• שליח הסוכנות היהודית שמסייע לאלפי יהודי אוקראינה

    שליח הסוכנות היהודית שמסייע לאלפי יהודי אוקראינה

    הסוכנות היהודית, הסוכנות היהודית ©
Blog

כוח מקס: המחלץ הצעיר שמציל את יהודי אוקראינה

שבועיים בלבד אחרי שנכנס לתפקידו בלב מלחמת האזרחים העזה, הפך מקס לוריא בעל כורחו לאחראי על הוצאת אלפי יהודים מאזורי הקרבות. ״אנחנו מקפידים להחדיר בהם אופטימיות ותקווה״, הוא מספר בראיון מיוחד

דונייצק, אוקראינה. ערב חג פסח 2015. עשרות חוגגים מסובים אל השולחנות בבית כנסת מקומי, אוכלים ושרים בזמן שהילדים רצים במעגלים סביב הכיסאות. לפתע שומעים קולות מבחוץ – רעולי פנים מתחילים לחלק עלונים מחוץ למתחם עליהם נכתב שהיהודים צריכים לגשת לבניין העירייה ולשלם קנס – מס על היותם יהודים.

בירור עם פקידי העירייה הבהיר שרעולי הפנים שיקרו: אין באמת קנס על יהדות – או חובה להצהיר עליה – אבל הטראומה עשתה את שלה. מאז פרוץ מלחמת האזרחים במדינה ב-2014, החל המאבק האזרחי ללבוש פנים מכוערות בדמות גילויים אנטישמיים מול יהודי אוקראינה. הפחד החל להתפשט במהירות ברחבי הקהילה היהודית, מעמיק את תחושת המחנק והחרדה שעוטפת את החיים באזורי קרבות. אחרי שנים של חיים בצל העימות, ההשלכות האלימות והמסוכנות של הסכסוך מצאו את דרכן אל לב לבה של הקהילה היהודית. ואז הלב הבין את מה שהראש ידע כבר מזמן: הגיע הזמן לברוח.

בינתיים בעיר דנפרו, הממוקמת 250 קילומטרים מדונייצק, נכנס צעיר בשם מקס לוריא לכוננות. שבועיים בלבד לפני כן הוא נכנס לתפקידו כשליח הסוכנות במטרה בכלל לעסוק בעבודה חינוכית עם היהודים במקום. עד מהרה, הנסיבות הפכו אותו לאחראי על הסיוע ליהודים שנמלטו מאזורי הקרבות. 

שליח הסוכנות היהודית שמסייע לאלפי יהודי אוקראינה

שבועיים בלבד אחרי שהגיעו לדונייצק, החלה הלחימה. לוחמי מיליציות מקומיות הסתובבו ברחובות חמושים (צילום: הסוכנות היהודית)

האירוע בבית הכנסת לא היה היחיד שאירע בדונייצק. כשלוש שנים לאחר המקרה של רעולי הפנים, נפגע בניין מגורים בעיר, שנקלע לאש ארטילרית במסגרת מלחמת האזרחים וספג חמישה פגזים. המבנה התמוטט על דייריו ועלה באש, כשבתוך ההריסות לכודים רבים.

לאחר בדיקה מהירה לוריא גילה שבבניין מתגוררות שתי נשים יהודיות. הוא שלח מיד צוות כדי לחלץ אותן מהמקום. בירור נוסף העלה שבנה של אחת מהן מתגורר בישראל. הצעד הבא של לוריא היה להרים אליו טלפון.

הבן קיבל את השיחה כשהוא כבר מעודכן במתרחש בדונייצק, אחרי שחברים שלחו לו הודעה בווטסאפ עם תמונה בה נראה בית ילדותו הרוס לחלוטין. חלקי מתכת, שברי זכוכיות, שרידי חפצים ובגדים כיסו את הרצפה. הוא ניסה להשיג את אמו וסבתו אך ללא הצלחה.

לוריא עדכן אותו שלא ניתן ליצור קשר עם האזור אך צוות חילוץ כבר בדרכו למקום. אחרי יומיים יצרה האם קשר עם בנה בישראל. שתי הנשים הותירו הכל מאחור ונמלטו. את המפתחות לדירותיהן הן השאירו בידי השכנים ובעזרת לוריא ואישתו נטלי – גם היא שליחת הסוכנות היהודית – הועברו למרכז החילוץ, שם שהו כמה שבועות עד שעלו על מטוס לישראל.

"הן לקחו איתן שלושה תיקים כל אחת", מספר לוריא. "מאז הציוד מגיע בטפטופים – הכל כדי לא לעורר חשד, לשדר שכאילו הן יחזרו בכל רגע".

ואז גיליתי: אני יהודי

"אני נולדתי בדנפרו, ההורים שלי עדיין גרים פה״, מספר לוריא, שנע היום על הציר שבין אוקראינה לביתו בשכונת הזית באפרת. "חזרתי לכאן כשליח הסוכנות כדי לעזור לקהילה שלי. אני באמת מאמין שליהודים יש בית אחר, טוב יותר, בישראל״.

לוריא עצמו לא היה מודע בילדותו למוצא היהודי שלו. שם המשפחה היה אמנם קצת מוזר, אבל הוא תמיד הניח שהמקור צרפתי. בגיל 16 הוא התוודע במקרה לתוכנית "נעל"ה" (נוער עולה לפני ההורים) דרך ידיעה על מחנה קיץ של הסוכנות. זה נראה לו מעניין והוא אמר לאביו, כבדרך אגב: "חבל שאני לא יכול להשתתף".

"אתה דווקא כן יכול", השיב האב, "אנחנו יהודים". מכאן התחיל מסע ארוך ועמוס בחוויות – בהתחלה כחניך נלהב ואז כמדריך – שהפך אותו בסופו של דבר לשליח מיוחד של הסוכנות בדנפרו, עיר במזרח אוקראינה המונה כמיליון איש, מתוכם כ-12 אלף יהודים.

התפקיד של מקס כיום כולל סיוע מגוון ליהודים: טכני, לוגיסטי, ייעוץ וכמובן תמיכה נפשית ורוחנית.

שליח הסוכנות היהודית שמסייע לאלפי יהודי אוקראינה

התפקיד של מקס כיום כולל סיוע מגוון ליהודים: טכני, לוגיסטי, ייעוץ וכמובן תמיכה נפשית ורוחנית (צילום: הסוכנות היהודית)

מה הבעיה הגדולה ביותר שם בעצם עבור היהודים?

"לאנשים אין דרכונים. הם מעולם לא חשבו לעזוב את העיר, שלא לדבר על המדינה".

למה חיכית? למה לא עלית ארצה?

"אני מניח שחיכיתי לזמן הנכון. תמיד יש סיבה להישאר עוד קצת, ההורים שלי אחרי הכל עדיין שם. חיכיתי לסיים את התיכון ואחר כך התחלתי ללמוד באוניברסיטה, הנדסת חשמל. אבל הכל השתנה ברגע שפגשתי את נטלי, היה ברור שאת המשפחה שלנו אנחנו מקימים בארץ ולא בשום מקום אחר".

נטלי נביטובסקי, אשתו של מקס, הגיעה לעיר כשליחה של הסוכנות היהודית בענייני חינוך. היא עצמה עלתה לישראל בגיל 17 במסגרת סל"ה (סטודנטים עולים לפני ההורים) מהעיר מגדן שבמזרח הרחוק של רוסיה. הוריה הצטרפו אליה לישראל בשנת 2005. אחרי שעלו לארץ, נטלי חזרה לעבוד בסוכנות ומקס החל ללמוד תואר שני בניהול מלכ"רים באוניברסיטה העברית. עם שני ילדים ועוד תינוק בדרך, רגע לפני שהשגרה השתלטה על חייהם, קיבלה נטלי הצעה לשוב לדנפרו – הפעם בתור מנהלת אזור.

שבועיים בלבד אחרי שהגיעו לעיר, החלה הלחימה. לוחמי מיליציות מקומיות הסתובבו ברחובות חמושים ברובי סער מסוג קלצ׳ניקוב, והצבא ניסה למגר את ההתקוממות בהפצצות כבדות. לוריא, שנהג לנסוע מזרחה לבקר את הקהילות היהודיות, קיבל הוראה להפסיק את פעילותו לאחר ששדה התעופה ותחנת הרכבת בעיר הופצצו. קצין הביטחון של הסוכנות היהודית הנחה את בני הזוג לוריא להחזיק ג'ריקן מלא בדלק ברכב: "אם מפציצים גם אתכם – קחו את הילדים וסעו הכי מהר מערבה מבלי להסתכל לאחור", הורה להם.

אז מה קורה עם יהודים שמחולצים מאזור הקרבות?

"בהתחלה הם מגיעים למרכז הנמלטים שהקמנו, בשיתוף הסוכנות היהודית ובתמיכה וסיוע של השותפים, בעיקר 'אליאנס למען עליה מאוקראינה'. הם נשארים במרכז עד שהציוד שלהם מגיע, מחכים לדרכונים ומקבלים בינתיים מידע על הארץ: קורס עברית בסיסי, ציפיות וכמובן הזדמנויות תעסוקה. עד עכשיו עלו משם יותר מ-3,000 יהודים".

שליח הסוכנות היהודית שמסייע לאלפי יהודי אוקראינה

 "היה ברור שאת המשפחה שלנו אנחנו מקימים בארץ ולא בשום מקום אחר". מקס לוריא (צילום: הסוכנות היהודית)

איזה אפשרויות תעסוקה אפשר להציע להם?

"המרכז נסגר בדצמבר 2018 אבל ניהלנו כ-20 תוכניות תעסוקה כפרויקט נפרד שהנמלטים היו יכולים להצטרף אליו. הצענו תכניות עלייה מקצועיות לרופאים, אחים ואחיות, נהגי אוטובוס, מתכנתים, מהנדסים עבור פרויקט משותף עם חברת 'אישקר' בכרמיאל, חשמלאים יחד עם חברת החשמל ואפילו תוכנית עבור מאמני כושר ומצילים בבתי מלון. היה גיוס מקדים חודשיים-שלושה לפני, ומי שעבר את המיונים הובטחה לו עבודה בישראל. זה עניין מאוד משמעותי עבורם".

איך מדברים על יהדות וציונות בזמנים כאלו?

"במחנות של הסוכנות, שנועדו לגילאי 28-12, לימדנו היסטוריה, ציונות. דיברנו על השואה ועל ישראל של היום, כמה היא חזקה וגם על הזהות שלנו ועל האתגרים שעברו על ישראל לאורך השנים. שמנו דגש על העמקת הידע והחיבור לישראל של היום. אבל דיברנו גם על המצב באוקראינה, לא התעלמנו מזה. חזרתי וביקשתי מכולם לעשות דרכונים, משהו שבכלל לא נמצא בתודעה של אנשים שם. לאחר נפילת ברית המועצות החל תהליך המוני של חיפוש זהות באוקראינה, גם בקרב היהודים".

למה שזה יעניין ילדים בני 12?

"עשינו את זה בצורה של משחק: שחזרנו רגעים היסטוריים, את מאבקי הספר הלבן, את הלוחמה בבריטים. הנערים התחברו לזה מאוד. עשינו להם פעילות שתהיה רק שלהם, מנותקת מהמציאות העגומה בחוץ".

איך הילדים שלך מתמודדים עם מצב כזה?

"הבת הגדולה שלנו, אפרת, הייתה שליחת הסוכנות היהודית בעצמה", הוא צוחק. "היא הייתה מספרת לילדים בגן היהודי בו הייתה על הארץ. מה אוכלים, איך זה שם, על המשחקים. זה משהו שהיא ינקה בבית מגיל אפס".

 

24 ינו' 2019 / 18 Shevat 5779 0
  •   הדפסה