• עולים חדשים בבית עגנון

    עולים חדשים בבית עגנון

    נתן רועי, נתן רועי , הסוכנות היהודית ©
  • Agnon's Etrog in "Ushpizin"

Israel In Your Community

שמואל יוסף עגנון (1887-1970)

שמואל יוסף עגנון – י"ח באב ה'תרמ"ז, 8 באוגוסט 1887 – י"א באדר א' ה'תש"ל, 17 בפברואר 1970)

שר המשפטים והאוצר לשעבר ובנו של הראשון לציון הרב יצחק ניסים זצ"ל, משה ניסים, סיפר לי, באחת ההזדמנויות, שבימי שבת, בשנות השישים המוקדמות של המאה הקודמת, היה הולך רגלי, עם אחיו חוקר הקבלה פרופסור מאיר בנייהו ז"ל, לבקר את שמואל יוסף עגנון, בביתו שבשכונת ארנונה בירושלים. השיח בינהם, שיח חכמים, היה בבחינת עונג של שבת עבור שלושתם שהרי שלושתם הינם והיו יהודים דתיים באורח חייהם.

עגנון (צ'צקס) היה יהודי דתי שסיים את חייו בבית החולים "קפלן" ברחובות לא לפני שביקש ממי שעמד בחדר לתת לו את כיסוי הראש שלו שהיה תלוי על וו מעל למיטה. ואז עצם את עיניו.

 

עגנון היה אמן מורכב ביותר. בניגוד לח.נ. ביאליק, למשל, הוא לא רצה ולא היה איש צבור שהיה לו בית גדול. בבית הצנוע שלו בארנונה היה עגנון מקבל את אורחיו רק בימי שבת (כמעט). זה בית קטן מימדים עם קומה תחתונה שהיא חדרי מגורים ומטבחון וקומה שנייה שהיא חדר עבודה וארכיון מלא בספרי יהדות, מחשבה ופילוסופיה, ספרות ישראלית וזרה. בכל מקום בדירה היה רשום בחייו באותיות קידוש לבנה : "לא להדליק אור בשבת" ועוד. הכל למען הסיר מכשול חו"ח.

שעות ארוכות מימי החול שלו, יותר מ 12 שעות, במשך שמונים ושלוש שנים, אסף וכתב בעמידה (על סטנדר שמצוי בחדר עבודתו בבית עגנון) בריבוי סגנונות: החל מכתיבה מחודשת של סיפורים חסידיים שאסף בימי חלדו ובאחרית ימיו ועד כתיבה של ספרות מודרניסטית בלשון עברית משנאית, מקראית, ופחות מדוברת. ולכל סיפור שלו, בשל ריבוי השכתובים שערך לכתב היד וגם בגלל היותו תלמיד חכם מופלג שהיה בקי בכל חלקי התורה, יכול אתה למצוא רבדים רבדים של כל חלקי התורה הגם שהוא היה ידען וחובב גדול של הספרות הקלסית הסקנדינבית במיוחד. ספרייתו הענקית, בקומה השנייה, מעידה על שורשי היניקה של הספרות שכתב.

בספרית ביתי אני אוחז בכמעט כל כתביו, שאותם אספתי במשך שנים ארוכות גם בעיתות שלא הייתי בעל אמצעים, ובמאות מאמרים שנכתבו אודות כל אחד מספריו וסיפוריו. מספר המאמרים שנכתבו אודותיו הוא הגדול ביותר שנכתב אי פעם על סופר עברי. הבולטים שבין פרשניו היו ברוך קורצוויל ודב סדן. שניהם תלמידי חכמים של ממש – האחד "יקה" (ברוך קורצוויל) והאחר גליצאי (שטוק, סדן). אבל גם הצעירים לא מניחים לכתביו שחלקם הומחזו.

>אחד מפרשניו הגדולים של עגנון שמצא את שורשיו הקבליים למשל היה חוקר הקבלה הנודע פרופסור גרשום שלום שאף בירך את עגנון במלאת לו שבעים שנה במסיבה שנערכה לכבודו ועמד על שורשיו היהודיים העמוקים של עגנון. זוהי מסיבה שהועלתה על סי.די על ידי הביוגרף של עגנון, פרופסור דן לאור מאוניברסיטת תל אביב. ושם, באותה מסיבה, יכול אדם להקשיב להערצה של הסובבים לאיש שאהב שכולם מסביבו. בין המברכים היה הסופר הצעיר ס. יזהר שלימים לימד את קוראי הספרות לקרוא ספור על פי סיפורו הקצרצר של ש"י עגנון "הנרות".

 

מעגלי הכתיבה העיקריים של עגנון היו בבחינת "התחדשות יהודית" במיטבה.

עגנון כינס סיפורים חסידים מאז ימי ישיבתו בבאד-הומבורג בגרמניה, כשנסע לשם לאחר שעזב את ארץ ישראל אליה עלה בראשית המאה הקודמת מבוטשטש, גליציה. הסיפורים נאספו על ידו ועל ידי פרופסור מרטין בובר. רבים מהסיפורים נשרפו, עלו באש, בשריפה שהתחוללה בביתו של עגנון.

לימים, מרטין בובר פירסם את ספר הסיפורים החסידיים הקלסי "אור הגנוז" (שוקן) ועגנון פרסם סיפורים חסידיים מעת לעת ולאחר מותו יצאו לאור מעיזבונו סיפורים חסידיים ובהם סיפורי הבעש"ט, שנאספו מספרים רבים שעגנון "הבוקניסט" והביבליופיל, אסף.

המעגל השני היה סיפורי בוטשטש, עיר הולדתו, ובהם הרומן החשוב ביותר מפרי עטו (לטעמי) : "אורח נטה ללון" שחזה את כיליונה של הגלות בשואה. לאחר מותו ראה אור הספר "עיר ומלואה" על עיר הולדתו והוא מלא באינספור סיפורי חסידות (עגנון היה נצר לחסידי סוכצ'וב).

המעגל השלישי היה סיפורי ארץ ישראל מפרי עטו שהיו רווים במלוא חפניים אהבת ישראל, אהבת אדם, סרקזם, והשתוממות של ילד. בין החשובים שביצירותיו היו יצירות שנותיו הראשונות ביפו וכן ספרו המונומנטלי שנכתב לאחר ששב מגרמניה – "תמול שלשום".

המעגל הרביעי היה מעגל הספורים שכתב בגרמניה ובהם "בחנותו של מר לובלין".

ויש מעגל של ספרי אמונה טהורים ממש כמו "ימים נוראים" ו"אתם ראיתם" (כרך שלוש עשרה מעזבונו של עגנון).

בקורפוס (חטיבה) הספורים שלו שראו אור בחייו (שמונה במספר) ניתן לקבל את כמעט רוב סגנונות הכתיבה שלו, שכולם, אבל כולם, יונקים ממעיין היהדות.

לדוגמא, בקורפוס הבסיסי של עגנון אפשר למצוא סיפור כמו "בדמי ימיה" שמהדהד כמו סיפור מימים רחוקים, ימי אמונה עמוקה מאד. ראוילהקשיב לעגנון מקריא בקול נשבר את "בדמי ימיה" – אחד מהסיפורים בקורפוס הבסיסי של עגנון.

עגנון, שהחודש מלאו 41 שנים למותו, הוא סופר קלאסי של "התחדשות יהודית". על עבודתו הספרותית הוא קיבל את פרס נובל, בעת שהמדינה שלנו הייתה בת שמונה עשרה שנים. מאז לא זכה עוד סופר עברי על עבודתו זו.

בדצמבר 1966, כשהוא כבר קרב לשנתו השמונים ובאמתחתו שתי זכיות יוקרתיות בפרס ישראל, הגיע ש"י עגנון לאולם הקונצרטים המלכותי בשטוקהולם לקבל את פרס נובל לספרות, אותו חלק עם המשוררת והמחזאית היהודייה, נלי זק"ש.

היום, כשאני מביא את האולפניסטים של אולפן "עציון" (במסגרת תוכניתי "כפתור ופרח") לביתו של עגנון אני חייב להביאם, לפני כן, בסוד כתיבתו, כיון שאך מעטים מבני עמנו מכירים אותו.

עכשו, במלאת 41 שנים למותו, ראוי שיותר ויותר אנשים יקראו בו, אם חפצי חיים אנו כבני העם הנצחי, העם היהודי.

 

15 פבר' 2011 / 11 Adar 5771 0
  •   הדפסה  
נתן רועי

נתן רועי נולד ביפו להורים שעלו ב"עליית גומולקה"; בעל השכלה וניסיון של למעלה משלושים וחמש שנות כתיבה תחקיר ועריכה עיתונאית הן בעיתונות הכתובה, בטלוויזיה הישראלית וברדיו (גל"צ); פרסם בישראל 18 ספרים בתחומי צבא ובטחון והחברה הישראלית; מרצה בנושאי תקשורת והיסטוריה הן ברמה אקדמית והן בפני קהל;מחבר תכניות חינוכיות הן בתחום ידיעת ארץ ישראל והן בתחום ההיסטוריה של ישראל; נמנה על צוות ההקמה של "תגלית" ומחבר תכנית היסוד של "תגלית" ב 1995; בעל שלושה תארים : משפטן Llb , היסטוריה ופילוסופיה,תואר ראשון ותואר שני Summa cum Laude; זכה בפרס של תנועת "סובלנות" (1987 ) בראשות נשיא המדינה אפרים קציר ומיכל זמורה-כהן על מאבקו העיתונאי למען חסידי אומות העולם בישראל ומתן מעמד מיוחד להם ולבני משפחותיהם במוסדות המדינה; זכה בפרס של מכון שכטר ( JTS ) בירושלים על הישגיו בלימודי התואר השני בהיסטוריה ופילוסופיה ובמלגה מטעם המכון בסיום לימודיו. נשוי באושר ואב לחמישה ילדים.