• מאסון הכרמל לשריפות בעוטף עזה

    מאסון הכרמל לשריפות בעוטף עזה

    דוד סאלם, דוד סאלם ©
Blog

מאסון הכרמל לשריפות בעוטף עזה: "הטבע מתחדש ומנצח הכל"

מאות חניכי מכינות קדם-צבאיות של הסוכנות היהודית ירדו לדרום לסייע בשיקום החורשות שנשרפו בעוטף עזה מטרור העפיפונים. ביניהם כאלו שכבר חוו אסון דומה קרוב לבית

את הסיפורים, המראות והריחות של דצמבר 2010 תושבי חיפה והסביבה לא ישכחו כנראה עד סוף חייהם. השריפה הגדולה, שכילתה את המרבדים הירוקים והקסומים של הכרמל, נמשכה 5 ימים וגבתה את חייהם של 44 בני-אדם. עשרות אלפי ישראלים פונו מבתיהם וכ-25,000 דונם של חורש עלו באש.

"הייתי בבית-הספר באותו יום", נזכר אופק עמרם בן ה-18 מטירת הכרמל, חניך במכינת "קול עמי" של הסוכנות היהודית. עמרם הגיע יחד עם מאות מחבריו לסייע בשיקום היערות החרוכים בעוטף עזה. "אתה מסתכל מהחלון ורואה שכל השמים אדומים, זה היה מפחיד ממש. לא הבנו בדיוק מה קורה, והיה בלבול גדול מאוד. כשהגעתי הביתה כבר הבנתי שיש שריפה גדולה מאוד ושכל האזור שאנחנו גרים בו בסכנה אמיתית. בערב נציגי העירייה דפקו בדלת ואמרו שיש לנו שעה להתארגן, לקחת את כל החפצים שאנחנו צריכים ולצאת מהבית. פינו אותנו למלון בצד השני של חיפה".

גם יובל רבינשטיין בת ה-19 מחיפה זוכרת את השריפה ההיא, וגם את גל השריפות שהיכה בחיפה בנובמבר 2016. אז האש הגיעה ממש למרכז העיר, גרמה נזק לבתים ולרכוש רב והיה חשש לחייהם של אלפי תושבים. "אני ממש זוכרת איך האש הגיעה לכל מקום", נזכרת רבינשטיין. "יצאתי מבית-הספר והשמיים היו שחורים ואדומים, הסתכלנו אחד על השני ולא הבנו מה קורה כאן. אחרי שהגעתי הביתה הסתובבתי קצת בשכונה שלי וראיתי שהכול שרוף. הבנק, המכולת – הכול היה מכוסה בחומר מעכב בעירה בצבע אדום".

כשהנערים שחוו את השריפה בכרמל הגיעו לשקם את עוטף עזה

"אתה מסתכל מהחלון ורואה שכל השמים אדומים, זה היה מפחיד ממש". אופק עמרם ויובל רבינשטיין (צילום: דוד סאלם)

את עמרם, רבינשטיין וחבריהם אנחנו פוגשים ביום המכינות הקדם-צבאיות של הסוכנות היהודית. הם השתלטו לבוקר אחד על יער שוקדה, הסמוך לפארק בארי בעוטף עזה, כדי לעזור ולשקם את הנזק הרב שנגרם מעפיפוני התבערה ששוגרו מהרצועה בשנה שעברה. "מבחינתנו ההתנדבות כאן היא שליחות", אומר עמרם. "כל מה שאנחנו יכולים לעשות למען התושבים כאן ולמען הטבע, נעשה. ההתנדבות היא חלק מהטבע שלנו".

החניכים הגיעו בשעות בוקר באוטובוסים. הם מיהרו לעטות את כפפות העבודה ומיד הסתערו על ערימת הענפים היבשים, השבורים והשרופים שהיו מפוזרים על הקרקע. במשך שעות הם הלכו הלוך וחזור בתוך היער, אספו כל מה שנקרה בדרכם, נחושים לא להשאיר דבר מאחור.

"האמת היא שאחרי הביקור כאן אני דווקא מעודדת", אומרת לנו רבינשטיין. "מכל מה שקראנו וראינו בתקשורת היינו בטוחים שנגיע והכול יהיה פה שחור אבל דווקא יש לא-מעט ירוק. זה אומר שלטבע יש את הכוח שלו, שהוא מתחדש ומנצח הכול". עמרם קוטע את דבריה: "מצד שני, מצאנו כאן שאריות של בלוני תבערה. זה אומר שלמרות שעכשיו הכול ירוק, הסכנה עדיין קיימת והכול יכול להשתנות בשנייה".

"היינו בטוחים שנגיע והכול יהיה פה שחור אבל דווקא יש לא-מעט ירוק"

"זו דרך בשבילי להתחבר למדינה". עמית גינסבורג מניו-יורק (צילום: דוד סאלם)

"זו דרך בשבילי להתחבר למדינה"

מאות עפיפונים ובלוני תבערה הופרחו מכיוון עזה לדרום ישראל במהלך 2018. השריפות כילו כ-15 אלף דונם של יער וחורש טבעי. רק ביער בארי פרצו יותר מ-450 שריפות וביער שוקדה יותר מ-75 שריפות. כוחות הכיבוי התרוצצו מדליקה לדליקה והתושבים ראו איך כל הנוף הירוק מתחלף לשחור. מאז הגיע כבר הגשם, שטף את הפיח וגם החזיר קצת את הצבע לעוטף עזה אבל את העדויות לנזק הרב שנגרם לטבע בשריפות עדיין אפשר לראות בכל פינה. "היינו מטיילים בכרמל בשבתות כדי להתאוורר קצת", נזכר עמרם בשריפה בכרמל. "השמורה נמצאת ממש מעל הבית שלי, וכשהסתכלתי מהחלון ראיתי שהכול שחור. אחרי השריפה היה צד אחד שחור לחלוטין וצד אחד ירוק. זה מראה קשה".

בין חניכי המכינות שהגיעו לסייע במאמצי השיקום בבארי מסתובבת גם עמית גינסבורג, בת ה-18, שעשתה דרך ארוכה. היא נולדה בישראל, עברה עם משפחתה לגרמניה, משם לניו-יורק ואז עלתה לישראל לבדה בחודש אוגוסט 2018. בסופי השבוע היא מתגוררת אצל סבתא שלה בקיבוץ סעד, שנמצא סמוך לגבול עזה בטווח הקסאמים ועפיפוני התבערה. "זה לא נעים, זה לא משהו שאני רוצה שיהיה השגרה שלי, אבל זו המציאות ואין לי איך לשלוט עליה", היא אומרת. "למדתי כבר כמה שניות צריך כדי להגיע למרחב המוגן וזהו, אלה החיים. אתה יכול גם ללכת ברחוב באמצע תל-אביב ולהיפצע מנפילה על המדרכה".

אז סיפרת למשפחה שהבאת את כל החברים מהמכינה לשקם את היער ליד הבית?

"בטח, וזה ממש יפה בעיניי. לחו"לניקים במכינה זה עוד יותר מיוחד מלישראלים, האפשרות לתת ולתרום מעצמם ממש לאדמה של ישראל".

"הרעיון מאחוריו הוא להביא את כל החבר'ה מהמכינות לפעילות מאחדת ומקרבת"

"הרעיון הוא להביא את כל החבר'ה מהמכינות לפעילות מאחדת ומקרבת". דוד פלמ"ח (צילום: דוד סאלם)

"פעילות מאחדת ומקרבת"

מיד אחרי שעלתה לישראל, נכנסה גינסבורג למכינה של הסוכנות היהודית. "כשהגעתי לארץ לא הייתה לי כמעט משפחה ובכלל לא היו חברים, וזו דרך בשבילי להתחבר למדינה", היא מספרת. "אני מקבלת המון. המכינה בעצם הפכה להיות המשפחה שלי".

הסוכנות היהודית מפעילה מכינות ייעודיות לחרדים, לנוצרים ויהודים, לדרוזים ויהודים, מכינות לחיבור בין בני נוער ישראלים לבני נוער יהודים מחו"ל, למנהיגות נשית ועוד. במהלך התקופה במכינה זוכים הצעירים לשלב בין שיעורים וסדנאות, פעילויות העשרה, תרומה לקהילה וסיורים בכל ישראל. מטרת רשת המכינות הקדם-צבאיות של הסוכנות היהודית (תכניות אופק) היא לאפשר לבני-נוער מכל החברה הישראלית לחולל שינוי בחייהם ולהכין את עצמם לשירות משמעותי בצה"ל.

בין החניכים, שסוחבים בולי עץ ושקיות אשפה מלאות בפארק בארי, מסתובב דוד פלמ"ח מנהל הקהילייה החינוכית של הסוכנות היהודית הכוללת גם את מכינת "דרך ארץ"  ניצנה. הוא יזם את יום המכינות לזכר בתו הגר ז"ל. "זה אירוע שנמשך יומיים, והרעיון מאחוריו הוא להביא את כל החבר'ה מהמכינות לפעילות מאחדת ומקרבת. התחלנו בפעילות התנדבותית למען תושבי עוטף עזה ושיקום היערות באזור ואחר כך ניפגש עם תושבי האזור ובבוקר למחרת קמים ויוצאים לריצת ניווט בשביל הגר פלמ"ח".

הגר נהרגה לפני 18 שנה כשהייתה בת 17, לאחר שנפלה מצוק עליו טיפסה בטיול שערכה עם חברתה בנחל עקב שבנגב. "היא תרמה המון לטבע ולסביבה ולכן החלטנו ללכת על פעילות טבע תורמת לזכרה. זה לא עוד איזה כנס אלא חיבור בין אוכלוסיות מהאזורים הכי מאתגרים של המדינה –  נגב והצפון", מספר פלמ"ח. "אין כאן שבועות שגרתיים, תמיד יש איזשהו מסע או ניווט או פעילות מיוחדת", מסכם עמרם.

13 פבר' 2019 / 8 Adar 5779 0
  •   הדפסה