• גאיה נחום

    גאיה נחום

    ניר כפרי, הסוכנות היהודית ©
Jewish Social Action

בוגרת מכינת "עלמה"

אילו לא הייתי מגיעה למכינה המון דברים טובים לא היו קורים. בטוח, שלא הייתי יודעת מה אני רוצה לעשות בעתיד שלי, וגם לא הייתי מכירה את האחיות שלי, החברות הכי טובות שלי. זה הדבר הכי טוב שהפקתי מהמכינה. החברות העמוקה". אומרת גאיה נחום, בוגרת "עלמה" המכינה הקדם צבאית למנהיגות נשית כתבה שרה ברונסון; צילם ניר כפרי

גאייה נחום (22) גרה עד גיל 10 בערד עד שעברה להתגורר עם משפחתה אחותה התאומה אריאל ואחותה הגדולה דניאל, בגבעת אבני ליד טבריה. היא לא הכירה אורח חיים דתי כיון שהבית היה חילוני-מסורתי.

"החיים שלנו היו רגילים אבל בבית הספר לא כל כך הסתדרתי. התקבלתי ללימודי התיכון בבית ספר ובו 300 תלמידים בני גילי. המדריך שלי בבית הספר אמר לי : אל תנסי ללכת לאקדמיה, נסי דוגמנות. איש לא לחם עבורי. ולא השלמתי את בחינות הבגרות"  היא מספרת.

"כשצורית, נציגת המכינה הקדם צבאית "עלמה", הגיעה לבית הספר על מנת לדבר על המכינה לא הייתי מעוניינת להקשיב להרצאה שלה. ישבתי לי בצד ועישנתי סיגריה. חברים ניגשו אליה ואמרו לה : לכי לדבר עם גאייה. כל מה שרציתי הוא להתגייס לצה"ל ולא להיות בבית הספר".

"הגעתי למפגש במכינת "עלמה" ופגשתי את מיכל ברקאי, המייסדת והמנהלת של המכינה הקדם צבאית "עלמה".בתחילת השיחה לא הבנתי על מה מדובר. בבית, כל החברים שלי היו בנים. לא רציתי מעולם להיות רק עם בנות. הרגשתי שזו מחוייבות גדולה מדי עבורי. ולא הייתי טובה מעולם בתכנון לטווח ארוך. אפילו לא מילאתי את השאלון של צה"ל בעת שהגעתי לצו הגיוס הראשון והייתי אמורה לומר מה מעניין אותי. אמרתי לעצמי שאלך לאן שהצבא ישלח אותי. לא היה לי אכפת כלל".

היא הגיעה לבסוף, מרצונה, למכללת "עלמה".

במכללת "עלמה" עם בנות דתיות

"במכינה פגשתי בנות חילוניות ודתיות שהתחברו בינהן מאד. היתה הרמונייה ואהבה ולמדתי מהבחורות הדתיות על הדת היהודית, על השבת ועל עצמי. נפתחתי לעולם הדת" היא מספרת.

"החיים במכינה היו מרתקים : היה משהו משלים מאוד בין כולנו, ועם כל הקשיים, רק התגבשנו. קשה להתגורר עם 20 בנות באותו בית אבל כשחזרתי הביתה, לצפון, רציתי רק לחזור לראות אותן".

"מה הבוגרות של המכינה עשו בצבא? חלק היו חובשות, הרבה פנו לתחום החינוך – מש"קיות חינוך, מש"קיות ת"ש. כולנו מצאנו את עצמנו בצבא, אהבנו מאד את הצבא והשירות בו, את התפקיד שעשינו, ותמכנו אחת בשניה לאורך השירות הצבאי".

"אילו לא הייתי מגיעה למכינה המון דברים טובים לא היו קורים. בטוח, שלא הייתי יודעת מה אני רוצה לעשות בעתיד שלי, וגם לא הייתי מכירה את האחיות שלי, החברות הכי טובות שלי. זה הדבר הכי טוב שהפקתי מהמכינה. החברות העמוקה".

"הרבה יותר קל להגיע לצבא כשאתה יודע לחיות בקבוצה. יש בצבא עניין של לחלוק ולשתף ולהיות באותו חדר עם 4 בנות. המכינה מכינה אותך לצבא. וזה מאוד עזר".

לומדים לאהוב את הארץ.

"אני מאוד ממליצה על המכינה. גם לבנות שליוויתי בזמן שהייתי בצבא והיו תלמידות שלי, המלצתי על המכינה. אני מאוד מאמינה במכינות ובשנת שירות, לעשות משהו לעצמך לפני הצבא".

"התהליך שאני עברתי הוא משמעותי מאד . אני מסתכלת על אחותי התאומה, שלא עשתה תפקיד כזה, והיתה בתפקיד לא משמעותי כמוני. עכשיו אני מבינה שזה חשוב להגיע למכינה".
"במכינת "עלמה" הופכים לאנשים שאוהבים את המדינה. הפכתי לאזרחית טובה יותר. אמנם, החיים אינם קלים כאן , בישראל, אבל כשאתה מאמין במקום שבו אתה חי, באנשים שנמצאים כאן, בארץ שלך ובעברה, אתה תשאר כאן לתמיד".

30 אוק' 2017 / 10 Heshvan 5778 0
  •   הדפסה