• מראה מבית הכנסת של ימין אורד לעבר שפלת החוף

    מראה מבית הכנסת של ימין אורד לעבר שפלת החוף

    נתן רועי, נתן רועי ©
  • מפגש מרגש בימין אורד,מחזור 1982

    מפגש מרגש בימין אורד,מחזור 1982

    נתן רועי, נתן רועי ©
  • בוגרות ממחזור של שנת 1981 בימין אורד

    בוגרות ממחזור של שנת 1981 בימין אורד

    נתן רועי, נתן רועי ©
Jewish Social Action

הפואמה הפדגוגית של ימין אורד

זאזה מיקאס, נער מליון שבצרפת, ורפאל זרביב, נער מפריז, המתחנכים במוסד ימין אורד במורדות הכרמל, פקחו עיניים גדולות למראה מאות בוגרים של המוסד שנוסד על ידי הסוכנות היהודית, ואליו התקבצו ובאו ילדים ובני נוער מכל רחבי העולם"הסוכנות היהודית חוללה את אחד המפעלים ההומניטריים הגדולים במאה העשרים וראה את הפרות והתוצאות האנושיות המרהיבות: אזרחים מדהימים של מדינת ישראל", אומר המנהל המיתולוגי השגריר יצחק מאיר, שמחזוריו נפגשו בימין אורד בשבוע החולף.

 

 יצחק מאיר היה נרגש מאד לקראת המפגש הזה. הוא, שנולד בשנת 1934, באנטוורפן שבבלגיה, אוד מוצל מאש, שגדל במנזר לאחר שהוריו הושלכו לכלא, האב הוגלה לאושוויץ והאם גנבה את הגבול לשוויץ "עם שני ילדיה, אמר לי:"אני נולדתי ושרדתי כדי להצמיח את הדורות המפוארים של מוסד ימין אורד". והילדים, שחלקם כבר בני שבעים שנה, הגיעו נרגשים מאד בתקווה לפגשו ולחבקו. היו שם ילדים שהגיעו מהאניה הבלתי לגאלית שהביאה אותם ממרוקו היישר לימין אורד, ילד שהגיע מרומניה ולא שוכח את ימיו כחניך בימין אורד, בני מושבים שבאו לכאן כדי לזכות בחינוך הדתי הטוב ביותר, עולים מאתיופיה שלמדו כאן בכל אחד מן המחזורים.

יצחק מאיר עלה לישראל כמעפיל. לאחר לימודי ספרות וחינוך באוניברסיטה העברית הוא הצטרף לקיבוץ שלוחות בעמק בית שאן כמורה. הוא יצא לשליחות ציונית באנגליה וכששב הוא קיבל "צו 8"לבוא לימין אורד. "עליתי רגלי למוסד ימין אורד כדי לפגוש את המנהל בתקווה שאתקבל לנהל את המקום. הדלת של המנהל הייתה סגורה כי התלמידים לא היו מוכנים להתיר לי להכנס. כשנכנסתי וישבתי עם המנהל שבתי הביתה וסיפרתי לאמי על מה שראיתי בימין אורד והיא אמרה לי: עליך ליטול על עצמך את התפקיד של המנהל בימין אורד. ועשיתי זאת. עשרים שנה, משנת 1961 ועד לשנת 1979 הייתי מנהל בימין אורד. ואם אתה שואל אותי מה היה הדבר הכי משמעותי בחיי אומר לך מיד שזו העבודה כמנהל ימין אורד. ואני, יצגתי את המדינה כשגריר בשלוש מדינות בעולם, אבל בתפקיד זה ראיתי חשיבות עליונה כי החינוך הינו הווה ויהיה העתיד של האומה שלנו" אומר יצחק מאיר שמלאו לו השנה 81 שנים.

עם שובו מתפקידיו הדיפלומטיים התמנה לתפקידים בהנהלת הסוכנות היהודית, היה יו"ר עולמי של המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה אבל הוא ממשיך לטעון שלעבוד ולחנך בימין אורד היתה גולת הכותרת של חייו.

הרב משה סויסה, שבניו למדו בימין אורד, ורעייתו אף היא עבדה בימין אורד,הגיע לימין אורד כדי להיות מורה, אחרי שסיים ישיבה גדולה בבריטניה. הוא איש נעים הליכות שהתלמידים לא שוכחים אותו. "אני יודע שהאווירה בימין אורד הייתה אווירה של שמחה בלב. שמחה ללמוד. אני זוכר שהייתי נכנס לכיתה, כל כיתה וכיתה, והעליתי נקודה משמחת ואחריה השיעור החל. האווירה הושגה לא במעט בגלל המנהיגות של יצחק מאיר שהיה האיש הנכון במקום הנכון. התלמידים אהבו אותו מאד. והעריכו אותו מאד." מספר הרב סויסה

בנו,אבי סויסה,שלמד כאן,וכן גם שלושת אחיו,אומר כי האווירה שהייתה בימין אורד תחת הנהגתו של יצחק מאיר הייתה יוצאת דופן. ההורים שלו, אמו ואביו, היו בסגל ההוראה ולא חסכו מהתלמידים חום ואהבה. ואכן, עם הגיע המשפחה, החיבוקים לא פסקו. הרב סויסה זכה לכבוד רב, וכן, האם שזכרו אותה היטב.

עשרים שנות חינוך

 הצוות המתנדב, ביחד עם העובדים של ימין אורד היום, וכן הילדים שלומדים במוסד היום, קיבלו את הבוגרים בצורה יפה. כל בוגר קיבל כובע, מתלה שעליו שמו וצילום שלו כשהיה חניך בימין אורד. היו שם ילדים שהם היום בני שישים ואף יותר מכך. מהנדסים, מורים, רבנים וגם תא"ל שמשרת בצבא. על לוח הזכרון בבית הכנסת המרהיב של ימין אורד יש רשימה של נופלים ובהם רבים מבני העדה האתיופית שנפלו במלחמות ישראל.

היו לי תלמידים שלמדו בימין אורד ושבו לשרת את המדינה באתיופיה ועונו על ידי השלטונות האתיופים, והם הוכרו כאסירי ציון, אומר לי יצחק מאיר. אני מתכוון לנוח ראובן ויעקב אליהו שעונו קשות על ידי" השלטונות האתיופים כי היו ציונים ופעילי עליה. הם גיבורים גדולים כמו כל בני העדה. הארץ שלנו לא ידעה לגלות את גיבוריה יוצאי אתיופיה ואנו בימין אורד לא שכחנו את מסעם, את פעלם, ואהבנו "וחיבקנו אותם.

 בינה שרעבי-ישראלי אחותה דרורה וגיסה ציון ישראל הגיעו לימין אורד כדי ללמוד והפכו למשפחה אחת. ציון הוא בן למשפחת ניצולי שואה מרומניה ודרורה ובינה הם בני ראש העין. הם הקימו משפחה מפוארת ולא שוכחים את ימין אורד. "אני מאד נרגשת" אומרת לי בינה שרעבי-ישראלי. והיא אכן הייתה נרגשת מאד ורצה מקבוצה לקבוצה, מבוגרים לבוגרים שלא ראתה שנים רבות. אחותה וגיסה היו במחזור של שנת 1981 והיא הייתה במחזור של 1982.

הילדים שהגיעו לימין אורד בנו את עצמם אבל גם בנו את המדינה. כשאני הגעתי לכאן המדינה הייתה בת קצת יותר מעשור שנים והילדים צמחו עם המדינה וינקו את המורשת של בית אבא ואת מה שלמדו ימין אורד"אומר יצחק מאיר"בשנים מסויימות היו במוסד ימין אורד מיסודה של הסוכנות היהודית ילדים מ 38 מדינות. זה נס התקומה היהודי: כל אחד בא ממטבח שהיו בו ריחות ומלבושים משלו ובתי כנסת ובתי ספר משלו. כל הסיפור שיש ספרדים ויש אשכנזים הוא חסר משמעות כי היו ילדים שבאו מעדות ספרדיות אבל אפגנים הם אפגנים ופרסים הם פרסים וכל אחד ואחד מהם היה מיוחד מאד בדרכו שלו. זה נס שהילדים הללו התחברו זה לזה, אוהבים זה את זה, והסוכנות היהודית יכולה להתפאר באחד מן המפעלים ההומניטריים הגדולים במאה העשרים-מוסד חינוכי שאין כמותו בעולם כולו"אומר יצחק מאיר

דור שבנה בית

דור לדור יביע אומר נאמר במקורותינו והמפגש בין הדור הצעיר והדור הבוגר היה כה טבעי. הצעירים הגיעו עם הטלאים שהם מגדלים והדבש שהם רודים בכוורות שליד הכפר. הבניינים שנשרפו בשריפה האחרונה בכרמל נהרסו ונבנים מבנים חדשים. מי מהבוגרים לא התרגש לראות את השינוי הכביר בכפר שהפך לעיר שבה כארבע מאות תלמידים.

דוריס ראובן שלמדה ב"ימין אורד" משנת 1978 ועד לשנת 1982 זוכרת היטב את האווירה המיוחדת ששררה בכפר והמפגש הבלתי אמצעי בין תלמידים מכל רחבי הארץ. "היו גם ילדים שהגיעו מספרד וממכסיקו ואנו, בני המושבים, הכרנו את הדור היהודי שחי בחו"ל והביא עימו את מה שלמד שם. אבל אנו גם זוכרים את האווירה שהייתה בימין אורד בשבת, כשכל הילדים היו לובשים לבן ומגיעים לבית הכנסת ואחר כך לחדר האוכל. ארבע מגמות שונות היו בתקופתי אבל הילדים היו קשורים מאד זה לזה"היא מספרת.

היו גם תלמידים שהתאהבו ובנו בית בישראל. רות אזולאי ממושב ספסופה התאהבה במי שהוא בעלה היום ואב חמשת ילדיהם, אורי כהן, שהגיע מנתיבות, והיום הם מתגוררים בלהבים. היא אחות בחדר יולדות והוא עוסק בהנדסת חשמל." התאהבתי בו כשהגיע והיינו חברים שבע שנים עד שנישאנו. הוא סיים ללמוד ואני סיימתי ללמוד ואז נישאנו" מספרת לי רות כהן, שהייתה אזולאי בנעוריה.

מביט מהצד יצחק מאיר, שגם בתו חיה למדה במחזור הזה, והיום היא רופאה בכירה בבית החולים "איכילוב" בתל אביב, ואומר: אני אדם שראה את העולם, ראיתי ילדים בארצות ערב ובארצות עלומות, הייתי שגריר בשלוש מדינות, אבל הדבר המשמעותי ביותר שעשיתי בחיי היה החינוך. ממרום שנותי אני מסתכל על עברי ולא הייתי מחליף אותו בעבר של אף אחד. לא חסרים רגעים של דם ודמעות בעבר שלי אבל החינוך נתן לי בהרבה יותר ממה שיכולתי לתת לאחרים. הוא נתן משמעות לחיים שלי. הפגישה עם ימין אורד היא פגישה עם משמעות חיי" אומר יצחק מאיר.

כשהוא מדבר על ציונות הוא מבהיר: "הציונות היא האמונה העמוקה של שיבת העם היהודי אל נשמת אפו. זה חורג מעבר לכל מעשה. יש בו עומקים של ספרות ופילוסופיה. זה לא המעשה בלבד אלא גם האמונה מסביב למורשת האבות ואני זכיתי להיות על האבניים של הסיטואציה המרגשת הזאת."

בוגרי ימין אורד מצויים בכל פינה במדינת ישראל. "הילדים שלמדו כאן שרו את התקווה לא כהמנון אלא כאמונה בכוחם. אני רואה אותם בהייטק, בספרות, במדע וזאת בגלל האמונה שלהם. הם הגיעו לארץ שלא האמינה בחלק מהם אבל הם הוכיחו שהם יכולים ועושים ומצליחים" אומר יצחק מאיר.

דור ההמשך

כשזאזה מיקאס מליון ורפאל זרביב מפריז, שני נערים שלומדים בימין אורד, הסתובבו בין הבוגרים המבוגרים, הם היו נפעמים מן ההתרגשות שאחזה בהם. "אנחנו באנו לכאן מצרפת,אחד מנעל"ה והשני עם ההורים שעלו לישראל" אומר זאזה מיקאס מליון שמסביר שהלימודים כאן הינם יוצאי דופן גם היום.

המוסד מאוכלס היום בילדים ממדינת ישראל שהגיעו מארבע כנפות תבל. יש כאן צעירים וצעירות מאוקראינה וצרפת מאתיופיה וישראל. הרוח החינוכית נושבת במסדרונות המוסד בעל המוניטין העולמי שהצמיח מחנכים דגולים בעלי שם עולמי אבל גם צעירים וצעירות שחרטו בכוח הרצון שלהם את העתיד שלהם, את עתידה של המדינה.

ברחבת המפגשים הוצב דוכן שהילדים  של היום הביאו ובצידי הרחבה הוגשה תקרובת. לקראת השקיעה הלכו הבוגרים והילדים לבית הכנסת להתפלל מעריב ואז החלה הההופעה שהילדים והבוגרים הכינו במשך תקופה ארוכה יחדיו.

"אחד השירים היפים שהילדים שרו בימין אורד נושא את השם: המילה היפה ביותר בעולם היא מחר" אומר יצחק מאיר שעבר בין הבוגרים חיבק אותם והתבונן על העבר ההווה והעתיד באופטימיות גדולה" כדרכו.

 

 

10 מאי 2015 / 21 Iyar 5775 0
  •   הדפסה  
נתן רועי

נתן רועי נולד ביפו להורים שעלו ב"עליית גומולקה"; בעל השכלה וניסיון של למעלה משלושים וחמש שנות כתיבה תחקיר ועריכה עיתונאית הן בעיתונות הכתובה, בטלוויזיה הישראלית וברדיו (גל"צ); פרסם בישראל 18 ספרים בתחומי צבא ובטחון והחברה הישראלית; מרצה בנושאי תקשורת והיסטוריה הן ברמה אקדמית והן בפני קהל;מחבר תכניות חינוכיות הן בתחום ידיעת ארץ ישראל והן בתחום ההיסטוריה של ישראל; נמנה על צוות ההקמה של "תגלית" ומחבר תכנית היסוד של "תגלית" ב 1995; בעל שלושה תארים : משפטן Llb , היסטוריה ופילוסופיה,תואר ראשון ותואר שני Summa cum Laude; זכה בפרס של תנועת "סובלנות" (1987 ) בראשות נשיא המדינה אפרים קציר ומיכל זמורה-כהן על מאבקו העיתונאי למען חסידי אומות העולם בישראל ומתן מעמד מיוחד להם ולבני משפחותיהם במוסדות המדינה; זכה בפרס של מכון שכטר ( JTS ) בירושלים על הישגיו בלימודי התואר השני בהיסטוריה ופילוסופיה ובמלגה מטעם המכון בסיום לימודיו. נשוי באושר ואב לחמישה ילדים.