12 במאי 2008 / ז' באייר התשס"ח

ידידים יקרים,

אני כותב אליכם ברגשות מעורבים, כאשר שמחת יום העצמאות ה-60 למדינת ישראל מתערבבת בכאב ובזעם גדול, הממלא את כולנו על האירועים הקשים מאז יום ששי בישובי עוטף עזה, אשר גבו מחיר נורא עם מותו של ג'ימי קדושים ז"ל, חבר קיבוץ כפר עזה, על גבול רצועת עזה.

כמו בשנים האחרונות, היינו אנחנו, הסוכנות היהודית, עם תושבי שדרות וישובי עוטף עזה ביום העצמאות. ביוזמת אזור ישראל אורגנה בפארק אשכול הסמוך מסיבת חג, שאליה נהרו מעל 4000 מתושבי האיזור, הורים וילדים, ואשר נהנו ממופעי אומנים, מאיזורי משחקים, פינות יצירה לילדים, דוכנים למכירת מוצרי אמנות ועוד. האירוע היה ביטוי נוסף למחוייבותנו, בשם העם היהודי בתפוצות, ופעילותנו באיזור למען התושבים, אשר מזה כשמונה שנים חיים תחת מטחי טילים מידי יום ביומו, המשביתים את האפשרות לחיי שגרה, הגובים מחיר כבד ברכוש ובנפש ופוגעים פגיעה קשה בחיי הקהילה והכלכלה באיזור.

אוירת החג באירוע, השמחה, האפשרות לחגוג את יום העצמאות באיזור כמו במקומות אחרים ברחבי ישראל, היוותה עבור אלפי התושבים הזדמנות לשכוח ולו לזמן קצר את המתח הבטחוני המתמשך וכל המשתתפים באירוע, מראש המועצה האזורית חיים ילין ועד אחרון החוגגים, לא הפסיקו להודות לסוכנות היהודית ובאמצעותה  לעם היהודי בתפוצות,למנהיגי הקהילות ולעובדינו המסורים, על האירוע המרגש.

אולם, לא עברו שעות רבות וכבר בשחר יום ששי, בשעה 04:30 נפלה פצצת מרגמה ראשונה לאותו היום על קיבוץ נחל עוז. היא היוותה פתיח לעשרות פצצות מרגמה, שהומטרו במהלך כל היום על ישובי האיזור. בשעות אחר הצהרים והערב התרכזו מטחי פצצות המרגמה על קיבוץ כפר עזה, שבו מתגוררים ארבעה מעובדי הסוכנות היהודית - עפר ברעם, מנהל קשרי הציבור של איזור ישראל בדרום; אורית בראון, מנהלת השותפויות של המחלקה לישראל בדרום; יהודית (אידית) אסור, עוזרת למנהלת השותפות שדרות-שער הנגב עם הולנד ושותפות אשכול עם מקסיקו וצפון מזרח ניו-יורק במחלקה לישראל; חגית יושע, עוזרת למנהל השותפות נתיבות-שדות נגב ופילדלפיה במחלקה לישראל.

פצצת המרגמה הראשונה ב-18:40 נחתה על גדר הקיבוץ, כמאה מטר מביתו של עפר ברעם, אשר היה יום קודם ממארגני אירוע יום העצמאות בפארק אשכול. ב-18:47 נפלה פצצת המרגמה השניה בקיבוץ, סמוך למגורי תלמידי התיכון וכעשרים מטר מביתה של אורית בראון, אשר היתה בחופשה בצפון ולה ולבני משפחתה נחסכו, לפחות הפעם הזו, הבהלה והסיוט הנורא הזה. ב-18:51 נפלה הפצצה השלישית והרגה את ג'ימי קדושים ז"ל, בשעה שטיפל בגינת ביתו. ב-18:53 נפלה פצצה נוספת, אשר פצעה שני חברי קיבוץ נוספים ושני חיילים. פצצה זו נחתה כ-30 מטר מביתה של חגית יושע.

בניגוד לטילי קאסם, אשר בסיוע אמצעים טכנולוגיים שפיתח צה"ל, מאפשרים התרעה של 15 שניות, הרי שמפצצות מרגמה, אין שום דרך להתגונן. הן נוחתות ללא כל התראה והפגיעה מהן באיזור בנוי ומאוכלס, היא קטלנית ונוראה.

ג'ימי קדושים ז"ל, אשר עלה לישראל בגיל צעיר והתגורר בכפר נוער של הסוכנות היהודית,והיה בן 48 במותו, נשוי ואב לשלושה ילדים, היה אלוף ישראל במצנחי-רחיפה, עסק בצילום אויר וכמו רבים מתושבי האיזור, היו הוא ובני משפחתו אוהבי הארץ, אשר למרות כל קשיי החיים באיזור, היו נחושים בעמידתם ודבקים באדמתם.

כל אותו יום ובמשך הלילה המשיכו תושבי כפר עזה, כמו שאר תושבי הישובים באיזור, לשהות במקלטים ובחדרים מוגנים. צוותי חירום וטיפול בטראומה סייעו למשפחת קדושים, לחברי הקיבוץ ובעיקר לילדים ולבני הנוער, שחוו טראומה נוראה בקהילה הקטנה הזו. 

המעבר משמחת יום העצמאות ביום חמישי לאובדן, לשכול ולכאב ביום שישי שלמחרת, היא תמצית חיינו כאן במדינת ישראל מאז הקמתה לפני 60 שנה והיא נמשכת גם בעת הזו.

במוצאי יום העצמאות זכתה הסוכנות היהודית בפרס ישראל על מפעל חיים ועל תרומתו המיוחדת של העם היהודי בתפוצות למדינה ולחברה בישראל. היה זה רגע מלא גאווה, שמחה והתרגשות, אשר לצערנו הגדול, נתחלף, תוך שעות, בעצב גדול, בכאב ובתחושת תסכול על הקורבנות, שממשיכה מדינת ישראל להקריב על מזבח בחירתנו לקיים בית לאומי, ריבוני ועצמאי לעם היהודי במדינת ישראל. 60 שנה ומלחמת הקיום שלנו, מול אוייבים אכזריים, טרם נסתיימה.

עפר ברעם ואידית אסור, נבחרו השנה לקבל תעודות הצטיינות כחלק מצוותים מצטיינים של הסוכנות היהודית, בטקס שהתקיים היום בשעות הצהרים בירושלים. הם נעדרו מהטקס ויחד איתם גם אורית בראון שלא ליוותה את עובדיה עליהם המליצה. בשעה זו ליוו למנוחת עולמים כל ארבעת עובדינו, המתגוררים בכפר עזה, את חברם לקיבוץ,                   ג'ימי קדושים ז"ל.

מי יתן ויהיה ג'ימי הקורבן האחרון במלחמה על קיומנו. כולנו בסוכנות היהודית מחבקים את חברי קיבוץ כפר עזה ושולחים את ניחומינו למשפחת קדושים, לחברי הקיבוץ ובהם לעובדינו היקרים, כמו גם לתושבי שדרות וישובי עוטף עזה.

אנו נושאים תפילה שהשקט והבטחון יחזרו במהרה לאיזור ויאפשרו לתושבים להמשיך בחייהם, לגדל את ילדיהם בשמחה וללא פחד, להתמסר לחיי יצירה ופיתוח ולא לדעת עוד מלחמה.