסוף, נמאס לנו מכל מילה שלו. לפני המלחמה, זלזלנו בדבריו; במהלך המלחמה, התייחסנו ברצינות תהומית לאיומיו; אחרי המלחמה, פקפקנו בכוונותיו לשמור על התחייבויותיו והתנחמנו בנאום בו הוא מודה שהוא הופתע ומשאיר, במשפט אחד, את ממשלת ישראל על...כנה.
>>>

בחזרה מהמילואים
7.9.2006

לראשונה ואחרי 13 שנה של שירות בצה"ל (בסדיר ובמילואים) הרגשתי הפעם כמו אחד שאחרי 13 שנה עושה בר מצווה ומתחיל שלב חדש בחייו. הפעם, הבנתי בשבועות האחרונים את מלוא המשמעות של המילה "מילואים".
>>>

שיח מחנכים א'
23.8.2006

אני מודה, אני מבולבל, וכפי שאני מכיר את עצמי, יעברו חודשים ארוכים עד שאתחיל לראות קצת יותר ברור. אני מבולבל בקשר למטרות המלחמה. בקשר להחלטות הממשלה. בקשר להתנהלות המטכ"ל. בקשר להערכות העורף. בקשר לעמדת הקהילייה העולמית. אני מבולבל בקשר לעוד הרבה דברים.
>>>

שמים את הילדים במרכז – לקראת סיום...
16/08/06

מסתבר כי בעירת הקיץ, איננה רק מליצה.

בשבועות האחרונים, חשנו כולנו את האש היוקדת.

לא רק אש המלחמה ועשן הקרבות הפכו ללחם חוקנו, אלא גם חרדותיהם של אלפים שעזבו במנוסה
את בתיהם וחיפשו מקום של רגיעה ומנוחה.
>>>

טו באב השתא הכא
13/08/06

טו אב- ות ובנים הרוגים בלבנון בטו באב
לא יד
ולא טז
בדיוק טו..טו טו ...כמו שברי שופר...
>>>

חוכמת זקנים
10/08/06

הכי חכמים במלחמה הזו הם הזקנים. הם ממשיכים בשגרת חייהם. למרות האזעקות והקטיושות. הם משדרים שאננות מרגיעה. כאשר תושב אחד המושבים נשאל אם הוא שמע את הסירנה, הוא עונה: "הייתה ועברה."
>>>

שמים את הילדים במרכז
6.8.2006

בימים טרופים אלה, הסוכנות היהודית נטלה על עצמה להעביר ילדים מהצפון למרכז הארץ. בהתחלה, היא רק דאגה לחייהם. לאחר, היא שאלה את עצמה מה עושים איתם. היום היא כבר מתאמת בין הגורמים השונים המעורבים בעשייה הרחבה ועוקבת אחרי פעילותם. המחלקה לחינוך נכנסה לתמונה בשבוע השני. היא נתבקשה לתרום מניסיונה החינוכי במחנות.
>>>

ערש הלוואנט
1.8.2006

בימים אלה, אני תוהה אחר טיב רגשותיי נגד החיזבאללה ואדישותי על סבל האוכלוסייה הלבנונית. אני לא מתרעם. אני לא מוחה. אני לא מסתייג. אני לא שונא ערבים – הרי אני קצת ערבי. לא שונא לבנונים – הרי יש לי חולשה מיוחדת למדינות פרנקופוניות. בניגוד לרוב הישראלים, אני לא מתייחס ללבנון כאל ארץ הארזים. אלא כאל ערש הלוואנט. בליל של קולות. של שפות. של דתות. של ריחות.
>>>

צו פיוס
27.7.2006

כל פעם, זה מפתיע אותי מחדש. ההתייצבות והנכונות. נתת למדינה יותר ממה שנותנים לה בכל מקום אחר בעולם. אחרי שלוש שנים של ריצות, אימונים והיתקלויות, אתה מתפנה לעולם הרחב. נוסע לגואה ולאנדים. מגלה עולם ומלואו וחוזר עם ראש פתוח. ללמוד. לשאת אישה. לעשות לביתך. לשלם משכנתא. אתה משתדל לפלס את דרכך בחיים. עם השנים, התלונות רק הולכות ומתגברות.
>>>

מלחמת עד כאן
20.8.2006

כאשר התותחים רועמים, המחנכים מתוסכלים. ובצדק. המלחמה טורפת את הקלפים המוסריים שלהם. היא משבשת להם את השגרה. היא מאלצת אותם להתמודד עם מצבי חירום. עם זאת, הם לא מרימים ידיים. מתייעצים. משוחחים. מתעדכנים. יוצאים ביוזמות. בעיקר הם מחכים לסיומה של המלחמה שנכפתה עליהם.
>>>