• הספר "צעקה הפוכה"

    "הספר "צעקה הפוכה

    אחוזת בית, אחוזת בית ©
  • סלין אסייג

    סלין אסייג

    נורית מוזס, נורית מוזס ©
Aliyah

סלין אסייג. קול ישראלי שבור.

"צעקה הפוכה" , ספר הביכורים של הסופרת סלין אסייג, הוצג כאחד המועמדים לפרס ספיר, הן בשל איכותו הספרותית ואולי גם בשל האותנטיות שהוא מפגין. זהו ספר איכותי מאד שמפגין כוח כתיבה מרשים מאד, חסכני, המציג ישראל פרטית, בעיניה של ילדה, ספר שהוא כמו מראה שבורה , כמו צעקה הפוכה, חנוקה, ששווה לקרוא אותו דווקא היום, כי הוא מוביל את הקורא אל עצמו, היישר אל הבית שבו הוא גר. ראיון.

 

סלין אסייג היא סופרת שספר הביכורים שלה "צעקה הפוכה" (אחוזת בית ספרים 2014 ) הפך אותה למועמדת לקבלת פרס ספיר, מפרסי הספרות הישראליים. הקול שהיא משמיעה הוא קול ישראלי אחר שטלטל אותי כיון שהוא נגע במה שאין נוטים לומר על חייהם הפנימיים של בני מהגרים, שכונות מהגרים, עולים חדשים כפי שנהוג לכנותם מאז הקמת המדינה, אבל גם על בני אדם בכלל.

עם פרסום הספר התגובות על הספר היו מרתקות וכולן הביעו השתאות מן הרמה הספרותית שהספר מציג. הסופר עמוס עוז המליץ על הספר בחדשות ערוץ 2 , מבקרים שונים ראו בספר מפגן של כשרון ענק.

בריבוי של קולות מביאה הסופרת ילדות בעיר פרברים , בת ים, בבית של מהגרים (האם מתגעגעת לילדות במצרים ), והנראטיב נשבר, פעמים נקרע ופעמים נהדף ומתמוטט לאחור. ודומה ש"הצעקה ההפוכה" היא כמראה שנסדקת מן הסיטואציות.

זה ספר שמעמיד במרכז מערכת יחסים מורכבת בין אם לבת ובין הבת לשאר הדמויות שקשורות לחייה. האם, אשה כוחנית ממוצא יהודי מצרי, שסובלת מדכאון ומגדלת את שלושת ילדיה בקשים לא מועטים. היא חיה עם בעל שאינה אוהבת.

סלין אסייג, ילידת בת ים, הנדסאית מכונות במקצועה, מביאה תיאורים של בתי השיכונים של בת ים, שאני מכיר היטב, ואת ההווי המקומי, שגם אותו אני מכיר היטב והוא אמין עד לפרטי פרטים, ויש פעמים שתבנית הבנייה של הספר מזכירה את "רישום על העבר" של ווירג'יניה וולף והוא בכל זאת אחר.

אף שהספר מביא סיפור ישראלי והוא בעל קול ישראלי, חף ממנייריזמים ספרותיים, הוא מצליח להביא סיטואציות לא פשוטות בצורה פואטית ממש. הכל בשפה פשוטה וחסכנית, לא מתיילדת, ומאד יחודית לה. מרתק לראות איך כותבים מכיוון מדעי הטבע וההנדסה כותבים במיעוט מילים וב"ננו ספרותיות" מופגנת. מעט המחזיק הרבה.

מה שהחל לפני כמה שנים ככתיבה במסגרת סדנת כתיבה של הסופר סמי ברדוגו, שבה כתבה לראשונה בצורה מסודרת, הפך לספר, שהגיע לידיה של העורכת ד"ר דנה אולמרט בהוצאת "אחוזת בית" שהחליטה להוציא את הספר לאור.

המעשה הספרותי של הסופרת מציג , הן באמצעות המבנה של הספר, והן באמצעות התוכן, את השבר של ההגירה , את השבר הנורא של מערכות היחסים, את הרסיסים שנפלו אל רצפת החיים של הילדה ושל אחיה, של הסביבה. ספר מטלטל.

דומה שלא קראתי בספרות הישראלית ספר כה מעמיק בתחושותיו לגבי חייו של בן המהגר מאז "רחוב המדרגות" של יהודית הנדל, שיצא לאור בשנות החמישים, ולא היה עוד ספר כמוהו מאז. ספר זה מביא את הכאן והעכשו הישראלי, כשמדובר בילדות שקרתה בשנות השבעים והשמונים, כפי הנראה.

אני לא ממהר לקבוע כי המדובר בספר אוטוביוגרפי הגם שיש בו סיטואציות שהינן בוודאי קרובות לסופרת.

הראיון עמה פותח כמה נקודות להבנה של הכתיבה ואולי למפתח שיפענח את הספר המסקרן הזה.

מדוע בחרת לכתוב בקולות שונים ולשבור את הנרטיב המרכזי ?

הקולות השונים בספר באים מתוך אילוץ אך גם מתוך בחירה. האילוץ הוא הקושי לדבר על דברים כואבים באופן ישיר, ולכן גוף שני או שלישי שהם פחות אישיים, היוו פתרון.

אולם כאשר רבו הקולות האחרים העניין הפך להיות מכוון וקטעים מסוימים נכתבו בגוף שאינו ראשון יחיד, כדי לאפשר את המגוון.

לדעתי, דרך זו מעידה על דילמה בזהות האישית, אי היכולת לבחור מי אני כאשר הקשר עם האם אינו מספק.

סלין, מדוע בחרת בקול גולמי בכתיבה שלך, חף ממנייריזמים ספרותיים ?

הגולמיות היא חלק מהבוסריות של הכתיבה שלי כסופרת, לדעתי. אך גם החומרים בהם הספר עוסק, שהם מאוד ראשוניים, הכתיבו תכונה זו. המציאות היא מציאות שבורה ומפורקת.

"כל הדרך לבת ים" (ע"מ 28) . מה זה אומר ? שמדובר בספר מקומי או בסיפר רחב יותר ? מה בת ים מייצגת בעבורך בספר ? "מקונדו" או שמא סוף עולם ? ראשית עולם ?

העיר בת ים. העיר היא מקום התרחשות ומביאה אתה את התכונות שלה. עיר של מהגרים, משכבה סוציואקונומית נמוכה, עיר שהיא כמו פרבר של תל אביב, היא לא הדבר האמיתי, אך ראשית הדברים בהחלט נעוצים בה, ואין בספר טרוניה או תחושת קיפוח כי העיר נחווית מתוך העמדה הילדית והיא חלק מעיצוב האישיות של המספרת.

יש בספר תאורים שבהם חתולה אוכלת גור ש"יצא לא טוב" (31 ) . האימפקט שרצית ליצור כולל רצון להדהים ? סיפור בעבורך - הוא להדהים את הקורא ? אני למשל ראיתי בשפה ובתיאור משהו מאד ישראלי אבל יכול להיות גם מאד אירי.

אין לי שמץ של רצון להדהים. הכתיבה התחילה אצלי כניסיון, כרצון להתנסות. וכתיבת הספר הייתה, מבחינתי, בתוך ואקום כאשר אין איזה קורא מדומיין. זה אפשר הרבה חופש, שכיום אני תוהה אם אוכל להגיע אליו בכתיבת דבר אחר.

מה אומר הספר שלך על המשפחה של המספרת ? מה הוא אומר על המשפחה הישראלית ? מהו אומר על משפחה בכלל ?  ( "בבית שלנו יש שתק... הוא תמיד עושה את הבית שלנו מקום לא טוב"  ע"מ 33 )

הספר אומר הרבה על המשפחה של המספרת. זה הדבר שרציתי להעביר בספר את תחושת השתק והמחנק והצעקה הכלואה. לא חשבתי שהספר יכול לומר משהו כללי יותר- על משפחות באשר הן.

אך בעקבות היציאה לאור והחשיפה קיבלתי תגובות רבות מאנשים בכל שכבות הגיל שהרגישו שאני מדברת מגרונם. ולכן, אני מניחה שיש לדברים הכתובים בספר וכנראה גם לדמות של הילדה ולאותה משפחה כפילים רבים.

הסיפור מביא את ההתבוננות על אנשים , על עולים חדשים, למשל יעקב שעלה מגרוזיה . איך את מתבוננת בספר על השונה בחברה ? השונה בחברת המספרת/ מספר ?

השונה בחברה הוא חלק מהנוף, הוא קיים שם כל הזמן מהראשית. יש רצון לקבל אותו אך יש מצד האם ומצד אימהות אחרות איזה שהיא הכוונה להתרחק ממנו.

הייתי רוצה שהספר יוביל את הקורא פנימה אל עצמו. זו החוויה הטובה שלי מספרים. או אחת מהן. מקווה שזה קרה לכמה קוראים.

 

לעמוד של הוצאת הספרים

http://www.abayit-books.com/

 

 

01 דצמ' 2014 / 9 Kislev 5775 0
  •   הדפסה  
נתן רועי

נתן רועי נולד ביפו להורים שעלו ב"עליית גומולקה"; בעל השכלה וניסיון של למעלה משלושים וחמש שנות כתיבה תחקיר ועריכה עיתונאית הן בעיתונות הכתובה, בטלוויזיה הישראלית וברדיו (גל"צ); פרסם בישראל 18 ספרים בתחומי צבא ובטחון והחברה הישראלית; מרצה בנושאי תקשורת והיסטוריה הן ברמה אקדמית והן בפני קהל;מחבר תכניות חינוכיות הן בתחום ידיעת ארץ ישראל והן בתחום ההיסטוריה של ישראל; נמנה על צוות ההקמה של "תגלית" ומחבר תכנית היסוד של "תגלית" ב 1995; בעל שלושה תארים : משפטן Llb , היסטוריה ופילוסופיה,תואר ראשון ותואר שני Summa cum Laude; זכה בפרס של תנועת "סובלנות" (1987 ) בראשות נשיא המדינה אפרים קציר ומיכל זמורה-כהן על מאבקו העיתונאי למען חסידי אומות העולם בישראל ומתן מעמד מיוחד להם ולבני משפחותיהם במוסדות המדינה; זכה בפרס של מכון שכטר ( JTS ) בירושלים על הישגיו בלימודי התואר השני בהיסטוריה ופילוסופיה ובמלגה מטעם המכון בסיום לימודיו. נשוי באושר ואב לחמישה ילדים.