• ד"ר עמנואל רינגלבלום

    ד"ר עמנואל רינגלבלום

    , יד ושם והוצאת דביר ©
  • הספר של ההסטוריון שמואל ד. קאסוב

    הספר של ההסטוריון שמואל ד. קאסוב

    , יד ושם והוצאת דביר ©
Education

מבט חדש על "עונג שבת"

הארכיון היהודי החשוב שאותר בגטו ורשה הוא פלא פלאים : שנים לאחר שאותר הוא עדיין מהווה כר למחקר מעמיק. מחקרו החדש של ההסטוריון שמואל ד. קאסוב, שיצא לאור בהוצאת "יד ושם" והוצאת "דביר", שבעה עשורים לאחר חיסול גטו ורשה, מביא, על בסיס מטמוני הארכיון שהתגלו לאחר המלחמה, את סיפור חייו של היוזם של הארכיון ד"ר עמנואל רינגלבלום ושל הבולטים שבין אנשי "עונג שבת", ארכיונם של האנשים ששולחו למחנות המוות בכל רחבי פולין. זה קולם של הנספים שהותירו אחריהם ארכיון תלאובות.

המחתרת הסודית ביותר בגטו ורשה הייתה , ללא ספק, מחתרת ההסטוריונים. מי שיזם את הקמתה היה ד"ר עמנואל רינגלבלום שצרף אליו הסטוריונים נוספים שהתגוררו בגטו.

ד"ר עמנואל רינגלבלום, שכמו ש"י עגנון נולד בבוטשטש , היה הסטוריון שעם תחילת הכיבוש הגרמני יזם הקמת ארכיון עם כמה מידידיו ועמיתיו . ארכיון "עונג שבת" כונה הארכיון שפעל במחתרת ושעשרות מחבריו תעדו בשיטתיות את החיים תחת הכיבוש הגרמני. מי שקורא את הפרטים שנתגלו מגלה את פולין היהודית של ערב המלחמה ואת חיי הרוח והחברה העשירים שלה בתוך המלחמה אבל גם את ההשמדה ואת העינויים שעברו היהודים שחיו בכל רחבי הפולין ונימחו .

הארכיון היה, על ההסטוריון קאסוב, הארכיון הסודי הגדול ביותר בפולין הכבושה אבל הוא לא היה היחידי. היו ארכיונים בווילנה, בלודג' , בקובנה, בביאליסטוק, ובערים אחרות ברחבי פולין. "עונג שבת" היה ארכיון עצמאי לגמרי שלא היה לא כל קשר עם הממסד היהודי, היודנראט.

הארכיון אסף כל פיסת מידע על יהודים ועל חיי יהודים.,אותרו בו עיתוני מחתרת שהופצו כשאנשים מהגטו נתלו ברחובות, תעודות, רישומים, מודעות, עטיפות של ממתקים, כרטיסי נסיעה בחשמלית , תלושי מזון 

אבל גם תאור קצר ויבש של אם גוועת ברעב שאכלה את ילדה המת.

ארכיון "עונג שבת" הציל את השירה של ולדיסלב שלנגל (התחנה טרבלינקה ששר הזמר יהודה פוליקר היא שיר של ולדיסלב שלנגל ) , קלמן ליס, יצחק קצנלסון, ויוסף קירמן. הוא אסף את הטקסט של ההצגה "האהבה המחפשת דירה" , קומדיה שנהנתה מפופולריות רבה בגטו ורשימות ארוכות על התאטרונים ובתי הקפה שפעלונ בגטו. המטמון הראשון של הארכיון הכיל גם תצלומים רבים ששבעים ושישה מהם שרדו.

מרי אזרחי 

הארכיון הזה נטל על עצמו תפקיד נוסף : ריכוז מרי אזרחי נגד הכיבוש הנאצי

הוא הפך למרכז מידע של המחתרת היהודית ובין השאר הבריח אל מחוץ לפולין - בעזרת המחתרת הפולנית  - מידע על השמדת יהודי פולין. המידע הועבר על ידי חסיד אומות העולם יאן קרסקי ואחרים. 

המרכז גם הוציא ביוליטינים והזהיר את היהודים שנותרו בחיים להשתחרר מהאשליות שלהם לגבי כוונות הגרמנית.

אחת התעודות שנאספו הייתה עדות בת מאות עמודים שגבתה ההסטוריונית רחל אורבך מאדם שנמלט מטרבלינקה וסיפר על המתחולל במחנה הנורא שבו נספו מאות אלפי יהודים (יש המונים אותם בשמונה מאות אלף ויש המונים יותר מכך )

המרי האזרחי "לובה" על ידי עיתונים מחתרתיים שאילולא הארכיון לא היינו יודעים עליהם. בעיתונים אלה שהודפסו במחתרת הובאו פרטים על שחיתות המשטרה על העוני הנורא על העינויים  והיו גם אנשים בארכיון "עונג שבת" שערכו עיתונים מחתרתיים שהופצו בגטו.

גילוי הארכיון

הארכיון נתגלה בשני מועדים .

החלק הראשון שלו אותר בספטמבר 1946 ואילו החלק השני אותר בדצמבר 1950. 

 המטמון הראשון, כפי שכונה על ידי ההסטוריון קאסוב, כיסה את התקופה שמתחילת המלחמה ועד 3 באוגוסט 1942 , היום שבו נקברו המסמכים בידי עובדי הארכיון ליכטנשטיין

גרבר וגזיוואץ.

והמטמון השלישי נקבר מתחת לבית ברחוב שווינטוירסקה 34 ונראה שיש בו תיעוד של החודשים המכריעים מארס ותחילת אפריל 1943 כשהגטו החל להתכונן למרד המזויין. למרות החיפושים לא אותר המטמון השלישי מעולם.

חלק מהחמרים נשמר אבל חלק אחר נהרס בשל תנאי הקבורה של הארכיונים. חוסר היכולת להלחים את ארגזי "הקופסה השחורה " של הגטו גם תבעו מחיר. אבל אלה שנקברו בכדי החלב היו במצב טוב יותר. 

נוגעת ללב הטמנת החמרים שנוגעים לאנשי הארכיון עצמו : ד"ר עמנואל רינגלבלום השאיר את כתב היד השלם של חיבורו שלא יצא לאור על תולדות יהודי ורשה ואופוצ'נסקי הותיר רבים מכתביו שלפני פרוץ המלחמה.

אבל לא הכל אותר ונמצא ונראה שעוד נכונו גילויים נוספים הן מכתב היד שעדיין עובר שחזור בדרכים שונות והן מכתב היד שאולי יאותר ובמיוחד זה מן המטמון השלישי.

אוסף להמן שלא אותר אחד מן האוספים שלא הצליחו להחביא היה האוסף האתנוגרפי שנאסף על ידי האתנוגרף שמואל להמן.

האוסף הזה נאסף בקפידה רבה במרוצת השנים ונחשב לאחד מהאוספים החשובים להכרת היהודים ברחבי פולין. הוא היה חוקר פולקלור דגול ורינגלבלום קיווה שלהמן יסייע באיסוף החמרים שלו והחבאתם אבל הוא חלה . רחל אוירבך, אחת מנשות הארכיון, ששרדה והגיעה לישראל, לא הצליחה לקבץ את החמרים של להמן אף שהייתה מקורבת אליו מאד. 

לאחר מות להמן הגיע רינגלבלום לבית האתנוגרף אבל הוא לא הצליח לחלץ מידי האלמנה את החמרים כיון שחשש להסגיר את העובדה שהוא מנהל ארכיון. והארכיון האתנוגרפי אבד.

 

הספר של קאסוב הוא מסע מרתק של ארכיון תלאובות שבו הן דקות אסון ומוות אך גם דקות תקווה ותרבות שהתנהלה בגטו.

שמואל ד. קאסוב , מי יכתוב את ההסטוריה שלנו ? (מבט חדש על עונג שבת - הארכיון היהודי החשוב מגטו ורשה, 2014 )

 

 

13 אפר' 2015 / 24 Nisan 5775 0
  •   הדפסה  
נתן רועי

נתן רועי נולד ביפו להורים שעלו ב"עליית גומולקה"; בעל השכלה וניסיון של למעלה משלושים וחמש שנות כתיבה תחקיר ועריכה עיתונאית הן בעיתונות הכתובה, בטלוויזיה הישראלית וברדיו (גל"צ); פרסם בישראל 18 ספרים בתחומי צבא ובטחון והחברה הישראלית; מרצה בנושאי תקשורת והיסטוריה הן ברמה אקדמית והן בפני קהל;מחבר תכניות חינוכיות הן בתחום ידיעת ארץ ישראל והן בתחום ההיסטוריה של ישראל; נמנה על צוות ההקמה של "תגלית" ומחבר תכנית היסוד של "תגלית" ב 1995; בעל שלושה תארים : משפטן Llb , היסטוריה ופילוסופיה,תואר ראשון ותואר שני Summa cum Laude; זכה בפרס של תנועת "סובלנות" (1987 ) בראשות נשיא המדינה אפרים קציר ומיכל זמורה-כהן על מאבקו העיתונאי למען חסידי אומות העולם בישראל ומתן מעמד מיוחד להם ולבני משפחותיהם במוסדות המדינה; זכה בפרס של מכון שכטר ( JTS ) בירושלים על הישגיו בלימודי התואר השני בהיסטוריה ופילוסופיה ובמלגה מטעם המכון בסיום לימודיו. נשוי באושר ואב לחמישה ילדים.