אני אמריקני בן 28, יליד דייטון שבאוהיו, ממוצא הודי והינדי, ללא כל קשר היסטורי או תרבותי לישראל, ועם זאת זה זמן רב אני חש שאני מחובר לישראל.

התוודעתי לישראל לראשונה ביום הולדתי ה-13, כאשר הדוד שלי לקח אותי לבקר בטאג' מהאל באגרה שבהודו.

באותו יום שמעון פרס, שהיה אז שר החוץ של מדינת ישראל, ביקר בטאג' מהאל במסגרת ביקור דיפלומטי בהודו.

לדברי רב אחד שהכרתי במהלך שהותי בישראל ואשר סיפרתי לו את הסיפור הזה, המפגש עם שמעון פרס היה בר המצווה שלי, ונועדתי לבוא ולבקר בישראל.

מאז אותו היום, קראתי המון על הדמוקרטיה הצעירה, על הנחישות של אנשיה דרך סיפורים אפיים של מלחמה ושלום, עם מנהיגים כמו תיאודור הרצל, זאב ז'בוטינסקי, דוד בן גוריון, משה דיין, גולדה מאיר ויצחק רבין, בין רבים אחרים. היו אלה אנשים ונשים עם אופי וחזון, בדומה לתומאס ג'פרסון, ג'ורג' וושינגטון, ג'ון ואביגיל אדמס ובנג'מין פרנקלין.

 קראתי גם על ההיסטוריה הקדומה של ישראל ועל הארכיאולוגיה שלה. במובנים רבים, ישראל מיוחדת בכך שיש לה היסטוריה של כ-60 שנה, אבל גם של 4,000 שנה ויותר. כל מטר בה מספר סיפור, ולכל מטר בה יש חשיבות. וכך, כאשר עלתה האפשרות לבוא לישראל לקורס בחירה ברפואה כתלמיד בביה"ס לרפואה באוניברסיטת רייט סטייט, לא היססתי כלל.

במהלך שהותי, הייתי עד לדברים נפלאים רבים שמתרחשים בבית החולים. נפלה בחלקי ההזדמנות לעבוד במחלקה האנדוקרינולוגית, במחלקת עור, במחלקת נפרולוגיה - ילדים, וברדיולוגיה אבחונית. הייתי עד לניסויים קליניים מעולים שמתבצעים בבית החולים, ראיתי חולים שסובלים ממחלות שכלל לא קיימות בארה"ב, נכחתי בהרצאות מעולות והשתתפתי באבחון ובטיפול של חולים בעלי מחלות מורכבות.

כמו כן, נפלה בחלקי הזכות לסייר בבית החולים ולהתוודע לטכנולוגיה החדשה שמיושמת בו, ולשמוע על החזון העתידי של בית החולים ועל הרחבת תפקידו בקהילה. גיליתי שבית החולים הגליל המערבי לא רק מוכן להתגוננות, עם מוכנות חירום מתקדמת בעתות מצוקה ומלחמה, אלא שהוא גם מוביל בדרך לשלום, עם נכונותו לשלב מגוון אנושי של אנשי מנהלה, רופאים, אנשי צוות וחולים. הקשר עם קהילת הגליל המערבי, באמצעות המגוון האנושי ומתן סביבה תומכת לכל מי שנכנס בשעריו, הוא-הוא הכוח האמיתי של בית החולים בנהרייה.

במהלך שהותי בישראל היה לי הכבוד לפגוש אנשים מופלאים שעושים עבודה מדהימה. יש שאר רוח אצל רבים מהאנשים שהכרתי כאן. יש כאן אנשים מסורים לעבודתם, מסורים לארצם ומאמינים בחיים טובים יותר בלי קשר לרקע הדתי או התרבותי. הכנסת האורחים שחוויתי בקרב תושבי נהרייה והישראלים - לרבות אנשים זרים ברחוב - שכללה שפע של הזמנות לשבת ולארוחות צהריים וערב, הייתה מדהימה.

ברצוני להודות אישית לד"ר חזני, ד"ר עפרי, ד"ר ביטרמן, ד"ר וייסמן, ד"ר נאסר וד"ר לוברנט, על הזמן שהקדישו כדי לחשוף אותי לעבודתם וללמד אותי. ברצוני להודות גם לד"ר מסעד ברהום, מנהל ביה"ח הגליל המערבי, לגב' יהודית יוכנוביץ משותפות 2000, לד"ר סימון סופיאן מהפדרציה היהודית של דייטון רבתי, וד"ר ברברה שוסטר (פרופ' לשעבר באוניברסיטת רייט סטייט), שאפשרו את חילופי הסגל הללו. הייתה לי הזכות לבוא לישראל ולהיות בבית החולים הנפלא הזה.

אני מקווה לחילופי סגל ולביקורים נוספים בעתיד, ולהמשך השיתוף בידע ובמשאבים. אני מצפה להזדמנות לגמול על הנדיבות והכנסת האורחים החמה שזכיתי להן. אולי אין לי שורשים בישראל, אבל עכשיו יש לי קשר הדוק אליה. שלום ותודה רבה!

ניקונג' בהאט