{4F805597-AC32-42F4-9EE2-BAD88CE3B8B2} שבולת למלבורן
חפש חיפוש מתקדם
עמוד הבית שותפויות בארץ ובעולם חינוך יהודי ציוני עלייה וקליטה 
אתה נמצא כאן :   חינוך יהודי ציוני שליחות חינוכית זו שליחות 8 שבולת למלבורן

 

המחלקה לחינוך יהודי-ציוני, חטיבת האופק, תחום ליווי שליחים א' באלול תשס"ו, 25 באוגוסט 2006


שבולת למלבורן

מאת שבולט שופט-אדלמן, בקרוב שליחתנו במלבורן, אוסטרליה

שמי שבולת שופט-אדלמן, חברת קיבוץ ראש הנקרה. בקרוב אצא לשליחות מטעם תנועת 'הבונים דרור' והסוכנות היהודית למלבורן, אוסטרליה. אספר לכם כאן, איך החלטתי לצאת לשליחות ככה פתאום, באמצע החיים...

על המרפסת בראש הנקרה

נולדתי וגדלתי בקבוץ גליל ים שבהרצליה, ולפני כ-25 שנים עברתי לראש הנקרה – ביתי עד היום. יש לי שלושה ילדים: יותם – בן 26 וחצי, נופר – בת 24, ותכלת – בת 18.

בזמן שאני כותבת לכם, עפים כאן פגזים וכולם יושבים במקלטים. אנחנו כאן מומחים גדולים לכל סוגי הבומים, המטוסים והפיצוצים אך מקימי הקיבוץ ראו את הנולד והצמידו את המשבצת של היישוב למרגלות ההר, כך שעד היום – ונקווה שגם להבא – לא נפל עלינו שום דבר...

בשלוש השנים האחרונות שימשתי מזכירת מחוז הקיבוצים במפלגת העבודה – תפקיד פוליטי מרתק ומעניין. לפני כן הייתי מזכירת הקיבוץ, ריכזתי את מערכת החינוך המשלים ועבדתי הרבה שנים ברפת הקיבוץ. בין לבין הספקתי ללמוד כמה תחומים, לרכז ולארגן גרעיני נח"ל וקבוצות 'שְׁנַת' מחו"ל, להקים ולנהל פורום נשות עסקים באזור שלי ותמיד להיות מעורבת בפעילות פוליטית וקהילתית. כבר הבנתם שיש לי "קוצים במקום שעליו נהוג לשבת", אבל אל תטעו, אני גם אוהבת לשבת במרפסת ביתי, מול הים הכחול והנקרות הלבנות, ולהתענג על מוזיקה, ספר או רכילות עם חברים (ועם ילדים כאלה גדולים זה גם אפשרי!).

יומן טרום-שליחות

בשנים עברו עלה רעיון היציאה לשליחות על שולחן המשפחה כמה וכמה פעמים ונדחה מסיבות כאלה ואחרות. במסגרת עבודתי האחרונה פגשתי את סילביו חוסקוביץ, מזכ"ל תנועת 'הבונים דרור'. הפעם עלה נושא השליחות ומיד הפך למעשי. ככל שמתקרב מועד היציאה כך גוברת ההתרגשות. יש לדאוג להמון פרטים טכניים (מה שמעיב על השמחה) ויש לזכור שאינני נוסעת לטיול אלא לחיים אחרים במקום אחר ומאוד-מאוד רחוק. בתקופת קורס השליחים ספגתי המון תוכן ואווירה, הן מהחומר שהובא בפנינו והן מהשליחים האחרים, שהביאו מעצמם ומניסיונם. כיום, רגע לפני היציאה לשליחות, אינני מסוגלת עדיין לתפוס או להעריך את כל מה שספגנו, אך אני בטוחה ששם – כשיגיע רגע מסוים – יתחבר הכול (או הרוב) ואזכר בדברים שספגתי בקורס.

קצת על הקהילה היהודית במלבורן

הקהילה היהודית במלבורן נוסדה בשנת 1841. היהודים הראשונים הגיעו לאוסטרליה מאנגליה. ביניהם היו אסירים מגורשים וכן מתיישבים חופשיים שרצו שיפור בתנאי החיים. בעקבות גילוי זהב ביבשת ב-1851, הגיעו גם מחפשי זהב, בעיקר מאירופה. בשנת 1847 נחנך במלבורן בית הכנסת הראשון. ב-1874 נוסד בית ספר יהודי, שנסגר בשנת 1886 בשל קשיי מימון.

בעשורים הראשונים של המאה ה-20 הייתה מתיחות חברתית בין קהילת הוותיקים, האמידים יותר, שנטו להתבוללות, אשר התגוררו מדרום לנהר יארה, לבין המהגרים החדשים, בעיקר ממזרח אירופה, שגרו מצפון לנהר, והתאפיינו ברקע אורתודוקסי, בתרבות יידית ובנטיות ציוניות חזקות.

בשנת 1911, בסיועם של מהגרים חדשים ממזרח אירופה, הוקם בעיר מרכז לתרבות יידית ונוסדה ספריית 'קדימה', שחוץ מאוסף הספרים שימשה גם מרכז תרבות והתקיימו בה פגישות, הרצאות ביידיש ומחזות. ב-1921 נוסדה 'הליגה היהודית של ויקטוריה', ארגון גג לפעילויות חברתיות לא-דתיות, כגון ספורט, ספרות וציונות.

ב-1921 חיו במלבורן 7,700 יהודים. הקהילה תרמה סכום של 26,000 לירות סטרלינג ל- Palestine Reformation Fund. ב-1923 נוסדה 'הליגה לרווחת ארץ-ישראל' (Palestine Welfare League), וב-1927 הוקמה הפדרציה הציונית של אוסטרליה.

למרות כל אלה, כאשר הסתמנה התנגשות אינטרסים ברורה בין בריטניה לבין התנועה הציונית, הסתלקה המועצה היהודית של מלבורן מתמיכתה בתנועה הציונית.

בשנות ה20 וה-30 נמשכה באופן סדיר ההגירה אל אוסטרליה מגרמניה, אוסטריה, הונגריה וצ'כוסלובקיה בשל סכנת האנטישמיות הגוברת, וגם מישראל. בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה הגיעו לאוסטרליה יהודים מאירופה, ניצולי שואה שביקשו לבנות להם חיים חדשים, ומשנחאי, שבה מצאו יהודים מקלט בשנות המלחמה.

בשנות ה-50, ה-60 וה-70 הגיעו לעיר יהודים ספרדים מקהיר, מבגדד ומדמשק, וכן יהודים מהונגריה שהורשו לעזוב את המדינה אחרי מהפכת 1956. מאוחר יותר הצטרפו גם יהודים מישראל, מדרום אפריקה ומרוסיה.

היום כ-80 אחוזים מהיהודים באוסטרליה כולה, וגם במלבורן, משתייכים לקהילות אורתודוקסיות, והשאר לקהילות פתוחות יותר. במלבורן פועלות שלוש קהילות יהודיות: קהילת מלבורן, קהילת איסט מלבורן וקהילת סט. קילדה.

בשנת 1970 חיו במלבורן 34,500 יהודים, מתוך אוכלוסייה של 2,400,000 נפש. ב-1997 גדל מספר היהודים ל-45,000. חלקם באוכלוסייה הכללית של מלבורן הוא הגדול ביותר מבין יתר ערי אוסטרליה.

(באדיבות בית התפוצות תל- אביב www.bh.org.il)

הקהילה ציונית ומלוכדת מאוד. מדהים לגלות את שפע הפעילויות, המוסדות והארגונים היהודיים, ממש רשת סבוכה המספקת מענה לכל הקבוצות הקיימות בקהילה. הידעתם שזוהי הקהילה שתורמת הכי הרבה כסף לישראל? שש תנועות נוער ציוניות פועלות במלבורן. 'הבונים דרור' היא תנועת נוער ציונית-סוציאליסטית שמקיימת תכנית משימתית רב-שנתית הנשענת על השקפת עולם מוצקה, שבבסיסה העלייה לארץ והגשמת הרעיון הסוציאליסטי-דמוקרטי.

תפקידי הוא שליחה מרכזית של התנועה באוסטרליה ושליחת המחלקה לחינוך במלבורן.

אני, הלוחמת מהקיבוץ המופגז

שאלו אותי מה אני לוקחת איתי למלבורן ומה אני רואה כאתגר... התנועה במלבורן, וגם בשאר היבשת, מצטיירת בעיניי כמגובשת ומסודרת, מנוהלת היטב על-ידי הבוגרים ומחכה לשליחה שתביא את הפן הנוסף, את הפרי הישראלי לסלט הפירות המקומי. אתגר שיש לי זיקה אליו הוא היכולת ליצור שיתוף פעולה עם זרמים רבים ככל האפשר בתוך הקהילה, לחבר בין הישראלים הרבים שחיים שם, וכמובן, לנסות להביא לתנועה חניכים רבים ככל האפשר ולשלוח כמה שיותר בוגרים לתכניות ארוכות בארץ. נוסף על כך, אסור לשכוח את התקופה שבה אנו חיים, ואני משערת שבעיני רבים שם אייצג את הדוברת האולטימטיבית של התקופה ("זה עתה הגיעה אלינו, מישראל הלוחמת, מקיבוץ מופגז...").

ומה אקח איתי לשליחות? הרבה רצון טוב, נינוחות, אופטימיות, יכולת להתחבר לאנשים צעירים ולאפשר להם להוביל רעיון ודרך. אקח את כישוריי הפוליטיים (רגישות ונחישות....) וגם, כמובן, את כל הספרים, אלבומי התמונות והדיסקים שיביאו לי את ניחוח ביתי, כמה ספרי מתכונים יהודיים וישראליים (שלא יהיו תירוצים לא לבשל...). ארזתי גם ספרים על ההיסטוריה שלנו, על התרבות והחיים שלנו כאן וגם ספרים מ'ארון הספרים היהודי' שאני אוהבת ושיעזרו לי בחיים בגולה הדוויה. חוץ מזה אמרו לי שבאוסטרליה כולם אוהבים ספורט ועוסקים בו, לכן קניתי נעלי ספורט חדשות וארזתי אותן בהבטחה להוריד את כל הקילוגרמים המיותרים ולחזור עם שרירים מוצקים!!!

תחזקנה ידי כל אחינו

חברותיי וחבריי השליחים, לסיום אני מצטטת שיר של ביאליק, שבמקרה הוא גם ההמנון של 'הבונים דרור' והוא מתאים לכולכם. תחזקנה ידיכם ואל תיפול רוחכם! השיר נחשב במשך שנים רבות להמנון תנועת הפועלים בארץ-ישראל אך בעיניי הוא מתאים גם ליוצאים לשליחות.

"ברכת עם, תחזקנה ידי כל אחינו המחוננים,
עפרות ארצנו באשר הם שם, אל ייפול רוחכם – עליזים, מתרוננים,
בואו שכם אחד לעזרת העם!"

(ברכת עם, 1894)

זהו! אני מאחלת שקט, שלווה ועשייה חינוכית ומשמעותית לכולנו.

שבולת


שלח לחבר
  
הדפס
חזור לראש הדף
יום שני 22 מרץ 2010 כל הזכויות שמורות לסוכנות היהודית © יום שני ז' ניסן תש"ע