יהודיה צרפתייה מובילה יוצאת בתמיכה חזקה במועמד לנשיאות
מאת ברט קליין

פריז, 7 בינואר (JTA) – כשהיא יושבת בבית קפה אופנתי בשדרות סן ז'רמן, ניקול גֶדְז', דמות מפתח המקשרת בין חוגי הממשל הצרפתי ובין הקהילה היהודית בצרפת, תוהה בקול רם, "האם קיים קול יהודי אלקטורלי בצרפת??". תשובתה: "איני חושבת כך".

גדז', חברה בכירה בצוות הקמפיין של שר הפנים ניקולא סרקוזי, הייתה בטוחה שמועמד זה יצליח לזכות בתמיכת היהודים הצרפתים גם לפני שכשלה מועמדת המפלגה הסוציאליסטית, סגולן רויאל, בעת ביקורה במזרח התיכון בתחילת דצמבר. רויאל שתקה ולא הגיבה כאשר בכיר החזבאללה בבירות הִשווה את הישראלים לנאצים שכבשו את צרפת, ורק למחרת גינתה את דבריו כ"בלתי-קבילים, נתעבים ודוחים". גדז' הטילה ספק בתירוץ שרויאל השתמשה בו כדי להסביר מדוע לא יצאה נגד דבריו של הבכיר מהחזבאללה – "תרגום גרוע". "בדרגה גבוהה כל-כך של פוליטיקה בינלאומית, אין מקום לטעויות", היא אומרת. "סגולן רויאל, או כל אחד אחר, אינו יכול להגיע למזרח התיכון בלי להיות מוכן לחלוטין לכל מצב אפשרי", אמרה גדז'. "היא אינה יכולה להסתתר מאחורי תרגום לקוי".

לדברי גדז', "אנשים רבים בקהילה היו כבר אז משוכנעים שניקולא סרקוזי הוא האדם הנכון והראוי להיות נשיא צרפת". גדז' מקורבת לא רק לסרקוזי אלא גם לנשיא ז'ק שיראק. השניים הם יריבים פוליטיים למרות השתייכותם לאותה מפלגה ימנית –Union pour un Mouvement Populaire, או UMP.

מבין הפוליטיקאים הצרפתים, לסרקוזי יש העמדה הברורה ביותר בקשר לישראל, אומרת גדז'. "הוא תמיד היה ברור בקשר לצורך למצוא פתרונות לעליית האסלאם הרדיקלי ברחבי העולם, בקשר לאלימות של נוער זועם בפרוורים בצרפת, ובנוגע לזכותה של ישראל להגן על עצמה מפני החמאס, הג'יהאד האסלאמי והחזבאללה בלבנון", היא אמרה. "אף נושא תפקיד במפלגה הסוציאליסטית אינו יכול להגיע לרמה של סרקוזי בהיקף תמיכתו בישראל".

יש צרפתים שהאשימו את סרקוזי בכך שהוא החריף, או אפילו עורר את האלימות בפרוורים הצרפתיים בנובמבר 2005, כאשר אלפי צעירים, רובם מרקע צפון-אפריקני או מחלקים אחרים של אפריקה, שרפו מכוניות, עסקים ובתי ספר ונלחמו נגד המשטרה, לעתים בשכונות שבהן מתגוררות אוכלוסיות יהודיות גדולות.

"סרקוזי הבטיח תגובה קשוחה", אומרת גדז' בנימה רצינית, "אך אני מאמינה שהוא היה גם הוגן". גדז' הסבירה שהנוער בפרוורים סובל משיעור אבטלה גבוה. גם אלה שיש להם תעודות אקדמיות מתקשים להשיג עבודה, משום שלהוריהם אין רשת קשרים שיוכלו לסייע להם בכך, ורוב המעסיקים אינם רוצים להעסיק ערבים או שחורים.

"בצרפת זה מעשה מנוגד לחוק לספור אנשים או לקבץ אותם לפי מוצאם האתני", היא אומרת. "אך סרקוזי הוא המועמד היחיד שיצא בגלוי ואמר שהוא תומך בתכנית העדפה כלשהי, מה שאנו מכנים 'אפליה חיובית'".

אך רגשותיה של גדז' שמורים לתחומים שמעבר לפוליטיקה. גדז', שמקבלת ארוחות כשרות למשרדה בארמון האליזה, המתחם הנשיאותי, היא סנגורית אמיצה של ישראל. ב-1996 היא הייתה בין מייסדי ה-UPFJ, איחוד התומכים היהודים בצרפת, קבוצת מנהלים יהודים של חברות צרפתיות הנפגשים לדון בעניינים הנוגעים ליהודי צרפת ולישראל. עם זאת, אין היא מתפקדת כלוביסטית במובן האמריקני של המושג, שכן בצרפת אין קבוצות שדוּלָה (לובי) פוליטיות.

גדז' עוררה ביקורת מצד פוליטיקאים ומצד הציבור בצרפת עקב מחויבותה לקהילה היהודית בצרפת ולביטחון ישראל ועקב פעילותה בפוליטיקה הצרפתית. מאז מלחמת ישראל בחזבאללה בקיץ שעבר, היא מודאגת מהפגיעה בתדמית של ישראל. הפגישה שנערכה ביולי 2005 בין ז'ק שיראק ובין מי שהיה אז ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, הייתה "פריצת דרך בכל הנוגע לתדמיתה של ישראל בצרפת ובאירופה", היא אמרה. "אך מאז המלחמה עם חזבאללה, התדמית חזרה להיות תדמית של תוקפן. לפוליטיקאים ישראלים יש קושי רב לשכנע את העולם שהמלחמה הייתה מעשה של הגנה עצמית".

גדז', בת 51, ילידת אלג'יריה, הגיעה לצרפת בשנת 1961 עם הוריה בעת היציאה ההמונית של יהודים, כאשר קיבלה הקולוניה הצרפתית לשעבר את עצמאותה. לצד הפוליטיקה וישראל, אהבה גדולה נוספת של גדז' היא עבודה הומניטרית.

בשנת 2004, כששירתה כסגנית השר לזכויות של קורבנות, הצליחה גדז' לשכנע את שיראק להציע לאו"ם מערכת ניהול משברים המבוססת על תקשורת לוויינית, שנקראה Emergesat. "עבורי הפוליטיקה תמיד הייתה כלי שבאמצעותו אפשר לעשות דברים", היא אומרת. "האו"ם לא הפגין נוכחות במצבי משבר, אם מדובר בבוסניה, אם ברואנדה ואם כעת בדרפור. הצבת חיילי או"ם עם קסדותיהם הכחולות במקום מסוים זה דבר אחד, אך זיהוי קורבנות, ניהול מחסני מזון, אספקת מי שתייה וציוד רפואי ותיאום של תקשורת – כל אלה דורשים פתרון עתיר ידע, ועד עתה לאו"ם אין פתרון כזה". הצעתה להשתמש בצוותי היי-טק שייקראו 'הקסדות האדומות', עדיין נבדקת על-ידי האו"ם.