נתן רועי, וויטבסק, בלרוס – סן פול דה ואנס, פרובאנס, צרפת

שאגאל נולד, בחודש יוני 1887, בליוזנו (Lyozna  ) , עיירה קטנטונת ברוסיה הלבנה של היום, שמרוחקת רק מרחק קצר מוויטבסק.

יהודיה דוברי האידית קראוה : ליוזנע.  זו עיירה קטנטנה , ככף יד זעירה, ובה התגוררו כאלף יהודים בסוף המאה התשע עשרה. לאחר המהפכה היו בה 1600 יהודים שחיו מעבודת כפיים.

אבל בתודעה הכללית שאגאל נולד בוויטבסק. כמעט כולם יאמרו לך שהוא נולד בוויטבסק כפי שיש כאלה הסבורים שהוא קבור בירושלים ולא בבית הקברות הנוצרי של העיירה הפרובנסאלית סן פול דה ואנס.

שאגאל לא אהב את ויטבסק והוא הבהיר זאת באוטוביוגרפיה הזעירה שלו  "חיי":

...עיר אומללה ,עיר עגומה ... (מארק שאגאל, חיי,  ע"מ 73 ספרית דורון, ספרית הפועלים 1951)

אבל יחד עם זאת הוא חש אליה יחס מיוחד כיון שכאן "נולדתי בפעם השנייה". וכאן, למד אצל המורה והצייר הריאליסטי, יהודל פן. כאן הכיר את אשתו הראשונה בלה, וכאן,  בשנת 1914 , הוא צייר את בית הולדתו בליוזנו. אותו בית הסמוך לבית משוגעים שהזכיר לו את "הגבשושית בקודקדו של המגיד הירוק שציירתי, והוא שאל : "כיצד יכולתי להיוולד בו ? כיצד נושם אדם בין כתליו.."(שם ע"מ 7)

את מראות עיירת הולדתו הוא זוכר היטב, כי על גגותיה עמד עם סבו והביט אל השמיים. שם ראה כמה מהמראות שהוציאו לו שם של אחד מגדולי הסוריאליסטים במאה העשרים. הוא מתאר את המראה הזה של עמידתו מעל לגגות עיר הולדתו שמראותיה פרנסו את הסוריאליזם הפנטסטי שלו  שכולל  זוגות נשואים שעפים בשמיים וכבשים ופרות שהצמיחו כנפים.

עיירה זו על אלף ושש מאות מיהודיה נמחתה על ידי הבלרוסים והנאצים בפברואר 1942 במפעל אדמנקי. ושאגאל ניצל כי היה כבר שנים רבות בצרפת שנכבשה במלחמת העולם השנייה על ידי הנאצים. הצלתו היא פלא גדול אבל גם יוזמה של קרוביו להבריחו לארה"ב.

( על רצח היהודים של ליוזנו : http://www.yadvashem.org/yv/he/research/ghettos_encyclopedia/ghetto_details.asp?cid=543 )

דמותו התאטרלית של מארק שאגאל, כל פיסת ציור שלו, כמה ממכתביו, רשימותיו, הרשימות של בלה- אשתו הראשונה, מלווים אותי שנים ארוכות. אני במרוץ אחרי עבודותיו. אחר המקומות שבהן גר. אחר כתבים שמשותפים לו ולחבריו. לפני כמה שנים מצאתי את "הגולדנע קייט" (שבועון שערך המשורר הוילנאי –יהודי אברהם סוצקבר) שבו הוא מספר באידיש על החברות האמיצה בינהם. חברות זו הניבה את הציורים לפואמה שלו "סיביר" שתורגמה לעברית וציורים נוספים. קראתי את כתב היד האידי באיטיות כדי להבין עד הסוף את המחבר בין הליטבק (סוצקבר) הניטשאני לבין החסיד הבלרוסי (שאגאל). וכמובן קראתי פיסות מידע על מפגשיו. גם עם עגנון שלקח אותו למפגש עם הרב קוק ובצאתו מביתו בנווה צדק הוא אמר לעגנון : "הייליגע פונם" (אידיש : פנים קדושות).

לפני כמה שבועות ביקרתי עם חיים צ'סלר – מייסד "לימוד" לדוברי רוסית בוויטבסק, בבית המשפחה שברחוב פוקרובסקיה (Pokrovskaia )  שעליו כתב : "נולדתי מחדש פעם שנייה".   (חיי, ע"מ 8)

כשבאתי לבית זה , שעל פי גרסתו של שאגאל, כאן "נולד בשנית", פגשתי נארטיב מקומי מרתק שהקשר בינו לבין שאגאל הזוי מעט. הכלים בבית "הם מן הבית המקורי", נאמר לי, ומדובר היה באקלקטיקה סובייטית מכל מיני בתים. הבית מחודש לגמרי, החצר היהודית המקובלת עם הבאר נעלמה והתרחבה. ועצי פרי (תפוחים לבנים גאוות בלרוס) צומחים בחצר. הרחוב אפרורי מאד אבל הבית מצוחצח. כל הציורים היו צילומים שנלקחו מכל מיני אתרים. נסיון בלרוסי לנכס את האמן היהודי שרצה להיות אמן של כל העולם.

מי שביקר עמנו בבית זה היה גלעד שרון, בנו של אריאל שרון, שהגיע לביקור במקום, והקשיב רוב קשב להסברים של המדריכה המקומית. הוא יצא לחצר וקטף תפוח אדום שגילה מאחור כיאה לכל אגרונום. שאר התפוחים היו לבנים לבנים.

משפחה "בורגנית" מפלך מוגילוב

בעת הביקור בבית שמעבר לנהר הדבינה התברר לי כי משפחת שאגאל מצד אביו הגיעה, כפי הנראה, מכפר קטן בשם בבינוביצ'י)  Babinovichi  ) שבפלך מוגילוב. המשפחה מוגדרת ברשומים בורגנית.

Uladzimir Dzianisau
New documents on biography of family history of Marc Chagall

שמצוי כאן http://chagal-vitebsk.com/node/175

נראה שהמשפחה היא משפחת לוי ששמה במקור : סגל. המילה שאגאל היא עיוות של השם סגל. לאחר שהסבא של מארק שאגאל עבר מפלך מוגילוב לאזור מחוז וויטבסק. לליוזנו.

כאן, כפי הנראה עוד בליוזנו, הסבא , "מלמד דרדקי ירא שמים", ביקש ללמד את בניו מקצוע. ואת אביו של מארק שאגאל הוא יעד להיות שוליה בחנות לממכר מליחים (דגי מלוח).

על אביו כתב מארק שאגאל:

"הכדאי ליחד את הדיבור על אבי ? מה ערך לאדם שאינו בעל ערך, אדם שאין לעמוד על ערכו ? מטעם זה מתקשה אני למצוא למענו את המילים הנאותות... חידה ועצבות מקופלות היו באבי, דמות של רזים, תמיד עייף, מטופל בדאגות רק בעיניו היתה מבליחה , בבואה כחולה אפרורית".

(חי, ע"מ 9 ו 10)

אמו של שאגאל, דמות שמארק העריץ כמו גם את סבתו-אם אביו (שנישאה לאחר שהתאלמנה לאביה של אמו שאף הוא התאלמן), היתה "מושלת".

"אזכרנה מושלת בבית, באבא; לעולם לא ידעה לאות, בנתה בתים, פתחה חנות מכולת, בלי כסף ובלי הלוואות הביאה מן הכרך הגדול עגלה גדושה מרכולת. וכי אשכיל לתארה במילים כשהיא עומדת חייכנית על סף הדלת או יושבת ארוכות אל השולחן וממתינה לשכן לגלגל עמו שיחה כדי שתוכל להראות חכמתה ביגונה?"

(שם , ע"מ 13)

הבית של מארק שאגאל, שנולד למשפחה בת תשעה אחים ואחיות, היה מעבר לנהר הדוינה ברחוב שנושא את שמו של המגן על הבתולה מרים, אשת ישו.

זה אולי אחד ההסברים לכמה מן הסמלים שמופיעים בציוריו של שאגאל. סמלים יהודיים אבל גם סמלים אחרים. חלק מן המראות הם מינקותו ונעוריו המוקדמים בליוזנו הקרובה לוויטבסק וחלק מוויטבסק .

בבית הזה, שברחוב פוקרובסקייה, שבו גם קיים המוזיאון הנושא את שמו של שאגאל, אירעו, כמה מן המעמדים היהודיים בחייו של שאגאל ושמונה אחיו. כמו זה למשל :

"בלילי שבתות , כתום הסעודה, בהתנמנם אבא, כדרכו תמיד, בשעת ברכת המזון (אני כורע ברך לפניך) היו עיני אמי מתמלאות עגמה והיתה אומרת לשמונת ילדיה: ילדים נזמר את הניגון של הרבי. החזיקו אחרי. הילדים היו פותחים בזמר ומתנמנמים . והיתה אמא מתחילה בוכה ואני הייתי אומר : את מתחילה כבר ? אם כך לא אזמר,
 

(חיי, ע"מ 14 )

חיפשתי את הצבעים העזים בציוריו של  שאגאל שהרי פבלו פיקסו אמר עליו שברגע שהצייר מטיס יעצום את עיניו שאגאל יהיה אחד מאחרוני הציירים שידע מהו צבע. לא מצאתי. אולי "בין השמשות" בלילי שבת? ואולי בשקיעה או בזריחה? אבל לא. שמי העיר אפרוריים, אבל העיר יפה ומאד נקייה. בחצרות בתים עומדים קשישים שמוכרים תפוחי עץ מחצרם.

1.       Wullschlager, Jackie. Chagall: A Biography Knopf, 2008

יהודל פן , וויטבסק

ברחוב הראשי , רחוב לנין בויטבסק, סמוך למדרגות הבניין החדש יש שלט קטן שעליו נרשם כי פה היה בית הספר של יהודל פן, המורה של מארק שאגאל.

בכניסה עומד קשיש שמוכר תפוחי עץ לבנים, בלרוסיים, עם נקודות אפרפרות.

לכאן הגיע שאגאל הנער עם אמו לאחר ששכנע אותה כי הוא רוצה להיות צייר רחמנא ליצלן.

פן, על פי סיפורו של שאגאל, לא היה במקום והיה שם צייר מתלמד . אמו של שאגאל מיד שאלה אותו : האם אפשר יהיה להתפרנס מהמקצוע הזה? הציור?

שאגאל מסר לו כמה מהאיורים שלו והוא התבונן בהם ואמר : יש כאן כשרון.

פן היה קצר קומה ובעל זקן דוקרני, על פי תאורו של שאגאל. הוא נולד ב 1854 בעיירה הקטנה נובו אלכסנדרובסק לא הרחק מקובנה. הוא , כמו שאגאל, נולד למשפחה מרובת ילדים, ובהיותו בן ארבע  אביו נפטר והוא למד ב"חדר".

(חיי, מארק שאגל , ע"מ 36 ; בוריס וולודסקי, הצייר יהודה פן , מורו של מארק שאגאל).

את חלק מציוריו של פן יכולתי לראות במוזיאון בעיר. האוסף הוא חלקי מאד.

לאחר הרצח של הצייר, בביתו, ב 28 במארס 1937 , הוקמה גלריה . המיצג התבסס על חלק מהעבודות שנבחרו על ידי האמן ותלמידיו ( בהם מארק שגאל, לזר ליסיצקי, סולומון יודובין ואיסיפ צדקין ואבל פן ) . עבודותיו של האמן הועברו , במלחמת העולם השנייה, לסארטוב, וחלק מהאוסף אף אבד. מה שנותר מהאוסף של יהודל פן יש מעט ציורים במוזיאון בוויטבסק ובמינסק.

(וראה גם http://www.yivoencyclopedia.org/article.aspx/Pen_Yehudah )

היחסים בין יהוד'ל פן לבין מארק שאגאל היו יחסים קרובים אף ששאגאל למד אצלו חודשיים, על פי עדותו.

(חי, ע"מ 37 )

פן לימד בבית הספר שלו בעיקר תלמידים יהודים. שפת הלימוד הייתה אידיש. 

מי שמתבונן על הציורים רואה בעצם תאור חי וריאליסטי של החיים היהודיים ב"תחום המושב". משנת 1887, כשהתיישב בוויטבסק ועד לצאתו לגימלאות בשנת 1923, הוא תעד את החיים היהודיים ביד אמן. בין הפורטרטים אפשר לראות תלמידי ישיבה, עניים, בעלי מלאכה וגם קצין שנראה כמו קנטוניסט.

(בוריס וולודרסקי,פורסם במגזין "שׂבֶל" בהוצאת התאחדות בולאי ישראל, גליון 55, דצמבר 2004.)

אפשר לקחת תמונות ממצגת נפלאה של אסף פלר על יהודה פן

http://assaffeller.com/%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%9D/%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%A4%D7%9F )

יש במוזיאון שבו אגורים כמה מיצירותיו של פן מכתב של שאגאל אל פן כשכבר לא היה בעיר. המכתב מבקש מפן לכתוב לו. היחס שלו לפן היה יחס של אהבה והוא ביטא זאת גם באוטוביוגרפיה הקצרצרה שלו:

"אהבתי את פן. פעמים הרבה נתעוררה בין תשוקה להתייצב על סף ביתו ולהתחנן לפניו :

"איני מבקש להיות איש מפורסם – הניחני להיות עמלן פשוט בעירנו  , כמוך; וכתמונותיך התלויות, הייתי תולה עצמי בתוך הרחוב, בסמוך לך, אצלך, אנא הרשני..."

(חיי, ע"מ 38 )

המרחק מביתו של שאגאל מעבר לנהר הדבינה לביתו של פן (שנהרס ) הוא מרחק הליכה. היום, אין העיר מונה חמישים אחוז יהודים כמו ערב מלחמת העולם השנייה. והיא נעדרת סימנים יהודיים.

אבל בחוצות אפשר לראות פסלים רבים.

אחד מהם הוא פסל של הבחור שיושב על ספסל וכלתו טסה מעליו בשמיים. הנצחה של יצירות שאגאל בקנוואס.

סן פול דה וואנס

לכפר סן פול דה ואנס הגעתי בזמן אחר.

רציתי לראות את ביתו וקברו של מארק שאגאל. הוא התיישב כאן בשנת 1966 ונקבר בבית הקברות הנוצרי ב 1985.

הכפר הוא כפר ציורי מצפון לניס. אזור זה , קוט ד'אזור, הוא אזור שקט וירוק שזכה לשמו גם בגלל בגלל מסעדה אחת, קולומב דה אור, שנוסדה כאכסניה ומסעדה שהייתה שייכת למלונאי פול רו, ובה התארסו ונישאו, בין היתר, סימון סניורה ואיב מונטן.

באכסניה זו ציורים רבים של אמנים שהגיעו לכאן כדי להתארח ושלמו בציוריהם. בהם סוטין, מודיליאני, שאגאל, פיקאסו ועוד רבים אחרים.

באחרונה המקום נסגר.

ברחובות השקטים של הכפר אפשר לחוש באותה אווירה שקטה שאמנים תרים אחריה כדי ליצור. גם שאגאל, שעבר תהפוכות רבות בחייו, ברוסיה בצרפת ובארה"ב, מצא בה בית.

קברו וקבר אשתו, אוה ברודסקי , מצויים בבית הקברות של העיירה הירוקה. ועולים אליה לרגל אלפי אנשים מדי שנה בשנה.

 

 

 

 

 

 

שיתוף:              PRINT   
18 נוב' 2014 / 25 Heshvan 5775 0