• מכינה חרדית

    מכינה חרדית

    ניר כפרי, הסוכנות היהודית ©
Jewish Social Action

מכינה חרדית

צעירים חרדים ודתיים שמתחנכים במכינה החרדית מיסודה של הסוכנות היהודית מתגייסים לצה"ל. עוד אחד מנפלאות המכינות הקדם צבאיות מיסודה של הסוכנות היהודית. המחזור השני בעיצומו

 מכינה קדם צבאית "תפארת ארזים" במושב תרום צפונית לבית שמש הינה אתר חברתי מפתיע במיוחד. אתר שלא היית מצפה לפגוש בישראל .

ביקרנו אותם במחזור הראשון. כעת, מתנהל כבר המחזור השני של המכינה.

תרום הוא מושב העובדים שהוקם, בשנת 1950, על ידי עולים מתימן, ועדת בני ישראל בקוצ'ין שבהודו, באמצעות הסוכנות היהודית. המושב, שטובל בירק, מוקף ביערות שניטעו בשנות החמישים על ידי המתיישבים הראשונים והקרן הקיימת לישראל.

בית שהוכשר לצורך כך במושב הוא גם בסיס ההכנה לשירות צבאי משמעותי של צעירים יהודים שמגיעים ממשפחות חרדיות.

כל אחד מהמשתתפים נושא סיפור חיים מורכב ושאיפה אחת : לשרת בצה"ל ולתרום למדינת ישראל למרות כל הקשיים.

ש.כ בן ה 18 וחצי, עם פאות מאחורי האוזן, מהישוב בת-עין שבגוש עציון הוא אחד מן המשתתפים במכינה. הוא בן למשפחה של חוזרים בתשובה שנולדו לתוך תהליך החזרה בתשובה של ההורים. משפחה של חוזרים בתשובה.

"אחי נפצע ב"צוק איתן" בגדוד 12 של חטיבת "גולני" במחנה הפליטים סג'עיה שברצועת עזה. הוא השתחרר, נישא , ויש לו ילדה בת חודש ושבוע. הניסיון שלו חיזק אותי. אמרתי שאהיה עתודאי ואצליח ללמוד וגם לשרת, ללמוד מקצוע, אבל בסופו של דבר, החלטתי להתגייס ומה שחיזק אותי הייתה הפציעה של אחי. כן, ללכת לשירות קרבי ולסגור מעגל".

"איך הפעילויות ? אנו נערים בני 18 שבונים קבוצה. זה מחזור ראשון. ולבנות קבוצה זה לא דבר פשוט. יש קשיים. יש מחלוקות בהתחלה ובסופו של דבר יוצאים עם משהו מדהים. פורצים דרך לאלפי בחורים שילכו אחרינו. סוג של חלוצים".

"אני מרגיש סיפוק וזה נותן לי את הרצון להישאר כאן, במכינה. הלוח זמנים כאן ? צפוף. יש תכנית לוח זמנים שהיא מסודרת, אבל כל שבוע קורים שינויים. יש אחראי שבועי שיוצרים לו סצנות בלתי מתוכננות (בלת"מים)- הצוות ואנחנו- רק כדי שהוא ילמד איך לנהל את הצוות. כל בחור מנהל תכנית שבועית והתפקיד שלו נושא את השם: אחראי שבועי. זה כלי למידה מדהים, כי הוא מאפשר לבחון איך בחור, מתוך קבוצה, מפקד על אחרים, על החבר'ה, על הקבוצה. מצד אחד אתה יכול לפגוע בחבר'ה ובצוות, כי אתה צריך לאמן אותם (בסלנג: לקדר אותם), להעמיד גבולות, וזה לא פשוט. למדתי מהשלושה ימים שעשיתי כאחראי שבועי על היכולות של הקבוצה מחד ועל היכולות שלי מאידך גיסא. אני הבחנתי בעקבות כך שלקבוצה יש יכולות מטורפות. זה גם בגלל שזו קבוצה שנבנית ועל כן הדרך של בניית השריר שאתה בונה מחזק אותו. הקבוצה הופכת לשריר גמיש וחזק מאד". אומר ש..

נ.ב בדרכים ובחוף הים

סיפורו של נ.ב בן ה 18 מחזק את דבריו של ש.כ . הם חברים למכינה.

רוב חייו התגורר בבית שמש עם  11 אחים. הוא למד בתלמוד תורה. הוריו חוזרים בתשובה. הוא סיים את תלמוד התורה, עבר לישיבה קטנה, ואחרי שלושה חודשים הבין שהישיבה לא מתאימה לו. "שהיתי בבית תקופה מסוימת. כי לא הצלחתי למצוא מקום שיתאים לדרישות שלי. גם כי היו לי שאלות שבמגזר החרדי לא נהוג לשאול כמו על אלוהים ודת. במגזר החרדי כולם רק עושים ולא שואלים" הוא מסביר לי.

הוא שהה אצל סבא שלו וחשב שאם יהיה ליד הסבא יזכה בשקט נפשי ובישוב דעת. אבל זה לא קרה. הוא החל לעבוד אצל בעל עסק באשדוד, אברך. גר אצל האברך הזה, וסבר שאולי ינסה שוב להתקרב לדת, אבל זה לא קרה והוא הגיע לחוף תל אביב. שם ישן גם בלילות.

הוא הפך להומלס.

"סברתי שאולי אמצא את עצמי ברחוב. אחר כך בבוקר, כשקמתי מן השינה בחוף הים, באתי לדוכן מכירות. בעל הדוכן אמר לי שהיו אצלו אנשים מעל"ם (עמותה לנוער במצבי סיכון) ואמרו לו שאם הוא יאתר נער או נערה בבעיה שיפנה אותם להוסטל בתל אביב. אמרתי בסדר והגעתי לשם. הייתי שם ארבעה חודשים במסגרת מעורבת- בנים ובנות. זה לא פעם ראשונה שהייתי במסגרת עם בנות וחילונים. וזה לא היה דבר רגיל עבורי, כי אני דתי. לקח לי זמן להיפתח לצוות בהוסטל".

"משם הפנו אותי למוסד מלכישוע בגלבוע שהוא מוסד לצעירים פגועים. הורי ומשפחתי לא ידעו מה מצבי במלכישוע, כי לא שיתפתי. ידעו במלכישוע שבאתי מהרחוב. הייתי שם שנתיים בתור מטופל. עברתי המון קשיים והייתי בנתק מהמשפחה. עשיתי הכל לבד, כי הייתי בנתק מן המשפחה. ושם מצאתי את הדרך שלי בחיים, באמונה, את השאיפות שלי. המדריכים והצוות סייעו לי".

"במלכישוע חידשתי את הקשר עם המשפחה , התחלתי לבוא הביתה, ההורים קיבלו את העובדה שאני מתלבש איך שאני מתלבש ולא בבגדי שחור לבן כמו חרדים. ואז קיבלתי החלטה ללכת לצבא. היו לכך כמה סיבות. הסיבה הראשונה : לימוד תורה עוזר לעם ישראל אבל אני רוצה לעזור לעם ישראל בצה"ל מבלי לפגוע בדת. לכן , לא משנה לאן אגיע בצבא וזאת בתנאי שאסייע לצבא. אם זה עזרה לעם ישראל אז טוב. עכשיו, מאז יצאתי ממלכישוע- הפרופיל שלי ירד ל 64. ואני עושה כעת תהליך להגדלת הפרופיל הצבאי שלי לקרבי".

"איך אני מרגיש במכינה? אני מרגיש טוב. מתחבר לרוב החבר'ה . אני בקשר טוב איתם. במכינה יוצא לי לחוות יותר. הקושי הוא להיות עם כולם ולא להתנשא מעל לכולם, הוא אמיתי וצריך להיות עם כולם כי זו דרך של חיברות, יצירת חבורה, וחיים בצוותא".

"איך המשפחה מתייחסת לגיוס לצבא? אבא שלי שירת בצבא. הוא מבין. אבל לא מקבלים את זה הכי בהבנה. יהודי אמור להתפלל וללמוד תורה. אצלנו בבית, צבא בור לא חלק מהמטלות שאמורים לעשות. במיוחד נמנעים משירות קרבי. ההורים שלי לא הכי מקבלים שאהיה "קרבי". נתפש בעיניהם הקרבה עצמית, כי אני הולך למקומות מסוכנים. אבל בסוף הם מקבלים את זה כי אני רוצה בזה. אני מספר להם על מה שקורה איתי, כי פעם בחודש אני בא הביתה לחופשה מהמכינה. אני גם נוסע לבלות בשבת לסבא שלי שגר בפתח תקווה. אני מגיע אל סבא שלי כי השהות שלי אתו עושה לו טוב. זה עושה לו טוב בלב".

"איך האימונים שנערכים במכינה משפיעים? זה לא קושי מבחינתי. התאמנתי הרבה במלכישוע. ערכנו שם סדרות הישרדות וניווטים. אני בוגר סידרת הישרדות 2016 במלכישוע (הוא מציג לי בגאווה את החולצה עם סמל המסלול "הישרדות"). תמיד יש קושי בפעולות פיסיות אבל אני יודע למה להתכונן בצבא".

"אני נמצא במכינה כדי שאוכל לעשות את השירות למען עם ישראל ובצורה הכי טובה שאני יכול. וכדאי להתכונן . לגיוס ולשירות משמעותי צריך להתכונן. אם באים לא מוכנים מקבלים "שוק". אני רוצה להגיע מוכן כדי לעשות הרבה למען העם והמדינה".

את נ.  ואת חברו א. פגשתי בעבודת התנדבות בחווה של עיזים בכפר אוריה, שם הם מבצעים עבודת התנדבות.

אחרים מתנדבים במקומות אחרים באזור מושב תרום ובמושב עצמו.

יש כאלה שמתנדבים בסיוע לקשישים, אחרים מתנדבים בספריה, ויש כאלה שמגיעים לחוות הסוסים ודיר העיזים.

סיפורו של נ. שונה מסיפור של ש. ומסיפורו של א..

כמו כל אחד מהצעירים שהגיעו למכינה הם עולם ומלואו שמורכב מפיסות חיים שונות ורצון עז לשרת ולעשות שירות משמעותי.

א. רוצה לצה"ל

א.ד בן 21 ממושב א., כמו שאר חבריו, מגיע מרקע דתי.

במקרה שלו המשפחה הינה חרדית ודתית ציונית.

"בצד של אמא שלי יש חובשי כיפות סרוגות אבל אמא שלי הפכה חרדית. אנחנו חרדים. אבי בא מרקע שונה: חצי מהמשפחה שלו חילוניים ואחרים חרדים".

"איך הגעתי למכינה? אבא שלי לא ידע שהלכתי למכינה קדם צבאית. שכרתי דירה למשך שנה ואבי חשב שאני בישיבה. הייתי עובד משמרת לילה. הייתה לי משכורת טובה שהחזיקה אותי (ערכים יותר חשובים לי מכסף). עבדתי לילה שלם - 12 שעות כל לילה. הלכתי לישון ואז הייתי מתעורר והולך להתאמן. היו ימים שלא ישנתי כדי שאוכל להתפרנס ו"לעשות כסף". וחסכתי לתקופה שבה אהייה במכינה. יש לי כסף. קיבלתי תכל'ס הרבה כסף שמאפשר לי לחיות בשנת המכינה על חשבוני העצמי".

"מה קרה שהגעתי לכאן? למכינה בתרום? לא רציתי מכינות. הייתי בארגון "אחרי" בפתח תקווה. זאת מאחר ועבדתי בפתח תקווה, השכרתי דירה, ורציתי להתגייס. תמיד חשבתי שאני צריך להתגייס. גם כשהייתי בישיבה התורנית חשבתי כך. אמרתי שאין מצב שלא אתגייס. אז הגעתי ל"אחרי". אהבתי את הפעילות שם. אז המדריך שלי אמר : יש מכינות שכדאי לך להגיע אליהן. הוא הכניס אותי ל"עסק" המכינות. לצבא. לחיים אחר כך. איך להסתדר בחברה שלא תמיד היית בה".

"אני היום במכינה במושב תרום. אני פוגש כאן חברים שהם ממוצא שונה, אנשים שמגיעים מרקע שונה. אני חייב להודות שאני חייב לומר שהגעתי לכאן בזכות עמותת "אחרי" שעשו שינוי בחיים שלי : אני רוצה ללכת ליחידת חי"ר מובחרת . ביקשתי לצאת לגיבוש של סיירות. אני

מקווה שיאשרו לי. אני רוצה לעשות משהו משמעותי, להגן על הארץ. אבל אני גם רוצה לעשות למען עצמי, להגיע לשיא היכולות שלי".

"אני מסתדר שנתיים לבד, בלי כסף מההורים, חי ב"ה בכוחות עצמי. היו ימים בעבודה שסחבתי משטחים לילות שלמים כי הייתי חייב להתפרנס. טרקטור כמעט דרס אותי, כי לא ישנתי, והייתי מסוחרר. מה שעשיתי היה לי קשה מאד. אבל הסתדרתי ושרדתי. עד שאמרתי שאגיע למכינה וב"ה מצאתי מכינה".

"אני דתי אבל לא חרדי. אני מכבד בית כנסת, מניח תפילין, אבל קשה לי ללמוד תורה, כי בישיבה הקטנה היה לי סוג של שבירה ומאז קשה לי ללמוד. אבל אני רוצה לחזור לזה. ואני רוצה שנקבע עיתים לתורה במכינה".

מן העשייה של הצעירים, הן במכינה והן בעבודות שהם מבצעים, אפשר להתרשם שהם חדורי מוטיבציה לשרת בצה"ל, דבר שאיננו מובן מאליו, בקרב בני האוכלוסיה התורנית במדינת ישראל. המכינה במושב תרום היא שער להגשמת השאיפות של הצעירים שחלקם יגיעו ליחידות

עלית בצה"ל וישרתו שירות משמעותי.

 

29 נוב' 2017 / 11 Kislev 5778 0
  •   הדפסה  
נתן רועי

נתן רועי נולד ביפו להורים שעלו ב"עליית גומולקה"; בעל השכלה וניסיון של למעלה משלושים וחמש שנות כתיבה תחקיר ועריכה עיתונאית הן בעיתונות הכתובה, בטלוויזיה הישראלית וברדיו (גל"צ); פרסם בישראל 18 ספרים בתחומי צבא ובטחון והחברה הישראלית; מרצה בנושאי תקשורת והיסטוריה הן ברמה אקדמית והן בפני קהל;מחבר תכניות חינוכיות הן בתחום ידיעת ארץ ישראל והן בתחום ההיסטוריה של ישראל; נמנה על צוות ההקמה של "תגלית" ומחבר תכנית היסוד של "תגלית" ב 1995; בעל שלושה תארים : משפטן Llb , היסטוריה ופילוסופיה,תואר ראשון ותואר שני Summa cum Laude; זכה בפרס של תנועת "סובלנות" (1987 ) בראשות נשיא המדינה אפרים קציר ומיכל זמורה-כהן על מאבקו העיתונאי למען חסידי אומות העולם בישראל ומתן מעמד מיוחד להם ולבני משפחותיהם במוסדות המדינה; זכה בפרס של מכון שכטר ( JTS ) בירושלים על הישגיו בלימודי התואר השני בהיסטוריה ופילוסופיה ובמלגה מטעם המכון בסיום לימודיו. נשוי באושר ואב לחמישה ילדים.