• עולים חדשים מאלבניה, 1991

    עולים מאלבניה בישראל 1991

Aliyah

25 שנים לעליית יהודי אלבניה

עליית יהודי אלבניה התאפשרה בעקבות שיתוף הפעולה שבין משרד החוץ הישראלי, הסוכנות היהודית, וגופים נוספים שעשו הכל על מנת להביא את היהודים שחיו בארץ בלקנית זו במשך שנים ארוכות של דיקטטורה חילונית מן ההדוקות ביותר שהיו במזרח אירופה; היום הילדים שעלו אז הם צברים לגמרי ויש כבר צעירים שנולדו כאן, אומרת מי שהייתה מן המארגנות של העלייה מאלבניה.

מן המטוס בנמל התעופה בן גוריון בלוד ירדו מכבש המטוס, בחודש מארס 1991, בני הקהילה היהודית באלבניה, שמנתה אז כמה מאות יהודים שחלקם ניצלו במלחמת העולם השנייה לאחר שניצלו על ידי משפחות מוסלמיות אלבניות.

סיפורה של קהילת יהודי אלבנייה הינו סיפור של קהילה עתיקת יומין שחלק מחבריה הינם יהודים יוונים, יוגוסלבים, ואחרים כאלה שהיגרו אליה בזמן המלחמה מארצות אחרות. הכרות עם הקהילה הזאת מגלה קבוצה קטנה אך מיוחדת מאד שרבים מבניה כבר התערו בחברה הישראלית והצליחו בה.

On October 29, 1944, Jewish refugees protected by Albanians pose for a photo following the liberation of the country. Photo: Refik Veseli

ערב העלייה הזאת, באורח טבעי, התנהלו פעילויות חשאיות שבהן היו מעורבים אנשי משרד החוץ, הסוכנות היהודית, וגורמים נוספים.

הסיבות לכך נבעו מן העובדה שאלבניה הייתה הדיקטטורה האחרונה במזרח אירופה, המבודדת שבהן, עם שלטון דיקטטורי מאז סיום מלחמת העולם השנייה. הדיקטטור האחרון היה אנוואר הודג'ה שכל קשריו היו עם סי העממית ועם כמה ארצות נוספות ובפועל אלבניה הייתה מדינה מבודדת. מנמל התעופה בטיראנה הבירה המריאו ונחתו בשבוע רק כמה מטוסים ספורים. השירות החשאי האלבני עקב אחרי האזרחים ודאג שלא יהיו סטיות.
היהודים, שחלקם היו ניצולים ממלחמת העולם השנייה שהגיעו לכאן מארצות הבלקן, חיו חיים אזרחיים ככל אזרח אלבני. והיו שנישאו לאלבנים מקומיים, חלקם מוסלמים, ואחרים נוצרים.

מפגש עם השגריר גלבוע

ערב הנפילה של הדיקטטורה האלבנית, בראשית שנות התשעים, סמוך לנפילת מסך הברזל, נרשמו במערכות ישראליות שונות פניות של יהודים אלבנים שמבקשים לבחון אפשרות לצאת מאלבניה.
אחת הפניות הייתה של אישה צעירה שהגיעה לבניין שגרירות ישראל ביוון וביקשה לפגוש את השגריר הישראלי, משה גלבוע. גלבוע, איש נעים סבר, קיבל אותה במשרדו בחשאי.

 מפגש מרגש בארץ של משפחה שעלתה : פליסיטה יקואל,אביה יוסף יקואל, הנדבן הרווי סרנר, ואמה אליקי יקואל

לימים הוא סיפר לי כי היא הרשימה אותה בנחישות שלה לגרום לכך שהיהודים יצאו מאלבניה לישראל. אביה, ד"ר יקואל, היה מרצה לכלכלה באוניברסיטה של טיראנה והוא לא פצה פה, במרוצת השנים, בתחום שנוגע לישראל או יהודים. "בבית דיברנו בשקט בשקט על דברים שאי אפשר היה לדבר בחוץ" סיפרה לי פליסיטה יקואל, אותה אישה שהגיעה לשגריר גלבוע בחשאיות מרבית וסיכנה את חייה.

מכאן הייתה הדרך לסוכנות היהודית קצרה.

השגריר גלבוע הפנה את יקואל לאנשי הסוכנות היהודית. איש הקשר של גלבוע היה אורי גורדון והשגריר לשעבר, שמחה דיניץ, שהיה אז יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית. המהלך כולו היה מנוהל על ידי מנהל המחלקה לעלייה באותה עת, ארנון מנטבר ואנשי צוותו. "הגעתי למפגש עם דיניץ והוא הסביר לי, כשהוא צופה בקטעי הטלוויזיה שמציגים את המהפכה שמתחוללת באלבניה, כי אנו – בישראל – לא נתערב במתחולל באלבניה כמו שלא נתערב במה שמתחולל באיזשהו מקום אחר בעולם, וכשהמהפכה תסתיים ואנשים ירצו לצאת נסייע להם לצאת מאלבניה" מספרת פליסיטה יקואל שעובדת היום כמדריכה בהיכל העצמאות ברחוב רוטשילד בתל אביב.

יקואל אספה פרטים על אודות היהודים והייתה נכונה לצאת לפעולה, ברגע הינתן האות לכך בירושלים.

מפגש עם שליחת הסוכנות היהודית

לאחר מותו של הדיקטטור אנוור הודג'ה, בשנת 1985, עלה לשלטון הדיקטטור רמיז עלייה, שנחשב לרפורמטור והעליה הפכה לרלבנטית ואקטואלית. הרשימות הפכו לרשימות מבצע.
על העלייה נודע ביום חמישי בשבוע, בשבוע השלישי של חודש מארס 1991.

התברר כי היהודים שהיו ברשימה היו חלק מהליך עלייה שבו היו מעורבים כל הגופים שהיו בתמונת העלייה בשנה שחלפה- משרד החוץ, הסוכנות היהודית וגופים נוספים.

השגריר של ישראל ליוון באותה עת, משה גלבוע, היה מעורב במעבר היהודים לאיטליה ביחד עם מנכ"ל הסוכנות היהודית ארנון מנטבר, שפעלו יד ביד, על מנת להבטיח את ההגעה של היהודים לרומא. שם הם שוכנו לפרק זמן קצר עד שהוכנו שני מטוסים להבאתם.

ב- 21 במארס הגיעו היהודים של אלבניה לרומא וב- 23 במארס הגיעו לתל אביב. "ישנו לילה ראשון בתל אביב ומשם הסוכנות היהודית העבירה אותנו למקומות מגורים ולמרכזי קליטה" מספר דוד קנטוזי, אחד מן העולים של אז. 

פגשנו את העולים הללו במרכזי הקליטה בכרמיאל ובאשדוד ואחר כך באתרים שונים ברחבי הארץ. מרביתם, בעלי מקצועות חופשיים, וישראלים לכל דבר.

העלייה הזאת, הקטנטנה, שכמעט ושכחו להזכיר את קיומה, מראה בזעיר אנפין את היכולת של גופי הממשלה בהם משרד החוץ והסוכנות היהודית לעבוד יחדיו כשמדובר ביהודים שמגלים רצון לעלות לישראל.

2016- יהודים באלבניה

מידת ההתעניינות באלבניה כמדינה הולכת ומתגברת במרוצת השנים מאז פתיחת השערים.הב

בני הקהילה התערו בישראל. אחדים מהם הגיעו לתפקידים חשובים בחברה הישראלית, ואחרים שילדיהם הפכו לאזרחים מועילים במיוחד, שאוהבים את ישראל.

פליציטה יקואל, אותה אישה שהגיעה למעונו של שגריר ישראל ביוון, משה גלבוע, חיה בישראל ומדריכה בהיכל העצמאות בתל אביב.
היא מורת דרך מוסמכת ובאחרונה שבה מהדרכה של מורי דרך ברחבי אלבניה.

דוד קנטוזי הוא איש מכובד שעובד בתחום הפיננסים וזוכר את בני המשפחה שפועלים למען העלייה לישראל מהארץ הסגורה ביותר בעולם עד לפתיחת השערים.

שגריר ישראל בעז רודקין, שהינו שגריר ישראל הנוכחי באלבניה, מספר, כי כיום נמצאת אלבניה במגמת פיתוח מואץ, לאחר שהצטרפה כמדינה חברה לנאט"ו וקיבלה מעמד של מדינה מועמדת להצטרפות לאיחוד האירופי.

עם זאת, שרידי העבר של הדיקטטורה ניכרים בכל רחבי אלבניה, בעיקר בשל מאות אלפי הבונקרים שניבנו מבטון ופלדה בהוראתו של אנוור הוג'ה ומפוזרים ברחבי הארץ, אך גם בשל הארכיטקטורה הקומוניסטית של שיכוני הפועלים ומפעלי התעשייה. 

שארית הקהילה היהודית באלבניה נהנית מאווירת הדו-קיום שמאפיינת את תושבי הארץ בה חיים מוסלמים, קתולים ואורתודוקסים בהרמוניה ושיתוף.

נשיא המדינה, בויאר נישאני, מארח במשכנו אחת לשנה, בחג החנוכה, את בני הקהילה לצד ראשי הדתות השונות, הסגל הדיפלומטי, שרים וחברי פרלמנט, לטקס הדלקת נרות חגיגי.

מדינת ישראל, מציין השגריר רודקין, נהנית כיום באלבניה מהערכה עצומה, בשל הישגיה בתחומי המדע והטכנולוגיה, החקלאות והרפואה.

=

  לכתיבת כתבה זו נסתייענו בזמנים שונים באנשים הבאים : השגריר משה גלבוע (מאחלים לו רפואה שלמה) , פליסיטה יקואל, דוד קנטוזי, אורי גורדון ז"ל, השגריר לאלבניה דהיום, בועז רודקין

 

04 ספט' 2016 / 1 Elul 5776 0
  •   הדפסה  
נתן רועי

נתן רועי נולד ביפו להורים שעלו ב"עליית גומולקה"; בעל השכלה וניסיון של למעלה משלושים וחמש שנות כתיבה תחקיר ועריכה עיתונאית הן בעיתונות הכתובה, בטלוויזיה הישראלית וברדיו (גל"צ); פרסם בישראל 18 ספרים בתחומי צבא ובטחון והחברה הישראלית; מרצה בנושאי תקשורת והיסטוריה הן ברמה אקדמית והן בפני קהל;מחבר תכניות חינוכיות הן בתחום ידיעת ארץ ישראל והן בתחום ההיסטוריה של ישראל; נמנה על צוות ההקמה של "תגלית" ומחבר תכנית היסוד של "תגלית" ב 1995; בעל שלושה תארים : משפטן Llb , היסטוריה ופילוסופיה,תואר ראשון ותואר שני Summa cum Laude; זכה בפרס של תנועת "סובלנות" (1987 ) בראשות נשיא המדינה אפרים קציר ומיכל זמורה-כהן על מאבקו העיתונאי למען חסידי אומות העולם בישראל ומתן מעמד מיוחד להם ולבני משפחותיהם במוסדות המדינה; זכה בפרס של מכון שכטר ( JTS ) בירושלים על הישגיו בלימודי התואר השני בהיסטוריה ופילוסופיה ובמלגה מטעם המכון בסיום לימודיו. נשוי באושר ואב לחמישה ילדים.