לוח השנה העברי הוא, ללא ספק, אחד הצירים המרכזיים של החיים ביהדות. הלוח משלב שנה חקלאית שלמה עם מספר קבוע של מחזורי ירח, והוא אחד הלוחות המורכבים והמשוכללים שנקבעו בעת העתיקה. היצירה הייחודית הזאת, שהורישו לנו יהודים שחיו לפני כ-1,500 שנה, באה להעניק מסגרת קבועה ויציבה לחיים היהודיים. עם זאת, עיון בשמות החודשים מראה שפע של השפעות זרות, בעיקר מצד התרבות הבבלית.
תשרי
תשרי, שהיה במקור החודש השביעי והוא כיום החודש הפותח את השנה, מקורו במילה האכדית 'תִּשְרִיתוּ', שפירושה 'התחלה'. המילה קיימת גם בסביבה הקרובה יותר לארץ-ישראל, בשפה האוגריתית, כ'תִּשְרֶת', ומכאן כנראה שמות החודשים הערביים 'תִּשְרִין' (בלוח המוסלמי יש שני 'תִּשְרִין' – ראשון ושני). תשרי הוא החודש המסמן את סוף הקיץ ואת ראשית הסתיו, לכן הוא מכונה בתנ"ך "ירח האיתנים" (מלכים א, ח 2), לציון העובדה שבתשרי יש מים רק בנחלי האיתן.
חשוון
חשוון, החודש השני, מציג בעיה מסוימת מבחינת שמו. חז"ל כינוהו 'מַרְחֶשְוָן', והמסורת היא שהוא נקרא 'מר' בשל העובדה שאין בו חגים. אלא שנראה שמקור השם בבלי: 'וַרְחֻ-שְמָן', כלומר 'הירח השמיני', שכן הוא אכן החודש השמיני בספירת השנה המתחילה בניסן. לחילופי ו' ו-מ' יש סבירות פונטית, והמקור הבבלי לשמות כל החודשים מקובל מימי חז"ל.
כסלו
כסלו, החודש השלישי, מציג גם הוא אפשרות לחילוף פונטי של ו' ו-מ', שכן שמו הבבלי הוא 'כִּיסְלִימוּ'. עם זאת, יש מי שסובר כי מקור שמו במילה 'כֶּסֶל' בעברית, שמשמעותה 'תקווה'. אם כך, ייתכן ששמו מביע את התקווה לגשמים האמורים לבוא בראשית החורף, בכסלו.
טבת ושבט
טבת, החודש הרביעי, קיבל את שמו מהאכדית, שם הוא נקרא: טֶבִּיטוּ. מובנו של המושג הוא 'דבר ששוקעים בו', ככל הנראה בשל הבוץ הרב בשדות עקב גשמי החורף. בדומה, שבט, החודש החמישי, זכה לשמו מהבבלית, שבה 'סֶבּטוּ' פירושו 'מַכָּה'. חורף קשה מדי הוא מכה נוראה לחקלאים ולמדינה הנסמכת על היבול. חורף שחון גם הוא בבחינת מכה. בשבט נגזר גורלו של החורף, והציפייה לכך היא המתנה מתוחה למכה שמזג האוויר עלול להנחית.
אדר
אדר, החודש השישי, הוא שמו של אל בבלי. השם מרמז ככל הנראה על גבורה בשפות האכדית והאוגריתית. באשורית 'אדר' הוא גורן, ויש מי שקשרו לכך את שמו של החודש, אף כי הוא מוקדם מדי בלוח מכדי לציין עניינים הקשורים בקציר החיטה.
ניסן, אייר וסיוון
ניסן, החודש השביעי, שהיה בעבר החודש הראשון בשנה, הוא חודש האביב. 'נִיסָנוּ' בבבלית הוא 'ניצן', ראשית הפריחה. אחריו בא אייר, החודש השמיני, ששמו בא לו מהמילה האכדית 'אָיָרוּ' שפירושה 'אור', כיאה לחודש שבו האור מתחיל להיות בוהק, מסנוור וקיצי. סיוון, שאחרי אייר, החודש התשיעי, נקרא כך כיוון ש'נִיסָנוּ' בבבלית מציין 'זמן קבוע', כך שהחודש זכה לשם כללי ולא ספציפי.
תמוז
לעומת סיוון, שמו של תמוז, החודש העשירי, מסוים ומוגדר מאין כמוהו. מקורו בשמו של האל הבבלי 'תָּמוּזוּ' (או 'דָּמוּזוּ'), אל הפריחה. התייבשות הצמחייה בתמוז, בשיא הקיץ, נתפסה בתרבות הבבלית האלילית כמותו העונתי של האל, ומכאן שהיו מקוננים על כך, ככל הנראה בטקס בהשתתפות נשים שבכו על תמוז.
אב
החודש ה-11, חודש אב, קיבל את שמו מהמילה האכדית 'אַבּוּ', שפירושה 'אש', יסוד הנקשר לחום הקיץ ולאש הנוטה לפרוץ בטבע בימי השרב והיובש. פירוש המילה 'אבו' הוא גם 'קִנים', ושמו של החודש לפיכך קשור בקציר הקנים שהיה נעשה באותו חודש.
אלול
חודש אלול קשור למציאות החקלאית. המילה האכדית 'אוּלוּלוּ' פירושה 'קציר'. אלא שיש הקושרים את שמו של החודש לפועל הארמי 'אָלַל', שמשמעו 'לחפש', שכן אלול הוא החודש שבו היהודי מפשפש במעשיו ובודק את מצפונו. ייתכן שסברה זו היא מדרש המסתמך על הדמיון המקרי בין 'אולולו' האכדי ל'אלל' הארמי. אמנם קורותיו של הלוח העברי אינם מענייננו כאן, אולם יש לומר שתהליך גיבושו של הלוח היה ממושך ומורכב. בעיות הלכתיות רבות נקשרות למניין הזמן הן בטווח של ימים ושבועות והן בטווח של שנים ועשורים. הלוח עבר לא מעט שינויים והיה במוקדן של מחלוקות גדולות. ואף-על-פי-כן, גם לאחר מאות ואלפי שנים, נותרו שמות החודשים העבריים כפי שהיו בתקופה קדומה מאוד, שמות בבליים, שחלקם אף מגיעים אלינו מן השפה האכדית הקדומה עוד יותר. מובן שהתשתית המקורית האלילית נעלמה מסדר היום היהודי, וכיום אין היא אלא מין זיכרון רחוק בסיפורי האטימולוגיה של שמות החודשים. הדבר מעיד על התגבשותה הברורה של האמונה היהודית: החכמים לא ראו כל סכנה בשימור השמות הזרים, הבבליים. נוסף על כך, שמות אמנם מספרים סיפור, אבל הם לא יותר משמות: סימנים חיצוניים שאינם קשורים בהכרח לתוכן שהם מצביעים עליו.
יורם מלצר הוא סופר, מתרגם ובעל טור במוסף ספרות ותרבות של 'הארץ'. פרסם סיפורים קצרים, מסות, רשימות ביקורת ותרגומי שירה ופרוזה בכתבי עת ובמוספים ספרותיים. ספרו "פלה - אל בשר ודם" על גדול הכדורגלנים הברזילאי, יצא לאור בהוצאת מפה.