• נתן רועי, נתן רועי , הסוכנות היהודית ©
  • "רינה" - מתוך ערב על שירים רוסיים מעוברתים

    הנה קישורית שבה מסביר אהוד מנור את "היבוא" של רינה

  • Vladimir Vysotsky "ГОРОДСКОЙ РОМАНС" Запись Михаила Шемякина

    ולדימיר ויסוצקי

Israel In Your Community

התחדשות יהודית באודסה

ישנן ערים שעצם השהות שבהן מקנה למבקר בהן תואר אצולה. קל וחומר אם נולדת בהן, נשמת את אוויר הפסגות לחופן, ובמיוחד אם אתה מכיר את הבדיחות שמיוחסות להן, את הסיפורים והאנקדוטות שקשורות אליהן, ואז אתה אציל, ונכדיך בני אצילים.

אודסה, עיר יפיפיה לחוף הים השחור, היא אחת מאותן ערים.

זו אולי אחת הסיבות שארגון לימוד FSU  החליט להתכנס בעיר זו בין ה- 11 באוקטובר ועד ה 13 באוקטובר 2010. בכינוס שכלל למעלה ממאה הרצאות במשך יומיים תמימים, נכחו למעלה מחמש מאות צעירים צעירות מכל רחבי חמ"ע ( אוקראינה, מולדובה, בלרוסיה, רוסיה, קלינינגרד , המזרח הרוסי , צרפת וארה"ב ).

המשתתפים היו : הילדים שנולדו בסמוך ל"מפץ הגדול" – גל העלייה של שנות התשעים. אלה הם הילדים שהוריהם נותרו בחמ"ע ולא עלו לישראל ומהווים היום את חוט השדרה האינטלקטואלי, הדור הבא של יהודי חמ"ע, הלוז של האינטלקט היהודי בחמ"ע.

כאן, ב"חלון לים השחור" , מרכז היציאה לארץ ישראל בתקופת השלטון התורכי והבריטי על ארץ ישראל , "לעולם המערבי" יכולת לחוש באווירה מיוחדת מאד .

האווירה הזאת בשל כמה סיבות. בהן: המפגש של צעירים יהודיים מכל רחבי חמ"ע , ההרצאות המעניינות, והרכב המרצים שהגיעו לשאת את ההרצאות. בקרב כמה מן הצעירים קיננה הידיעה כי הגיעו לכינוס בעיר מיוחדת שבה פעלו, בנוסף למאיר דיזינגוף, זאב ז'בוטינסקי, אחד העם, הסופר שלום-עליכם, המשורר חיים נחמן ביאליק, ד"ר שאול טשרניחובסקי, מנדלי, שמעון דובנוב ואחרים, גם יצחק בבל היהודי –רוסי ומגדולי הספרות הרוסית במאה העשרים, אילף ופטרוב, זמר הג'אז הרוסי אוטיוסוב, ועוד.

בין המרצים: שגרירת ישראל באוקראינה זינה קאלאי- קלייטמן, יו"ר בנק דיסקונט וחבר הנהלת חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית ד"ר יוסי בכר, מנכ"ל רשות השידור מוטי שקלאר, מפקד גלי צה"ל יצחק טוניק, העורך הראשי של "מעריב" יואב צור, מנכ"ל והעורך הראשי של ערוץ 9 הישראלי ליאוניד בלכמן, הסטיריקן הישראלי והמוציא לאור מארק גלסניק, העיתונאי מנחם (מוקי) הדר, שהציג לראשונה בחו"ל את סרטו החדש על שואת יהודי אוקראינה- "שכנים ורוצחים", הסופר הישראלי-רוסי יעקב שכטר, איש החינוך היהודי הבלתי פורמלי ד" ר דימה זיצר ורבים אחרים.

אנשי התקשורת השתתפו במפגשים ובפאנלים הן בקרב האוכלוסיה היהודית המקומית (האוניברסיטאות היהודיות של אודסה ), והן במסיבות עיתונאים עם התקשורת המקומית של אוקראינה.

כך או כך , הקסם הזה של "לימוד" הכה שוב. ארגון וולונטרי זה,  הפעיל זה חמש שנים-בהנהגתו הכריזמתית של חיים צ'סלר-ראש המשלחת הראשון של הסוכנות היהודית לא"י בברית המועצות לשעבר,  בקרב יהודים דוברי רוסית, החליט להתכנס בעיר זו, שאבק כוכבים זרוע מעליה ומכסה את החופים של הים השחור.

העיר, שמזה מאתיים ושש עשרה שנים, היא חלון לתרבות הבינלאומית בכל תחום הפכה למשך יומיים תמימים מרכז לחינוך בלתי פורמלי בתחומים שונים.

ומה הסוד של הכינוס שהתקיים בתפוסה מלאה במלון "ויקטוריה" בתקופה של משבר כבד באוקראינה שנראה כמעט בכל פינה ?

ד"ר דימה זיצר, במאי תאטרון מסט. פטרבורג ואיש חינוך, מן המרצים המובילים בכנסי "לימוד" מגלה את הסוד הזה שמוביל, מדי פעם בפעם, מאות צעירים וצעירות מכל רחבי חמ"ע  החל מקלינינגרד שבמובלעת הצפונית בגבול גרמניה פולין ועד רוסיה, אוקראינה והמזרח הרוסי הרחוק.

"הצעירים והצעירות מחפשים אפיקי התפתחות אישית ורוחנית ברחבי חמ"ע . זה הרצון העצום להתפתח, התכנית המעולה, דרך ההגשה הפלורליסטית, מופעי התרבות והמוסיקה, שמובילים אותם לכינוס שהוא סמל, תווית של מצוינות, משהו מיוחד שקשה למצוא כמוהו במיליה (הקהל) היהודי".

אוסיק אקסלרוד, היו"ר של לימוד בחמ"ע , שהוא גם היו"ר של ארגון הסטודנטים "הלל" בחמ"ע, מבהיר לי כי המדובר במופע תרבותי החשוב ביותר בחמ"ע מבחינת היקף הפעילויות שלו, שמהווה המשך לפעילות "הלל" ו"תגלית" ושאר הפעולות התרבותיות ברחבי החמ"ע.

ולדימיר זליקמן, יו"ר ארגון המתנדבים של "לימוד" אודסה, שהוגדר כאן כאינטלקטואל גאוני, רואה בפעילות דרך נפלאה להכיר את התחומים שאי אפשר לפגוש ביומיום באקדמיה שבה הוא ורעייתו, שהגיעה לכינוס, פוגשים.

הכינוס הופעל על ידי למעלה מחמישים מתנדבים שביצעו את כל הפעולות לפני הכינוס ובמהלכו וזאת החל מגרירת ציוד ועד סיוע באיתור כתובות בעיר אודסה.

אולסיה קרפנקו, מתרגמת מבריקה מרוסית לאנגלית ומאנגלית לרוסית, היא מרצה צעירה באוניברסיטה של דנייפר- פטרובסק, וכששאלתיה מה הוביל אותה להתנדב ב"לימוד" אודסה, היא ענתה :

"נשביתי בקסם של "לימוד" בכינוס שהתקיים ביאלטה, ומאז אני כאן".

לא וויתרתי והחלטתי להמשיך ולחפור , לאתר מה משך לא יהודים להגיע לכינוס.

טוניה טורינה מקייב שבאוקראינה הגיעה לכאן ונכחה בכל שיעור, בכל הופעה, בכל אירוע, ובתוכם מסיבת ענק שהתקיימה במרכז הקונגרסים הראשי של העיר ובמסיבת ענק במרכז הצעירים.

מה הביא אותה לכאן? היא ענתה לי , כבר בראשית השיחה, כי היא "גוייה" (בעברית ) ששמעה על הכינוס והחליטה להגיע.

כשאחת התורמות הנלהבות של הכינוס , דיאן ווהל מארה"ב, שאלה אותה מדוע בכל זאת הגיעה היא ענתה שאביה הוא יהודי מפולין ואמה היא לא יהודייה. אבל בתוך המשפחה סיפרו לה על הכינוס והיא החליטה לבוא ונהנתה מכל רגע בכינוס הזה.

הפרופיל המדהים של המשתתפים כלל צעירים וצעירות יהודיים, ואף לא יהודיים או יהודיים באורח חלקי, שבאו לכאן כדי להתחמם אצל העששית המחממת הזאת ששמה: "הביחד". כאן הם חשים שווים , שווים יותר, ורבים מהם , ואולי כולם , ישובו לכנסים הבאים.

חיים צ'סלר, מייסד לימוד FSU:

"הכנס הזה הוא האירוע המסכם את הפעילות של פרויקט לימוד לשנת 2010. התחלנו את השנה בטרוסקבץ שבאוקראינה, היינו בירושלים, במוסקבה ובניו-יורק. כעת חזרנו לאוקראינה למפגש מסכם שכולו חגיגה תוססת שנותנת במה למורשת היהודית רוסית מפוארת שהייתה כאן בסוף המאה ה-19 ומהווה שלב חדש בהתפתחות החיים היהודים באודסה של היום".
על לימוד FSU
קרא עוד כאן :
http://limmudfsu.org/he

על לימוד והסוכנות היהודית לא"י קרא עוד כאן
http://www.jewishagency.org/JewishAgency/Hebrew/Home/media/stories/2010/aug18a.htm
http://www.jewishagency.org/JewishAgency/Hebrew/Home/media/Press/2010/may06.htm

זה הלוז של הכינוס המרתק. אבל השאלה הגדולה ששאלתי את עצמי בכינוס היתה: כיצד הצליח דובר הסוכנות בעבר ועורך בכיר ב"קול ישראל" היום, גיל ליטמן, להביא לכינוס לימוד באודסה את בכירי התקשורת הישראלית ובהם : מנהל רשות השידור מרדכי שקלאר, עורכו הראשי של העיתון "מעריב" יואב צור, מפקד גלי צה"ל יצחק טוניק, כתב הטלוויזיה הישראלית מוקי הדר, עורכו הראשי ומנהלו של ערוץ 9 בשפה הרוסית.

כדי לענות על השאלה הזאת אני חייב להקדים ולומר כמה דברים.

מרכז מורשת ציוני

עורכו המיתולוגי ומייסדו של העיתון מעריב , ד"ר עזריאל קרליבך, לימד את "העוילם" ( אידיש : העולם הישראלי ) , איך לתאר עיר. היה זה בספרו המקסים "הודו". שם תאר האיש את הודו על פי הכובעים שנראים ממעוף הציפור.

אם נשאיל דרך זו לתאר את אודסה, עם האוכלוסייה היהודית שבה, החל מן המאה התשע עשרה, נוכל לומר כי בעיר זו התהלך אדם שהליכתו הייתה מהירה כשל חייל צעיר ושמו זאב ז'בוטינסקי, אדם שהליכתו עם מקל הליכה היא בטוחות כתלמיד חכם ושמו חיים נחמן ביאליק, ואחד שפניו שמוטות ורציניות ושמו אחד העם, ואחד , נמוך קומה, ופניו נישאות אל על, ושמו מנדלי ( מנדלי מוכר ספרים), ואחד שפניו כולן רציניות עד לדמעות ושמו ד"ר יוסף קלוזנר, ועוד אחד , רציני להחריד, ושמו ד"ר שמעון דובנוב. אלה הם כמה מהדמויות שהתגוררו, חיו ופעלו כאן, והיו בבחינת המפוח שהבעיר את האש הציונית שהקימה את מדינת ישראל

(ז'בו, ד"ר יעקב וינשל, ע"מ 12 )

וכאן גם הסתובב בסוף המאה התשע עשרה יהודי אחד עם שפם, עיניו בורקות וריחו כריח הים, ושמו ד"ר שאול טשרניחובסקי. איש מקסים היה ד"ר שאול טשרניחובסקי . הוא הגיע לכאן מכפרו שבחצי האי קרים, מיכלובקה, וכאן פרסם בסוף המאה התשע עשרה את שיריו העבריים הראשונה עם טעם של מיתולוגיה יוונית. להוצאה לאור  שפרסמה את ספר שיריו הראשון קראו "מוריה" והיא הפכה להיסטוריה יהודית גדולה של הדפוס העברי. כשבגר קצת נסע להיידלברג כדי ללמוד רפואה ועלה לישראל כדי להיות בה רופא הילדים של הגמנסיה "הרצליה" ורופא הילדים של עירית תל אביב.

(סיפור על אהבה וחושך, עמוס עוז )

הנה שיר אחד מרבים שכתב באודיסה בשנת 1897 ( שנת היווסדו של הקונגרס הציוני הראשון ) :

עת כינור תחת יד רוגשת יתייפח/ וינתק מיתר רך ממרי הכאב העז/ בפרוץ ים צלצלי חן בעוגב יאנח/ ותקר שירת – יה והמייתה הגיון רז//

(שאול טשרניחובסקי , שירים התש"ג )

וכאן, באודסה שלנו, עמד על המדרגות, מאיר דיזינגוף, שהפך למייסד חברת סחר אניות ומנהל בית החרושת הראשון לזכוכית בטנטורה , ושסניפה ברחוב בוסטרוס ביפו נהרס מזמן.

כאן גם נולדה הדמות הספרותית של הסופר שלום עליכם ( שהסופר דוד פרישמן כינה אותו "מליונר של ספרות" ) , מנחם מנדל מיהופץ, שכתב מכתבים לרעייתו שיינה שיינדל. מנחם מנדל היה ספסר בורסה באודסה. הקטע הראשון שכתב לרעייתו, במכתבו הראשון שראה אור בדפוס באידיש, עוד בסוף המאה התשע עשרה, היה זה :

להווי ידוע לך שאין ביכולתי לתאר לך את העיר אודסה, את גודלה ויופייה, את האנשים שכאן עם אופיים הטוב, את "הגאלדנע געשפטאן" (עסקי הזהב, העסקים המוצלחים) שאפשר לעשות כאן"

ובהמשך:

"העיר אודסה גדולה מאד והכל עולה פה ביוקר. והבתים גבוהים עד השמיים, יש לטפס מדרגות ברזל חצי שעה, עד שבאים הביתה ממש מתחת לשמיים, והחלון קטן כמו בבית סוהר… ענבים אוכלים פה לא כמו אצלכם בכתריאלבקה בראש השנה לעשות "שהחיינו" . פה אוכלים ענבים בכל יום ובאמצע הרחוב ולא מתביישים כלל".

וכאן  נולדה אשתו של מנחם מנדל , "אשתו של", ששמה שיינה ( יפה) שיינדל, שכותבת לו מן העיירה :
"אתה שומע ,  הלוואי שאומר שקר, אבל אני חוששת שתראה את שאר הכסף כשם שאתה רואה את אוזניך שסחבת הרחק עד לאודסה".
 
(מנחם מנדל, שלום עליכם, בתרגום של אריה אהרוני )

שלום עליכם, שהיה ספסר ופושט רגל מקייב ידע על מה שהוא מדבר, כיון שכאן חי וגידל את בנותיו, ונכדיו, ואחת מהן – בל קאופמן, באו לנפוש ולפצח גרעינים, ספורט לאומי באודסה, כפי שמספרת בל קאופמן בראיון לאנשי "לימוד".

כאן הסתובבו , בשווקים, הבדיחות היהודיות שקובצו לימים (1922) על ידי אלתר דרויאנוב, ב"ספר הבדיחה והחידוד", שהיו בדיחות אודסיות קלסיות,

הנה כמה מהן :

שניים מגדולי הבורסה טיילו ברחבה שלפני הבורסה . הביט אחד מהם לצדדים ואמר לחברו: רואה אתה את הזאטוט הזה שהולך אחרינו ? הוא כייס קטן ומתכוון לגנוב ממך הממחטה שמציצה לך מהכיס. הנח לו , אמר השני, גם אתה ואני התחלנו בקטנות .

(בדיחה מספר 7 בספר הבדיחה והחידוד בעיבודו של דני קרמן )

או הבדיחה הידועה הזאת :

שני חברים משה פינדק ועזריאל קורקבן הפליגו באנייה . יום אחד קמה סערה גדולה והאנייה נעה כעלה נידף על גלים ענקיים כהרים . פינדק התפלל וצעק עד השמיים בכל כוחו ועזריאל הביט בו ואמר :

מוישה , מה אתה צועק ? האנייה שלך ?

(בדיחה מספר 765 בספר הבדיחה והחידוד בעיבודו של דני קרמן )

והנה עוד אחת , אחרונה אבל לא אחרונה בשרשרת, שעניינה "סקס".

יהודי אחד התפאר לפני חברו: כבר עשרים שנה לא שכבתי עם אישה . התפלא החבר: ומה אשתך אומרת על זה ? ענה הראשון : אני חייב לספר הכל לאשתי ?

(בדיחה מספר 1662 בספר הבדיחה והחידוד בעיבודו של דני קרמן )

הנה חלק מן התשובה איך הגיעו לכאן בכירי התקשורת הישראלית. והנה המשכה.

חיים צ'סלר, בעל נשמה אודסאית קלאסית, נטל ביד את ה"סלבריטאים" (ידוענים) של התקשורת הישראלית לראות מקרוב את הבתים , את האתרים, שבהם הסתובבו מייסדיה של מדינת ישראל, וסיפר להם על המורשת האודיסאית, שהחלה באודסה וממשיכה מכאן לארץ ישראל.

לכאן הוא הביאם לראות מקרוב את אחד מפלאיה של המורשת היהודית של אודיסה דהיום : "לימוד" FSU.

במוזיאון היהודי, שאליו נכנסים מחצר יהודית אודיסאית קלסית, שוכנים כבוד תמונות וחפצים של הגדולים. כאן מונחת ארונית של משפחת יצחק בבל, הסופר הרוסי-יהודי, שנרצח על ידי יוזף סטלין, שנולד באודסה ובה יצר את הדמות הקסומה של הגנב היהודי בנייה קריק ( בן דמותו של השודד היהודי מרובע מולדבנקה- מישקה יפונצ'יק ) . כאן תלויים מסמכים שמציגים את חיי היהודים , שהיו ואינם, באודסה הסוערת והמהבילה.

הנה כאן חי ופעל זמר הג'אז היהודי-רוסי הידוע בכינויו אוטיוסוב, לייזר ליאוניד וייסביין,שפיסלו , יושב על כסא, עומד במרכזה של עיר. הנה כמה פרטים אודותיו.

http://jewage.org/wiki/he/Profile:Lejzer_Leonid_Vajsbejn_Utiosov_(1895-3-9_1982-3-9)

השירה הזאת, האווירה הזאת של אודסה , השפיעה  על השירה הישראלית החדשה בארץ ישראל. הנה , למי שאינו יודע, דוגמא לשיר אודסאי שהגיע לתל אביב הקטנה בה פרחו בראשית המאה עשרים תיאטראות סאטיריים דוגמת "המטאטא" או "הקומקום" ששפעו הומור מתגלגל, אודיסאי.
 
דוגמה מובהקת לשיר אהבה הומוריסטי תל אביבי טיפוסי הוא השיר הידוע "רינה" שבוצע לראשונה בתיאטרון "המטאטא" בתאריך 15/5/35. לחן השיר הגיע משיר רוסי שכיכב בסרט "החבורה העליזה" ( 1934 ) בבימויו של גריגורי אלכסנדרוב. כתב את השיר המלחין איסאק דונאייבסקי, ובסרט שר אותו הזמר והשחקן היהודי יליד אודסה – ליאוניד אוטיוסוב.

חוקרי שירה מציינים כי מבחינה מוסיקלית, זהו טנגו טיפוסי, ולמרות שהסרט קומי, ומילות השיר הרוסי דרמטיות, ללא קמצוץ הומור, גאון השירה העברית החדשה- נתן אלתרמן התאים ללחן הטנגו הזה מילים קורצות ומצחיקות, אודיסאיות משהו, שבה כל שורה שופעת הומור.  למשל: "לבשי את זאת לבשי בינתיים/ פה תופסים נזלת מן הטל".

במאתיים ושש עשרה השנים מאז הקמתה היא הייתה העיר שאליה הגיעו יהודים מכל רחבי האימפריה הצארית, ובהם בני משפחות דתיות מאד, שבניהם הפכו למובילי דעה ברחוב "משכילי" מחד גיסא ומובילי דעה בתחום התרבותי ברחוב הרוסי הכללי מאידך גיסא.

כאן צמחו הוגי דעות ואנשי ספר ציוניים , שבישרו את הקמת מדינת ישראל מחד גיסא,  ויוצרים יהודיים בכל התחומים התרבותיים מאידך גיסא.

לעיר זו היה תפקיד מרכזי ב"מגילת הספר" האידי, העברי והרוסי (שנכתבה על ידי יהודיים ), תולדות הציונות וההתיישבות בארץ ישראל לפני היווסדו של המשרד הארצישראלי ביפו (המבשר של הסוכנות היהודית ) .

בעיר הזאת, הרחק מעין ה"שער העליון" ( השליט התורכי ),  היה פעיל "הוועד האודיסאי" של חובבי-ציון, החל מ-1890.  המושבות הראשונות, בתי הספר וחיי התרבות שלהן, נעזרו בקופתו הצמוקה תמיד של "הוועד האודיסאי" שהתקשה להתחרות אמנם ברוטשילד אבל רוחו הייתה חמה מאד.

כאן התגורר, פעל והשפיע בצורה מכרעת "המפחיד מכולם" – אחד העם ולצידו ה"בן יקיר לו" שכונה על ידו "משוררנו הלאומי" – ח.נ ביאליק, ד"ר שאול טשרניחובסקי, הסופר המהפכן מנדלי מוכר ספרים הד"ר יוסף קלויזנר, שלא חשש לכתוב בכרכים עמוסי פרטים את קורות האומה היהודית מחד גיסא והביוגרפיה של האדון ישו הנוצרי מאידך גיסא.

ד"ר יוסף קלוזנר, דודו של הסופר עמוס עוז,  הטיל חיתתו אפילו על ש"י עגנון.
אי אפשר להבין את היווצרותה של העיר תל אביב לחוף ימה של יפו , הן הארכיטקטונית והן התרבותית, ללא מבשרי העיר והמגשימים האודיסאים, כפי שאי אפשר לתאר את המפעל הציוני בלי המבשרים האודיסאים או אלה שעברו ב"שער ציון" ( כינויה של אודסה ) לרבות "המייפלאור" הישראלי- האנייה "רוסלן", שיצאה, בתום המהפכה הרוסית, מהעיר אודסה לעבר יפו. 

"רוסלן", אותה ספינה שהפכה לאגדה  זוכה , בעת האחרונה, לאזכור מחודש בשיריו של המשורר חיים גורי ( "עיבל" ) שכותב כך :

רוסלן תרע"ט. אודסה.
אמי ואבי.
תודה לים שהביא אותם הנה.
תודה לחוף יפו. לחולות תל אביב.

(עיבל, ע"מ 58 , הקיבוץ המאוחד ספרית הפועלים)

זה סיפורה של "רוסלן" : בשנת 1919 התארגנה באודסה הפלגתה לארץ-ישראל של הספינה שהייתה "אניית האינטלקטואלים". בנוסף למגורשים מפלשתינה במלחמת-העולם הראשונה, שהתעתדו לשוב על ספונה לארץ ישראל, עלו על הספינה כמה עשרות סופרים, אמנים, אנשי-רוח ובהם : ד"ר משה גליקסון (לימים עורך "הארץ"), המשוררת רחל (בלובשטיין) , האדריכלים מגידוביץ', רכטר ורפופורט שבנו בתים מדהימים בתל אביב הקטנה; הציירים ליטבינובסקי, פרנקל ונבון; הרופאים יסקי ודוסטרובסקי; והעסקנים ישראל גורפינקל (אביו של חיים גורי), נחום חת, רחל כגן ורוזה כהן, אמו של יצחק רבין.

ואחד מהעולים על "המייפלאואר" האודיסאי היה גם "מייסד העדלידע"  התל אביבי, רקדן בלט אודסה, ברוך אגדתי, שנחשב לאחד ממייסדי הקולנוע הארצישראלי.
הפלגתה של "רוסלאן" מאודסה לארץ-ישראל נמשכה חמישה שבועות. כשעגנה בנמל יפו, התקבלו 671 נוסעיה בטקס חגיגי. הגעתה נחשבת לאקט הפתיחה של "העלייה השלישית" לפלשתינה שהייתה תחת שלטון בריטי.
אפשר באוקראשלא להזכיר את החסידוּת
 אמרנו שזו עיר עם תווית של אצולה וחיים צ'סלר הצליח לשכנע את אנשי התקשורת שהם יגעו באצולה הזאת.

מנהל רשות השידור מרדכי שקלאר, עורך "מעריב" יואב צור ורעייתו רבקה, מפקד גלי צה"ל יצחק טוניק, מנהל ערוץ 9 הרוסי ליאוניד בלייכמן, הסטיריקאי הנפלא בשפה הרוסית , שידוע בכל רחבי הפזורה דוברת הרוסית, מארק גלסקין ( שהוציא לאור עיתון "לימוד" באודסה, בשם "לימוזטה" ), ביקרו באתרים האלה.

יו"ר בנק דיסקונט, ד"ר יוסי בכר, שאביו היה איש אצ"ל בישראל, הגיע לביתו של זאב ז'בוטינסקי עם רעייתו אורית, וצפה באחד מבתיו של ח.נ. ביאליק בעיר. את הסיפורים הקטנים, הפכים הקטנים, השלימו אורחים שהכירו את ההיסטוריה הזאת.

אף אחד מן הנוכחים לא וויתר על האפשרות להגיע למדרגות שעליהן צולם הסרט האילם של הבימאי הרוסי ( שאביו היהודי התנצר ), סרגיי אייזנשטיין, עוד בשנות העשרים. לסרט קראו "האנייה פטיומקין" והוא נחשב לסרט חדשני במיוחד בעיקר בשל כמה מהטכניקות הקולנועיות שננקטו בו כמו למשל : תמונת התקריב ( קלוז אפ)

על כמה משמות הגיבורים היהודיים ציוניים אפשר לקרוא כאן בהרחבה
http://avot.cet.ac.il/Activities.aspx

האסון הנורא והתקומה

השורשים הובילו את מובילי הדעה ל"לימוד אודסה".

ימי הסערה, אותם ימים מהבילים של תרבות וציונות, באו לקיצם באוקטובר 1941, בתחילת הכיבוש הנאצי בעיר.

ההיסטוריון היהודי-רומני, ד"ר ז'אן אנצ'ל, מציין כי בראשית הכיבוש הנאצי-רומני של אודסה היו בעיר כ- 180 אלף יהודים. מרביתם נרצחו.

מספר הנרצחים, על פי שלטונות העיר, הגיע ל 99000 יהודים, אבל היום ידוע, כי בעיר זו נרצחו למעלה מ- 200,000 יהודים.

לאחר המלחמה שוב הפכה אודסה למרכז יהודי חשוב ובמפקד של שנת 1959 נמנו בה 102,000 יהודים.

מרביתם עלו לישראל. היום, גרים בה כ- 50000 יהודים, אף שברור ש"משחק המספרים" הוא גמיש מאד כשמדובר בהגדרה : יהודי.

סיפור משפחתה של הציירת הישראלית, ילידת אודסה, טטיאנה בלוקוננקו, שמציירת את ה"קריקטורות" של "לימוד" הוא סיפור היהודים באודסה.

הסבתא שלה והסבא שלה גידלו באודסה ערב מלחמת העולם השנייה 12 ילדים. הסבתא הייתה אשת חיל שידעה לתפור ולתקן כל דבר וכך,ברעב הגדול,פרנסה את ילדיה.   שניים מילדיה נהרגו. הסבתא והסבא עזבו מזרחה , למזרח ברית המועצות, ושבו לאודסה בתום המלחמה.

הסבתא קבורה כאן, בבית העלמין היהודי של אודסה, שבו קבורים הרוגי הפוגרום של שנת 1905 ( הפוגרומים באודסה החלו במחצית המאה התשע עשרה ) . כשהלכתי עימה לאתר את קבר הסבא והסבתא היינו צריכים לעבור שורות ארוכות של עולם יהודי שנעלם. איתרנו את הקברים.

מעל לקבר הסבתא הייתה מדלייה שהוענקה לה, לאם שילדה 12 ילדים, והמדליה נגנבה כנראה על ידי מי מהמבקרים במקום.

לימוד,לימוד,לימוד

התפישה "הלימוד"-ית של "לימוד אודסה" הינה אודיסאית : שילוב של רצינות תהומית ושחוק מתגלגל.

רציתי להביא בפניכם את הרוח האודיסאית בצטטי את אחד מטובי עיתונאיה בכל הזמנים, זאב ז'בוטינסקי :

"לא ראיתי עיר קלת מזג כמוה; ואינני אומר את זאת כזקן המאמין שכבתה השמש ברקיע מפני שאיננה מחממת אותו כקודם. את מיטב נעורי ביליתי ברומא , גם בוינה גרתי בהיותי צעיר, ויכולתי להשוות את ה"אקלים" הרוחני בקנה מידה שווה : אין כאודיסה – כלומר אודיסה של הדור ההוא- לרוך העליזות ולשכרון הקליל המרחפים באוויר, ללא צל ורמז של סבך נפשי או טרגיקה מוסרית.לא אגיד חלילה כי מצאתי עומק ואצילות יתרה באוויר זה – הלא עצם קלותו הלוטפת מקורה בהעדר כל מסורת; מאין ומאפס נוצרה העיר כמאה שנים לפני יום הולדתי, בתריסר לשונות פטפטו תושביה ואף אחד מהן לא ידעו על בוריה. בין מכרי המרובים נמצא רק אחד שגם אביו נולד באודיסה: והלא אין אצילות בלי מסורת ובלי טרגיקה. העיר – קיקיון של יונה הנביא וכל צמח שבה- חמרי מוסרי וחברתי – גם הוא קיקיון מקרה חולף, הלצה, תעוזה (אוונטורה). כבד את האמת , כמובן; אבל גם שקר איננו פשע כי גם השומע יש לו דמיון רתחני גמיש ומנצנץ. יחד עם כל אלה –סקרנות רעבתנית למה שיביא הבוקר העולה:כל בשורה של מה בכך היא מאורע כביר, ההמון מתרגש, הידיים פורחות באוויר,קירות הבירזה ושולחנות הקפה מזדעזעים לגעש הצעקות. אף הנשיקות הן בזול : או יותר מזול –חינם (ואולם הצעירות האלה, עד כמה שזכורני, כולן נישאו לאיש אחרי כן, וכל אחת מהן היתה לאשת חייל).

(סיפור ימי, זאב ז'בוטינסקי)

ברוח זו הלכנו כל הימים אבל עשינו,ביחד עם המרצים והתלמידים,להוסיף עליהם רצינות, שלעיתים נדמתה לרצינות תהומית ובמיוחד כשדיברו בעניינים יהודיים.

אם כן, ההתכנסות החלה לה בביקור בבית האופרה של אודסה, שנבנתה כתעתיק גמור של "לה סקלה" דה מילנו, והמשיכה לבית הקפה "פנקוני", שבו ישבו אנשי הבוהמה היהודיים של אודסה ובהם מודענו – זאב ז'בוטינסקי, שאמר שאינו נפגע מכך שמציינים, כי נולד בעיר המצחיקה הזאת אודסה , כיון שתושביה יודעים לצחוק, אבל גם לצחוק על עצמם הם יודעים, ואין אנושי מכך.

השיעורים וההרצאות לא נפגעו כהוא זה מן האוויר שהרי "אווירה דאודיסא מחכימא". למעלה ממאה שיעורים נערכו בכינוס "לימוד" מצאת החמה ועד צאת הנשמה.

והנה דוגמא : לאחר אירוע בידורי מדהים שאורגן על ידי מרכז הקונגרסים האודיסאי, שבו הופיעו אמנים אוקראינים ויהודים אוקראינים ( כמו השחקן היהודי-אוקראיני שקולניק ) , שבו הצעירים והצעירות ללמוד עד אחרי השעה שתיים לפנות בוקר… יהדות.

צלם הטלוויזיה, שהנציח את אירועי "לימוד", בוריס סובולב, הוא יהודי בן אודסה שמנהל חברת הפקות בישראל. בישראל הוא חי , וכאן הוא חש בבית, ואיננו שוכח לספר על מפגשיו האינטלקטואלים בעיר שלו.

בוריס החל את הקריירה שלו כבאר-מן ומתופף ג'ז מספר 1 באודסה, אבל הוא לא שוכח את המפגש שלו עם ה"סופר סטאר" הרוסי, ולדימיר ויסוצקי, שמת מצריכת יתר של סמים ואלכוהול, שנתן לו קלטת של שיריו, בעת ביקור בבר שלו באודסה, בסיום סצנה במערבון הרוסי בכיכובו של ויסוצקי.

רק  לידיעתכם ראש משלחת הסוכנות היהודית באודסה , מיכאל גולדובסקי, הוא מבצע מדהים של שיריו של ויסוצקי, לפני ארקדי דוכין.

ואם בסוכנות היהודית עסקינן אז : מיכאל גולודבסקי, ראש משלחת הסוכנות היהודית באודסה, שאירח את הקבוצה בביתו בעיר, ביחד עם רעייתו המדהימה בבישוליה האוקראינים, הסביר לי, כי "לימוד" הינו פרויקט מדהים באפקטיביות שלו שהרי הוא מחזק את "הזהות היהודית", ומאפשר פעילות של הסוכנות היהודית וארגונים יהודיים נוספים.

גולודבסקי הגיע לכאן, לאוקראינה, לשליחות שניה. הפעם הוא באודסה שבה מתגוררים למעלה מחמישים אלף יהודים.

הפרטנרים של "לימוד" באודסה הינם כל הארגונים ובראשם הג'וינט והסוכנות היהודית אבל גם , ואולי בעיקר, הארגון היהודי המקומי "מגדל", שמנוהל על ידי נשים יהודיות שמפתחות בתקציבים נמוכים תכניות מדהימות של לימוד שירה, מוסיקה, ציור ועוד.

בעת ביקור באתר המרכזי של "מגדל" יכולת לצפות בתערוכה שארגנה הציירת האודיסאית טנייה בלוקננקו. תערוכת הציורים שארגנה "בין אודסה לחיפה" (צייירי העליה מחמ"ע בישראל מציירים את חיפה ) תוצג בבית גרנד של הג'וינט בעיר.

זו האווירה של "לימוד". מחד חיבור לתרבות ויהדות ומאידך חיבור לשפה , למוסיקה, לתרבות והאמנות, שספגו כאן, באוקראינה, באודסה.

ה"ידוענים" מישראל , שהגיעו בעידודו של דובר הסוכנות היהודית לשעבר והעורך הבכיר של "קול ישראל"-גיל ליטמן, צפו ב"לימוד" מהצד בקורת רוח מרובה.

יו"ר דיסקונט ד"ר יוסי בכר, שנשא כאן הרצאה על כלכלת ישראל , אמר בסיום אירועי "לימוד" : ראיתי את הפעילות של "לימוד" ואני יכול להבטיחכם כי כל אימת שתזמינו אותי לכאן אגיע".

גיל ליטמן : "אני בתחושה של התעלות במקום הזה"

עורך "מעריב", יואב צור, אמר : "אני איש שבא מעולם המילים וכשאני רואה את "לימוד" אין לי מילים".

מפקד גלי צה"ל יצחק טוניק, שבימים אלה, הוא מארגן את חגיגות "שישים לגלי צה"ל" עמד מול קהל הסטודנטים באוניברסיטה היהודית של אוקראינה ( בבניין ארגון "תקומה" ) ודיבר על ישראל. ניכר היה שהאירועים של "לימוד", האתרים שמהם צמחה החברה הישראלית , עוררו אצלו סימפטיה רבה.

הוא היה נרגש מאד כשהתיישב על כסא בסמוך לפסלו של הזמר אוטיוסוב וברקע הדהדה תשובתו , מהתקופה שעבד עם הרמטכ"ל "רפול", שהיה אומר : "אני מעוניין שתהייה בגלי צה"ל מוסיקה עברית" וכששאלו את רפול לאיזו מוסיקה עברית הוא מתכוון הוא ענה ב"רפולית" קלאסית : מוסיקה רוסית.

באווירה זו של לימוד, "אווירה מחכימא" זו -צריך לומר, נוצרה אווירה שבה יכלו המשתתפים להתעמק בתרבות יהודית , בחיפוש עצמי, ובהומור שמגולם בכתבי שלום עליכם, יצחק בבל, ואילף ופטרוב.

במרכז של עיר, על פסל של אחד מ"12 הכסאות" (שם הרומן של בני הזוג שכתבו יחדיו ואחד מהם היה יהודי ששמו האמיתי היה איליה ארנולדוביץ' פיינזילברג, איליה אילף). ה"ידוענים" מישראל יכלו להכיר באמצעותו את אחד מאושיות התרבות הסטירית של רוסיה ( רבים מן הסטיריקאים הרוסיים היו יהודים בעלי גישה אודיסאית להומור ובהם גם אילף פטרוב, וולדימיר ווינוביץ שיצר את הדמות המצחיקה והסטירית "צ'ונקין"- אחיו של החייל האמיץ שוויק המרכז אירופי) .
דודה פלורליזם פוגשת את "לימוד"

החברה היהודית והישראלית בני ימינו חבים ליהודי אודסה חוב גדול.

אילולא אודסה, השער לפלורליזם וציונות, לא היינו זוכים באישים ציוניים ובסופרים ואמנים ענקים. אחד מהם, הסופר יצחק בבל, שנולד באודסה בשנת 1894 ונרצח בשנת 1939 בהוראת סטלין, הוא בכיר בניה הרוסיים ( ממוצא יהודי ) של אודסה.

מגילת חייו מאפיינת את מסכת חייו של יהודי רוסי מסוף המאה התשע עשרה והעשרים וראוי לספרה, כדי שנבין מה היה כור ההיתוך הזה ששמו אודסה.

גרייס פיליי, המהדירה של ספר זיכרונותיה של אשתו האחרונה של באבל אנטונינה פירוז'קובה, מתארת זאת כך :

'בילדותו היה היה ראשו של בבל טמון בשפה  העברית, בלימודי התלמוד; בנעוריו היה ראשו מלא בתרבות אירופאית , בשפה הצרפתית, רוסית היתה עניין של יומיום, צלולה וגבישית, התנועות בתוך שיריון של עיצורים. סבתו דיברה אוקראינית. הוא נולד באודסה. כמו בכל עיר קשה היתה העיר מלאה פטפטנים ממולחים; יכולת להאזין לה, לעיר הזאת, כל היום כולו ולשוב למחרת. היה זה ראשיתו של צירוף בר מזל.

היה זה באודסה , בדרכו להפוך לרוסי אמיתי, שהסיפור "התעוררות" נוצר וראה אור בשנת 1931 בכתב העת "מולודואיה גווארדיה". הוא היה אמור לקבל שיעורי נגינה בכינור, שיעזרו לו להיות אדם כמו יאשה חפץ. אז ינגן לפני מלכת אנגליה. איכשהו הוא לא הגיע לשיעורי הנגינה שלו אלא החל משוטט ברחובות אודסה וברציפיה. הוא מצא, או שמצא אותו, אדם טוב מן הסוג שמופיע במחוזות הילדות ואומר בשכנוע רב : "לך בדרך הזאת לא בזאת" .

(בצידו, א. פירוז'קובה, הוצאת זמורה ביתן )

 
איסאק עמנואלוביץ בבל, בן אודסה זה, חצה עולם. וכשקרא ארנסט המינגווי את סיפוריו כתב לסופר היהודי –סובייטי איליה ארנבורג :

"בבל חובץ חמאה טוב ממני"

( אן פרידמן בהקדמה לתרגום הספר של של פירוז'קובה מרוסית לאנגלית )
סופר טוב לב זה, שיצירתו האחרונה "סיפורים חדשים" = שלא אותרה מעולם = הושלכה על ידי הק.ג.ב הרצחני לפח לאחר עינוייו ורציחתו, הוא "בית ספר מהלך" לסיפור הקצר וגאון הסיפור הקצר והקצרצר של רוסיה במאה העשרים. אומרים שהוא גאון הסיפור הקצר בעולם בכלל.

ח.נ. ביאליק, שנודע כמשוררנו הלאומי, חי כאן שנים ארוכות. הוא נודע כמשורר אבל הוא, המשורר, היה  "המנוע" של מלאכת כינוס המורשת הספרותית היהודית-עברית על מנת ליצור את "ארון הספרים היהודי".

הנה כאן, באודסה, הוא טרח על איסוף וכתיבה של האגדות התלמודיות ביחד עם שותפו חונא רבניצקי (ספר האגדה) ושירת ספרד, והתיאטרון היהודי הבראשיתי (מגדל עוז שנכתב על ידי רבי משה חיים לוצטו הוא המחזה העברי הראשון, וראה לעניין זה מאמרו  של ביאליק: הנער מפדובה ). והוא, ביאליק, תושב אודסה, הדביק את ה"חבורה של חכמי הדור וסופריו המעולים" לאסוף הכל מן הגורן והיקב היהודי ולפרסמו. כאן, באודסה, ובמקומות נוספים בעולם, בעקבות קריאתו של ביאליק, נבנתה המורשת התרבותית של העם שהקיץ מהגלות.

ביאליק מחד ובבל מאידך הם מגיבורי "לימוד" אודסה ביחד עם זוכי פרס נובל ממוצא יהודי רוסי.

וזאת בין היתר, בשל העובדה ששניהם היו אנשי תרבות שצמחו כאן.

בבל,  שאהב לקרוא מתחת לשולחן את סיפורי שלום עליכם בידיש ( כפי שמספרת פירוז'קובה בזיכרונותיה), היה פלורליסטן, אוהב אדם, פתוח, רוסי ואזרח העולם ממוצא יהודי, שנרצח אף שהיה "רב אמן של ז'אנר השתיקה" ( כפי שנהג לומר על עצמו ערב הירצחו ).

ביאליק, שעזב את ישיבת וולוז'ין מסיבות ששמורות עימנו, הפך למשורר הלאומי היהודי.

הנה לכם הפלורליזם הזה, המדבק, באודיסאיות, ש"לימוד" FSU   אימץ.

חיים צ'סלר, מחוללה של "לימוד" FSU, רואה בפלורליזם של ביאליק ובבל, בפלורליזם של  "לימוד", בפתיחות של "לימוד", הנכס העצום ביותר בזירה האינטלקטואלית של יהודי חבר המדינות העצמאיות של היום, כי מ"לימוד", כדבריו, תצא תורה, ותסחוף את כל אלה שנותרו בחמ"ע בחזרה לזירה הפלורליסטית היהודית, המאפיינת את יהודיה של הארץ החדשה, שנולדה לאחר המפץ הגדול בשנות התשעים של המאה הקודמת.
 
האיש שהוביל את מליון היהודים לארץ ישראל – לא שוכח את אלה שנותרו לאחור והוא מחבקם כי כולם היו בניו, והוא הולך להגיד להם זאת באירוע הקרוב של "לימוד" שבו יחגוג הארגון, בחמ"ע, חמש שנים להווסדו.

 

17 אוק' 2010 / 9 Heshvan 5771 0
  •   הדפסה  
נתן רועי

נתן רועי נולד ביפו להורים שעלו ב"עליית גומולקה"; בעל השכלה וניסיון של למעלה משלושים וחמש שנות כתיבה תחקיר ועריכה עיתונאית הן בעיתונות הכתובה, בטלוויזיה הישראלית וברדיו (גל"צ); פרסם בישראל 18 ספרים בתחומי צבא ובטחון והחברה הישראלית; מרצה בנושאי תקשורת והיסטוריה הן ברמה אקדמית והן בפני קהל;מחבר תכניות חינוכיות הן בתחום ידיעת ארץ ישראל והן בתחום ההיסטוריה של ישראל; נמנה על צוות ההקמה של "תגלית" ומחבר תכנית היסוד של "תגלית" ב 1995; בעל שלושה תארים : משפטן Llb , היסטוריה ופילוסופיה,תואר ראשון ותואר שני Summa cum Laude; זכה בפרס של תנועת "סובלנות" (1987 ) בראשות נשיא המדינה אפרים קציר ומיכל זמורה-כהן על מאבקו העיתונאי למען חסידי אומות העולם בישראל ומתן מעמד מיוחד להם ולבני משפחותיהם במוסדות המדינה; זכה בפרס של מכון שכטר ( JTS ) בירושלים על הישגיו בלימודי התואר השני בהיסטוריה ופילוסופיה ובמלגה מטעם המכון בסיום לימודיו. נשוי באושר ואב לחמישה ילדים.