• חניכי המחזור הראשון של המכינה. סאמר סביתי במרכז בחולצה ירוקה

    חניכי המחזור הראשון של המכינה. סאמר סביתי במרכז בחולצה ירוקה

    ניר כפרי, הסוכנות היהודית ©
Jewish Social Action

דרוזי, ויהודי נפגשו

זו לא תחילתו של סיפור אגדה או בדיחה : זה קורה באמת, במכינה היהודית- דרוזית שהוקמה ופועלת להכין צעירים יהודים ודרוזים לשירות צבאי קרבי. כתב נתן רועי , צילם ניר כפרי

 

לפגוש את מלח הארץ בבית ג'אן, בג'וליס, ובכל פינה בישראל

סאמר סביתי בן ה- 18 , יליד הכפר ג'ת שליד העיר מעלות-תרשיחא שבגליל המערבי, מתאמן, כתף אל כתף, עם חברו היהודי הראל טולדנו, בן ה 18 , ממושב רינתייה שליד לוד. הוא חש שפגש אח לחיים.

זה קורה במכינה הדרוזית-יהודית בצפון הארץ.

"איך אני חש ? אני מרגיש שאני מאד מתחבר לחברים שלי מהמגזר היהודי. החל מהחודש הראשון של המכינה כל אחד ואחד מאתנו החל לדאוג מן הפרידה בסוף תקופת המכינה, חצי שנה לאחר שהיא החלה. הודענו האחד לשני שכולנו מוותרים על החלומות להגיע ליחידה מסוימת, כדי שנוכל להתגייס ליחידה אחת. כל אחד ואחד מן החברים במכינה הגיע למסקנה שאנו רוצים להתגייס ליחידה אחת. רק לא להיפרד. היינו בעוד מכינות- ביקרנו –ושמנו לב שהחיבור, פה, במכינה הדרוזית-יהודית, הוא אולי יותר מחיבור רגיל.אנחנו מתחברים אחד לשני כאחים ממש" אומר לי סאמר סביתי.

חברו, הראל טולדנו ממושב רינתיה, אוחז באותן דעות.

אצלו החברות הולכת עם החברים שיגיעו עימו ליחידה. "לאיזו יחידה אני רוצה להגיע ? אני רוצה להגיע ליחידת עלית. אני חושב שכל אחד ואחד מחברי במכינה חושב כמוני.אני רציתי לעשות שירות משמעותי. לא רציתי להיות מאחורי מסך של מחשב. אני יכול להביא את עצמי לכדי ביטוי כשאני פעיל. אני לא אביא את עצמי לידי ביטוי ביחידות שאינן יחידות שדה לוחמות
אימונים בשילוב לימודים

מצאתי את 17 הבחורים הצעירים, בגילאי גיוס רובם, כשהם עסוקים באימוני כושר קרבי, ביחד עם המדריך האחראי עליהם, אליסף בוק.

אליסף בוק (32 ) , שסיים תואר שני בחינוךגופני, והוא בוגר יחידת עלית של צה"ל. הוא בעל עבר עשיר בעמותת "אחריי!" (http://www.aharai.org.il/), כמוביל של חלק מהמסלולים של העמותה. הוא אבלארבעה ילדים,נשוי ליעל,שמתגורר בקיבוץ מירב ליד הר הגלבוע. בחור דתי, בעל גישה חינוכית, ששמה לה למטרה ליצור שילוב בין כל הצעירים במדינת ישראל.

המכינה הדרוזית-יהודית שמה לה למטרה ליצור קבוצה יהודית – דרוזית של צעירים שרוצים להשתלב בצה"ל בתפקיד משמעותי, יציאה לפיקוד זוטר ופיקוד בכיר. מרביתם, מגיעים ממשפחות שהוריהם שרתו שירות משמעותי בכוחות הביטחון.

הצעירים שראיינתי הם החניכים של המחזור הראשון של המכינה,שהיא פרי הגותם של לוחמים ומחנכים.בהם סאפי איברהים, לוחם ומחנך.

כששאלתי את סאמר סביתי על הדרך שעשה על מנת להגיע למכינה הדרוזית-יהודית הוא דיבר על אב ששכנע אותו לצאת למסלול שיאפשר לו להכיר את הדרך ליחידות העלית של צה"ל.
האם זה קסם לו להצטרף למכינה דרוזית – יהודית? "מדריך "אחריי!" בכפר שלנו, בכפר ג'ת, הציע לצעירים להצטרף למכינה שמשותפת לדרוזים ויהודים, שנפתחת השנה, ואהבתי את הרעיון של העבודה המשותפת בין דרוזים ליהודים"

האם ידעת שזה משותף לסוכנות היהודית? "אחרי שעברתי את הליכי המיון והראיונות לקראת ההצטרפות למכינה ידעתי שהסוכנות היהודית תומכת במכינה".

מה אתה יודע על הסוכנות? "ידעתי שזו עמותה הפעילה בישראל ובכל רחבי העולם ותורמת הרבה לחברה. גם "אחרי", העמותה שממנה הגעתי כפעיל, תורמת הרבה לבני הנוער ונותנת להם כלים לחיים ולצבא. השילוב בין הגופים בא לידי ביטוי במכינה הדרוזית-יהודית".

יש המכנים את הנוער מן הסוג שסאמרסביתי, הראל טולדנו, יניב שמואל נדיר ואחרים מן הצעירים מייצגים, כ"מורעלים" או "שרופים על צה"ל". והם אכן, כאלה. לדעתם, הדרך לשירות משמעותי עוברת דרך המכינה הזאת בצורה מושלמת.

ידעת מה עושים במכינה לפני שהגעת? "ידעתי שהיא תורמת הרבה לצבא ולחיים. נותנת הרבה כלים לחיים ולצבא. ולכן, הגעתי".

עד היום, מאז החלה המכינה, הם למדו ניווט, תרגלו מנהיגות, "בילו" שבוע טירונות בחטיבת "גולני" וקיימו התנדבות במרכזים שונים בארץ.

כשאני שואל את סאמר איך היה שבוע הטירונות ב"גולני" הוא ענה : "כיף וסבבה".

ירושלמי פוגש דרוזי מג'ת

בתוך הקבוצה, שמונה צעירים מהמגזר הכפרי היהודי והדרוזי בישראל, יש גם עירוניים.

אחד מהעירוניים הוא יניב נדיר בן 18  מירושלים.הוא מגיע ממשפחה ירושלמית-אמו, ויויאן נדיר, שעלתה מאוסטרליה, היא מדריכת תיירות בירושלים. הם מתגוררים בשכונת בק'ה. "אמא שלי באה ממשפחה ציונית מאד, והיא עלתה מאוסטרליה בשל כך,ואני נולדתי בישראל".

על אמא שלך? על המשפחה? " אמא שלי עלתה לישראל בגלל סבא שלי, שהיה מאד ציוני, ונפטר לפני שיכול היה להגשים את חלומו. היא מאד אוהבת את ארץ ישראל. היא מטיילת הרבה בארץ ישראל. היא מדריכה תיירים בירושלים. היא ידענית בהיסטוריה של ארץ ישראל. אנחנו יכולים ללכת לחירבה היא תספר מי נלחם ומה קרה. היא בקיאה בתנ"כ. היא מדריכה תיירים בעיקר בעיר העתיקה ולכן היא יודעת על האסלם, הנצרות, היהדות".

"אחי הקטן הוא בכיתה ז' ואני יודע שאני חסר לו והוא חסר לי".

איך קיבלתי את ההחלטה להגיע למכינה זו ? "אני מתאמן בתנועת "אחרי" (http://www.aharai.org.il/) ודרכם שמעתי על המכינה שמשלבת בין דרוזים ליהודים. לפני שבאתי לכאן לא ידעתי ולא פגשתי דרוזי. אבל הבנתי שיש קהילות בגליל, שלא הכרתי, וחשבתי שיהיה מעניין לפגוש בני גילנו".

מה ציפית לגלות ומה גילית? "חלק מהחבר'ה הדרוזים קשורים לכפר ומכירים את הסביבה הקרובה ולהרבה מהם יש חברים יהודים, שפגשו בתנועות נוער. הם הולכים לבתי קולנוע בערים וזה בלתי נמנע שיהיו להם חברים יהודיים, וזה דבר שהוא מאד חיובי".

מה  חווית המפגש בינכם ? "גם אני וגם הם מגלים אחד על השני במהלך המפגש. מגלים על החברה, האחד של השני, על מדינת ישראל. היה לנו סמינר שהלכנו למקומות בגליל שאני לא הייתי ורוב החבר'ה הדרוזים לא היו בקיבוץ וגילו אותו בעת שביקרנו בקיבוץ במסגרת המכינה;אני לא הייתי בכפר של בדואים וגיליתי כפר שלא הכרתי. גילינו צדדים של מדינת ישראל".

"אני מאד מרוכז בירושלים והם מאד מרוכזים במה שקורה להם. אנחנו פוגשים אנשים אחרים. יש לנו הרצאות של כל מיני אנשים ואנחנו אמורים לפגוש חיילים דרוזים ששרתו. זה מרתק לגלות דעות שונות ונופים אחרים מאלה שהורגלתי אליהם".

איך הייתה החוויה של השתתפות בטירונות של חטיבת "גולני"? "הייתי בטירונות "גולני"וזה היה אירוע שממש גיבש אותנו כקבוצה. שם ראינו שהמכינה שלנו שונה מן האחרות: בשאר המכינות יש בנות ואצלנו-ובמכינה החרדית-אין. בגלל שאנחנו עם דרוזים אנחנו קצת שונים.למשל, במכינות אחרות הם עושים לעצמם "מוראל-ים" (קריאות להרמת המורל, שירים מיוחדים) ואילו אצל הדרוזים זה לא קורה כי זה לא מדבר אליהם.אנחנו היינו קבוצה יחסית שקטה".

איך רמת החוויות אצלכם בהשוואה למכינות אחרות? "נותנים לנו יותר חופש וסמכויות כדי לטפח את צד הפיקוד שלנו.אצל חברינו הדרוזים יש מודעות גבוהה יותר לפיתוח הגוף ולתרגילי כושר גופני. זה יותר מרכזי אצלם מאשר אצל היהודים. זה עזר לנו מאד בטירונות של חטיבת "גולני" ואני יכול לומר שמבחינה ספורטיבית היינו ממש טובים".

אתה מרגיש שאתה במכינת עלית ? "בלי להישמע מתנשא : כן. כן. מרגיש את זה. אני מרגיש שאני ב"ארזי הגליל" בג'וליס. אני מאד גאה בזה ואני מרגיש שבאתי למקום מאד חזק מבחינת המחויבות שלו".
איך אמך ואחיך מקבלים את ההשתתפות שלך במכינה ? "אמא מאד תומכת. היא רצתה שאבוא לכאן כדי לשפר את הערבית שלי ולהכיר דרוזים. ואחי "מתבעס" שאני רוב השבוע לא נמצא. אבל אני חש שאני עושה דבר בעל משמעות".

מה הדבר שאתה הכי אוהב במכינה זו? "העיקר שאני אוהב במכינה? זה האנשים. התרכובת האנושית. התכנים חשובים מאד, לא ממעיט בערכם, שבוע עבודה שבוע טירונות שבוע ניווטים אבל האנשים זה קליידסקופ מרתק. אני חי כאן עם אנשים, גר עם חברים שלי. כל אחד יש לו את מה שמציק או מפריע ואנו לומדים להסתדר. לדעתי, הגיבוש שיש ביננו, בעיקר בשבוע טירונות, שהיינו עם קבוצות אחרות, והתגבשנו ממש, וגם ניצחנו והגענו להישגים ביחד, נתנו לנו הרגשה נהדרת.  אני הרגשתי טוב עם עצמי".

הראל טולדנו ממושב רינתיה

כשהגעתי למכינה מצאתי את הראל טולדנו וסאמר סביתי משוחחים מול הנוף המשקיף לעבר הר מירון. נוף צפוני ירוק.

החברות בניהם ניכרת היטב.

איך הוא הגיע לכאן? "הייתי חצי שנה ב"אחרי" וכשסיימתי כיתה י"ב מנהל המכינה הדרוזית-יהודית "ארזי הגליל", עדנאןכובישי, הציג לי את הרעיון של המכינה. הוא הציג לי את הרעיון של השילוב, לימוד ערבית, הכרת דרוזים, וזה סיקרן אותי כי לא הכרתי דרוזים. וזה היה ללמוד שפה , ללמוד משהו חדש, לעשות משהו בשביל עצמי, להכיר את עצמי טוב יותר, מעין פאוזה. אתה עושה משהו לחיים של אחרי הצבא וזה משך אותי וזה ביגר אותי ולמדתי הרבה על עצמי".

"יש לי אח בן 24 ואחות בת 29 ואני בן זקונים. ההורים חמים מאד ונתנו לנו הכל. אבא שלי גנן ואמא שלי עוזרת בעניין המנהלי.  אחי לומד לפסיכומטרי. אחותי עושה תואר שני. הייתה בשליחות של הסוכנות שנתיים בסן פרנסיסקו ושם הכירה את בעלה. שמה סימה טולדנו"

"אני מגיע מבית חם : אמא אפגנית ואבא מרוקאי . הסבא והסבתא נולדו בעיראק - אפגניסטאן ומרוקו. סבא שלי היה חקלאי. למדתי במקיף יהוד , חטיבה נחשון, ובבית ספר יסודי בבני עטרות".
"מה החלום שלי? החלום שלי זה להיות נורמטיבי: נשוי לאשה, בית חם, משכורת. העבודה שאני רוצה לעבוד בה : לתרום לאנשים. רוצה לבנות בית חם להומלסים בגלל החורף ולגייס מזרנים . אולי נתחיל את זה במכינה".

"מה אני יודע על הסוכנות היהודית? אני יודע על תכנית "תגלית", כי אחותי עסקה בזה. אני יודע שהיא רוצה לפתח את הנוער, לשווק אותנו בעולם, שיבינו שהמקום הזה -  מדינת ישראל - הוא חיובי ומעניין ומרתק. עצם זה שהיה תורמת למכינה זו הוכחה, היא נותנת לנוער של היום, נותנת כספים שיצאו אנשים יותר בוגרים שיעשו משהו חיובי לחברה".

"איך האינטרקציה עם הדרוזים ? מדהימה. הם באים לישון אצלי . אני ישן אצלם בצפון. במרכז יש לי חברים אבל לפתע יש ליחברים בדרום ובצפון. זה בונה אותי כאדם, אני יכול להיחשף למה שלא היית חשוף קודם".

"מה שמאפיין אותנו במכינה ? זה עצמאות שאנחנו מקבלים – אנחנו מעבירים את התכנים ואין את המשבצות הקבועות שיושבים ועושים. אנחנו קובעים מה עושים. הדברים האלה מתכוננים מראש –על ידי נערי המכינה (המכינסטים) . אנחנו בוחרים שמחר נצא לטיול באזור וזה מה שקורה. בנוסף, יש שילוב בין דרוזים ליהודים ובלי בנות. זה יתרון גדול".

המדריך אליסף בוק

מנהל המכינה הוא עדנן כביישי. מי שמכיר את הארץ, את הקשר של הדרוזים לצה"ל, יודע שהמדובר באיש שמעורה במערכת היחסים בין הדרוזים ליהודים.

עדנן כביישי הוא סגן אלוף וסמח"ט בחטיבת צנחנים מילואים לשעבר, ומורה דרך בהווה, שמכיר את הארץ מהגליל עד הנגב  ומשמש כמנהל המכינה הדרוזית – יהודית.

אחד המדריכים הוא אליסף בוק שפגשתיו באימוני המכינה בצפון, במרומי הגליל.

"איך הגעתי לפרויקט ? הגעתי בחודש האחרון. לפניכן עבדתי תשע שנים ב"אחריי!". ניהלתי 3 שנים את תכנית "אחרי" לצבא בצפון. לפניכן,הדרכתי קבוצות. הייתי בהרבה תקופות ב"אחרי".אני אהיה כאן עד חודש מארס, כשהמכינה מסיימת מסלול. בעבר, הייתי במפגשי ההכנה עם חברה דרוזים, כדי לבנות את המכינה. בשנה שעברה עבדתי עם סאפי אברהים, מי שיזם את המכינה".

"איך הגעתי לטפל במגזר הדרוזי? כשהייתי רכז היו לי קבוצות מהמגזר הדרוזי ואחר כך כמוביל הפרויקט היו לי תשע קבוצות דרוזיות של "אחריי!". לכן, היה לי המון קשרים במגזר הדרוזי, ולמדתי את האתגרים בעבודה עימו".

ומה גילית?

"חברי המגזר הדרוזי שואפים למצוינות שאנחנו לא מכירים במגזר היהודי. הגיוס לצבא הוא באחוזים גבוהים יותר מכלל האוכלוסייה היהודית. ורובם מגיעים ליחידות קרביות,יחידות עילית, יחידות מובחרות. אחוז גבוה מאד מבינהם נשאר לקצונה ופיקוד. הם עושים שירות משמעותי מאד וזה מה שאנו רוצים ומחנכים ב"אחרי". מי שמשתחרר מהצבא הולך ללמוד הנדסה בטכניון. הם חברה שמצטיינים כל מה שהם עושים".

"לכן, היינו צריכים לבנות כאן תכנית מאתגרת ומגוונת ולפתוח להם ערוצים חדשים שהם לא הכירו".

הגישה היא ציונית.איך זה בא לידי ביטוי בקשר עם הסוכנות?

"רצינו להקים ב"אחרי" מכינה שתיתן את המענה הנכון לקהילה הדרוזית. להוציא את בני עדה דרוזית לעשייה של שנה , לדחות את השירות, זו תקרת זכוכית שלא יכולנו לפרוץ. היום, במכינה,היא נפרצה ויש 3 מכינות דרוזיות – "כרם אל" בדליית אלכרמל, יש עוד אחת, ויש את המכינה שלנו – "ארזי הגליל".אבל היתרון של המכינה של הסוכנות היהודית היא השילוב בין היהודים לדרוזים" והחיבור בין ערכים של "הסוכנות היהודית" והתוכנית החינוכית של "אחריי!".

"מה שאנחנו במכינה הזאת עושים כעת–מתגייסים לכלל הצבא ומשתלבים"

"איך מכינים אותם לקראת ההשתלבות? למשל, בשיעור הקודם, לפני האימון שהם מצויים באמצעיתו,הם למדו,מתוך מקורות יהודים,על שיח,על להיות מי שאתה,ועל אותנטיות.המדריך שהגיע ללמד אותם שאל אותם : מי הרגיש פעם מוזר וחריג? אחד החניכים הדרוזים אמר שחש מוזר וחריג בעת ביקור בכותל המערבי הוא מרגיש לא שייך כי הוא פעם ראשונה מגיע לאתר הזה".

"השיח שמתפתח בין היהודים לדרוזים הוא מרתק. ואילו הייתי רק זבובעלהקירהייתי חש תדהמה מהשיח שמתפתח כאן. באיזו מסגרת נערבן 18 יכוללפגושסיטואציות שהוא פוגש כאן ? כל אחד ישן אצל חבר יהודי אצל דרוזי והפוך, לומדים נושאים חדשים, מתאמנים יחד".

"יש לנו פורום של חבורה בקורס שבונה את התכנים ואנחנו מתעסקים עם הרב תרבותיות– דרוזים ויהודים. החניכים חיים עם השפה, הצחוקים, עם הדרך האחרת. אנחנו כאן 14 חניכים אבל זה מחזור פורץ דרך שיכול להגיע למקומות מאד יפים".

"אני מקדיש את חיי לשילוב ולכן חשובה לי הדרך של יהודים שמשרתים עם דרוזים. אנחנו, ב"אחרי" מקימים קבוצות "אחרי" של ערבים נוצרים, ויש קבוצות של צ'רקסים, ויש קבוצות בדואיות לבד".

"הצעירים הדרוזים עוקפים את המתגייסים האחרים בכל התחומים, אבל זה נשאר בצבא, ואנחנו לא רוצים ברית דמים עם הדרוזים שהיא באה לידי ביטוי בהשתתפות בקרב, במות חיילים, אלא בברית חיים שתמשיך לאחר הצבא. אנו, במכינה היהודית דרוזית, רוצים לבנות ברית חיים לכל החיים".

 

28 ספט' 2017 / 8 Tishrei 5778 0
  •   הדפסה