קדושים [תשכ"ב ]

ג ל י ו נ ו ת         ל ע י ו ן         ב פ ר ש ת            ה ש ב ו ע

 

ע ר ו כ י ם    ב י ד י    נ ח מ ה    ל י ב ו ב י ץ  -  ש נ ת    ה ע ש ר י  ם   ו א ח ת


 

    פרק יט  פסוקים לב  לו           והדרת פני זקן, גר לא תונה, מאזני צדק  

 

א. שאלת מבנה: התוכל למצוא קשר בין הפסוקים לב לג; לד לה, לו ?

ב. ויקרא פרק יט פסוק לב: והדרת פני זקן

ספרא פרשת קדושים פרק ז, יד: איזהו הידור ? לא ישב במקומו, ולא מדבר במקומו ולא סותר את דבריו.

הכתב והקבלה: פסוק לב: והדרת פני זקן: שורש "הדר" לר' שד"ל בלשון הקודש קרוב עניינו לשורש "הדר" בלשון ארמית, כי בארמית כשהוא בבנין קל עניינו חזרה לאחור, וכן בלשון הקודש הושאל להורות על מין ממיני היראה, אשר תיפול על האדם פתאום ותשיבהו אחור מהפיק זממו.

הגע בעצמך שיגמור אדם בלבו להכות את אוהבו, וכשהוא בא להוציא מחשבתו אל הפועל, הוא נרתע לאחוריו ולא יוכל עשוהו, זהו הנקרא 'הידור'. הלא תראה, "ודל לא תהדר בריבו" (שמות כג, ג), עניינו: כשיתן הדין שתקנוס ממון איש עני ודל, אל תבוא יראה בלבבך לאמור: איך אחייב את זה שאין לו לחם לאכול ? וכן בהפך "ולא תהדר פני גדול" (ויקרא יט, טו) אל תהי נרתע לאחוריך מעשות בו משפט צדק, לאמר: איך אכלים אותו שהוא מגדולי הדור ? וכן "פני זקנים לא נהדרו" (איכה ה, יב) לא נרתעו לאחוריהם כשבאו לסגף אנשים זקנים אשר הטבע עצמו צווח לכל רואיהם: אל תגעו בהם.

ולהיות כי שורש 'הדר' בהנחתו הראשונה לא יורה כי אם חזרה לאחור, לכן כתוב: אני לפניך אלך והדורים אישר (ישעיהו מה, ב). קרא 'הדורים' הדרכים המעוקלים הנעשים על ההרים הרמים, שהולכים בהם מעט לצד ימין ואח"כ חוזרים לצד שמאל, וכן על זה הדרך מרוב שיפוע ההר, שאי אפשר לעלות עליו בדרך ישרה, והבטיח הקב"ה למשיחו לכורש, שלא יצטרך לאבד זמנו בדרכים המעוקלים האלה, אלא יעלה לראש ההר המשופע בדרך ישרה וקצרה; וזה משל נאה לרמז שיכבוש מלכים אדירים בעמל מועט. והסתכל, כי לא על חינם אמרו: על הפסוק "השתחוו לה' בהדרת קודש" (תהלים צו, ט) אל תקרי 'בהדרת קודש' אלא 'בחרדת קודש' (ברכות ל). כי אמנם גם ההדרה קרובה בעניין אל החרדה, וגם שורש 'חרד' נגזר משורש 'הדר' המורה חזרה לאחור. והסתכל אפוא ביושר קבלת חכמינו, איך דבריהם מיוסדים על אדני ידיעת מעמקי לשון הקודש על בוריה. הלא תראה מאמרם. "והדרת פני זקן, איזהו הידור ? לא ישב במקומו ולא יסתור דבריו". ולכאורה יש להקשות על מאמרם ולשאול: מה ראו שהחליפו מצוות עשה במצוות לא תעשה ? כי והדרת פני זקן הוא לשון קום ועשה, והם פירשו בשב ואל תעשה. אבל אמיתת העניין הוא, כי גלוי וידוע היה להם, שלא יורה שורש 'הדר' אלא על שב ואל תעשה, מפני שהוא לקוח מחזרה לאחור, ועל כן לא יוכל להורות על קום עשה.

הסבר לפי פירושו זה, מה ראו חז"ל בדברי הספרא שהובאו לעיל, שהחליפו מצוות עשה של התורה והדרת פני זקן בניסוח לאווין לא ישב .. לא מדבר ולא סותר " ?

ג. ויקרא פרק יט פסוק לג: וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אתו:

הבאור פסוק לג: בארצכם: גם בחו"ל אסור להונות הגר, ונכתב בארצכם לפרש הונאה זו מה היא שבהיותה ארצכם, שנתתי לכם לנחלה, פן תאמרו לנו נתנה מורשה, ויקל בעיניכם הגר הגר אתכם, שאין לו חלק ונחלה בה ותונו אותו בדברים להשפילו ולבזותו. וכן כל לשון הונאה שבמקרא על בעלי הכח נגד חסרי כח, שמרויחים מחסרון החלש כנגדם, כמו יתום ואלמנה הונו בך (יחזקאל כב, ז), והאכלתי את מוניך את בשרם (ישעיהו מט, כו), וכן אל תונו איש את אחיו (פרשה כה, יד), בהיותו דל השפל ממך וכן כאן, וכמו שפרשנו שאל יהא בזוי בעיניך בעבור שהוא מעם אחר ומארץ אחרת. ונוהג גם בגלות שאין לנו ארץ נחלה להתפאר בה.

העמק דבר: פסוק לגגר בארצכם: דאם הוא גר בארץ נכריה במקום שאתם גרים גם כן, הדבר מושכל שתאהבו אותו, כמנהג גרים שאוהבים זה את זה ותחושו לצערו, כדי שלא יגיע לכם כאלה.

1. מה הקושי בפסוקנו העומד בפני המפרשים ?

2. מה ההבדל ביישוב הקושי הזה ?

ד. ויקרא פרק יט פסוק לה: לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה:

הבאור (ר' נפתלי הירץ ויזל) פסוק לה: לא תעשו עול במשפט: ויראה בעיני כי כאן מדבר עם שרי הארץ שהם המצדיקים המידות והמשקלות והאיפות, שלא יעשו עוול במשפטם להקטין או להגדיל, ולהעשיר יחידים במדינה וכיוצא, ולהלן נאמר לא יהיה לך בכסך  אבן ואבן וגו' (דברים כה, יג) לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה וגו' מדבר עם היחיד לא יהיה לו אבן קטנה למכור, ואבן גדולה לקנות בם, וזה לא ייתכן בשרי הארץ, וזהו בכסך בביתך, וכאן אמר במשפט לשון רבים.

ר' דוד הופמן בפירושו לויקרא (כרך ב עמ' מח) "במשפט" לפי הספרא יש כאן כלל שפרטיו יבואו להלן "במדה וגו'", ומכוון ל"משפט", כלומר: לצדק, שעושים לאחרים כשנותנים לכל אחד את חלקו כפי שמגיע לו לפי המשפט. אבל ויזל צודק באומרו, שהצו מכוון כאן אל השופטים והשלטון, שהם ישתמשו במידה ובמשקל בצדק ולא יבכרו את האחד על פני השני במשוא פנים.

xx הסבר, מה הוכחה היתה להם לפרש את פסוקנו כמדבר אל השלטונות ולא אל כל סוחר וסוחר ?

ה. ויקרא פרק יט פסוק לה: לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה:

רש"י ויקרא פרק יט פסוק לה: לא תעשו עול במשפט: אם לדין, הרי כבר נאמר: לא תעשו עול במשפט, ומהו משפט השנוי כאן ? היא המדה והמשקל והמשורה. מלמד, שהמודד נקרא דיין, שאם שיקר במידה הרי הוא כמקלקל את הדין וקרוי עוול, שנאוי ומשוקץ חרם ותועבה, וגורם לחמישה דברים האמורים בדיין: מטמא את הארץ, ומחלל את השם, ומסלק את השכינה, ומפיל את ישראל בחרב, ומגלה אותם מארצם. (ע"פ הספרא)

אבן עזרא ויקרא פרק יט פסוק לה: וטעם לא תעשו עול: בעבור הגר. כטעם: ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו. וכן במדה, שלא תעשה מרמה במידת האמות, גם האמות משתנות. ויתכן להיות פירוש כמשפט הידוע בארץ.

1. מה הקשה לשני הפרשנים בפסוקנו ?

xx2. מה ההבדל בין שני פירושי הראב"ע ? 

xx3. העתק את פסוקנו פעמיים וסמנו בסימני פיסוק לפי פירושו של רש"י ולפי פירושו הראשון של הראב"ע !

ו. ויקרא פרק יט פסוק לה: לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה:

משך חכמה (ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק): פסוק לה: לא תעשו עול במשפט במדה ובמשקל: וייתכן דהכוונה, דאף אם תדע שפלוני הקונה ממך גזל מאתך או חייב לך, לא תעשה לו עוול במשקל, ליטול המגיע לך ממנו, אף שזהו "במשפט", שעל פי דין מגיע לך המעות.

 x1. במה שונה בעל משך חכמה בתפישתו התחבירית של פסוקנו מפירוש רש"י וראב"ע שהובאו לעיל ?

2. העתק את פסוקנו וסמנו בסימני פיסוק לפי פירושו !

3. השווה לדבריו דברי המלבי"םלפסוק יח בפרקנו (הדברים הובאו בגיליון אחרי מות-קדושים תשכ"א שאלה א

ספרא פרשת קדושים פרק ד ,י: "לא תקום", עד היכן היא כוחה של נקימה ?

אמר לו: השאילני מגלך,ולא השאילו. למחר אמר לו: השאילני קרדומךאמר לו: איני משאילך, כשם שלא השאלת לי מגלך. לכך נאמר: לא תקום.

יא: "לא תטור", עד היכן כוחה של נטירה ?

אמר לו: השאילני קרדומך ולא השאילו. למחר אמר לו: השאילני מגלך. אמר לו: הא לך, איני כמותך, שלא השאלת לי קרדומך. לכך נאמר: לא תטור.

מלבי"ם: והנה מה שתפס אצל נקמה, אמר לו: השאילני מגלך. ואצל נטירה אמר לו:  השאילני קרדומך.

רצו בזה שאף למי שנקם ממנו אסור ליטור לו שנאה וכ"ש לנקום. לכן ציירו שראובן יש לו מגל ושמעון יש לו קרדום. ושמעון בקש מראובן המגל ולא השאילו ולמחר בקש ראובן הקרדום ושמעון נקם ממנו דרך נקמה, ואח"כ בא שמעון שנית ובקש מראובן את המגל אסור לו לנטור.

מה הרעיון המשותף לשני המקומות ?

ז. ויקרא פרק יט פסוק לו: מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם

מסכת בבא מציעא דף מט ע"א

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: מה תלמוד לומר "הין צדק", והלא הין בכלל איפה היה ? אלא לומר לך, שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק. אמר אביי: ההוא שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב.

1. מה ראו להוציא מילת 'הין' מפשוטה ?

x2. מה ההבדל בין שני הפירושים הניתנים בגמרא ל"הין צדק" ?

 

השאלות המסומנות ב- xקשות והמסומנות ב xx קשות ביותר, יענה כל אחד לפי דרגתו.

 

 

ע  ל  ו  ן      ה  ד  ר  כ  ה       ל  ה  ו  ר  א  ת         פ   ר   ש   ת          ה   ש   ב   ו   ע

ע ל  -  פ י   ה ג ל י ו נ ו ת    ש ל      נ ח מ ה    ל י ב ו ב י ץ  -  ש נ ה    ת ש כ" ב


 

קדושים [תשכ"ב ]    פרק יט  פסוקים לב - לו  והדרת פני זקן, גר לא תונה, מאזני צדק

 

בשנים הקודמות הקדשנו את גיליונות פרשת קדושים מידי שנה לפסוק אחד בלבד (ויש שהצטמצמנו אף בחצי פסוק). מאחר שפרשת קדושים "רוב גופי ורה תלויין בה" (רש"י לפסוק ב ד"ה דבר אל כל עדת ישראל), הרי שכל פסוק מפסוקיה מקיף חלקים שלמים של התורה ולכך יש להקדיש לכל אחד לפחות שיעור שלם. הפעם עמדנו על שלושה עניינים, עניין הקימה ב]ני שיבה, (שזו לנו שאלת השלמה לגיליון קדושים תשי"ז אשר עסק כולו בפסוק הזה), עניין הגר שהקדשנו לו את גיליון קדושים תש"ח בשלמות, ובעיקר בעניין המידות והמשקלות אשר עדיין לא נגענו בו בשנים הקודמות.

לשאלה הראשונה העוסקת בסמיכות הפסוקים והעניינים עיין גם גיליון קדושים תשט"ז שאלה א. מבנה פרקנו וסידור המצוות בו, קשה מאד להבינו. ניסיונות רבים נעשו ע"י המפרשים למצוא את ההגיון הפנימי שבסידור המצוות ובקישורם זה לזה ולא נראים משכנעים. המעונין בשאלה זו ימצא חומר בפירושו של אברבנאל, וכן בפירושו של ר' דוד הופמן לויקרא לפרשתנו. יותר קל מאשר למצוא את הפרינציפ לפיו בנוי ומסודר כל פרקנו, הוא למצוא טעם לקישורם של פסוקים בודדים, של קבוצות קטנות. בשאלה א שאלנו רק לקשר שבין שלושת העניינים שציינו לעיל.

לפי ר' דוד הופמן מתחילה בפסוקים כג כה  פרשה חדשה, המקבילה [ שנית. בראשונה בתחילת פרק יט, ראה עמ' כז סעיף ג] לעשרת הדברות.

המצוות שבפרק יט בפסוקים כג כה מטרתם "לחזק את כבוד הבורא וההכרה בו" (מקביל ל"אנכי"), ואילו הפסוקים הבאים אחריו מנהגי עכו"ם, מזהירים אפוא בפני ע"ז לצורותיה ("לא יהיה, לא תעשו"). ואיסור הניחוש והעונן (פסוק כו) יש בו הקבלה (ל"לא תשא") לפי כמה פירושים, (עיין גיליון יתרו תשי"ז). "את שבתותי" (פסוק כט) ודאי מזדהה עם ("זכור"), פסוק לב: מפני שיבה קרוב לצו של (כבד את אביך ואת אמך), וכך ממשיך להסביר את סידור הפסוקים: עמ' מז:

פסוקים לג לד. בהתאם לחומש השני של עשרת הדברות באות כאן מצוות שבין אדם לחברו וכשם שבפסקה הראשונה של פרק יט מגיעות מצוות אלו אל שיאן בצו: "ואהבת לרעך כמוך" (פסוק יח), כך נמצאת גם כאן המצווה של אהבת רע. אך הציווי שבכאן עולה עוד על זה דלעיל, באשר כולל גם את הגרים. .

פסוקים לה לז. כשם שבנקל יפותה האדם לענות את הגר, שאין לו מי שיגן עליו, כך יהיה קל להונות את האחרים במשקל ובמידה, באופן שלעשוק לא יוודע אפילו הדבר.

ואולם באופן אחר לגמרי מפרש הראב"ע (המשתדל בהרבה מקומות להסביר את הקשר בין פסוקים העוסקים במצוות שונות, ועיין דבריו בתחילת פרשת משפטים.)

אבן עזרא ויקרא פרק יט פסוק לג:

וכי יגור אתך גר: הזכירו אחר הזקן. והטעם, כאשר הזהרתיך לכבד הזקן הישראלי בעבור שאין לו כח, כך אזהירך על הגר שכוחך גדול מכוחו; או בעבור שאין לו כח, שהוא בארצך ברשותך.

אם כן לפי הראב"ע המכנה המשותף לשלושת העניינים הנידונים בפסוקנו הוא היחס לחלש, השמירה בפני ניצול של אלה שאין להם אפשרות להגן על עצמם. ואילו לפי ספורנו הקשר בין פסוק לב לבין פסוקים לג-לד הוא דווקא קשר ניגודי:

ספורנו ויקרא פרק יט פסוק לב:

והדרת פני זקן: והם תופשי התורה כמו שאמרו רבותינו ז"ל. אין זקן אלא מי שקנה חכמה . ואחר שהזהיר על כבוד הקדושים הזהיר מלבזות את השפלים

עיקר עיסוקנו הוא בפסוק לה. והקושי בתחילת פסוקנו הוא כפול: הן על עשיית עוול במשפט כבר הוזהרנו בפרקנו זה בפסוק טו. ועוד, מה עניין המשפט אצל המשקר במידות ובמשקלות ?

והנה להבנת דברי הספרא שהובאו בשאלה ה נביא בזה את דבריו של המלבי"ם:

ויקרא יט אות פד: לא תעשו עול במשפט: שֵם "משפט" בא בעצם וראשונה על עיון הדיינים בין טענות בעלי הדין בדברי ריבות בין דין לדין והחלטת הצודק והבלתי צודק בדיני ממונות. אולם בהשאלה יבוא על כל חוק ותכונה וסדר המיוחד לאיזה דבר. כמו והקמות את המשכן כמשפטו (שמות כו, ל); ושאל לו במשפט האורים (במדבר כז, כא).

אולם דרך חז"ל להשקיף בכל שם או פועל על עיקר שורשו וראשית הנחתו בלשון ולהשיב את המילות הנעתקים מעיקר הוראתם בדרך שאלה או מליצה אל מחצבת בור נקרתם, ואל הוראתם העצמי. "וידגו לרב" (בראשית מח, טז) - מה דגים שבים (ברכות כ); "עלה זית טרף בפיה" (בראשית ח, יא) אמרה יונה יהיו מזונותי מרורים כזית (עירובין יח) מלשון טרף ומזון. "תעכסנה"(ישעיהו ג, טז) מלשון נחש (שבת עב); "והעברת שופר תרועה" (ויקרא כה, ט) דרך העברתו בעינן (ר"ה כז.) וכדומה הרבה.

וכן בכל מקום שבא מילת "משפט" על תכונה או סדר והנהגה, יחתרו להשיבו אל הוראתו העיקרית משפט ממש. כי למה תפס לשון בלתי עצמי, כמו שכתב בירושלמי שבת (פרק במה מדליקין ה"ו) במשפט האורים וכי יש משפט לאורים. ושם (פרק הבונה ה"ג; סט, ב) והקמות את המשכן כמשפטו וכי יש משפט לעצים אלא קרש שזכה להינתן בצפון ינתן בצפון, בדרום ינתן בדרום. וכן מה שכתב כאן "לא תעשו עול במשפט" פירוש משפט ממש.

המלבי"ם מעמידנו כאן על אחת מן הדרכים שהמדרש הולך בהם תכופות, והיא החזרת מילה מהוראתה המושאלת שבה היא משמשת לפי פשוטו של מקרא אל הוראתה הראשונית.

                                                                                                 נחמה ליבוביץ

 

 

 

 

שיתוף:              PRINT   
11 נוב' 2007 / 1 Kislev 5768 0