• עם חברים למאבק העלייה במוסקבה

    עם חברים למאבק העלייה במוסקבה

    , בני לידסקי ©
  • שייט קייאקים בנהרות רוסיה

    שייט קייאקים בנהרות רוסיה

    , בני לידסקי ©
  • בני לידסקי היום

    בני לידסקי היום

    נתן רועי, נתן רועי ©
Aliyah

יציאת מצרים של בני לידסקי

סיפור המאבק שלו לעלייה, הקשיים והאומץ, נפרשים לרגל חג הפסח כסמל של חרות

בני לידסקי, מנהל אגף עלייה ותכניות חוויה בישראל ביחידה לדוברי רוסית בעולם של הסוכנות היהודית, לחם לעלות לארץ ישראל מגיל צעיר מאד. עליה לישראל הייתה עבורו מצווה והתגשמות חזון לדורות.

הוא נולד למשפחה יהודית מתבוללת במוסקבה, שבה הסבא והסבתא דיברו אידיש כדי שלא יבין, ולמד בבית ספר סובייטי. כשהיה ילד בן 7 או 8 שנים חווה בפעם הראשונה את הרוח הרעה של האנטישמיות המקומית." ילד רוסי אמר לי לפני פסח שיהודים כמוני הם קמצנים כי הם אוכלים מצה שזה לחם עם קמח ומים בלבד. אני נעמדתי על שתי רגלי, קרעתי את חולצתי כמעט, ואמרתי: אנו, היהודים, לא קמצנים ואנו מוסיפים למצה חמאה וביצים, וזה שטויות מה שאתה אומר... . כמובן שהוברר לי שאני יודע יהדות פחות ממנו ומכאן החלה הדרך שלי להכרות עם היהדות".

"בכיתה ח' או ט' , בעת שייט קייאקים על הנהר, אחד החברים היהודים נתן לי את הספר של ליאון יוריס "אקסודוס", שהיה אסור בבריה"מ של שנת 1979. הספר הזה היה ספר פרו ציוני שהציג את הקמת מדינת ישראל."אני נותן לך את הספר לשני לילות ואתה מחזיר לי אותו כדי שאחר יקרא" הוא אמר לי ואני קראתי את 800 העמודים ביומיים. מכאן, החל השלב הבא שלי : ההתקבצות עם חברים יהודים אחרים, שהתעניינו ביהדות ובישראל, ב"גורקה", מקום הסמוך לבית הכנסת המרכזי של יהודי מוסקבה באותה עת, ברחוב ארכיפובה. אלפי יהודים היו מתקבצים שם בחגים, במוצאי שבת, כדי לשוחח וגם אני הייתי חלק מהם".

"מאחר ואז אי אפשר היה לדבר בטלפון נפגשנו שם וערכו לי הכרות עם המורים לעברית. המורה שלי היה אפרים חולומיאנסקי  שלימד אותי עברית משנת 1982 ועד שנת 1984. השתתפתי בהרצאות, למדתי תורה, וחזרתי בתשובה, ובשנת 1984 חולומיאנסקי נעצר ונשפט לשלוש שנות מאסר לאחר שהשתילו בכליו כלי נשק כדי שיואשם בהחזקה לא חוקית של נשק ולא בהוראת עברית".

"אני התחלתי ללמד עברית , ליצור קשרים עם מורים לעברית, ולהעביר להם חומרי לימוד כפי שחולמיאנסקי עשה. הייתה לנו רשת של אנשים ששיכפלו ספרים ללימוד עברית. בבית הורי הייתה מכונת פיתוח על ניירות צילום. היינו מצלמים עמודים ומפתחים. כדי לא לעורר חשד היינו רוכשים בכמה חנויות ניירות הדפסת תמונות ולאחר שצילמנו ספר שלם שלחנו אותו לכורך. משם היו הספרים עוברים לבעלי "מחסנים" ומהם משכנו את הספרים בנסיעה ברכבת למורים לעברית בערי השדה של בריה"מ. בקיץ ארגנו סמינר שאליו הגיעו יהודים מערי השדה שהכשרנו אותם ללמד עברית ואחד מהם היה זאב אלקין שהגיע מחרקוב".

"אחד מחברי באותן שנים היה יולי אדלשטיין , מורה לעברית, שנעצר בשנת 1984 , שהשאיל לי את הקייאק שלו לפני שנעצר. כששב מן המאסר שלו כבר לא רצה את הקייאק כי הוא היה בדרך לארץ ישראל".

"בשנת 1989-1988 נשמעו קולות של שינוי בבריה"מ, ובשנת 1990, עליתי עם משפחתי לישראל, וכעבור שנתיים הצטרפו אלי ההורים".
 

04 אפר' 2017 / 8 Nisan 5777 0
  •   הדפסה  
נתן רועי

נתן רועי נולד ביפו להורים שעלו ב"עליית גומולקה"; בעל השכלה וניסיון של למעלה משלושים וחמש שנות כתיבה תחקיר ועריכה עיתונאית הן בעיתונות הכתובה, בטלוויזיה הישראלית וברדיו (גל"צ); פרסם בישראל 18 ספרים בתחומי צבא ובטחון והחברה הישראלית; מרצה בנושאי תקשורת והיסטוריה הן ברמה אקדמית והן בפני קהל;מחבר תכניות חינוכיות הן בתחום ידיעת ארץ ישראל והן בתחום ההיסטוריה של ישראל; נמנה על צוות ההקמה של "תגלית" ומחבר תכנית היסוד של "תגלית" ב 1995; בעל שלושה תארים : משפטן Llb , היסטוריה ופילוסופיה,תואר ראשון ותואר שני Summa cum Laude; זכה בפרס של תנועת "סובלנות" (1987 ) בראשות נשיא המדינה אפרים קציר ומיכל זמורה-כהן על מאבקו העיתונאי למען חסידי אומות העולם בישראל ומתן מעמד מיוחד להם ולבני משפחותיהם במוסדות המדינה; זכה בפרס של מכון שכטר ( JTS ) בירושלים על הישגיו בלימודי התואר השני בהיסטוריה ופילוסופיה ובמלגה מטעם המכון בסיום לימודיו. נשוי באושר ואב לחמישה ילדים.