• ימים ראשונים של נציג הסוכנות היהודית בגיאורגיה

    ימים ראשונים של נציג הסוכנות היהודית בגיאורגיה

    באמצעות איציק משה, באמצעות איציק משה ©
  • עיתון "בבית" של הסוכנות היהודית מבשר על השליחות הראשונה

    עיתון "בבית" של הסוכנות היהודית מבשר על השליחות הראשונה

    הסוכנות היהודית, הסוכנות היהודית ©
  • איציק משה בימיו הראשונים בגיאורגיה כשליח הסוכנות היהודית

    איציק משה בימיו הראשונים בגיאורגיה כשליח הסוכנות היהודית

    לא ידוע, איציק משה ©
Aliyah

גיאורגיה : בחזרה אל השליח הראשון

בימים אלה חל יום השנה העשרים וחמשה לפתיחת השערים של בריה"מ ונפילת מסך הברזל. מה שהחל כזרזיפי עלייה , נמשך ל 12500 עולים בשנת 1989 הפך לכמליון עולים ששינו את פני החברה הישראלית מהקצה לקצה. השליח הראשון של הסוכנות היהודית לגיאורגייה הוא איציק משה, שעלה כנער מהעיר קולאשי במערב גיאורגייה, למד בישראל ושב ב 1989 לתביליסי כדי להפוך השליח הראשון של הסוכנות בגיאורגיה. הוא בא אז לשבועיים ימים והוא נמצא שם כבר 25 שנים כששבעים אחוז מכלל הפניות לגיאורגיה בתחומי עסקים וישראל עוברים, לטענתו, דרך "בית ישראל" ולשכת הקשר ישראל-גיאורגיה שיסד. החודש הוא מקיים אירוע מרהיב , בחסות הפרלמנט הגיאורגי, בתביליסי בירת גיאורגיה בערב חנוכה הקרוב. ראיון.

 

איציק משה נולד בקולאשי, עיירה קטנה בנפת סמטרדיה שבמחוז אימרתי במערב גיאורגייה, לא רחוק מהים השחור.

זוהי עיירה שמרבית תושביה היו יהודים אשר הגיעו אליה, במחצית המאה התשע עשרה, מאחליצה, לאילשי, בנדזה סוג'נה ועיירות נוספות. זה קונגלמרט של יהודים מכפרים קטנים שהמאחד אותם היה יהדותם העמוקה והעלאת ארץ ישראל על ראש שמחתם שלוש פעמים ביום לפחות. "ותחזינה ענינו בשובך לציון ברחמים", אותו משפט עתיק יומין, היה בעבורם ציווי של ממש, ציוני טהור.

יש הסבורים שהם הגיעו לקולאשי בשנת 1865, בתקופה שבה שלטה באיזור האצולה המפורסמת של שושלת מיקלדזה, מיד לאחר ביטול האריסות בגאורגיה, ובה הקימו בתי כנסת, שבעה במספר. בשיאה של התקופה הסטליניסטית היו בעיירה ארבעה בתי כנסת פעילים[1].

"המשפחה שלי חיה באווירה ציונית מאד ועל כן בראשית שנות השבעים, בשנת 1971, לאחר שנודעו תוצאות מלחמת ששת הימים בישראל, היהודים חשו בטוחים להצהיר על כוונתם לעלות לישראל ומעל לעשרת אלפים מיהודי קולאשי, מרבית הקהילה, עלו לישראל. זאת הייתה עלייה מאוד ציונית" מספר איציק משה, מי שהיה שליחה הראשון של הסוכנות היהודית בגאורגיה[2] ובבריה"מ כולה.

סיפורו האישי של איציק משה, פעילותו כשליחה הראשון של הסוכנות היהודית שם, מטיל אור על פעלה של הסוכנות היהודית במה שקרוי בפי כל: פתיחת השערים או פתיחת הסכרים.

"המעניין בעלייה של הורי" מסביר איציק "שהורי היו כל כך ציונים עד שהפסקתי לדבר גיאורגית בבית. דיברתי עם הורי רק עברית".

הוא היה נער צעיר כשעלה לישראל. כהמשך לחינוך הדתי בבית שלחו אותו הוריו ללמוד בישיבת "תורה ומלאכה" בפתח תקווה. הוא התגייס לצה"ל, למד באוניברסיטה, ונבחר ליו"ר אחד מסניפי התאחדות הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב.

הקשר שיצר בתפקידו, כחבר התאחדות הסטודנטים, עם ארגון הסטודנטים היהודים בעולם (WUJS) הוביל את ההתאחדות לבחור בו כאחראי על קשרי חוץ. מאחר והארגון תכנן להגדיל את מעורבותו בקרב סטודנטים יהודים בבריה"מ הוא נבחר להיות אחראי על קשרי החוץ של הארגון ובעל קשר לאותם סטודנטים.

הן החינוך בבית ההורים והן הדחף להפוך לאיש ציבור מקצועי הובילו אותו למה שהפך להיות הקריירה של חייו – עבודה בבריה"מ . בתחילה עבד עבור ארגון הסטודנטים ואחר כך עבור הסוכנות היהודית . כשפרש הקים, באורח פרטי, לשכת מסחר ישראל-גאורגיה, ובאחרונה יסד את "בית ישראל" המטפל בהסברה ישראלית ומושבו בתביליסי, בירת גרוזיה.

גיאורגיה: צעד ראשון 

ואם רוצים לשמוע את הסיפור כולו יש לשוב לימים הראשונים בבריה"מ שלפני קריסת מסך הברזל.

הנציגות הראשונה של WUJS  בברית המועצות לשעבר נפתחה, בשנת 1989, בגיאורגיה. איציק משה הגיע, בתפקידו החדש, לתביליסי ומשם הדרך לכינוס הבין לאומי של הארגון בישראל הייתה קצרה מאד.

"הכינוס של הסטודנטים היה אז בחסותו של יצחק רבין זכרו לברכה ובאותו כינוס נפגשתי עם ראשי הסוכנות היהודית שהגיעו לכינוס והם סיפרו לי, בסודי סודות, כי החלה ההתארגנות לקראת שינוי המדיניות ופתיחת השערים", מספר איציק משה.

ואכן, בירושלים, במשרדי הממשלה השונים ובבנייני הסוכנות היהודית, היו ערניים לשינויים שהתחוללו בבריה"מ תחת הנהגתו של מיכאיל גורבצ'וב ושר החוץ שלו אדוארד שוורדנדזה.

הסוכנות היהודית, ביחד עם ממשלת ישראל על כל זרועותיה, ניסחו יחדיו מדיניות משותפת שהתבססה על תחזית של מאה אלף עולים שיגיעו במהלך שלוש שנים, וזו הייתה תחזית אופטימית מאד.

המנכ"ל של הסוכנות היהודית באותה עת האלוף (מיל. ) משה נתיב , ביחד עם המנהלים הכללים של המשרדים שהיו חברים בפורום הממשלתי, פורום קליטה, הכין תכנית, שאושרה ב 25 בספטמבר 1989, וכללה, בין היתר, הקמה של 25000 יחידות דיור ושיפוץ של עוד 5000 דירות בעלות של מיליארד דולר, בנייה ותחזוקה של כיתות לימוד חדשות בעלות של 135 מליון דולר ותכניות לקליטה ישירה בעלות של 240 מליון דולר. יהודי התפוצות היו אמורים לגייס תרומות בסך 500 מליון דולר.[3]

במקביל, התקיים בסוכנות היהודית מכרז לבחירה של שליחים של הסוכנות היהודית בבריה"מ לשעבר. איציק משה נבחר , באותו מכרז, לשליח המרכזי של הסוכנות היהודית בגיאורגיה. השליח הראשון. לאחר הזכייה במכרז התקיימה הכנה של השליחים לקראת היציאה לשטח. "ההכנה זכורה לי כהכנה מאד מדוקדקת כדי לקדם כל שינוי אפשרי אבל כדי שלא תהייה הפתעה בצידו של השליח ממה שעיניו יגלו" נזכר משה.

"עוד בשנת 1989, היה סיכום עם אדוארד שוורדנדזה - שר החוץ של בריה"מ באותה עת, עם יו"ר הקונגרס היהודי העולמי באותה עת אדגר ברונפמן ומנהיגים יהודים אחרים, על עלייה של יהודים, וכבר במחצית השנייה של שנת 1989 הייתה עלייה במספר היהודים מבריה"מ שהגיעה ליותר מ 12000 איש באותה שנה, ובעקבות כך הוקמה היחידה לחמ"ע בסוכנות היהודית ובאמצעות היחידה הזאת יצאתי לשליחות"[4]

"יצאתי למשך שבועיים ימים, בראשית שנת 1990, לבריה"מ. בעקבות הקשרים שכוננתי, במסגרת ה WUJS, הגעתי כדי להקים את הסניף הראשון של הסוכנות היהודית בבריה"מ, בתביליסי, בירת גיאורגיה. ראוי לציין כי הפעילות של הארגונים היהודיים בגיאורגיה ובבריה"מ היתה בשנת 1989 אבל תחילת הפעילות של הסוכנות הייתה בראשית שנות התשעים" מספר איציק משה.

ערפל לפני פתיחת השערים

ראשית שנת 1990. באזור ערפל מדיני וצבאי גם יחד. מלחמות אזרחים ומלחמות בין מדינות התחוללו במלוא עוזן. למשל, התחוללה מלחמה בין אזרביג'אן לארמניה השכנה. בגיאורגיה הייתה מלחמת מול אבחזיה וכן מלחמת האזרחים בגאורגיה. והשליטים לא ידעו מה הוא האופק המדיני כיון שראשם היה ממוקד במצב הצבאי.

הערפל הוביל לכמה מעמדים מביכים. אחד מן המעמדים הללו היה המעמד של קיום קבלת פנים לנציג הסוכנות (כנציג העולם היהודי) באזרביג'אן.

איציק משה מספר כי שר החינוך האזרי פרופ' פאיזולייב אמר לו שהוא רוצה לקיים עבורו קבלת פנים בבאקו בירת אזרביג'אן. "שאלתי אותו: מי יגיע? אז הוא אמר שישנם 2 נציגים במדינתו, קונסול של איראן וקונסול של עיראק. אמרתי לו: אין בעייה תזמין את מי שאתה רוצה אבל רק תגיד שאני נציג הסוכנות היהודית מישראל. ברור שהקונסולים לא הגיעו אבל זה רק מסביר את האווירה שרווחה אז במדינות שרק החלו להשתנות ואצו רצו להחליף את המשטר הסובייטי במשטר אחר לגמרי" הוא אומר.

בערפל הזה, שנגזר מהמצב הגיאופוליטי של האזור, השינויים התכופים בו, וכמובן התפרקות הענק הסובייטי, היו השליחים צריכים לפעול. 

אחד מן האירועים שנרשמו אז נוגע לחלוץ יהודים תחת אש. הסוכנות היהודית, ביחד עם גופים ממלכתיים אחרים, סייעה, בראשית שנות התשעים, בחילוץ יהודים שנקלעו לשטח הקרבות שבין גיאורגיה לאבחזיה. "כשאני מסתכל לאחור אני יכול לומר כי הממשלה הגיאורגית, ולא משנה תחת איזה משטר ובאיזו תקופה (אם זה בתקופת גמסחורדיה או סאאקשווילי או גריבשוילי או אחר) מדובר בעם ובמנהיגים שמאד מאד אוהבים יהודים ואת ישראל. אני זוכר עד היום איך ראש הממשלה סיגואה עבד, בשנת 1992, כל הלילה ללוות את יציאת היהודים שחילצנו מאבחזיה עד שיגיעו לתביליסי ומשם לישראל" מספר משה. 

"המעניין מאד בכל הפעילות הזאת שפעילות ההצלה של היהודים הייתה בבחינת סגירת מעגל: מחד עמד ראש הממשלה הגיאורגי מצד שני היהודי-הגיאורגי טימורי שהיה מראשי הצעירים שם שהפך לחלק מן הממסד הגיאורגי, מהצד השלישי צאצאיו של מיקלדזה שסייעו בהצלחת המבצע לחילוץ היהודים מאבחזיה וכמובן מדינת ישראל והסוכנות היהודית".

אחד השינויים שנרשמו, בעת ההתפרקות של בריה"מ, הוא היעלמו של הדגל האדום הסובייטי ועליית הדגלים של המדינות לאוויר. המצב הזה עורר תנועה של יהודים שנמשכו לישראל בשל גלי הלאומיות שהתחוללו באזור ובשל הרצון של היהודים להתאחד עם משפחותיהם. הסוכנות, מתוך גישה פרקטית, סיפקה ליהודים, שבעצם נותרו ללא דגל, בשל גלי הלאומיות באותן ארצות, דגל ישראל. "המצב הזה שבו הרפובליקות דחו אותנו החוצה וישראל מהווה מגנט ליהודים היה מצב חדש ליהודים. אבל מאז המצב השתנה כי היום המדינות באזור אינן דוחות את היהודים וישראל מהווה מקום שפחות נמשכים אליו מסיבות שכדאי מאד לחקור אותן"הוא אומר.

ראוי לציין כי בין אוקטובר 1989 לבין פברואר 1995 השתקעו בישראל כשבע מאות אלף עולים חדשים  בעיקר מברית המועצות לשעבר ומאתיופיה.

כשלושים אלף יהודים עלו מגיאורגיה בתקופה שבין סוף שנת 1989 ועד לסיום שליחותו של איציק משה בסמוך למחצית שנות התשעים. הם הצטרפו לשמונים אלף היהודים שעלו בשנות השבעים לישראל. כיום, נותרו כמה אלפים בודדים של יהודים.

עולים הגיעו ועזבו את בתיהם ומערכת היחסים שבין ישראל לבין מדינות הקווקז שונה היום ממה שהיה בשנות התשעים.

"המצב השתנה. גם מדינת ישראל וגם הארגונים היהודים חייבים לעשות חשיבה מחודשת ביחס לאזור האסייתי כי מדובר בעצם ב"חצי עולם" שהרי מצב היחסים היום שונה ממצב היחסים שהיה בראשית העלייה" אומר איציק משה שפעיל 25 שנים באזור קווקז ומרכז אסיה.

"בראשית שנות התשעים מספיק היה שתדבר אנגלית ותניף דגל ישראל וימחאו לך כפיים. היום, המצב שונה לגמרי. היום אם האדם לא ברמה גבוהה לא יכול להשפיע כאן כי החברה כאן השתנתה. אדם שמגיע לכאן חייב לדעת , להכיר, להבין".

קשיים של שליחות

איציק משה זוכר את תקופת היציאה לשליחות כתקופה מאד מעניינת אבל את הימים הראשונים בבריה"מ לשעבר, ובמיוחד באזור הקווקז שאליו הגיע, כחויה קשה מאד.

"אני זוכר שההכנה לקראת היציאה לשליחות, לכל מדינה ומדינה, הייתה מאד מאד מקצועית ומעמיקה אך האזור היה בתקופה קשה מאד: היה מחסור בחשמל באזורים מסויימים בשל המלחמות שם, מחסור במים, בתרופות", הוא מספר.

באותה עת, מסביר איציק משה, השליח מישראל נתקבל כנציג רשמי מישראל. "קיבלו את הנציג מהסוכנות, מהג'וינט או ממשרד החוץ כנציג ישראלי והעולם היהודי. היינו "חבילה אחת" הוא מסביר.

המפגש הראשון בתביליסי - בירת גרוזיה היה עם היהודים, עם הקהילה היהודית, אבל גם עם הממסד המקומי, הגיאורגי. "המפגש היה מעניין כי הוא כלל מפגשים עם גיאורגים סובייטים וזה היה מאד רגיש עדיין. היחס של הממסד ליהודים היה חם למרות שזה לא היה בפרהסיה ובאמצעות תקשורת מקומית" הוא מספר.

הצעירים מבין יהודי גיאורגיה התקרבו אל השליח מישראל, היו נועזים יותר, אבל המבוגרים עדיין חששו כיון שהמשטר הסובייטי עדיין לא סיים את פעילותו בבריה"מ "יש לזכור שבאותה עת עדיין לימוד השפה העברית בפרהסיה, ההתארגנות היהודית עדיין היו אסורים" הוא מסביר.

בין הצעירים שאיציק משה פגש והפך לפעיל במסגרת הסוכנות היה בחור יהודי צעיר מאד בשם טמורי שלימים נבחר לתפקיד סגן ראש ממשלת גיאורגיה. בראשית דרכו היה פעיל ב-WUJS והוא החל ללמוד עברית עם איציק משה. היום הוא מדבר עברית טובה מאד.

הסוכנות היהודית החליטה שגיאורגיה תהייה נציגות ראשונה ומרכז לפתיחת כל הנציגויות האחרות באזור הקווקז ומרכז אסיה. הנציגות הראשונה של הסוכנות באזרביג'אן, למשל, נפתחה דרך הנציגות בגיאורגיה. כך גם נפתחו הנציגויות בקזחסטאן, אוזבקיסטאן וקירגיזיה, שבה היו יהודים שעלו לימים לישראל. "כדי לחזק את הייחודיות של גאורגיה התקיים , דווקא בבגיאורגיה, הכנס הראשון ההיסטורי של צעירים יהודים מ- 46 ערים. הכנס נערך בשנת 1990 בתביליסי. אי אפשר היה לקיים כינוס כזה בקייב, במוסקבה, בשל המגבלות של התכנסות יהודים. גם כאן, בתביליסי, היה קשה לארגן כינוס כזה, אבל הוא התקיים לאחר החלטה ביחידה לחמ"ע, הכוונה מקצועית של ד"ר ברוך גור. זה היה כנס מאד מוצלח מכל קצוות בריה"מ", מספר איציק משה.

בעקבות אותו כינוס נתקבלה ביחידה לחמ"ע החלטה להגביר את העליה ולהתמקד בדור הצעיר. "כל הפעילות בקרב הצעירים החלה לאחר הכינוס בתביליסי. התחלנו לעבוד עם הצעירים לאחר הכינוס הראשון" מסביר איציק משה.

גם הארגונים היהודים החלו את העבודה שלהם בגיאורגיה בעקבות ההצלחה בהקמת התשתית של הסוכנות ואף ארגון הג'וינט פנה במכתב לא שיגרתי לראשי הסוכנות על מנת לסייע בהקמת הנציגויות בקווקז.

"בהקשר להתרחבות באיזור, אני זוכר שהודענו לשלטונות באזרביג'אן שהחלטנו לפתוח את הנציגות המרכזית בקווקז בגיאורגיה. הם ראו בכך סוג של פגיעה מכיוון שלא רצו שנפעל דרך גאורגיה אלא ישירות. אני זוכר עד היום שהודעתי , דרך ראש היחידה לחמ"ע למנכ"ל הסוכנות היהודית משה נתיב, כי קיבלנו הודעה מיו"ר המפלגה העליונה של אזרביג'אן (נשיא המדינה במונחים עכשוויים) שהם מסכימים לפתיחה של נציגות ראשונה של הסוכנות היהודית. ואין להקל ראש בכך שהרי מדובר במדינה מוסלמית. אני זוכר שהיו שגיחכו ואכן הגיע מכתב מהממשל המרכזי באזרביג'אן המבקש לפתוח נציגות ראשונה ורשמית של הסוכנות היהודית במדינה המוסלמית של אזרביג'אן" נזכר איציק משה.

"אני זוכר עד היום את נחיתת האונס בחזרה מבאקו לתביליסי. עם שובי מבאקו הגלגלים במטוס לא נפתחו והייתה סכנה לכל הנוסעים. ואז אני זוכר שאמרתי לעצמי שייתכן ולא אחייה אך חשוב היה לי לרשום את הישגי הסוכנות ולקבל את ההיתר לנציגות הסוכנות מהממסד בבאקו. אני גם זוכר שבזמן שהנוסעים צעקו מהלחץ אני הוצאתי דפים מהתיק והתחלתי לרשום מהלחץ את תוכן המפגשים בתקווה שיימצאו את הניירת לאחר ההתרסקות של המטוס. מזלי שהמטוס נחת נחיתת אונס וניצלנו. עם הירידה מהמטוס התחלתי לצחוק על המכתב שכתבתי. במבט לאחור אני מבין כמה השליחות אכן הייתה שליחות ציונית אמוציונלית עם אחריות לאומית ולא "ג'וב" נוסף".

משם המשיכה הסוכנות היהודית לפתוח נציגויות נוספות במרכז אסיה. מרכז אסיה הייתה חשובה מאוד לסוכנות היהודית.

"הכניסה למרכז אסיה הפכה לקשה ונציגים רבים בצורה ישירה ועקיפה לא הגיעו להישגים וליצירת מערכת קשרים עם המוסדות שם. כנראה שהתמזל מזלי או ששידרתי את רצוני העז במפגשים מול הממסד הסובייטי דאז, ובביקור של 4 ימים ב-2 מדינות חשובות במרכז אסיה, הגעתי להבנות עם נציגי 2 הממשלות באוזבקיסטאן ועם לשכת הנשיא ובקזחסטאן עם משרד החינוך על פתיחת נציגות של הסוכנות היהודית. בשתי הארצות- בקזחסטאן ובאוזבקיסטאן השגתי משרד רשמי, גייסתי רכזת דוברת עברית, וכן דאגתי שידווחו בטלקס (בשל העדר קשר אחר) ש"מדברים ממשרדי הסוכנות היהודית".

הוא נזכר : "את הרכזות למשרדים הטריים של הסוכנות גייסתי מהמרכזים בהם לימדו עברית. בטשקנט הייתה נערה בשם ליקה ובאלמה אטה מורה בשם אלבירה, שלאחר שנתיים עלו לישראל".

משה מספר ששליחות בתקופה ההיסטורית חשובה זו נתנה לשליחים "כוחות על טבעיים שאי אפשר לתאר אותם, ושספק אם אני, באופן אישי, אוכל לבצע שוב את אותה משימה ולשדר את אותם המסרים מול ראשי המדינות בנושאים אחרים".

"במפגשים מול שרים בכירים קשוחים היינו אומרים בעצמה ובגאווה שאנחנו רוצים לטפל ביהודים אך מצד שני אנחנו מייצגים את העולם היהודי ונשמח לסייע לממשלות בקשרים עם יהדות העולם. ואכן עשינו זאת. ראוי לזכור שהייתי אז בן פחות מגיל 30 והרגשתי שעל כתפיי אני נושא אחריות העולם היהודי כולו".

"בעת הביקור של ד"ר ברוך גור- ראש היחידה לחמ"ע, צ'רלס ברונפמן, ומנדל קפלן דיברתי רבות ואף שכנעתי חלקית שעד לפתיחת השגרירויות עלינו לפעול, בנוסף לעליה, גם בקשרים מול ראשי המדינות. זה היה מהלך הכרחי ואני מוכרח לציין שהשמות שהזכרתי הבינו זאת והרחיבו את פורמאט הפעילות שבעקיפין סייע לנו בפעילות המרכזית - ההכנה לעליה והעליה" הוא מספר.

עם הזמן דרך הפעילות השתנתה. "מאוחר יותר הקמנו חוג ידידי הסוכנות בקרב ראשי הרפובליקות ואת הקשרים עימם טיפחתי בתמיכה של ד"ר ברוך גור, שכנראה שיכנע את משרד החוץ ואת ראשי הסוכנות היהודית בחשיבות הפעילות בדרך פעולה זאת. הזמננו אותם לארץ, קיימנו מפגשים עם צמרת המדינה, טיפלנו בקשרים באופן אינדיבדואלי, דבר שלימים התפתח ושימש בסיס איכותי לפתיחת השגרירויות של ישראל בקווקז" הוא נזכר.

"כפי שאתה רואה הכניסה הייתה עמוקה וההצלחות הביאו לכך שהגעתי לשבועיים לגיאורגיה לפתוח נציגות ונשארתי 25 שנים" צוחק איציק משה, כשהוא נזכר בימים הראשונים שם.

פעילות בנציגות המרכזית במוסקווה

הפעילות בגיאורגיה הובילה לפעילות במוסקבה מטעמה של הסוכנות היהודית.

הקשר הגאורגי מאוד עזר. מוסקווה מרכז העצבים של בריה"מ לשעבר. במוסקווה ישב שוורדנדזה הגאורגי שהיה לשר החוץ של בריה"מ שאישר את יציאת היהודים ופתיחת השערים, ויש לציין שבעולם התרבות פעלו מספר גאורגים שהיו מקושרים לצמרת.

משה נזכר שלעיתים קרובות היה נעזר בקשריה של הזמרת תמרה גוורדציטלי, בת לאם יהודיה ואב גיאורגי ואז זמרת היצוג של ברית המועצות,לקשרים אל מקבלי ההחלטות. "מרגש הדבר שבטקס ה -25 שנים לפתיחת השערים, תמרה תקבל פרס של העולם היהודי מהכנסת על פועלה לטובת הנושא היהודי".

"עם הגיעי, בתום השליחות בגיאורגיה, לעבוד במוסקווה עשיתי ראליזציה לידע המקצועי שצברתי בקווקז ומרכז אסיה ולמרות קשיי השטח, פשע, מהפכות בשלטון, הצלחנו לשים את הפעילות היהודית על המפה החברתית והפכנו אותה מפעילות במקלטים לפעילות בפרהסיה. קיימנו כנסים וחגי ישראל באולמות הקרמלין, "רסיה" ואחרים. עבדנו בצמוד לשגרירות ישראל, ומבחינת מרחב הפעילות יחד עם חדר המצב שפעל 24 שעות ביממה. מהר מאוד הגענו למצב ששלטנו על הפעילות בכל מדינה, בכל עיר, בכל מרכז קהילתי ובכל רחוב שבו התגוררו היהודים".

"ואז, כשהגעתי להתפתחות מקצועית ולתפקיד הגבוה ביותר ללא מינוי פוליטי - פרשתי. עיתון "דבר" כתב וציין אותי, אותי כאחד מאדריכלי העלאת 500 אלף יהודים. זאת מחמאה מאוד חיובית שליוותה אותי עם יציאתי מהמוסד שבו פעלתי בתקופה היסטורית, אך אני חייב לציין שאכן הצלחתי להיות "חייל של העליה" ולתרום את תרומתי לתנועת העליה".

טקס 25 שנים לעלייה

כנס מחצית היובל לעלייה מחבר המדינות והכניסה הרשמית של הארגונים היהודיים הבינלאומיים לבריה"מ, מאז סוף שנות השמונים ועד עצם היום הזה, יתקיים בתביליסי, במהלך חודש דצמבר הקרוב.

איציק משה, שמארגן את הכינוס הזה, מבהיר, כי הכינוס הינו הוכחה נוספת, למי שעוד צריך הוכחות, כי ברחבי בריה"מ לשעבר, גיאורגיה היא מדינה שברחובות שלה יצקנו את תוכן פרו-ישראלי ופרו-יהודי. זוהי מדינה שהינה מכניסת האורחים הגדולה ביותר במדינות אלה והראייה לכך היא שהכינוס קיבל חסות של הפרלמנט הגיאורגי כולו. "זה ישמע מוזר בישראל ובעולם היהודי שהפרלמנט הגיאורגי נותן חסות לאירוע העלייה וזה מסביר הכל. זה מסביר שאם עובדים נכון עם המדינות בחמ"ע אפשר להגיע לשיתופי פעולה מופלאים, ולחזור לגלי אהדה כמו שהיו בראשית גל העלייה לפני 25 שנים" הוא אומר.

"אני משוכנע שאנשי ציבור יוצאי רוסיה יגידו שקיום הקשרים הדיפלומטיים הוא עניין קל, טריוויאלי ואף טבעי, אך הדבר אינו נכון מכיוון שכאשר אותם מנהיגים יהודים-רוסים או רוסים-יהודים שביקשו לקיים יובל 20 שנה לעליה באחד מהערים במדינות חמ"ע, התשובה הייתה שלילית וזה קרה לפני כמה שנים. אבל אילו היו יודעים בישראל להתייחס אליהם בדרך שתואמת את עמדותיהם התשובה הייתה חיובית"

"למרות ההצלחה, אני מוכרח לציין שלכל מטבע יש 2 צדדים ואתה יכול להיות ישראלי ויהודי ציוני ועדיין לתת המון לצד השני מבלי להכנס לכובע שלו. למשל, אם מהצד הישראלי והציוני מדובר על העליה הגדולה שבה גאורגיה הייתה הראשונה ומרכז של קווקז ומרכז אסיה, מהצד הגאורגי זה נראה כקשרים ייחודיים בין גאורגיה, ישראל והעולם היהודי, דבר שלא מהווה סתירה ביישום הפעילות בין שני העמים. זו חכמה של הבנת סיטואציות שבה כל צד מרוויח".

משה: "בכל רגע ורגע אני נזכר במקרה קשה ומפחיד מתקופת שיא העליה לישראל. בתחילת 1992, ארגון "פמייאט" הרוסי תכנן פרובקציה אנטי יהודית ברוסיה, ושתוף הפעולה מול המוסדות בגאורגיה, מיקומה הגאופוליטי, הביא לנכונות של הממסד הגאורגי להעביר מסר לסוכנות היהודית והצהרה שהוא יהיה מוכן לקלוט יהודים מרוסיה ולהעבירם לישראל".

לאיציק משה הכינוס במלאת 25 שנים לגל העלייה יהיה זה רגע של נחת. הכינוס יתקיים במרכז תביליסי בנוכחות חברי פרלמנט ושרים וראשי המדינה. יגיעו נציגים מכל רחבי חבר המדינות וההופעה תעמיד במרכז את פעילות מדינת ישראל בכלל יחד עם הכנסת ואת הסוכנות היהודית בפרט.

"אני מאד שמח שבמקום שבו התחלנו את גל העלייה אנו עורכים טקס במלאת 25 שנים לגל העלייה מחבר המדינות" אומר משה ומוסיף "ואני שמח לא פחות שלשכת העסקים ו"בית ישראל" שיסדתי מטפל ב-70% מהיקף הפעילות בתחום הקשרים הכלכליים והציבוריים באספקט היהודי ישראלי".

הכנסת תהיה שותפה מלאה לחגיגות היובל והעמידה סיוע רב ואף טיפלה בצילום סרט על חסיד אומות העולם הגאורגי שיוקרן בערב זה. בראש המשלחת הרשמית הישראלית יעמוד סגן יו"ר הכנסת חיליק בר ובמשלחת יהיו גם נציגים מיהדות ארה"ב.

אבל גם כאן , על הבמה , הוא לא שוכח.

"הייתה לי זכות גדולה להיות השליח הראשון וכן להיות חוליה בשרשרת ההיסטורית שעוצבה והוכנה ע"י הסוכנות היהודית. האמירה פעם סוכנות תמיד סוכנות ליוותה אותי גם בתפקידים ציבוריים אחרים מה שאיפשר לי לראות מזווית אחרת ורחבה יותר את התמונה".

 

 

[1] Revaz Givievich Gachechiladze The New Georgia, Texas A&M University Press, 1995

[2] איציק משה, ראיון 23 בנובמבר 2014

[3] ברוך גור-גורביץ, שערים פתוחים: סיפור העלייה ההמונית לישראל מברית המועצות ומחבר המדינות העצמאיות ירושלים: הסוכנות היהודית לארץ ישראל, 1996), ע"ע 35-3).

 

[4] גור, שם וכן  ברוך גור-גורביץ, לאחר גורבאצ'וב, היסטוריה בהתהוותה והשלכותיה על יהודי ברית המועצות לשעבר, 1994-1989(ע' 115., (ירושלים: הוצאת הספרייה הציונית 1995,

 

 

27 נוב' 2014 / 5 Kislev 5775  0

 

27 נוב' 2014 / 5 Kislev 5775 0
  •   הדפסה  
נתן רועי

נתן רועי נולד ביפו להורים שעלו ב"עליית גומולקה"; בעל השכלה וניסיון של למעלה משלושים וחמש שנות כתיבה תחקיר ועריכה עיתונאית הן בעיתונות הכתובה, בטלוויזיה הישראלית וברדיו (גל"צ); פרסם בישראל 18 ספרים בתחומי צבא ובטחון והחברה הישראלית; מרצה בנושאי תקשורת והיסטוריה הן ברמה אקדמית והן בפני קהל;מחבר תכניות חינוכיות הן בתחום ידיעת ארץ ישראל והן בתחום ההיסטוריה של ישראל; נמנה על צוות ההקמה של "תגלית" ומחבר תכנית היסוד של "תגלית" ב 1995; בעל שלושה תארים : משפטן Llb , היסטוריה ופילוסופיה,תואר ראשון ותואר שני Summa cum Laude; זכה בפרס של תנועת "סובלנות" (1987 ) בראשות נשיא המדינה אפרים קציר ומיכל זמורה-כהן על מאבקו העיתונאי למען חסידי אומות העולם בישראל ומתן מעמד מיוחד להם ולבני משפחותיהם במוסדות המדינה; זכה בפרס של מכון שכטר ( JTS ) בירושלים על הישגיו בלימודי התואר השני בהיסטוריה ופילוסופיה ובמלגה מטעם המכון בסיום לימודיו. נשוי באושר ואב לחמישה ילדים.