• תכניות צעירים

    תכניות צעירים

    נתן רועי, נתן רועי ©
Aliyah

העולם שייך לצעירים

מסלול ההמראה של עולים חדשים צעירים הוא : תכניות הצעירים מיסודה של הסוכנות היהודית והיחידה לעלייה קליטה ומשימות מיוחדות; היום ניתן לומר כי בשנת 2017 נשבר שיא משנות ה-50'(!), של מספר משתתפים בתכניות קליטה של צעירים יהודים מכל רחבי העולם והגיעו לישראל 5,500 צעירים למגוון של תכניות; אין עוד ארגון בישראל שעושה זאת בצורה כל כך שיטתית; הצצה אל המחר באמצעותם של המשתתפים. דיווח מהשטח

מסלול ההמראה, הזדמנות של פעם בחיים, ארגז כלים לחיים בישראל, כיוון לחיים. אלה חלק מן הביטויים שאפשר להדביק ,ובצדק, לתכניות הצעירים של היחידה לעלייה וקליטה 2017.

בשנה שחלפה עלו כ 8000 צעירים. מתוכם, 5500 , שוהים בתכניות קליטה, תכניות צעירים. "הם עטופים באהבה ובהמון מקצועיות שתכליתה להוביל אותם לתוך החברה הישראלית עם כלים שיקלו עליהם את ההתערות בחברה" אומרת לילך אמסלם, מנהלת אולפן עציון כרמל, בעת שאנו מבקרים בתכנית שממוקמת בקמפוס הנמל היפה בחיפה.

הנהלת הסוכנות היחידה לעלייה וקליטה הקימה מערך שתפור ונותן מענה לצרכי הצעירים והוא עוטף אותם 24/7 בכל הצרכים שלהם- שפה, הכרת החברה ועוד.

החשיבה היא מעשית מאד

אורלי צוקרמן, מנהלת תכניות קליטה מערב-חמ"ע, מסבירה כי התכניות לצעירים, בגילאי 32-18 , מחוברות לארבעה אשכולות פעילות קיימים." יצאנו לחזק ולפתח תחומים חדשים. למשל, פתחנו תכניות לצעירים חובשי כיפה , חרדיים ודתיים, ונתנו מענה לתכניות נישה – תכניות לצעירים בעלי רקע בתחומים כמו אמנות , ספורט, ולפתח תכניות בהתאם. למשל אם יש 15 משתתפים בתחום מסוים אנו פתוחים לפתוח תכניות נישה. למשל : ספורט ואמנות. תחום טק אנד דה סיטי( באולפן עציון בחיפה)"

"עברנו למודל של תעסוקה וקריירה. אנו עובדים, באופן קבוצתי ואישי, בהתאם לרקע ולצרכים של העולה. אנו עסוקים בבניית תכניית קריירה, כשסוף התהליך הוא השמה בעבודה והפיילוט הראשון הסתיים באולפן עציון חיפה" היא מבהירה.

אורלי צוקרמן

האשכול הראשון כולל תכניות לאקדמאיים – רשת אולפני עציון , בירושלים בחיפה רעננה רמלה ובאר שבע . "צעירים מכל העולם, בעלי רקע אקדמי מגיעים לישראל לתכניות הכוללות מענה דיור, אולפן, ומעטפת ליווי שכוללת פעילות חברה, תרבות והעשרה ותכנית הכוון ויעוץ לשלוב בתעסוקה בישראל" מסבירה אורלי.

צעירים באולפן עציון ירושלים מכינים משלוח מנות לחיילי צה"ל בפורים

"המעניין הוא שמדובר ברופאים, מהנדסים, עורכי דין, אמנים שמחפשים אפשרויות למימוש עצמי ואחת האפשרויות שלהם היא עלייה לישראל".

האשכול השני כולל תכניות לצעירים לקראת לימודים גבוהים בישראל והם מתקיימים בבית ברודצקי בתל אביב, ובתכניות תק"א וסל"ה.

תכניות צעירים

האשכול השלישי כולל תכניות לצעירים לקראת גיוס לצה"ל וזה מתקיים באולפני קיבוץ, ובאולפן כנרת טבריה.

האשכול הרביעי של התכניות לקבוצות קטנות עם תכנים מותאמים שבהם יש התמחות ספציפית. 

כשיורדים אל שדה הפעילות מגלים שמאחורי המילים יש פנים סימפטיות של עולים ושל אנשי צוות מסורים.

עליה צעירה: מעגן מיכאל

קתיה דראייזגינה, אולפן מעגן מיכאל

נתחיל באשכול הצעיר, הצעירים שמגיעים לאולפן קיבוץ הגדול בישראל, מעגן מיכאל.

קיבוץ מעגן מיכאל מפעיל, מאז שנת 1958, אולפן בתחום הקיבוץ. הצעירים מגיעים לכאן מכל רחבי העולם ורבים מהם נקלטים כחברי קיבוץ.

דליה ברק, מנהלת האולפן בחמשת החודש האחרונים, מציינת כי אל האולפן מגיעים עולים בגילאים שבין 30-18.

"אנחנו מאפשרים להם מצע של קליטה רכה יותר בחברה הישראלית . אנחנו עורכים להם את ההכרות עם הארץ, עם זרמים בחברה הישראלית, עורכים הכנה לצבא, מסייעים בתהליך של ההכרות עם מערכת הקיבוץ. אנו נותנים להם, מעבר לאפשרות ללמוד עברית, גם הזדמנות להיפגש  עם המערכת הקיבוצית, להבין איך הקיבוץ עובד, להכיר את חברי הקיבוץ, בעת הקליטה שלהם בארץ ולתווך בין העולם שלהם לעולם שלנו" אומרת דליה.

"זה מסלול המראה שנותנים להם כלים, כי זה חלק מהעניין. התמהיל של האנשים שמגיעים הוא מדהים – יש עולים מ 25 מדינות שהתחברו בניהם, אין קבוצות של יוצאי מדינות,  והם מעורבים וכיף לראות זאת, כי הם צעירים והחיים עוד לפניהם".  

"הם מאד מחויבים לתכנית .הם זורמים עם התכנית, מקבלים את המסגרת בצורה יפה, וזה  לא פשוט כי זו מסגרת אינטנסיבית מאד שכוללת : ארבע שעות עבודה, ארבע שעות לימודים, פעמיים בשבוע – פעילויות אחר הצהריים, התחברות למשפחות מאמצות בקיבוץ, יציאה לטיולים (אחת לחודש)  יש להם פה אפשרות להצטרף לחוגים של הקיבוץ שפתוחים בפניהם, יש להם הכנה לצבא, (יש חבר קיבוץ שעורך להם את זה (יוצא שייטת) , יש הכנה פיסית ומנטלית לגיבושים הצבאיים, יש להם שתי התנדבויות (הוראת אנגלית בג'סר א זרקה והתנדבות במועדון של ניצולי שואה בחיפה), היו מפעילי תחנות בפורים, הם גוייסו ביום השואה והתנדבו לסייע בטקסים. יש מעורבות – חברתית מחוץ לקיבוץ וגם בתוך הקיבוץ" מספרת דליה.

סיפורם של העולים שהגיעו לכאן מרתק ולעיתים מורכב מאד.

קתיה דרייזאגנה, רוסיה

קתיה דרייזאגנה 23 , הגיעה לקיבוץ כעולה חדשה מהעיר איבנובו שברוסיה. היא סיימה אוניברסיטה בתחום הכלכלה העולמית במוסקבה. הסבא והסבתא שלה גידלו אותה, לאחר תאונת הדרכים הקטלנית שארעה להוריה כשהייתה בת שבעה חודשים. "לפני ארבע שנים באתי לתל אביב לחודש ימים והתאהבתי בישראל. אינני יודעת למה".

"אני יודעת שהחיים כאן לא פשוטים אבל החיים ברוסיה קשים יותר. כאן האנשים ישירים יותר ופעילים יותר. ברוסיה אתה חש בלחץ שבאוויר. אנשים שם לא נהנים מהחיים. בעיר שלנו, אין כסף, ולא נהנים, ובמוסקבה, לאנשים יש כסף והם עובדים מסביב לשעון ואין להם את הזמן לחיות"

"איך אני מסבירה את הקשר שלי עם ישראל? עם ישראל זו אהבה ללא תנאים. אחרי שסיימתי את האוניברסיטה עבדתי שנה – ובשלב מסוים הבנתי שאני לא שייכת לאווירה ברוסיה ואני רוצה להיות מוקפת באנשים אחרים. ואני צריכה לשנות את חיי ועשיתי את הצעד שעשיתי והגעתי לכאן".

"יש לי משפחה גדולה. הסבא שלי הוא יהודי. אחותו גרה בישראל עם בתה ויש לי דודה כאן. כשסבא שלי בא לכאן בפעם הראשונה הוא אמר : "סופסופ אני בבית". כשאמרתי שאני הולכת לישראל לחודש הם אמרו : למה את הולכת? וכשאמרתי שאני הולכת לישראל לתמיד הם שמחו ועודדו. אני לא זכיתי לגיבוי כזה כמו שאני כעת" היא מספרת.

"מה אני אומרת על התכנית בקיבוץ? הבונוס של התכנית הוא :  מרחיב את האופק ונקודות המבט,  כי אתה מכיר אנשים מכל העולם ואתה מתחבר ומגלה איך אנשים גרים בכול העולם וזה מאפשר לדבר בשפות שונות. מעניין בכיתות.  בשיחות מזדקרות גישות שונות כי הרקע שונה. באותו זמן אתה מגלה אנשים מכל העולם".

"כל מי שעושה עלייה, ראה את ישראל, אבל החיים בקיבוץ שונים ואתה יכול לראות מעניין שהאוטופיה-חיים משותפים- עובדת ומתגשמת לנגד העיניים. כל אחד רוצה לגור כאן. אנשים שמחים מהחיים כאן. ילדים אוהבים לגור כאן. הם גדלים יחד. זה משגע בהבט החיובי".

"אני כבר חודש רביעי כאן כי הגעתי בסוף ינואר 2017 ואני נהניתי מכל רגע" היא אומרת.

פרדרג מילבנצ'ב , סרביה

סיפורו של פרדרג מילבנצ'ב , בן ה 19 מסרביה, הוא סיפור שונה.

"חשבתי שאני לא יכול להיות עצמי ולצמוח במדינה שלי- סרביה-  אלא רק בישראל. תמיד שמעתי על ישראל בקהילה שלי. הייתי מדריך ונשיא של קבוצת הצעירים שלנו. והכי חשוב זה השלב הבא בחיים שלי. טיפסתי מלמטה, בקהילה שלי, בעיר זרנאיינין שבסרביה. התקשרתי לקהילה כי אבי הוא יהודי והחלטתי להיות מעורב כבר בגיל צעיר מאד" הוא מספר.

הוא מכיר את העולם היהודי. לפני שעלה טס  שלוש פעמים במשלחת של בני ברית לארה"ב, הוא היה בישראל פעמיים עם סמינרים יהודיים וכן בסמינרים ברחבי מדינות הבלקן.
הוא פעיל בעולם היהודי.

"אמי שיתפה עמי פעולה. כשהייתי מעורב בקהילה היא שיתפה פעולה. והיום היא מבשלת מזון יהודי. אצלנו בבית מכבדים את שני הצדדים של המשפחה- היהודי והנוצרי. וכשהייתי צעיר הייתי הולך לבית ספר ולמדתי את שני הצדדים- הנוצרי והיהודי - בחגים. אמרו לי: בחר במה שתרצה" הוא מספר.

"אני רוצה להתגייס לצבא. אני בן 19 ואני יכול להתגייס לצבא. הרעיון, מלכתחילה, היה להתגייס לצבא.  אני רוצה להגיע ליחידת "עוקץ" או מג"ב. אני רוצה להיות חובש ביחידות הללו כי יש לי תואר של אח רפואי ואני רוצה לתרום".

הוא משתתף באולפן, בעבודה בקיבוץ, בהתנדבויות ונהנה.

"איך אני מסתכל על הקיבוץ ? זו נחיתה רכה עם טעם של ישראל, ואז כשאתה יוצא מכאן להתמודדות החדשה, זאת נחיתה בלי כל הקשיים שמופיעים אצל מי שלא עבר נחיתה רכה כמו שאני וחברי עוברים. כאן אתה יכול לקבל את הטעם של מהי ישראל? טוב שאנשים נותנים לנו לעבוד כאן כי הרבה מאתנו לא עבדו בחייהם . כאן אתה יכול ללמוד ולהשתכר ולקבל את הארוחות שלך".
"בסיום האולפן אני הולך לעבוד במלון בירושלים וזאת אם לא אתקבל לעבודה בקיבוץ ( 12-20 חודש בחוזה עבודה עד לגיוס לצה"ל) ואז אתגייס לצה"ל. השהות כאן מעשירה את החוויה ונותנת כלים לקליטה שלי בישראל" הוא אומר.

"אני מנסה להגשים את מאוויי אבל אינני רוצה למהר. אני רוצה להגשים. בסרביה אין הרבה אפשרויות – כמו קהילה – כמו בעולם היהודי. לא משנה באיזו חברת נוער תהייה, אבל בכל מקום תחוש את התחושה של קהילה".

צעירים עולים בהופעה בקיבוץ מעגן מיכאל

"בקיבוץ יותר מכל מקום. כאן, בקיבוץ אתה מציג את שמך וכבר מאמצים אותך, פותחים דלת לפניך, וזה רק בהכירם את שמי ושם משפחתי. כאן פתחו לי את הדרך ללב של האנשים אבל גם חידדו את הגישה שלי :  חשוב להיות מתמיד – להתקדם, לא להתייאש, כי זה מחזק אותך. הדוד שלי גר כאן 10 שנים וממנו למדתי כי להתמודד זה שם הסיפור בעולם בכלל ובישראל".
"אני אומר לאנשים שרוצים לעשות את המהלך שלי: זה קשה אבל כדאי. מה המשפחה אומרת ? הם תומכים ואומרים שאם אתה רוצה וזה טוב לך עשה זאת".

אולפן עציון : כרמל

האשכול הראשון בתכניות הצעירים כולל תכניות לאקדמאיים – רשת אולפני עציון , בירושלים בחיפה רעננה רמלה ובאר שבע.

טלו לדוגמא את אולפן עציון כרמל בחיפה.

אולפן עציון (אילוסטרציה)

וטלו לדוגמא את הסיפורים של אלן חזן וסברינה בואנו. שניהם עלו מארגנטינה.

אלן חזן, בן 24 , עלה מבואנוס איירס, ארגנטינה. הוא עלה לפני שלושה שבועות. "הייתי כאן חמש פעמים לפני שעליתי. הייתי עם "תגלית", עם המשפחה, לבד, ועם התנועה-נעם של התנועה המסורתית. תמיד רציתי לעלות, אפילו לפני שהייתי כאן, לפני שהייתי בישראל בפעם הראשונה. אבל כל פעם שבאתי חשתי אחרת. היו הרבה אפשרויות עבורי כי אני מהנדס אבל החלטתי לבוא לאולפן עציון שבו יש את התכנית המבטיחה "הייטק והעיר". אני שמח מאד שעליתי לישראל. בעוד יומיים מתחילה התכנית "הייטק והעיר"

אלן סיים לימודי הנדסה , בבית ספר שהוא אוניברסיטה בבואנוס איירס. הוא למד הנדסה, הנדסה ביו רפואית, הנדסת מכשירים רפואיים.
"אני מקווה שעם סיום האולפן אוכל לתקשר בעברית ואולי להצטרף לסטרט- אפ בישראל. אני מקווה להקים משפחה פה בישראל. המשפחה שלי עדיין בארגנטינה ואין לי משפחה כאן. עזבתי את הג'וב שלי בבואנוס איירס ובאתי לכאן כדי להתחיל קריירה" הוא אומר.

"איך אני מרגיש באולפן? כמו בבית ספר יסודי. אני מתקשה עדיין לתקשר, האולפן מאד אינטנסיבי ואני לומד מהר. אני מקווה מאד לתקשר מהר ככל האפשר".

"לגבי התמהיל האנושי ? זה מאד מעניין כי אני מתקשר עם אנשים שמעולם לא פגשתי. יש כאן אנשים מרוסיה , מארה"ב , מקולומביה, יש חבר'ה מדרום אמריקה, וכולם מעולים".

"אני מאד שמח להיות כאן ושמח עוד יותר לראות איך ישראל דוחפת קצוות, זה מדהים לגלות ארץ שחושבת אחרת, רוצה להצליח. אני ציוני ואני שמח להיות כאן. לא יכולתי לעשות החלטה טובה מזו שעשיתי".

הסיפור של סברינה בואנו שונה במעט.

אולפן עציון חיפה, תכניות צעירים, בצעדת הדגלים בעתלית

סברינה בואנו היא בת 30 ועלתה לישראל מקורדובה. "אני תמיד ידעתי שהמקום שלי לחיות הוא ישראל. אני לא יכולה להסביר למה אני רוצה לגור פה אבל אני חשה את הסיבה בליבי. אני ביקרתי בישראל שלוש פעמים, וכשהמטוס נגע ברצפה, כשעליתי לישראל, בכיתי. לפני 4 שנים הכינותי את מסמכי העליה. הייתי לבד. ובאותה עת, הכרתי את בעלי, היום. בעלי הוא לא יהודי אבל התאהבתי. והחלטתי לפני ארבע שנים להישאר אתו בארגנטינה. אחרי שנה אמרתי : אני לא יכולה לגור כאן ואני רוצה לגור בישראל. הוא אמר לי : אני הולך אתך. אולי נצא לחופשה בישראל ביחד. הוא מאד אוהב לטייל. הוא אמר אני רוצה ללכת אתך לישראל. לעלות ? כן. נישאנו .ועכשיו אנחנו כאן. הוא בכיתה א ואני בכיתה 6. הוא לומד עברית. הוא יודע אלף בית. הוא לומד מהר. הוא נדהם ממה שקורה בישראל" היא מספרת.

"אני חושבת שחשוב לבוא לחיפה כי זה מקום עם ראש פתוח ויש כאן הכל. יש כאן נוצרים מוסלמים יהודים. זה תמהיל אנושי מרתק.  אני חשה שבישראל הכל בסדר כל הזמן :  אתה יכול ללבוש מה שאתה רוצה וכשאנחנו אומרים: אנחנו עולים חדשים האנשים אומרים: כל הכבוד ועוזרים לנו. אנו חשים כמו בבית"
המערכת של תכניות הצעירים מנוהלת על ידי אנשי מקצוע מן השורה הראשונה.

לילך אמסלם, מנהלת אולפן עציון כרמל, עובדת כאן שנה וחצי, וזה המחזור הרביעי שהיא מנהלת.

היא אומרת :

"כדי לנהל את תכנית אולפן עציון כרמל צריך לבוא עם כל הרצינות והלב, כי אי אפשר לנהל אותו אחרת". 
"הם מקבלים מאתנו מאלף ועד תו : המורות המדהימות, מדריכים שעושים פעילויות מדהימות, פרויקט היי טק והעיר לקידום קריירה מהווה אבן שואבת למי שרוצה להשתלב בתעשייה, יש יזמות עסקית חברתית (משהו מדהים), נותנים להם קורס נוסף אחר הצהרים ומסבירים להם איך בארץ – איך פותחים עסק שיהיה חברתי וכל הזמן מחדשים ופותחים ערוצים מרתקים".
"העולים כאן עטופים מאלף ועד תו ומסביב לשעון. אפילו לאחר שהם מסיימים את המסלול הם מצויים איתי בקשר. אני יכולה לומר שהעשייה שלנו מקצועית ושואפת ליעילות מלאה".

לילך אמסלם
תכניות צעירים: מרכז הקליטה בכרמיאל

ציר תכניות הצעירים מתחיל בדרום הארץ ומצפין עד כרמיאל שבצפון.

כאן, במרכז הקליטה בעיר כרמיאל, אפשר למצוא את תכניות הצעירים של המרכז, תק"א וסל"ה מסע מיר.

אפשר למצוא כאן צעירים כמו : דניאל רפאילוב בן ה 18 מתכנית סל"ה מסע מיר שעלה מדרבנט דגיסטאן.

"אני לא רוצה לסיים את התכנית שלי כאן כיון שאני לא מפסיק לקבל כאן דברים שלא אקבל בשום מקום. יש קורס פסיכומטרי. מאיפה אני יכול לקבל קורס פסיכומטרי ללא תשלום ? רק פה. יש פה אולפן כל יום. יש פה מורות טובות. ומנהלת נהדרת" הוא מספר.

"מאד חשוב לי שיש פה אנשים שעלו מרוסיה, רוסיה הלבנה, ואני יכול להכיר אותם, לדבר איתם ולדעת עליהם פרטים שלא ידעתי לפני שהגעתי לכאן"
יש לו סבא וסבתא שגרים בפרדס חנה כבר 15 שנים. הסבא בן 70 והסבתא צעירה יותר.

"אני בישראל תשעה חודשים ועוד מעט מתכוון להתגייס לצה"ל. קיבלתי צו ראשון, ואני רוצה להתגייס לחיל הרפואה, אולי. אני רוצה להיות חובש או פרה מדיק. אחר כך אני רוצה ללמוד רפואה".

בוגרי תכניות סל"ה מיר באים לאחר גיוסם לצבא

"מה אנחנו עושים כאן? היו הרבה טיולים, לירושלים, לתל דן, לתל חי, לבית אוסישקין, השתתפנו במסע ישראלי, מסע אי די, היינו בעתלית ובקיסריה, ובזיכרון יעקב, והכרתי את כל הארץ, עד אילת. היינו יומיים בניצנה. היינו במצפה רמון. עשינו מסלול בעקבות לוחמים עם כל בית הספר. היינו ברמת הגולן, אנחנו יוצאים לגוש עציון. היינו במסע ישראלי עם בדואים, במדבר. זוהי הרפתקאה ללא הפסקה".

ציונה אייזנשטיין, מנהלת המרכז: "אצלנו זה אולפן עם אוריינטציה ישראלית ועם תכנית פסיכומטרי לקבלה לאוניברסיטאות. הם מקבלים הרצאות וטיולים,  ויש להם משפחות מארחות שמסייעות להם. הם בוחרים משפחות מארחות. כל מדריך מציע ואין הכרח אלא זוהי אפשרות"

" איך אני מרגיש כאן ? בחג אני עם סבא וסבתא.  אבל המשפחה עדיין בדרבנט. אני מבקש להודות לתכנית סל"ה שדואגת לי כל כך".

בין אנשי הצוות של מרכז הקליטה ניתן למצוא את המדריכה, קארן שפנר בת ה 26, עוד חודשיים מסיימת ב.א בקרימינולוגיה ופסיכולוגיה. היא אישה מרשימה, מתנדבת בעמותה להצלת כלבים, שפועלת מסביב לשעון עבור החניכים שבמרכז.

היא עלתה בגיל שנתיים וחצי מרוסיה היישר למעלות ביחד עם הסבא הסבתא והאמא. "התגייסתי לצבא, הייתי מנהלת רשת מחשוב בצבא, בחיל התקשוב. היום אני מדריכה של קבוצה מספר 1 במרכז הקליטה בכרמיאל וזהו סגירת מעגל".

אחת החניכות במסלול היא דאשה ריז'ובה מסנט פטרבורג ."אני ראיתי את ציונה אייזנשטיין בסמינר שהסוכנות ערכה בפברואר . והיא שכנעה אותי להגיע לסל"ה מסע מיר. אני כאן מספטמבר 2016 – תשעה חודשים בישראל.  התכנית עזרה לי להכיר את המדינה. כשעליתי זו הייתה הפעם הראשונה שלי בישראל כי אף פעם לא הייתי כאן .התכנית סייעה לי ללמוד שפה. זה היה החלום שלי לעלות לישראל ולהתגייס לצבא. ואכן, אני מתגייסת בדצמבר. אני מקווה שאהיה גרפיקאית בצבא וגרפיקאים עוזרים לצייר מפות בצבא. אחר כך אני מקווה ללמוד באוניברסיטה, עוד לא בחרתי באוניברסיטה. אני מעוניינת ללמוד אמנות, ללמוד שפות שונות, ואולי אלמד באקדמיה לאמנות "בצלאל"" היא מספרת 

דאשה היא ללא המשפחה בישראל. מי שמאמצת אותה היא ז'ניה חשפורה –אבוטבול, שהייתה בת מאומצת של משפחת אייזנשטיין (המשפחה של מנהלת המרכז ציונה אייזנשטיין)."ז'ניה הייתה אצלי שבע שנים, גדלה עם ילדי, שקראו לה אחותי, והיום היא מחזירה ודאשה נוסעת אליה. היא גרה לידי במושב מעונה בגליל המערבי".

דאשה אומרת : "מצאתי הרבה חברים כאן. יש לי חברות ישראליות , שעוזרות לי ללמוד עברית, ויש לי כאן מורה בשם מלכה והיא עוזרת לי עם שיעורי הבית וכל זה בדרך להקלטות שלי בחברה הישראלית כי אני רוצה לגור כאן, בישראל, כיון שאני חושבת שזה מקום מדהים לילדים, ואיכות החיים הגבוהה".

צעירה, אלכסנדרה סרקסיאן, קרים

אחת הצעירות שלומדת בתכנית היא אלכסנדרה סרקיסיאן בת ה 18 מחצי האי קרים. היא משתתפת בתכנית סל"ה מסע מיר.

"איך הגעתי לתכנית ? בעיר שלי, סימפרופול, יש סוכנות יהודית, ולמדתי שם קצת עברית, ושאלתי על התכניות ואמרו לי שיש תכנית סל"ה לגיל שלי. עשיתי מבחנים, הצלחתי והגעתי לכאן, לכרמיאל. התחלתי ללמוד את השפה העברית באולפן".

"איך מתנהל הלימוד של השפה ? יש לנו כיתות לפי רמות עברית. אני למדתי בכיתה ראשונה ויש לנו מורים טובים. והמורה שלי יודעת איך ללמד טוב וזה מוצא חן בעיני ולכן אני אוהבת ללמוד עברית וזה מעניין מאד" היא אומרת בעברית יפה.

התלמידים במסלול לומדים עברית חמש שעות . בנוסף יש קורס פסיכומטרי לקראת הלימודים האקדמיים. "עשיתי מבחן פסיכומטרי. יש לנו הרבה טיולים ופעילויות. וזה מאד מעניין כשיוצאים ביחד ויכולים להבין באיזה מקום אנחנו נמצאים ומה מעניין בארץ. התרבות מעניינת מאד. יש לנו פעולות עם ישראלים וכך אנו יכולים לדבר ולהכיר ישראלים. אנו יכולים להבין מה היתרונות והחסרונות בחברה הישראלית. מה באמת יש פה. מה הזכויות שלנו".

"יש לנו גם פעילויות עם המדריכים שלנו, שעוזרים לנו, וזה באמת עוזר. הכרתי חברים מתכנית סל"ה וכמה חברים שהיו בצבא. יש זמן פנוי, לנגן, לרקוד, ולהכיר. אני מרגישה כמו בבית כי הישראלים פתוחים ומוכנים לסייע, ויש פה טבע יפה, ים, היסטוריה מרתקת, וחשוב שאנשים נותנים כבוד להיסטוריה שלהם. מזג האוויר טוב יותר מאשר בקרים, וברוב השנה נעים כאן מאד" היא אומרת.

תלמידה אחרת היא סבטלנה גליקין בת ה 18 מהעיר מוגילוב שבלרוס, רוסיה הלבנה. "רציתי לעלות במשך חמש שנים, וחשבתי על תכנית נעל"ה אבל ההורים לא הסכימו ואז כשסיימתי את בחינות הבגרות בבלרוס בחרתי בתכנית סל"ה, כי הייתי רכזת של קבוצת אנשים שהם ארגון יהודי, נצ"ר, והם היו קשורים בקשרים הדוקים עם הסוכנות ואני גיליתי התעניינות בתכנית סל"ה. החלטתי לעלות בתכנית הזאת. פה, בתכנית, אני מרגישה שיש לי חברים, ואני מאד מאושרת להיות כאן".

"זה החל בדרך שבה פגשו אותנו בשדה התעופה,כשהגענו, איך התכנית מתנהלת במרכז הקליטה , איך לומדים עברית, והכל נפלא. אני לומדת עברית אחרי האולפן, עם מלכה, מתנדבת כאן, ויש כאן חיילות ומתנדבים מהאזור שעוזרים עם שיעורי הבית. אנחנו עושים פעילויות בעברית, הולכים לתערוכות, בעירייה, בבית התרבות. טיילנו הרבה ובעוד שבוע, בשבוע הבא, נהייה בעתלית. אנחנו מתוכננים להגיע לראש הנקרה , לעכו, והיינו כמעט בכל המדינה. היה מגניב ממש עד כה" היא אומרת בעברית. 

"היינו במסע איי. די, היינו במדבר, בירושלים. התאהבתי במדינה. זה קרה עוד לפני שעליתי. הייתי פעמיים לפני שהגעתי לכאן. בעיר העתיקה של ירושלים התאהבתי במבט ראשון. וכשהיינו שם, בשבת, היה כל כך מרגש. היינו במלון, ושם נערכה סעודת שבת, וזה היה מדהים. כל התכנית הייתה מדהימה" היא מתרגשת.

"אנחנו לומדים למבחן הפסיכומטרי, וכן, אנחנו מתכוננים לחיים אחרי שנעזוב כאן. פה המשפחה שלי, שעלתה לישראל, עשרה ימים אחרי שאני עליתי. הם גרים באשקלון עם סבא וסבתא. יש לי דוד ודודה. משפחה גדולה".

"הורי סיימו את האולפן שלהם ואני אוטוטו מסיימת . אני רוצה להתגייס לצה"ל. בקרוב, ב 23 במאי , אני מגיעה למבדקי הצבא ואני רוצה להתגייס, בגיוס בדצמבר, אולי התאריך ישתנה. אבל, כן, אני רוצה להשתלב בתחום הרפואה או המחשבים, אני רוצה להיות סייעת רופא שיניים או ללמוד תכניות מחשב, שפות. אני מרגישה שזאת המדינה שלי ואני מאושרת להיות בה והרבה בשל מה שאני חווה כאן, בתכנית סל"ה מסע מיר". 

 

05 יולי 2017 / 11 Tamuz 5777 0
  •   הדפסה  
נתן רועי

נתן רועי נולד ביפו להורים שעלו ב"עליית גומולקה"; בעל השכלה וניסיון של למעלה משלושים וחמש שנות כתיבה תחקיר ועריכה עיתונאית הן בעיתונות הכתובה, בטלוויזיה הישראלית וברדיו (גל"צ); פרסם בישראל 18 ספרים בתחומי צבא ובטחון והחברה הישראלית; מרצה בנושאי תקשורת והיסטוריה הן ברמה אקדמית והן בפני קהל;מחבר תכניות חינוכיות הן בתחום ידיעת ארץ ישראל והן בתחום ההיסטוריה של ישראל; נמנה על צוות ההקמה של "תגלית" ומחבר תכנית היסוד של "תגלית" ב 1995; בעל שלושה תארים : משפטן Llb , היסטוריה ופילוסופיה,תואר ראשון ותואר שני Summa cum Laude; זכה בפרס של תנועת "סובלנות" (1987 ) בראשות נשיא המדינה אפרים קציר ומיכל זמורה-כהן על מאבקו העיתונאי למען חסידי אומות העולם בישראל ומתן מעמד מיוחד להם ולבני משפחותיהם במוסדות המדינה; זכה בפרס של מכון שכטר ( JTS ) בירושלים על הישגיו בלימודי התואר השני בהיסטוריה ופילוסופיה ובמלגה מטעם המכון בסיום לימודיו. נשוי באושר ואב לחמישה ילדים.