סוד היטהרה במקווה

אחרי ימי הפרישות האישה צריכה לטבול במי מקווה, ולאחר טהרתה מותרים בני הזוג ביחסי

אישות. רבים שואלים, מדוע על האישה לטבול דווקא במי מקווה כדי לטהר את עצמה, וכי מי

האמבטיה או המקלחת שונים הם ממי המקווה ואין בכוחם לטהר? סוד היטהרה במי המקווה הוא,

בהיותם מי גשמים או מי מעיין, בלא התערבות כלשהי. המים האלו מסמלים את הראשוניות

והמקוריות, כי הם מזכירים לנו את העולם בתחילת בריאתו, כשהיה כולו מכוסה מים, ורק

במאמר הקב"ה נקוו המים למקום אחד ונתגלתה היבשה בניקיונה, צחותה וטהרתה.כך האישה,

היורדת לטבול במים הטבעיים האלה, ומתכסה בהם, בעלותה מן הטבילה, תהא צחה טהורה ומחודשת,

וחוזרת אל "הבראשית" . ובכך יונקים בני הזוג את תחושת ההתחדשות בחיי הנישואין, ואין

הם עלולים להיכנס לשגרה ולשעמום.

האישה היא המקור לחיים חדשים בעולם המתהווים ברחמה. כשם שהתינוק הנמצא ברחם אימו מוקף

כולו במים עד ליציאתו לאוויר העולם, כך האישה בטבילתה מוקפת במים טבעיים, ואף תנוחתה

בתוכם דומה לתנוחת התינוק ברחם אימו. וביציאתה מהם, היא "נולדת" מחדש, כולה טהורה

ומחודשת, וחשה בישות חדשה, הטהורה לחיי אישות משותפים עם בעלה.

המדענים במחקריהם גילו, שיש הבדלים בין מים למים מבחינת הרכבם, תכונותיהם והשפעתם. אך

עדיין לא עמדו על ההבדל הקיים בהשפעה על גופנו בין מי גשמים ומי מעין טבעיים למים

העוברים תהליך מלאכותי . אפשר שעוד יתגלו גילויים בעניין הזה. אך לא המדע או סיבה

הגיונית זו או אחרת יכריעו את הכף בעניין קיום מצווה זו, שרב המכוסה בה מן הנגלה.עלינו

לקיימה מכוח צו הבורא אשר התאים את מצוותיו לצרכינו ולטובתנו. כדברי הרמב"ם בסוף הלכות

מקוואות: "דבר ברור וגלוי, שהטומאות והיטהרות גזרות הכתוב הן. ואינן מדברים , שדעתו של

אדם מכרעתו והרי הן מכלל החוקים. וכן הטבילה מן הטומאות- מכלל החוקים היאשאין הטומאה

טיט ...שתעבור במיםאלא גזרת הכתוב היא, והדבר תלוי בכוונת הלב... המכוון לבו ליטהר , כיון

שטבל- טהור, ואף על פי שלא נתחדש בגופו דבר..."