• ביתו של הרשלה מאוסטרופולי במז'יבוז'?

    ביתו של הרשלה מאוסטרופולי במז'יבוז'?

    נתן רועי, נתן רועי , הסוכנות היהודית ©
  • נתן רועי, נתן רועי , הסוכנות היהודית ©
  • נתן רועי, נתן רועי , הסוכנות היהודית ©
  • ר' מאיר גבאי, שבונה אהלי צדיקים בכל רחבי אוקראינה, בשיחה עם מייסד "לימוד" חיים צ'סלר על צדיקים ועל הרשל'ה

    ר' מאיר גבאי, שבונה אהלי צדיקים בכל רחבי אוקראינה, בשיחה עם מייסד "לימוד" חיים צ'סלר על צדיקים ועל הרשל'ה

    נתן רועי, נתן רועי , הסוכנות היהודית ©
Israel In Your Community

צחוק בין מז'יבוז' לאודסה – בעקבות הרשלה: ימיו האחרונים של ה- שטייטל (ב)

בין העיר מז'יבוז לאודסה, אפשר לומר, התחדד ההומור היהודי שהפך לנחלת כלל העולם.

בין העיר מז'יבוז לאודסה, אפשר לומר, התחדד ההומור היהודי שהפך לנחלת כלל העולם.

 

אפשר ליחס זאת לתכונה יהודית שרואה באנחה: "אוי, ווי" כמה צירופים שתכליתם לשחרר מועקה מן הלב. ואפשר לייחס זאת לרצון של כל יהודי בתחומי אוקראינה להינצל מהעוני, מהמצוקה, ממצב הרוח הנורא שבין פוגרום לפוגרום. זה מצבם של יהודי אוקראינה לדורותיהם : לפני פוגרום ואחרי פוגרום.

אבל אני רוצה לייחס את כל אלה לעיר יהודית, עשרים קילומטרים ממערב לגבול אוקראינה, חלם שמה.

שם בחלם פעל מגדולי "תנועת המוסר" "הסבא מחלם" אבל  גם גדולי החלמאים.

להם, לסיפורי החלמאים, אין גבול.

מי שכינסם היה יהודי תוצרת ליטא דווקא, אלתר דרויאנוב, בספרו המונומנטלי "ספר הבדיחה והחידוד". יהודי אוקראינה הם גיבוריו הענקיים. הם מצחיקים עד דמעות אבל זה נגמר, כידוע, רע.

והכל מותר בסיפורי החלמאים שאין בהם רוע אלא תמימות, פיקחות, והמון אהבת אדם.  אותי הם לא מפסיקים להצחיק, אף שהם גלותיים, אבל הגלות הרי הצמיחה כמה דברים: את מדינת ישראל, אחד מהם.

הנה לדוגמא סיפור שכזה שהייתה לו, בוודאי, השפעה על כל גדוליה בדחניה וסופריה של אוקראינה.

"מעשה ונעלם רבהּ הגדול של חלם.  מיד יצאו כל בני-העיר לבקשוֹ בבורות, שיחין ומערות.  ביקשו ומצאו: אדם בלי ראש.  ולא ידעו החלמאים, אם היה לרבם ראש, או שלא היה לו ראש.  הלכו ושאלו את השמש, שהיה משמש את הרב כל יום בבית-המדרש.

אמר להם השמש:

 

איני יודע.  הוא, עליו השלום, היה תמיד עטוף טלית ומימי לא זכיתי לראותו אלא למטה מטליתו. הלכו ושאלו את הבּלן, שהיה משמש את הרב כל ערב-שבת וערב יום-טוב במרחץ. 

אמר להם הבלן:

איני יודע.  הוא, עליו השלום, היה תמיד עולה לאיצטבה העליונה, המכוסה הבל, ומימי לא זכיתי לראותו אלא למטה מארכובותיו.

הלכו ושאלו את הרבנית. אמר להם הרבנית:

איני יודעת.  הוא, עליו השלום, היה תמיד כאילו כפאו שד, ומימי לא זכיתי לראותו אלא למטה מאבנטו…

ולא הוברר לחלמאים עד היום הזה, אם היה לרבם ראש, או שלא היה לו ראש…".

היום, שנים אחרי, כשבאנו אצל קיברו של הרב נחמן מברסלב באומן, הופתענו לגלות אנשים ללא ראש.

ישב לו בפינת בית הכנסת שממול לציון קברו של ר' נחמן יהודי עבדקן , על ראשו מגבת, והוא-מתחת למגבת – מתכתב בבלק-ברי …. אולי עם רבי נחמן זצק"ל.

 

שלום עליכם ומלאכי השרת

חיי הקודש צמחו ופרחו באוקראינה, ועוד נדבר בהם, אבל תחילה נדבר בענייני חול מעט.

יש המספרים נוראות על רבני אוקראינה ויש המספרים עליהם סיפורי נפלאות. על אחד מרבני פולין הגדולה שגלשה לאוקראינה שב"תחום המושב" , ר' נפתלי מרופשיץ, סיפרו סיפורים אינספור. אחד מהם:

רבי נפתלי מרופשיץ היה אומר: מדינהּ של גיהנום איני מתיירא.  אלא מה אני ירא? שמא יושיבוני בגן-עדן במדור אחד עם שוטה…

מי שמכיר את ר' שלום עלייכם עליו השלום יודעים שהוא "הממציא" של ההומור היהודי של כל הזמנים אף שזה היה טבול בטרגדיה איומה שביצבצה בין דפי ספרו.

העוני הנורא ששרר ברחבי אוקראינה, ואינו נעדר מרחובותיה גם היום, הצמיח אצלו את סיפורם של שני קשיי הים מן העיירה כתרילבקה שלו, שהחליטו, בתוך מגפת הטיפוס שפרצה באיזורם, לא ליפול על קרוביהם, אם ילכו מן העולם בטרם עת, והלכו לבית הקברות היהודי, נשכבו, והמתינו למותם.

דו השיח של השניים, מצחיק ככל שיהיה מעלה את מצבם של יהודי אוקראינה, את מצבם של אנשי השטייטל היהודי.

היום, כשאתה עובר בבתיהם של יהודים אתה מגלה תמונה מעליבה, "ירושלים הקטנה" (ירוזולימקה), של וויניצה, נראית כמו עיירה לאחר הפצצה. הכל מתפורר כלא היה.

 לרחוב שלום עליכם ב"ירוזולימקה" של וויניצה יש צד שמאל ושם שם הרחוב הוא אוקראיני. כך.

אשה קשישה , מקומית כפי הנראה, מטאטאת את הרחוב שליד בית הכנסת הישן, ומסביב בתים מתפוררים.

אין עוד שטייטל בוויניצה, ואין שטייטל בז'יטומיר, ואין שטייטל בברדיצ'ב, ואין שטייטל באודסה.

אז הלכתי לחפש את הרשלה, גיבור הילדות של הנוער העברי בציון ובגולה.

הרשלה אוסטרופולר

  ג'וחא היהודי, טיל אוילנשפיגל היהודי, כך כינו את הערשעלע אָסטראָפּאָלער , שרב הנסתר בחייו על הגלוי.

 הלכנו בעקבות הידיעות כי נחשף קיברו לבקרו ולהשתטח על הקבר.

באנו לעיירה אשר אומרים שהיא היא העיר שבה היה הרשלה שלנו בדחן בחצרו של ר' דב בר ממזריטש, נכדו של ר' ישראל בעל שם טוב.

 אין זו עיירה סתם. זו מז'יבוז' , העיר שבה פעל בעשרים שנות חייו האחרונות, ר' ישראל בעל שם טוב בעצמו. וזו העיר שבה נולד אחד מגדולי סופרי ההשכלה (אם לא הגדול שבהם) מיכה יוסף ברדיצ'בסקי.

 כאן, על פי המסופר (אני מבהיר "מסופר" שהרי אין על הרשל'ה שום מידע ממש), הוא חי כבדחן חצר, ומייחסים לו כמה סיפורים, שאוגדו לימים לשני כרכים שפארו את הספרייה של כל ילד ישראלי (אולי) בשנות השישים.

הנה כמה :

פעם נתקל בעיר אחת בהלך ששאל אותו אם הוא יכול לפי מצב הלבנה באותו לילה לקבוע אם מותר לומר את ברכת קידוש לבנה או לא? "אינני מקומי!", ענה לו הרשל'ה בקול מתנצל.

או:

בהתארחו אצל משפחה שהתמהמהה להגיש לו ארוחה, השמיע בנימת איום את המשפט "אם לא תגישו לי מיד אוכל, אעשה את מה שעשה אבי המנוח במקרה כזה!". המארחים המבוהלים הגישו לו את הארוחה מיד, ואחרי שסיים לאכול שאלו אותו בטון נפחד: "למה התכוונת באיומך? מה היה עושה אביך?" – "במקרה שכזה, היה אבי הולך לישון רעב…" השיב הרשל'ה בתמימות.

סיפורו של הרשלה בחצרו נסתיים באורח טרגי.

 אחת הסברות שהוא נהרג בעת שהחסידים דחפוהו, כשסיפר סיפור שחרג מגדר מצחיק, ונגע לרעבע.

 הר' מאיר גבאי הי"ו, מי שידו רב לו ברחבי אוקראינה בחידוש קברים, מצא, כשהסתייע "בפרופסור מאוניברסיטת סט. פטרבורג", כי כאן, בבית הקברות של מז'יבוז' ליד אהלם של גדולי החסידות : ר' ישראל בעל שם טוב, הר' מסדליקוב (בעל דגל מחנה אפרים), ר' אוהב ישראל מאפטא, ר' ברוך ממז'יבוז'-נכדו של הבעש"ט, כי כאן, בבית הקברות נקבר הרשלה ידידנו.

מיד השתטחנו על קברו.

 אבל הצחוק הזה הרי לא נגמר טוב. יהודי אוקראינה , למעלה מתשעים וחמישה אחוז מהם, נרצחו ב"רצח העם" הגדול ביותר במלחמת העולם השנייה.

 שלום עלייכם כבר לא חי לקונן על מתיו האהובים. 

נתן אלתרמן עשה זאת בשמו של גיבורו ר' מנחם מנדל .

 והלילה היה משריפות חַכְלִילִי
וַאֲנִי צוואה לך ניסחתי,
עַל אִגֶּרֶת קְטָנָה, שיינה שיינדל שלי,
וּבָרוּר כִּי עִקַּר שָכַחְתִּי.

 

העִקַּר לך רציתי תודה להגיד, שהיית לי בת זוג סבלנית ומכפרת, שיינה שיינדל, שיחקנו קומדיה נצחית, אך גמרנו אַחֶרֶת, אַחֶרֶת
10 נוב' 2011 / 13 Heshvan 5772 0
  •   הדפסה  
נתן רועי

נתן רועי נולד ביפו להורים שעלו ב"עליית גומולקה"; בעל השכלה וניסיון של למעלה משלושים וחמש שנות כתיבה תחקיר ועריכה עיתונאית הן בעיתונות הכתובה, בטלוויזיה הישראלית וברדיו (גל"צ); פרסם בישראל 18 ספרים בתחומי צבא ובטחון והחברה הישראלית; מרצה בנושאי תקשורת והיסטוריה הן ברמה אקדמית והן בפני קהל;מחבר תכניות חינוכיות הן בתחום ידיעת ארץ ישראל והן בתחום ההיסטוריה של ישראל; נמנה על צוות ההקמה של "תגלית" ומחבר תכנית היסוד של "תגלית" ב 1995; בעל שלושה תארים : משפטן Llb , היסטוריה ופילוסופיה,תואר ראשון ותואר שני Summa cum Laude; זכה בפרס של תנועת "סובלנות" (1987 ) בראשות נשיא המדינה אפרים קציר ומיכל זמורה-כהן על מאבקו העיתונאי למען חסידי אומות העולם בישראל ומתן מעמד מיוחד להם ולבני משפחותיהם במוסדות המדינה; זכה בפרס של מכון שכטר ( JTS ) בירושלים על הישגיו בלימודי התואר השני בהיסטוריה ופילוסופיה ובמלגה מטעם המכון בסיום לימודיו. נשוי באושר ואב לחמישה ילדים.