אם חג החנוכה הוא 'החג היוָוני', המציין את המפגש המורכב בין היהדות לתרבות היוונית בימי אלכסנדר מוקדון ואחריו, הרי שחג הפורים הוא 'החג הפַּרסי'. חג הפורים ממוקד בסיפור האירועים כפי שמסופרים לנו במגילת אסתר, שכולה מתרחשת בפָּרס בתפארתה, שבה היהודים היו קהילה אחת בתוך מגוון רחב של קהילות ועמים שחיו תחת שלטון המעצמה הפרסית.
ציבור דוברי שפה מסוימת החי בתוך עם אחר גדול ממנו ומנוהל על-ידו, סופג בהכרח השפעות משפת השלטון, השפה הרשמית, ובוודאי כשהיא שפת הרוב. מגילת אסתר משקפת לא מעט מן ההשפעה של השפה הפרסית הקדומה על העברית. ההיבט הניכר לעין בהשפעה זו הוא הופעתן של מילים פרסיות בטקסט של מגילת אסתר. היות שהסיפור מתרחש בחצר המלך ומעורבים בו שרים, יועצים ואנשי חצר למיניהם באימפריה שהייתה בעלת אופי ביורוקרטי מובהק, אין זה פלא שהמגילה מזמנת לנו מילים פרסיות כגון 'אֲחַשְׁדַּרְפָּן', הכינוי לנציב המדינה בפרס של אותם ימים, או 'אֲחַשְׁתְּרָן', הכינוי לשליח שהשלטון שלח למקומות קרובים ורחוקים ברחבי האימפריה. כשקראנו את המגילה בבית הספר, נהגו לומר לנו שאלו מילים פרסיות, פירשו לנו אותן, ובכך תם העניין.
לפיכך יש טעם להביט במילים פעם נוספת. המילה 'אֲחַשְׁדַּרְפָּן', שצורתה הפרסית הייתה khshatrapan, התגלגלה מאות ואלפי שנים, על פני שתי יבשות לפחות – זאת הודות ליוונית, שפתה של האימפריה שהייתה למעצמה עולמית לאחר שהביסה את פרס. ביוונית היא הפכה ל-satrapes, מילה ששרדה עד לאנגלית המודרנית. באנגלית satrap הוא מושל מקומי מטעם השלטון האימפריאלי, שליט אזורי שמינה השלטון והכפיף למרותו, פרט למובן הפרסי המקורי של המילה 'אחשדרפן', שהשתמר גם הוא כיוון שאינו רחוק, כלומר נציג השלטון המגן מטעמו על מחוז מסוים. אלא שבאנגלית של ימינו, המילה אינה מוגבלת לאימפריות אקזוטיות מהעבר הרחוק. מקובל בהחלט לומר על ביורוקרט הסר למרותם של אדונים פוליטיים, שהוא satrap. גם ארגון שהוא 'עושה דברו של השלטון' מכונה satrap, בנימה של ביקורת ואפילו זלזול.
לעומת זאת, גורלה של המילה 'אֲחַשְׁתְּרָן' לא שפר עליה במיוחד, והיא לא זכתה לחיים ארוכים בשפות המודרניות. מילה זו מורכבת מ-khshatra – 'שלטון', בתוספת הסיומת an – שפירושה 'של' או 'מִטַעם'. מבט כזה על המילה מראה לנו שגם 'אֲחַשְׁדַּרְפָּן' קשור לשלטון, על יסוד אותו הגזע הפרסי. בהודו התגלגלה המילה ל-chhatra, שהיא מטרייה שלפי המסורת מי שקיבל רשות לשאתה היה מקורב לשלטון והוכר כבעל מעמד גבוה. דוגמה לכך מצויה בכתב זכויות שניתן ליהודי קוצ'ין שבדרום הודו לפני יותר מ1,500- שנה, ובו מצוין שמנהיגיהם רשאים לשאת מטרייה, כאמור, כבעלי מעמד גבוה בעיני המלך המקומי.
מילה מפתיעה במקורה הפרסי היא המילה 'דָּת', כפי שהיא מוכרת לנו מהביטוי 'כַּדָּת וְכַדִּין', כלומר על-פי צו השלטון ומשפטו. ייתכן מאוד שמקורה בגזע הודו-אירופי קדום מאוד, שקיים בכלל זה בפרסית, שמובנו 'לָתֵת'. 'דת' היא צו שניתן. גלגולי המילה העתיקה מוכרים לנו מהמושג הגלובלי data, שפירושו 'נְתוּנִים'. ואם אנו נוגעים בפרס, כדאי לציין ששמה של בירת שכנתה-אויבתה, עיראק, בַּגְ-דָּאד, פירושו 'שניתנה על-ידי האל' ('בָּאג' הוא אֵל בפרסית ומקור המילה 'בֵּיי' בטורקית, המוכרת בארץ-ישראל זה דורות). שוב: נתינה 'כדת וכדין', מידי השלטון העליון, במקרה הזה שלטון האל.
מושג פרסי אחר שחדר לעברית הוא 'גַּנְזַךְ', המקום שבו גונזים מסמכים רשמיים (ומכאן גם 'גניזה'). ג-נ-ז איננו שורש עברי אלא גזע פרסי מקורי, ומציין בה בדיוק את מה שהוא מציין בעברית. המילה קיימת עד היום בפרסית, בשפות רבות בהודו וגם בערבית, שם הוא נוגע לענייני קבורה, ולא של מסמכים. בעברית גונזים מסמכים וכתבי קודש, בערבית גונזים מתים, אבל בשתי השפות המושג הוא ממקור פרסי טהור.