 |
| © דנצ'ו ארנון |
גל העלייה שהתברכנו בו ב-15 השנים האחרונות, הביא אתו ארצה לא רק יותר ממיליון איש מאתיופיה ומברית המועצות לשעבר, אלא גם שתי שפות. מאז, כולנו נחשפים לשפה הרוסית. היות שהעלייה מברית המועצות לשעבר (המכונה כיום 'חֶבר המדינות', במין קיצור סתמי לשם הסתמי המלא: 'חבר המדינות העצמאיות') גדולה בכמותה לאין ערוך מזו שבאה מאתיופיה, אנו מוקפים רוסית בכל אשר נפנה: בדיבור הרחוב, בתקשורת המשודרת, בשלטים ברחוב ובחנויות ועוד. הכתב הקירילי אינו זר לעין הישראלית הוותיקה וגם מי שאינו יודע רוסית כלל, יכול לקרוא מילים בודדות, מילה פה מילה שם. אין זה המצב ביחס לתרבות האתיופית, שעשרות אלפים מבניה עלו ארצה בשנים האחרונות.
השפה האמהרית – השפה העיקרית באתיופיה, שפתה הרשמית של המדינה האפריקנית הזאת – אינה נשמעת באוזננו דומה לשום שפה שאנו נחשפים אליה ממקור אחר. היא אינה אירופית, כמובן, וגם אין היא מסגירה שרידים של השפעה אירופית בדמות מילים שיכלו לבצבץ פה ושם בשטף הדיבור. על פענוח הכתב אין מה לדבר כלל, שכן הוא זר לנו ומוזר בעינינו. גם הקשבה ממושכת לדיבור של עולה מאתיופיה המשוחח עם חברו לא תקדם אותנו בפענוח הצלילים. אכן, גם הפונטיקה האמהרית שונה: יש בשפה צלילים המופקים באמצעות החלק הפנימי של הלחי לצד צלילים גרוניים ואחרים המוכרים לנו יותר.
אלא שחשוב לציין עובדת יסוד: השפה האמהרית היא שפה שמית. הגדרה פשוטה ובהירה של שפה שמית היא שזו שפה שיש בה מנגנון של שורשים המשתתפים ביצירת שמות עצם ופעלים. בשני המקרים השורש מופיע בתבניות קבועות, שגם נוטות להיות בעלות משמעות מוגדרת פחות או יותר. כך יש לנו בעברית בתחום שמות העצם משקל לכלים, משקל למקצועות ולעיסוקים ועוד, ובתחום הפועַל יש לנו בניינים פעילים וסבילים, המביעים פעולה הדדית, פעולה אינטנסיבית, או פעולה שמתרחשת מאליה ועוד. שפה שמית אינה מוגדרת על-פי אוסף הצלילים שלה וגם לא על-פי זהותם הלאומית, הדתית או האתנית של הדוברים.
התרבות האתיופית היא עתיקת יומין, והיא מתקיימת ברציפות בוודאי יותר מאלפיים שנה. שפתה הקדומה של אתיופיה נקראת גֶעז, והיא כיום שפת כתבי הקודש והתפילות של הכנסייה האתיופית. געז היא שפה שקל לראות את המבנה השמי שלה לפי ההגדרה הפשוטה שהצענו כאן. אמהרית, שהתפתחה מתוך געז וגם עברה תהליכים רבים הן בתוכה והן במגע שלה עם הסביבה, כולל שפות אפריקניות שונות, התרחקה מן השקיפות המבנית השמית של געז, אבל היא בהחלט שפה שמית על-פי אותה הגדרה. מובן מאליו שהכתב האמהרי לא יגלה לנו דבר מזהותה השמית, גם אם נלמד אותו. יש בו 33 סימנים בסיסיים שלכל אחד מהם שבע צורות משנה, לפי התנועה בהברה שהסימן הוא העיצור בה. פה ושם נוכל לקלוט מילים שמראות לנו שהקשר השמי קיים ועתיק מאוד: 'רָאס' הוא 'ראש', 'בֵּתָא' הוא 'בית', 'כָּהָן' הוא 'כוהן', 'כַּבָּד' הוא התואר 'כבֵד', 'עָלָאם' הוא 'עולם' ועוד. יתרה מכך, כמו בעברית, גם באמהרית יש סיומת '-ת' לציון נקבה, וכמו בעברית גם באמהרית הסיומת '-ית' יכולה לציין חיבה והקטנה. הסימנים השמיים רבים, אולם אנו, דוברי העברית, נתקשה לחלצם מרצף של שיחה באמהרית ברחוב הישראלי.
אלא שהקשר הלשוני השמי, בכל הנוגע לעלייה האתיופית בישראל, רחב ועמוק אף יותר מזהותה השמית של השפה האמהרית. באריתראה, הגובלת בים האדום ונמצאת בצפון אתיופיה, מדברים שפה אחרת, אף היא שפה שמית: טיגרינייה. השפה נפוצה באזורים רחבים בצפון אתיופיה והיא השפה השלישית בתפוצתה בצפון הארץ. זה שנים, יחד עם דוברי אמהרית, עולים ארצה גם יהודים מצפון אתיופיה, הדוברים טיגרינייה. אם אמהרית היא התפתחות רחוקה יחסית משפתה הקדומה של אתיופיה, געז, הרי שטיגרינייה היא התפתחות ישירה שלה והיא שומרת על שורה ארוכה הרבה יותר של תכונות שמיות ביחס לאמהרית. מבנה השם, מבנה התואר ומבנה הפועל, חלק מהזמנים, קיומו של אוגד, כינויי הגוף ושמות המספרים – כולם מוכרים למי שיודע עברית או ערבית, וקל מאוד לזהות את הקִרבה ביניהן ובין טיגרינייה. ולא זו בלבד, אלא שמי שרגיל לשמוע ערבית תימנית ומכיר את הפונטיקה שלה, יכול להקשיב לשיחה בטיגרינייה ולהבין לא מעט. וכך, אף כי במרחק גאוגרפי וגם במרחק תודעתי נדמה לנו שאתיופיה רחוקה מברית המועצות לשעבר, מרוסיה ובנותיה, הרי שמבחינה לשונית העולים מאתיופיה אינם באים ממקום רחוק, אלא מתוך האזור שלנו עצמו.