19 בדצמבר 2006
מאת זאב ביילסקי, יו"ר הסוכנות
שלום רב,
אבל כבד נפל היום על משפחת הסוכנות היהודית בארץ ובעולם, עם מותו המפתיע של קרול אונגר, מנהל איזור חבר העמים, שנפטר היום בבית החולים קפלן והוא בן 60 בלבד.
מדינת ישראל, הסוכנות היהודית והקהילות היהודיות ברחבי תבל נפרדות היום מאיש גדול ומיוחד במינו, המסמל יותר מכל את העשייה הציונית ומפעל העלייה הגדול, שבמסגרתו עלו לישראל למעלה ממיליון עולים מאז פתיחת השערים של מדינות ברה"מ לשעבר.
סיפור חייו של קרול אונגר משקף את תקומת העם היהודי במולדתו. הוא נולד בשנת 1946 בטרנסילבניה, על גבול הונגריה-רומניה למשפחה מסורתית ועלה לישראל בשנת 1964 .עשרים וחמש שנים שרת בצה"ל בשורה של תפקידי פיקוד בחיל ההנדסה; שימש כמפקד בית-הספר לטירונים, כמפקד בגדוד מילואים וכסגן מפקד הנדסה של פיקוד המרכז והשתחרר בדרגת אלוף-משנה.
מאז שנת 1989 ועד יומו האחרון פעל קרול והיה מסור כולו לעלייתם של מאות אלפים עולים מברה"מ לשעבר למדינת ישראל. מילא תפקידים רבים בסוכנות היהודית וביניהם מנהל חטיבת עלייה-מזרח במחלקה לעלייה ולקליטה, ראש המשלחת ברוסיה, בלרוס והארצות הבלטיות ומאז 2005 כהן כמנהל אזור חבר-העמים.
במהלך השנים הללו היה קרול שותף בכל מבצעי ההצלה של יהודי חבר-העמים, הפגין מסירות ללא גבול, לא פעם תוך סיכון חייו באזורי לחימה שונים באבחזיה, בטג'יקיסטאן, בסרייבו ובחילוץ יהודים מאזורי הקרבות בסוחומי שבגרוזיה בתקופת מלחמת האזרחים בשנת 1992.
מאז נכנסתי לתפקידי כיו"ר הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית, היה לי קרול אונגר מורה-דרך בכל הקשור לקהילות היהודיות בחבר-העמים וליווה אותי בביקורי ברוסיה ובאוקראינה.
כולנו מבכים את מותו, מחזקים את ידי אשתו איריס, בתו שרון, בנו אייל ונכדתו אלכס-מרים. איבדנו היום חבר יקר, בעל לב רחב, מלא בחיוניות ושמחת-חיים, שעמד בחזית העשייה הלאומית והציונית.
ננצור את זכרו לעד.
מאת בני לידסקי, שליח לשעבר בסט. פטרבורג, שימש כאחראי אזור רוסיה, בלרוס ובלטיקום במחלקת עלייה, ומונה לאחרונה לממלא-מקום זמני של מנהל אזור חמ"ע
קרול אוּנגֶר ז"ל. קשה לי מאוד לכתוב את צירוף המילים הזה כשאני יודע (יודע אבל לא מבין, לא מַפנים עד הסוף) שכבר לא אוכל לראותו, לשמוע אותו, ליהנות מחברתו...
בקרב עובדי הסוכנות היהודית ובקרב רבים בעולם של חמ"ע, הפך קרול מזמן לשם דבר בכל הקשור לעלייה מברית המועצות לשעבר לישראל. אך בשבילי הוא היה קודם כול חבר, 'החבר הגדול', תרתי משמע, שלא היה כמותו בסוכנות היהודית, חבר שעשה למעני כה רבות, שליווה אותי לאורך כל דרכי בארגון.
קרול היה האדם האמיתי ביותר שפגשתי מימיי. בכל מה שעשה הלך עד הסוף, ללא פשרות וללא 'שטחים אפורים'. בעבודה היה נותן הכול, ללא שיקולים של זמן וללא מגבלות של עייפות או בריאות.
לקרול היה המפתח לחברות האמיתית: הוא היה חבר שתמיד נחלץ לעזרת הזולת. אם קרול היה חבר שלך, תמיד יכולת לישון בשקט, תמיד הרגשת 'מכוּסֶה'.
קרול היה האדם היחיד בסוכנות היהודית שכולם, ללא יוצא מן הכלל, אהבו. הוא גם ידע ליהנות מהחיים עד הסוף, והִשרה רוח חיה ושמחת חיים על כל הסובבים אותו.
יהי זכרו ברוך.
מאת שלמה קים, שליח לשעבר בסט. פטרבורג, רוסיה
קרול אונגר איננו. קשה לקלוט את הדבר הזה. זה כואב, והכאב לא מרפה מאז אותו יום שבו הגיעה אליי הבשורה. לא ייתכן, אולי זו טעות, אולי זה לא קרול, אולי עוד אפשר להציל אותו?! אדם שאי-אפשר לדמיין ללא החיוך הכובש והקול הצרוד, שפולט בדיחות ומחלק נזיפות באותה נימה, הנימה של קרול – האופטימיות האין-סופית. כך זוכרים אותו החברים, כך זוכר אותו אני...
הפעם הראשונה שפגשתי את קרול הייתה עוד לפני שעליתי לישראל, בחורף 1992, בעיר ילדותי דושנבה שבטג'יקיסטן. אז, בזמן מלחמת האזרחים האכזרית, מצאה את עצמה הקהילה היהודית בין הפטיש ובין הסדָן. השאלה האם לעזוב את המקום הייתה רק שאלה של זמן ואמצעים. כדי להישאר בחיים באותם הימים היו היהודים צריכים רק להחליט מתי ואיך עולים. והנה, מופיעים בעיר הישראלים הראשונים שראיתי בחיי: קרול אונגר, אהרון אהרוני, אלכס כץ, לב ש'וגולב – שליחי הסוכנות היהודית, שסיכנו את חייהם למען הצלת יהודי המקום.
לו רק יכולתי לדמיין אז, שכעבור שנים ספורות אתחבר בעצמי לעשייה החשובה הזאת של הסוכנות היהודית. לו רק יכולתי אז לחזות שכל יום של עבודתי, בהתחלה במטֶה בירושלים ואחרי כן במקומות השליחות השונים, יהיה שזור פגישות, שיחות וחוויות משותפות עם האיש הגדול הזה, קרול אונגר. הוא היה מנהל, ראש משלחת, מפקד וחבר אמיתי, ותמיד יחסר לכולנו.
יהי זכרו ברוך.