שליחנו בבירת אלביס פרסלי

זאת הייתה השבת האיומה בחיי. ישבנו ארבעה בחורים סביב שולחן שבת אצל משפחה בממפיס, טנסי. כולם סביבי דיברו בשפה שלא הבנתי (אחר כך התברר לי שזו אנגלית...).

האוכל היה מוזר והארוחה נמשכה שעות ולא רצתה להיגמר. חשבתי לעצמי: "איך בדיוק אני הולך להעביר ככה שנה שלמה?!"

כל שליחי ממפיס הרווקים באירוסין של יואל ומרגו (אני, יואל, מרגו, הילה, מיכל, מיכל ומעיין)

היום, אחרי שליחות של תשעה חודשים ורגע לפני שאורזים את המזוודות וחוזרים ארצה, נדמה שהכול השתנה. ארוחות השבת נראות אחרת לגמרי – מסתבר שאפשר ללמוד ליהנות מארוחה שנמשכת שעות. היום האנגלית שלי שוטפת (טוב, אולי קצת נסחפתי...), ואני בסוג של פיוס והשלמה עם האוכל האמריקני.

ובכן, שמי יואב כהן חדד ואני שליח מטעם 'תורה מציון' – ארגון השולח בחורים, זוגות צעירים ורבנים לקהילות יהודיות ברחבי העולם כדי לחזק אותן מבחינה רוחנית וציונית.

הלו"ז שלנו, בגדול, מתחלק לשלושה חלקים:

בבוקר: לימוד פנימי של שליחי ה'כולל' עם עצמם בבית המדרש של בית הספרMargolin Hebrew Academy.

בצהריים: קבוצות לימוד עם תלמידי בית הספר, לימוד גמרא ומשנה עם חטיבת הביניים והתיכון, ולימוד תנ"ך עם תלמידי בית הספר היסודי.

בערב: לימוד בחברותות (אחד על אחד) עם מבוגרים במגוון רחב של נושאי לימוד – ממושגי יסוד ביהדות ועד לימוד גמרא בעיון.

בין לבין אנחנו מארגנים פעילויות לחגים בבית הספר, מעבירים שיעורים בקהילה ובמסעדה המקומית, מוציאים עלון שבועי שמחולק בשלושת בתי הכנסת ומתחזקים את אתר האינטרנט של הכולל (http://www.torahmitzion.org/memphis/section.asp).

כמה מילים על הכולל שלנו

אני במדי חייל, מספר על השירות הצבאי שלי בכיתות בית הספר היסודי לפני יום הזיכרון ויום העצמאות

הכולל שלנו מורכב מארבעה בחורים (נריה, אפי, יואל ואני), שני זוגות צעירים (משפחות קולטון ופוקס) וראש הכולל על משפחתו (הרב אבי ודפנה קנאי). יחד עם שתי שליחות 'בת עמי' (מיכל ומיכל) ושתי שליחות עצמאיות בבית הכנסת (מעיין והילה) אנחנו מהווים נציגות ישראלית מכובדת.

רחוקים מהבית, בארץ זרה ושונה, הכולל מהווה גם סוג של משפחה. כשנמאס מהאוכל האמריקני, כשמתחשק לצחוק קצת בעברית, או כשבא לראות (שוב...) את הפרקים של 'במרחק נגיעה', אנחנו מתכנסים כולנו אצל אחת המשפחות, שיודעת מתי הערב מתחיל אבל לא מתי הוא יסתיים...

עד לפני 59 שנים, ממפיס הייתה עוד עיר אי-שם בארצות הברית...

עד לפני 59 שנים הייתה ממפיס עוד עיר בארצות הברית, אלא שאז עבר להתגורר בה ילד בן 13 העונה לשם אלביס אהרון פרסלי, ומאז הכול היסטוריה.

היום, אם אמרת ממפיס אמרת אלביס. עוד בשדה התעופה, כשעברתי את הבידוק הביטחוני ואמרתי שאני טס לממפיס, זכיתי ל-"Thank you. Thank you very much" (שהוא משפט מפורסם של אלביס) נרגש מפיו של המאבטח. בממפיס אפשר לראות תמונות של אלביס בכל עבר, והבית שלו, גרייסלנד, הוא אחד האתרים המתוירים ביותר בכל היבשת!

תופעה מעניינת שנחשפתי אליה בממפיס היא שכל מי שפוגש אותך ברחוב, בין שהוא יהודי ובין שלא, בין שהוא מכיר אותך ובין שלא, יפנה אליך וינסה להחליף איתך כמה מילים. בפעם הראשונה שזה קרה חשבתי לעצמי: "איזו פאדיחה... הם זיהו אותי ולי אין בכלל מושג מי הם". אחר כך הבנתי שזה סוג של נחמדות וחביבות שמאוד מקובלת פה. מצאתי את עצמי פונה לזרים ברחוב, מחייך אליהם ומתלונן בפניהם על מזג האוויר.

(אני כבר רואה איך אני מגיע לארץ, מחייך ואומר שלום לסתם עובר אורח, והוא בתגובה שואל אותי: "תגיד לי, אני מכיר אותך מאיזשהו מקום?!")

כמה מילים על הקהילה היהודית

עם עוד שני כוהנים בקהילה, לומדים דיני ברכת כוהנים

קהילת ממפיס היא קהילה קטנה יחסית, המונה כ-10,000 יהודים, כ-1,000 מהם אורתודוקסים שמתפללים בשלושה בתי כנסת. אני לא יודע אם הדבר נובע מגודל הקהילה או ממיקומה הגיאוגרפי (Midsouth של ארצות הברית), אבל אי-אפשר להתווכח על כך שזו אחת הקהילות החמות בארצות הברית, ושהאירוח פה הוא שם דבר (Southern Hospitality). אנשים פשוט יוצאים מגדרם כדי שתרגיש טוב בקהילה ושלא יחסר לך שום דבר.

כשליחים צעירים אנחנו זוכים לרשימת פינוקים שכמעט לא נגמרת. אם זה כרטיסים למשחקי ה-Grizzlies (קבוצת הכדורסל של ממפיס שמשחקת ב-NBA), ארוחות חינם במסעדה היהודית, מנוי ל-JCC המפואר והמשוכלל של הקהילה, ובפסח האחרון הוטסנו כולנו ל-Naples, FL לבלות עשרה ימים בבית מלון עם משפחה שיש לה קשר הדוק וקרוב עם הכולל. בפינוק מיוחד במינו זכה יואל חברנו: הוא התארס לפני קצת יותר מחודש עם מרגו קפלן, בחורה מהקהילה, והם עומדים להינשא בקיץ הקרוב!

הרב אפרים גרינבלט

אם ממפיס העיר מפורסמת בזכות אלביס, אז הקהילה היהודית שבה מפורסמת בעולם הישיבות בזכות הרב אפרים גרינבלט, בעל שו"ת 'רבבות אפרים'. הרב אפרים, תלמיד חכם בקנה מידה עולמי שעוסק בכל מקצועות התורה וכותב עליהם, הגיע לממפיס בגיל 19 בשליחותו של הרב משה פיינשטיין, לשמש חיזוק רוחני לקהילה למשך שנה. לאותה שנה נוספו 54 שנים, והרב אפרים, בגילו המופלג, ממשיך עד היום (ובעזרת ה' לאורך ימים ושנים) ללמד ילדים, נוער ומבוגרים תוך כדי שקידה על פרסום עוד ועוד ספרים.

עוד לפני שהגעתי שמתי לי למטרה לזכות ללמוד עם הרב, ועל-אף לוח הזמנים הצפוף שלו, הצלחתי בכך. כל מוצ"ש אני נוסע אליו הביתה ללמוד מסכת מגילה, וזו חוויה מאלפת כל פעם מחדש.

המפגש שלי עם אלכס כהן

אלביס

עוד חברותא מיוחדת שיש לי היא עם יהודי בשם אלכס כהן.
אלכס, 38, נולד באירופה להורים ניצולי שואה שהחליטו לנתק כל קשר עם יהדותם. הוא לא קיבל שום חינוך יהודי ומעולם לא ראה בסביבתו יהודים שומרי תורה ומצוות. הוא התחתן, במקרה, עם יהודייה רפורמית, בעלת רקע יהודי מינימלי ובסיסי. כשהם החליטו לעשות ברית מילה לבנם בכורם אהרון, הם נפגשו עם שליח חב"ד המקומי כדי שיסביר להם על חשיבותה של מצווה זו. אלכס, שרצה לדעת יותר, התחיל לאט-לאט לבוא לבית הכנסת. לפני ראש השנה ויום כיפור הוא החליט שעליו ללמוד איך מברכים ברכת כוהנים והפנו אותו אליי, כוהן בעצמי. לאחר שיחה של חמש דקות בינינו התברר לי שלאלכס אין אפילו מושג קלוש מה זו יהדות ומה זה אומר לגביו.

כישראלי, להיתקל ביהודי שלא שמע מעולם על אברהם, יצחק ויעקב, היה הלם רציני. קבענו חברותא והתחלנו ללמוד ממש מההתחלה, כמו עם ילד בכיתה א. באחד המפגשים שלנו הסברתי לאלכס על החשיבות של פסוקי קריאת שמע. אמרתי לו שאחת המצוות שמוזכרת בפסוקים אלו היא מצוות הנחת תפילין. הסתכלתי על הפנים שלו, והבנתי שאין לו מושג על מה אני מדבר. הוצאתי את התפילין שלי, הסברתי לו עליהן והראיתי לו איך מניחים אותן.

שנינו התרגשנו מאוד באותו רגע. אלכס התרגש כי זו הייתה הפעם הראשונה שראה תפילין ממש, ואני התרגשתי כי זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי יהודי שלא ראה מעודו תפילין.

כשהבן שלו אהרון הגיע לגיל שלוש, הם נסעו לישראל, ואני, בתמיכת הקהילה ובעזרת הישיבה למנהיגות באבני איתן (LYA), ארגנו לו מסיבת 'חלאקה' מרשימה בקבר רשב"י במירון, בהשתתפות הרב שמואל אליהו, רבה הראשי של העיר צפת, ועם תלמידי הישיבה שניגנו ושמחו יחד עם אלכס ואהרון.

כמה מילות סיום

לומד עם הרב אפרים גרינבלט שליט"א

אין לי ספק שבעוד כמה חודשים אשב לי בביתי שבאשדוד, ואוכל לעצמי את הלב מגעגועים לקהילה המדהימה פה.

מי יודע, אולי יום יבוא ואחזור לפה בעוד כמה שנים עם רעייתי, כזוג צעיר, בשליחות שנייה מטעם 'תורה מציון'...

בהצלחה לכולם,

יואב