מיון נוער לתכנית נעל"ה

שליחנו בטביליסי בירת גרוזיה

במהלך השנים באתי במגע עם אלפי עולים חדשים מחמ"ע ותמיד הרגשתי שהאנשים המגיעים למדינת ישראל לא יודעים ולא מבינים מה קורה בה. תמיד שאלתי את עצמי: לו אני הייתי שם, במקומות שמהם באים העולים, האם לא הייתי עושה משהו שיוכל להקל עליהם את הקליטה בארץ?

שמי גרגורי ברודסקי, ואני שליח עלייה המשמש גם בתפקיד ראש נציגות הסוכנות היהודית בדרום קווקז. עליתי לישראל לפני כ-16 שנה מהעיר דֶנְיֶפְּרוֹפֶּטְרוֹבְסְק שבאוקראינה, אחת הערים הגדולות בברית המועצות.

בארץ גרתי באזור הצפון: תחילה בבית שאן ואחר-כך בעפולה. בעפולה עבדתי בעיריית מגדל העמק ביחידה לקידום נוער. אהבתי מאוד את העבודה הזאת, במיוחד עם נוער במצוקה, משום שיש בה משוב כמעט מיידי, וברוב המקרים משוב חיובי. בזמן שעבדתי בקידום נוער קידמתי עם הצוות הרבה פרויקטים. במיוחד זכור לי לטובה פרויקט מיוחד בשם קש''ת (קשר שואה תקומה) – מסע לפולין לקידום נוער מנותק. אני גאה מאוד שהצלחתי להפעיל אותו פעמיים, ב-2002 וב-2005.

לפני כשנה החלטתי לצאת לשליחות מטעם הסוכנות היהודית. איך הגעתי להחלטה? במשך יותר מ-11 שנה שיתפתי פעולה עם פרויקט 'אורן', הממוקם במכללת 'אורנים' ומטרתו לערוך היכרות לעולים החדשים עם ההיסטוריה של העם היהודי, ארץ ישראל ומדינת ישראל. במהלך השנים באתי במגע עם אלפי עולים חדשים מחמ"ע ותמיד הרגשתי שהאנשים המגיעים למדינת ישראל לא יודעים ולא מבינים מה קורה בה. תמיד שאלתי את עצמי: לו אני הייתי שם, במקומות שמהם באים העולים, האם לא הייתי עושה משהו שיוכל להקל עליהם את הקליטה בארץ? משהו שיגביר את המוטיבציה לעלייה? הגעתי למסקנה שאני חייב לנסות. כך נולדה ההחלטה לצאת לשליחות, ואחרי קורס לא קל נשלחתי לדרום קווקז.

דרום קווקז

בדרום קווקז יש שלוש מדינות: אזרבייג'ן, גרוזיה וארמניה. בתקופת פירוק ברית המועצות הן עברו זמנים קשים ביותר. במשך שנתיים (בשנות ה-90) ארמניה ואזרבייג'ן נלחמו על שטח שנקרא נָגוֹרְנִי קָרַבָּך. המלחמה הסתיימה כאשר הארמנים כבשו את השטח, אך סיומה לא הביא לרגיעה בין המדינות. האזָרים עדיין חולמים על נקמה, ולארמנים אין שום כוונה להחזיר את השטחים הכבושים.

בתקופה הסובייטית חיו בבָּאקוּ, בירת אזרבייג'ן, עשרות אלפי ארמנים, ובארמניה היו כפרים שלמים של אָזָרים. במהלך המלחמה נערך טיהור אתני והיום אין ארמני אחד בבאקו, וכמובן, אין אזָרי אחד בארמניה. אחד הדברים שהרגשתי כאן זה שנאה עזה בין העמים.

המדינה השלישית בדרום קווקז היא גרוזיה, שגם היא עברה מלחמת אזרחים, ולה שתי פרובינציות במחלוקת, אַבְחַזְיָה ואוֹסְטְיָה. בעזרת מדיניותה הפרובוקטיבית של רוסיה הכריזו השתיים על עצמאותן, שאותה גרוזיה לא מקבלת כלל.

היהודים בדרום קווקז

ביקור חברי הכנסת במשרד הסוכנות בבָּאקוּ

בגרוזיה חיים יהודים כבר 2,600 שנים. רובם עלו לארץ, וכיום נשארו כ-5,000–6,000 יהודים בגרוזיה כולה. חייבים לציין שיהודי גרוזיה היו הראשונים בברית המועצות שהרימו את דגל העלייה לישראל. היחס ליהודים בגרוזיה הוא מדהים, והם רואים בישראל ידידה ממדרגה ראשונה. באזרבייג'ן יש יהודים הרריים, רובים יושבים בבאקו ובקוּבָּה, סך הכול כ-16,000 איש. בארמניה חיים כ-200 יהודים, רובם ממשפחות מתבוללות.

נציגות דרום קווקז מתחילה לפעול

בעקבות החלטת הסוכנות היהודית על מינוי ראש נציגות אחד בדרום קווקז, אזור שכבר קיימות בו שתי נציגויות (בטְבִּילִיסִי ובבאקו), נשאלה השאלה: איפה צריך לשבת שליח באופן קבוע ואיפה יכול להיות שליח נייד? במהלך קורס השליחים ביוני 2006 נסעתי לחפיפה, והרגשתי שהמרכז הגאוגרפי של האזור הוא עיר הבירה של גרוזיה, טביליסי. מטביליסי קל יותר להגיע לכל מקום בדרום קווקז, אף שתנאי המִחיה בטביליסי קשים יותר מאלה שבבאקו, בירת אזרבייג'ן. קרול אונגר המנוח תמך בי ובהחלטתי, ובאוגוסט 2006 יצאתי עם אשתי לריסה לשליחות.

מאז עברו שמונה חודשים, והדבר המהותי ביותר שהבנתי הוא שמדובר בחיים לא קלים. שליחות היא דבר לא פשוט ועם זאת מעניין ומרתק. אתה כל הזמן בקשר עם אנשים, ויש לך כמעט אינספור אפשרויות ליוזמה.

תוכניות נעל"ה וסל"ע

אחד הדברים ששמתי עליהם דגש הוא גיוס נוער לתכניות הצעירים, במיוחד לתכניות נעל"ה (נוער עולה לפני הורים) וסל"ה (סטודנטים לפני הורים). בשנה שעברה היה מועמד אחד מטביליסי (וגם הוא היה מאִירְוָון, בירת ארמניה). זה היה מצב בלתי-נסבל. התחלנו לפעול עם הרכזים של ערי השדה, קודם כול בצורת הסברה מסיבית. לאחר מכן הזמנו את אנשי כל האזורים לסמינרים של משפחות, סטודנטים, נוער וצעירים, ובמרץ 2007 הגיעו למבחני מיון של נעל"ה 14 נערים מטביליסי ו-19 מבאקו! מצב דומה קרה בגיוס לתכנית סל"ה, ואני מרגיש שבשנה הבאה יש פוטנציאל להגיע להישגים גבוהים עוד יותר.

המצב זהה גם ביחס לגיוס משפחות צעירות, שאינן מכירות תכניות של הסוכנות, והשליח חייב להיפגש עם כל אחת ואחת מהן. שוב, כאשר יש לך שתי ערי נציגות ושבע ערי שדה, זה לא קל, אך זו העבודה.

ביקור חברי הכנסת ונציגי הסוכנות

הדלקת נרות חנוכה באולפן בטְבִּילִיסִי

לאחרונה היו לנו שני אירועים מרכזיים. הראשון, ביקורם באזור של חברי הכנסת אמנון כהן (ש"ס), רן כהן (מרצ), גדעון סער (ליכוד) ורוברט אילטוב (ישראל ביתנו). איתם הגיעו מהסוכנות ראובן שלום (ראש מטה לשכת היו"ר) ואלכס כץ (סגן מנהל חטיבת עלייה מזרח). נערכו הרבה מפגשים מדיניים, כולל פגישה עם שר החוץ האזרי, סגן יו"ר הפרלמנט האזרי, שר הרווחה והשר לענייני התפוצות האזרי, ובטביליסי – פגישה עם יו"ר הפרלמנט הגרוזיני, גב' נִינוֹ בּוּרְדְגָ'נַדְזֶה. הפגישות המרגשות ביותר היו עם הקהילות היהודיות במקומות הללו, עם אימהות של חיילי צה"ל ועם האנשים הלומדים באולפנים.

האירוע השני התרחש בבאקו ב-2 במאי 2007, כאשר ציַינו 15 שנה לפעילות הסוכנות היהודית באזרבייג'ן, ועשינו חנוכת בית למבנה החדש של הסוכנות בבאקו. באירוע השתתפו מנכ"ל הסוכנות, מר משה ויגדור, ממלא מקום מנהל משרד חמ"ע, מר בני לידסקי, ועו"ד משה שיף. לאירוע הגיעו גם שגריר ישראל באזרבייג'ן, מר ארטור לנק, אנשי הקהילה היהודית, חברי הפרלמנט האזרי, בני נוער, צעירים וקהל רחב.

כיום אנו עומדים לפני עונת מחנות הקיץ. השנה יהיו שני מחנות: אחד בבאקו, על שפת הים הכספי, והשני בגרוזיה, באזור הרי קווקז בבָּקוּרִיאָנִי. כל מחנה יקלוט 125 ילדים.

ממשיכים במלאכה...

המשך הצלחה לכולם בשליחות!
גרגורי ברודסקי
שליח עלייה ונציג הסוכנות