• דוד שכטר, דובר הסוכנות היהודית לתקשורת בשפה הרוסית

    דוד שכטר, דובר הסוכנות היהודית לתקשורת בשפה הרוסית

    נתן רועי, הסוכנות היהודית ©
Aliyah

יציאת מצרים של פעיל העלייה דוד שכטר

הוא מוכר כדובר הסוכנות היהודית לתקשורת בשפה הרוסית ורק מעטים מקרב דוברי השפה העברית יודעים שמדובר ביהודי שנאבק ללמוד עברית, לעלות לישראל, בעיר אודסה שבאוקראינה, כשבריה"מ התנכלה לכל מי שבחר בדרך של דוד שכטר. היום, הוא בישראל והוא רואה בחיזוק הזהות היהודית שלו מאחורי מסך הברזל כיציאת מצרים האישית שלו.

תמונה ראשונה : דוד שכטר במפגש עם אסירת ציון אידה נודל בעיר הגזירה שאליה נשלחה על ידי הסובייטים, בנדרי.

דוד שכטר משמאל עם אידה נודל ומשפחת ניפומנישי בעיר הגזירה בנדרי
תמונה שנייה : דוד שכטר עם פעילת עלייה יהודית ניפומנישי באודסה.

דוד שכטר עם פעילת העליה יהודית ניפומנישי
תמונה שלישית : דוד שכטר ביחד עם משפחת ניפומנישי על קבר הבעל שם טוב בעיר מז'יבוז' באוקראינה.

דוד שכטר עם רעייתו ועם משפחת ניפומנישי בקבר הבעל שם טוב במז'יבוז', אוקראינה

כל התמונות מספרות מאבק נגד משטר שלא התיר, בימי בריה"מ, לימוד עברית, חיזוק זהות יהודית ועליה לישראל.

סיפורו של דוד שכטר, הדובר של הסוכנות היהודית לעיתונות בשפה הרוסית ועיתונאי וסופר פעיל, הוא סיפור של יציאת מצרים : מבחינתו הליך העלייה לישראל היה טכני וחיזוק הזהות היהודית עד לעלייתו היה האירוע המכריע בחייו.

"כילד ידעתי שאני יהודי ותרמו לכך הילדים בבית הספר באודסה שכינו אותי "ז'יד". "תרומת" הילדים הייתה מכרעת כי נולדתי במשפחה מתבוללת . הסבתא צמה ביום כיפור ובפסח הכינה ארוחת צהריים עם מצות- אלה היו שאריות היהדות של המשפחה. סבא רבא שלי היה דתי וחברם של ביאליק ורבניצקי במסגרת איגוד אוהדי השפה העברית באודסה. הוא היה מחובבי השפה העברית המתחדשת".

"מתי החלה ההתעניינות האמיתית שלי ביהדותי ? זה החל בשנת 1982 . זה קרה  Cמועדון סינמה באודסה שבו הוקרנו סרטים מחו"ל. בין הסרטים שהוקרנו היה "אמרקורד" של הבימאי האטלקי פדריקו פליני. לאחר הקרנת הסרט התאספנו בדירה של חברים ודיברנו. פתאם משהו שאל : מה משמעות המילה "שבעס"?  אף אחד לא ידע מה זה "שבעס". אף אחד לא ידע וכולם היו אנשים משכילים, אקדמאיים ממוצא יהודי, וכשדיברנו  אף אחד לא ידע. משהו אמר:  זה נשמע מוכר" דוד מספר.

"הלכתי הביתה. בהזדמנות הראשונה שאלתי את סבתא שלי : מה זה שבעס? והיא אמרה:  שעבעס,  אתה לא יודע מה זה שעבעס? והיא הסבירה לי. הבינותי שאני לא יודע כלום ביהדות ושאין קרקע מתחת לרגלי. לא ידעתי כלום. ומאותו רגע התחלתי להתעניין. התחלתי לקרוא ולחפש ספרים. סייעו לי ספריו של הסופר היהודי (1958-1884 ) ליאון פוכטוונגר, על יהודה ועל יוספוס פלביוס. דליתי עובדות נוספות מכל מיני מקורות נוספים".

"בשלב מסויים הבנתי שאני רוצה לעבור מקריאה להתנהגות יהודית מעשית והתחלתי לחפש דמות דתית באודסה. הייתי בן 26. אז כבר הגשנו בקשה לעלייה והיינו במעמד של מסורבי עליה. אני ואשתי וכל המשפחה היינו בסירוב עליה".

"לא וויתרתי. הלכתי לבית כנסת באודסה, שם ישב בחור יהודי  צעיר כאחראי על בית הכנסת. פניתי אליו וביקשתי שיסייע לי בלמוד עברית ויהדות." את זה היו ההורים שלך צריכים לעשות ואני לא יכול לעזור" אמר לי. פגשתי אותו ב 2010 בשטוטגרט, ושאלתי אותו : מדוע עשית זאת ? והוא ענה : הגנתי עליך כי ידעתי שאם תבוא פעם נוספת הקגב יעקוב אחריך. אני כמובן לא וויתרתי ומצאתי דרך להגיע לרב. הגעתי למוסקבה ושם נתנו לי את השם שייע גיסר, היום הרב ישעיהו גיסר, שהיה הרב הראשון של אודסה, ותלמיד של הרב עדין שטיינזלץ.  שייע  היה תלמיד וידיד של  פעילי עלייה ובהם גם חברתי הטובה יהודית נפומנישי שעימה ניהלנו מסע של עידוד עלייה ממש" .

"את הפסח הראשון עשיתי בשנת 82 אצל משפחת ניפומנישי באודסה. כשהגענו לסדר הפסח כבר למדנו חודש ימים עם המורה שלנו יעקב לוין. הוא היה מורה שלנו לעברית והוא חילק לכל אחד מהתלמידים שני משפטים בעברית כדי שנוכל לקרוא בסדר הפסח. לא ידעתי מה אני אומר בסדר הראשון באודסה. כשיצאנו מהסדר שאלתי את אשתי : מה כל הזמן אומרים מצרים, מה זה מצרים? אז היא אמרה : אגיפט (מצרים)".

"שנה אחרי כן ערכתי  סדר למשפחתי – אמא אבא סבתא והבן הגדול שלי הגדול, אשתי חמי וחמותי. בנוסף,  ביקשו שאני אערוך סדר פסח במקום נוסף ומאחר ושמרתי שבת אז הלכתי שעתיים לכל כיוון כדי לערוך סדר פסח. המזמינים היו המומים כי לא ידעו כלום בתחום היהדות. אני לא ידעתי הרבה אבל בהשוואה אליהם הייתי גאון".

"היציאה שלי ממצרים שלי הייתה היציאה מהבערות, מהבועה שהייתי בה".

"העלייה שלי הייתה השלב האחרון כי ההכנה לקראת היציאה, חיזוק הזהות היהודית שלי, הייתה הכשרת הלבבות לקראת העלייה. חיזוק הזהות היהודית שלי זו יציאת מצרים שלי".

 

06 אפר' 2017 / 10 Nisan 5777 0
  •   הדפסה  
נתן רועי

נתן רועי נולד ביפו להורים שעלו ב"עליית גומולקה"; בעל השכלה וניסיון של למעלה משלושים וחמש שנות כתיבה תחקיר ועריכה עיתונאית הן בעיתונות הכתובה, בטלוויזיה הישראלית וברדיו (גל"צ); פרסם בישראל 18 ספרים בתחומי צבא ובטחון והחברה הישראלית; מרצה בנושאי תקשורת והיסטוריה הן ברמה אקדמית והן בפני קהל;מחבר תכניות חינוכיות הן בתחום ידיעת ארץ ישראל והן בתחום ההיסטוריה של ישראל; נמנה על צוות ההקמה של "תגלית" ומחבר תכנית היסוד של "תגלית" ב 1995; בעל שלושה תארים : משפטן Llb , היסטוריה ופילוסופיה,תואר ראשון ותואר שני Summa cum Laude; זכה בפרס של תנועת "סובלנות" (1987 ) בראשות נשיא המדינה אפרים קציר ומיכל זמורה-כהן על מאבקו העיתונאי למען חסידי אומות העולם בישראל ומתן מעמד מיוחד להם ולבני משפחותיהם במוסדות המדינה; זכה בפרס של מכון שכטר ( JTS ) בירושלים על הישגיו בלימודי התואר השני בהיסטוריה ופילוסופיה ובמלגה מטעם המכון בסיום לימודיו. נשוי באושר ואב לחמישה ילדים.