קורח [תשכ"ט ]

 

 

 

ג ל י ו נ ו ת         ל ע י ו ן         ב פ ר ש ת            ה ש ב ו ע

ע ר ו כ י ם    ב י ד י    נ ח מ ה    ל י ב ו ב י ץ  -  ה ש נ ה    ה ע ש ר י ם   ו ש מ ו נ ה

 


 

 

             פרקים יז (כז- כח); יח

גיליון זה הוא המשכו של גיליון קורח תשכ"ח

 

א. במדבר פרק יז פסוק כז: ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר הן גוענו אבדנו כלנו אבדנו:

 

תרגום אונקלוס במדבר פרק יז פסוק כז: ואמרו בני ישראל למשה למימר:

הא מננא קטלת חרבא, הא מננא בלעת ארעא, והא מננא דמיתו במותנא.

(ממנו הרוגי חרב, ממנו שבלעה האדמה, ממנו שמתו במגיפה.)

 

משך חכמה פרק יז פסוקים כז-כח: תרגום: הא מננא קטלת חרבא כוונתו אל מה שהלכו אל ההר (יד, מה) "ויכום ויכתום עד החרמה" והנה תלו הטעם שנענשו מפני שלא היה עמהם הארון, שכן כתוב שם (פסוק מד) "וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה". והנה: - בלא ארון קטלת חרבא; וכל הקרב אל משכן ה' ימות, לא קרוב טוב ולא רחוק יפה, ואיך נעשה, "האם תמנו לגוע ?! [על דרך צחות]. ובאמת אמרו: התורה דומה לשני שבילים, אחד של אור ואחד של שלג, הטה בזה מת באור, הטה בזה מת בשלג, מה יעשה ? יהלוך באמצע (ירושלמי חגיגה פרק ב הלכה א).

 

                           1. מה הביאו לאונקלוס לתרגם תרגום חפשי כזה ?

x 2. מהו המסומל בקרוב וברחוק בדברי בעל משך חכמה, והיכן מצאנו פחד מעין זה המבוטא כאן אצל בני ישראל, במקום אחר בתורה ? והשווה לדבריו ספרי וזאת הברכה: ממינו אש דת למו: שנמשלה התורה לאש: קרוב לאדם נכוה, רחוק ממנו צונן.

 

ב. במדבר פרק יח פסוק א: ויאמר ה' אל אהרן: אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש

רש"י במדבר פרק יח פסוק א: ויאמר ה' אל אהרן: למשה אמר שיאמר לאהרן, להזהירו על תקנת ישראל שלא יכנסו למקדש.

חזקוני (ר' חזקיה בן מנוח חי בתחילת האלף השישי בצרפת הצפונית, היה בן דורו הצעיר של הרמב"ן)

במדבר פרק יח פסוק א: ויאמר ה' אל אהרן: פירש רש"י: למשה אמר שיאמר לאהרן. מי הצריך לרש"י לומר כך ? אלא הכי קאמר קרא: אין הדין עמהם לצעוק ולומר, כל הקרב אל משכן ה' ימות (יז, כח), שהרי כבר אמר הקב"ה על אהרן: אתה ובניך וגו' ובלע"ז א"י או"ט די"ט (כבר אמרתי).

וזהו שפירש"י: למשה אמר שיאמר לאהרן, כלומר אמר כבר למשה בפרשת במדבר שיהיו הלויים שומרים שלא יקרב זר למקדש (לעיל א, נד). וחזרה ונשנית כאן (להלן פסוק ז) בשביל דבר שנתחדש בה: אתה ובניך ובית אביך וגו'. ובשביל שהיא סמוכה לאחריה לפרשת קרח שערער על הכהונה ולפניה לפרשת קיום מתנות כהונה בברית מלח.

 

במדבר פרק יח פסוק ח: וידבר ה' אל אהרן ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי לכל קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה

ספרי פסקא קיז: וידבר ה' אל אהרן: שומע אני שהיה הדיבר לאהרן, ת"ל זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר (לעיל יז, ה), הא למדנו שהדיבור למשה שיאמר לאהרן.

 

x 1. מה הצריכו לרש"י לפרש כפי שפירש, והרי בפסוק נאמר במפורש "ויאמר ה' אל אהרן ?

xx 2. מה הצריך לספרי לפרש כפי שפירש, והרי גם בפסוק זה נאמר במפורש "וידבר ה' אל אהרן? הסבר מהי ראייתו מבמדבר יז, ה ?

xx 3. מה ראה רש"י להעתיק דברי הספרי האלה ממקומם (בפסוק ח) ולהביאם לבמדבר פרק יח פסוק א ?

ג. במדבר פרק יח פסוק ב: וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך ואתה ובניך אתך לפני אהל העדת:

אבן עזרא במדבר פרק יח פסוק ב: ואתה ובניך אתך: תשבו לפני אהל מועד לבדכם ולא הלוים.

יצחק שמואל רג'יו (סוף המאה ה- 18 מחבורת הבאור, איטליה): במדבר פרק יח פסוק ב: והשרות הזה יהיה כשאתה ובניך תהיו לפני אהל העדות.

1. מה קשה לשניהם בפסוקנו ומה ההבדל בין פירושיהם ?

x 2. לדעת רג'יו בא סוף הפסוק להזהירנו בפני טעות בתפיסת העניין כולו, מהי הטעות ?

ד. במדבר פרק יח פסוק ז:

ואתה ובניך אתך תשמרו את כהנתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבדת מתנה אתן את כהנתכם והזר הקרב יומת:

רש"י במדבר פרק יח פסוק ז: עבדת מתנה: במתנה נתתיה לכם.

רש"ר הירש במדבר פרק יח פסוק ז:  נוסף לכך הרי העבודה המיוחדת לכהנים קרויה כאן עבדת מתנה: זו עבודה של "נתינה", מסירה והתמסרות. כל המעשים הנעשים במקדש מתמצים בשיאם במושג ה"מתנה"; זו עבודת "מסירה והתמסרות". המקדש וכליו הארון, השולחן והמנורה מייצגים את מה שאנחנו מקבלים מאת ה' באמצעות התורה ולמען התורה, ואילו עבודת המקדש באה ללמדנו שעלינו למסור את עצמנו לה' ולתורתו ועלינו למסור את כל הרכוש שקבלנו מאת ה' ולתת אותו לה' ולתורתו. ונמצא אפוא, שנתינת המתנה היא כעין המתנה הניתנת, כי אנחנו נותנים לה' את הנכסים שאנחנו קוראים להם קנייננו, אך לאמיתו של דבר אינם אלא קניינו של ה'; ואנחנו רק מחזירים לה' את מה שקבלנו מידו: "ומידך נתנו לך" (דברי הימים א כט, יד).

 

העמק דבר פרק יח פסוק ז: ועבדתם: לא די במה שתשמרו שיהא נעשה ע"י מי מכם. אלא אתם בעצמכם תעבדו אם יביא אחד קרבן לכהן להקריב, לא ימסור לאחר להקל עבודתו ממנו, אלא יעבוד בעצמו. ואע"ג דנעשה לזה בתי אבות מכל מקום יש אופנים שנמסר ליחיד מהם, והוא מחויב לעבוד בעצמו.

עבודת מתנה: לפי הפשט באשר עבודת הלויים כתיב להלן: ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה חלף עבודתם אשר הם עובדים את עבודת אהל מועד (להלן כא), היינו שאם לא היה עסק הלויים, לא היה צריך להפריש מעשר כלל, שהרי הוא חולין. אלא חלף עבודתם, ואם כן המה מושכרים מכלל ישראל. מה שאין כן מתנות כהונה, אפילו לא היו כהנים היה ניתן הכל לגבוה, והיה הולך לים או נשרף. והרי אפילו פדיון הבן שהוא חול כתיב עוד בפרשת בא תפדה והרי עוד לא נתפרש עניין כהונה. מכל שכן שארי מתנות המקודשים מתחילה לה' והכתוב נתנן לכהן. אם כן אינם מושכרים מישראל. ורקעבודת מתנה היא מהקב"ה. וזה ראיה שעבודתם היא למעלה מכל עבודה שנעשית בשכר, אלא עבודת המעלה והכבוד. ואם כן לא מדרך המוסר לצוות לאחר לעשות, דנראה בזה שהוא למשא עליו ובזיון עבודה היא.

 

1. מהו הקושי בביטוי "עבודת מתנה" ?

 

2. מה ההבדל בין רש"י לרש"ר הירש בפירוש ביטוי זה ?

 

x 3. האם הולך בעל העמק דבר בפירוש ביטוי זה בעקבות רש"י או בעקבות הירש או בחר לו דרך שלישית ?

Xx  4שהיו מתנות כהונה ניתנים לגבוה אילו לא הופרשו הכהנים לעבודה , את זה לומד בעל העמק דבר בדרך של קל וחומר מפדיון בכור שהוא כתוב בפרשת בא. מהו הקל וחומר משם לשאר מתנות כהונה ?

 

Xx 5. לפי איזה מן הפירושים הנ"ל מתפרש יפה הקשר לסוף הפסוק "והזר הקרב יומת" ?

 

ה. במדבר פרק יח פסוק כ: ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל:

ספרי פסקא קיט: אני חלקך ונחלתך: על שולחני אתה אוכל ועל שולחני אתה שותה. משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שנתן לבניו מתנות, ולבנו אחד לא נתן שום מתנה, אמר לו: בני אף על פי שלא נתתי לך מתנה, על שולחני אתה אוכל ועל שולחני אתה שותה, וכן הוא אומר: חלקם נתתי לך מאשי (ויקרא ו, י), אשי ה' ונחלתו יאכלו (דברים יח, א). 

 

רמב"ם יד החזקה - הלכות שמיטה ויובל פרק יג

הלכה י: כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען. וכן הן מוזהרין שלא יטלו חלק בביזה בשעה שכובשין את הערים, שנאמר: לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל (דברים יח) חלק בביזה ונחלה בארץ. וכן הוא אומר: בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם (במדבר יח, כ) בביזה.

 

הלכה יב: ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו ? מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר: יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל (דברים לג, י). לפיכך הובדלו מדרכי העולם: לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין. ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חיל השם, שנאמר: ברך ה' חילו (דברים לג, יא). והוא ברוך הוא זוכה להם, שנאמר: אני חלקך ונחלתך (במדבר יח, כ).

לדעת

הנצי"ב בפירושו עמק הנצי"ב לספרי סותרים דברי הרמב"ם הנ"ל את המשל המובא בספרי ואין הוא מיישב את הסתירה אלא משאירה במילים: "אבל אין משיבין על הדרוש".

Xx הסבר מהי הסתירה ?

 

לגיליון זה אין עלון הדרכה !

 

השאלות המסומנות ב- xקשות והמסומנות ב - xx קשות ביותר, יענה כל אחד לפי דרגתו.

 


ע  ל  ו  ן      ה  ד  ר  כ  ה       ל  ה  ו  ר  א  ת         פ   ר   ש   ת          ה   ש   ב   ו   ע

 

ע ל  -  פ י   ה ג ל י ו נ ו ת    ש ל      נ ח מ ה    ל י ב ו ב י ץ  -  ש נ ה    ת ש כ" ח

 


קורח [תשכ"ח ]             פרקים יז (כו- כז); יח (א ח)

 

 

אחרי הבקע הארץ ואחרי שריפת המאתים וחמישים איש באו ישראל בטענה של "אתם המיתם" ולכן היה צורך באות נוסף. בא אות המטה אשר פרח. מעתה ידעו ישראל כי נבחרו בני אהרון לכהונה. ואולם עתה, לאחר שידעו את הגבולות אשר ניתנו לכל ישראל, ולא יאמרו עוד "כל העדה כולם קדושים", וידעו את אשר נאמר כבר במתן תורה "והגבלת את העם" (שמות יט, י יג) עכשו בא הפחד השני. לא הפחד להיות מרוחק מכל קדוש אלא הפחד מפני קרבה אל הקדוש.

בגיליון תשכ"ה, שעסק בפרק יז כולו, הובאו בסופו דברי בעל משך חכמה המסתמך על דברי חז"ל בנוגע לתלונתם הנוכחית. ונחזור עליהם בזה:

[ במדבר פרק יז פסוק כז: ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר הן גוענו אבדנו כלנו אבדנו:

 

תרגום אונקלוס במדבר פרק יז פסוק כז: ואמרו בני ישראל למשה למימר: הא מננא קטלת חרבא, הא מננא בלעת ארעא, והא מננא דמיתו במותנא. (ממנו הרוגי חרב, ממנו שבלעה האדמה, ממנו שמתו במגיפה.)

משך חכמה (ר' מאיר שמחה מדוינסק) פרק יז פסוקים כז-כח: תרגום: הא מננא קטלת חרבא כוונתו אל מה שהלכו אל ההר (יד, מה) "ויכום ויכתום עד החרמה" והנה תלו הטעם שנענשו מפני שלא היה עמהם הארון, שכן כתוב שם (פסוק מד) "וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה". והנה: - בלא ארון קטלת חרבא; וכל הקרב אל משכן ה' ימות, לא קרוב טוב ולא רחוק יפה, ואיך נעשה, "האם תמנו לגוע ?! [על דרך צחות]. ובאמת אמרו: התורה דומה לשני שבילים, אחד של אור ואחד של שלג, הטה בזה מת באור, הטה בזה מת בשלג, מה יעשה ? יהלוך באמצע (ירושלמי חגיגה פרק ב הלכה א).

ביתר קיצור נאמר רעיון זה בספרי וזאת הברכה (דברים לג, ב): ממינו אש דת למו: שנמשלה התורה לאש: קרוב לה נכוה, רחוק ממנה צונן.

 

דברי בעל העמק דבר שהובאו בשאלה א מתאימים לשיטתו.

 

[פרק יז פסוק כח: כל הקרב הקרב: יש מפסיק בין "הקרב" "הקרב", ללמדנו דאין שתי התיבות הללו במשמעות אחת. ד"הקרב" הראשון משמעו שהוא רוצה קרבת אלוקים בדבקות ואהבה. וה"הקרב" אל ה', משמעו שמתקרב אל היכל ה'  כדי להשיג קרבת אלוקים. וזה צעקתם, כי מי שיעלה על רצונו להשיג דביקות ורוח הקודש הלא אין מעצור לפניו לפרוץ גדרו ולעלות להיכל ה', כי עזה כמוות אהבת ה'. ואם כן עלולים המה למות ואמרו עוד האם תמנו לגוע הרי כל איש ישראל לא נפלא ממנו להשיג באיזה שעה רצון ותשוקה לאהבת ה'. וכמו שהעיד משה (דברים ד, ד): ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום. שהיה אותו הדור כולם יודעים מזה העונג הנפלא ואם כן אין איש ממנו בטוח בחייו.]

הסכנה שבלהט הדתי הבלתי מרוסן, הסכנה שבהתלהבות, באקסטזה שתשכיח את האדם את חובותיו היום יומיות, (שהיתה בעוכרי שני בני אהרון, שהוסיפו כדברי חז"ל בספרא "אהבה על אהבתם") מודגשת בפירושו כפעם בפעם; ויפה רואה הוא שמלכתחילה יש ניגוד בין התלהבות דתית, דביקות בה' מתוך אהבה לוהטת ובין שמירה קפדנית על חובות אפורות יום יומיות (הן ביחסים שבין אדם לחברו, הן ביחסים בין אדם למקום) ורק מעטים הם המגיעים לידי כך שעם היותם בוערים באש קודש של דביקות בה' לא תקופח ע"י כך עשייתם השקולה והמדודה הצוננת שהם חייבים בה על פי ההלכה.

 

כך דבריו לדברים כח, ט:

יקימך ה' לו לעם קדוש כאשר נשבע לך כי תשמור את מצוות ה' אלוקיך והלכת בדרכיו.

כי תשמור: באופן שמי שרוצה להתנהג בקדושה ודבקות, לא יחפוץ להיבדל ממעשה המצוות, שלפעמים הם מסירים הדבקות. אבל מכל מקום ההכרח לשמור המצוות, בין השייכים לשמים בין השייכים לאדם וחברו והיינו "והלכת בדרכיו"  "מה הוא רחום אף אתה רחום וכו' ". וכבר התבאר בפרשת ציצית ובכמה מקומות אזהרה זו שלא יהי מנהג קדושה וחסידות מסיר ממעשה המצוות אפילו מה שבין אדם לחברו. ויותר  נראה דהאי "כי תשמור" אינו תנאי, שהרי כבר כתוב התנאי בראש הפרשה, אלא הוא ברכה דתשיג מידת הקדושה והדבקות בה' אפילו בשעה שתשמור את מצוות ה' וגם והלכת בדרכיו. ויש כמה מצוות מעשיות שאי אפשר לעשותם בשעת דבקות ומכל שכן "והלכת בדרכיו" שהוא עסקי בני אדם, ועי"כ יסיח דעתו בשעת מעשה מקדושה ודבקות, מכל מקום "יקימך ה' לעם קדוש", ומיד אחר המעשה תשיג הדבקות והקדושה כמו שהיה תחילה והוא סייעתא דשמיא וברכה, דכתיב באברהם אבינו (בראשית יח, ג) בעת ביאת האורחים והוא היה מתקדש ודבק באלוקיו יע"ש.

לעומת אברהם אבינו אשר ידע את ערך המעשה היום יומי האפור ולא נסחף בגלי האקסטזה עד שהפסיק את "קבלת פני השכינה" כדי להאכיל ערביים המשתחווים לעפר רגליהם ולשמשם, לעומתו מעמיד בעל העמק דבר את אלה הרוצים להגיע לדרגה עליונה של דבקות שאינם ראויים לה בהזנחת חובותיהם המוטלים והמותאמים להם. וכן דבריו על הנזיר אשר נטמא:

במדבר ו, ט: וכי ימות מת עליו בפתע פתאום . פסוק יא: ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה וכפר עליו מאשר חטא על הנפש.

פסוק יא: מאשר חטא על הנפש: אחרי שכתיב במת שבא בפתע פתאום, שאין שום אשמה על הנזיר מבואר שהחטא הוא שפירש עצמו מן היין, ואם לא אירע לו זו הסיבה, לא היה נקרא חוטא על הנפש, שהרי כדאי הוא להזיר עצמו מן התענוג הגשמי כדי להשיג תענוג רוחני של דביקות בה'. אבל אחר שאירע לו באונס זו הסיבה, אות הוא שאינו ראוי לכך. ובקש דבר שגבוה מערכו, וכיוצא בזה בארנו בפרשת קרח בפסוק (יז, ג) "את מחתות החטאים האלה בנפשותם".

לשאלה ג יש לשים לב להוראותיה השונות של הסמיכות. שני הפרשנים תופסים את הסמיכות של "עבודת מתנה" בשני אופנים שונים. והרבה התחבטו המתרגמים איך לתרגם צירוף זה.

*) בובר הציע בראשונה:

Dienst gebe ich euer Priestertum.                                         -Als einen Gabe

ואולם הוסיף מיד שאין זה תרגום ברור כל צרכו ואילו רוזנצווייג כותב לו כתיקון:

                                                                                   Würdest dù Hirschens "Hingebung" wagen wollen ?        

Vielleicht "hingabe".     ואולם הוא הרגיש שתרגומו של הירש הוא העזה גדולה מדי ולכן הציע:

                                                                         

נחמה ליבוביץ

*) על פי כתב היד שבארכיון בובר בבית הספרים הלאומי שבירושלים.

 


 

ת  ש  ו ב  ו  ת         ל ג  ל  י  ו  נ  ו  ת         ל  ע  י  ו  ן       ב  פ  ר  ש  ת    ה  ש  ב  ו  ע 

ע  ר  ו  כ  ו  ת        ב  י  ד  י             י  צ  ח  ק           ר  י  י  נ  ר   (שנה שלישית) 

 


 

 

קורח [תשכ"ט ]             פרקים יז (כז- כח); יח

 

 

הערה: עלון ההדרכה שייך לגיליון קרח תשכ"ח ! אך מפני שיש בו הבהרות חשובות גם לגיליוננו צרפתי אותו.

א.      1. הביאור מפרש: תרגום אונקלוס ביאר כוונת כפל הלשון וזה  לשונו, הא מיננא קטלת חרבא הא מיננא בלעת ארעא, ע"כ. נראה לפי שלשון גויעה נופל על מיתה נמהרת שאינה באריכות חולי, לכן ביאר על מיתת החרב, כמ"ש ויעפילו לעלות ההרה וירד העמלקי (לעיל יד, מה), ומה שאמר אבדנו הכוונה על בליעת דתן ואבירם שנאמר בהם: ויאבדו מתוך הקהל . ואבדנו הוא על מיתת מוציאי דיבה.

ועוד, שלא אמרו: פן נאבד אלא כקובעים עובדה, כמספרים מה שהיה.

2. כגון זה מצאנו בהר סיני יט, יב; יט, כא; יט, כד. ובדברים פרק ה פסוקים כא כג. ובבמדבר ד, כ: ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו. ועכשו מות אנשי קורח על אשר התקרבו אל עבודה לא שלהם. (וראה בעיונים לספר במדבר עמ' 36 39  ובמיוחד בדברי רש"ר הירש ובהסברם ע"י נחמה.)

יש בדברי המאמר הזה משמעות של קרבה יתרה, היינו הרצון לתאר את הקב"ה באופן גשמי, כדי שיהיה "קרוב" וזה התחלת כל עבודה זרה. ורחוק היינו להגדיל תמיד את המרחק שבינו ובינינו עד שה' נהפך רק לאיזה מושג פילוסופי אבסטרקטי שאיננו מחייב אותנו לשום דבר, זה המרחק. (נחמה)

והובאו בעיונים שם דברי בן סירא ג, יט:

במופלא ממך אל תדרוש         במכוסה ממך אל תחקור

במה שהורשית התבונן           ואין לך עסק בנסתרות.

 

ספרי פרשת ברכה פיסקא ב

אש דת למו: מגיד הכתוב שדברי תורה נמשלו באש   מה אש קרוב לה נכווה, רחוק ממנה - צונן כך דברי תורה

ב.    1. פרק יח מפסוק א הוא תגובה  למה שהתלוננו בני ישראל אל משה שבקרבתם אל המשכן ימותו, האם תמנו לגוע ?! ואם אומר ה' אל משה רק עכשו שישמרו את משמרת כל האהל ושלא יתקרבו בני ישראל מה תשובה לתלונה אם עד עתה לא היתה שמירה זו ? לזה אומר רש"י על פי הסברו של החזקוני "ויאמר" פירושו כבר אמר ה' אל משה והיכן אמר, בפרשת במדבר פרק ג פסוק י. וראה ברשב"ם יח, א גם הוא מפרש כנ"ל. (והשווה ויקרא י פסוק ח וברש"י בפסוק ג ד"ה וידם אהרון.)

2. הראיה של הספרי היא מסוף פסוק ה (בפרק יז): כאשר דבר ה' ביד משה לו.  

אם כן נושא זה שלא להתקרב לקודש נאמר אל משה ! ורש"י אומר בפסוק זה: כאשר דבר ה' ביד משה לו: כמו עליו, על אהרון דבר אל משה שיהיו הוא ובניו כהנים, לפיכך לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרון .

וכן נאמר כבר בבמדבר פרק ג פסוק י: ואת אהרון ואת בניו תפקוד ושמרו את כהונתכם והזר הקרב יומתוזה אשר הצריך את הספרי לפרש: שהדבור למשה שיאמר לאהרון.

3. כללית, רש"י נעזר במדרשי חז"ל ליישב את פשט הכתוב במקום בו מתגלה הקושי, וכאמור לעיל יש קושי לומר שדברים אלו נאמרו לאהרון.

יש לשאול מדוע לא הביא אם כן הספרי את הדרשה לפסוק א ? משיב על כך הנצי"ב בפירושו לספרי עמק הנצי"ב, כי המדרש העדיף לדרוש זאת בפסוק ח ששם נאמר וידבר וגם בפרק יז פסוק ה נאמר כאשר דבר ה' ביד משה לו. ואילו בפסוק א נאמר ויאמר ולא וידבר.

ר' זאב וולף היידנהיים בפירושו על רש"י הבנת המקרא כותב: למשה אמר שיאמר לאהרון: הדיבור הזה אינו לקוח מן הספרי כי אם מן המדרש: ודבריו בתחילת ספר ויקרא (דף א טור רביעי, ספריית בני תורה):  פרשת אתה ובניך תשאו את עוון המקדש למשה נאמר שיאמר לאהרון ולשונו לקוח מן המדרש והזכירו גם הילקוט וז"ל: ויאמר ה' אל אהרון הא למדת מכל הדברות שנאמרו לאהרון ע"י משה נאמרו לו. ומה ת"ל לאהרון ? אלא כדאי היה הדיבור לאהרון אלא שגדולת משה גדולה .

ג.         1. איך להבין את הפסוק, לכאורה החלק השני בפסוק: ואתה ובניך אתך לפני אהל מועד, מתחבר ע"י ו"ו החיבור לחלק הראשון אם כן הלויים שווים לכהנים או שהו"ו היא ו"ו הניגוד ואילו אתה ובניך .

ההבדל הוא בפירוש הו"ו ו"ו הניגוד (ראב"ע) או ו"ו המסבירה = כאשר (רג'יו).

2. יכולני לחשוב שיש לקרוא את הפסוק וילוו עליך וישרתוך ואתה ובניך איתך היכן ? לפני אהל מועד. והוא מתקן, שלפני אהל מועד נקשר אל אתה ובניך בלבד. ועוד, שלא נחשוב שהלויים הם משרתי הכהנים, על כן אומר רג'יו, שהמדובר כאן הוא רק בשרות באהל מועד: "והשרות הזה יהיה כשאתה ובניך תהיו לפני אהל מועד".

 

ד.         1. האם מתנה מאת ה' או מתנה לה' ?

 

2. לרש"י עבודתכם היא מתנה מאת ה' לכם. לרש"ר הירש עבודתכם היא מתנה מלשון נתינה התמסרות, דהיינו נתינה לה'.

 

3. לבעל העמק דבר דרך שלישית בהסבר המילה מתנה. אין הכוונה מתנה איזה מענק שבא כתמורה למשהו מאת ה' אלא מתנה בניגוד של תמורה שכר, אין זו עבודה שכר או תגמול על משהו אלא נתינה של ה' וכך יש להתייחס אליה בדרך של כבוד, כי כבוד הוא לכם מצד הנותן.

 

שלוש אבחנות במושג המתנה.

1. רש"י מצד המקבל שמקבל משהו ללא תמורה.

2. לרש"ר הירש אתם הנותנים, העבודה היא לשם מתנה = נתינה מצד הכהנים.

3. להעמק דבר - מצד הנותן, עליכם לשים לב מי הנותן ובהתאם להתייחס.

4. שהרי פדיון הבן כתוב עוד בפרשת בא בטרם נבחרו הכהנים לעבודת המקדש. שהרי בתחילה היו הבכורים אמורים לעבוד את עבודת הקרבנות עד שנתחלפו בשבט לוי לאחר מעשה העגל. אם כן הפדיון היה לה' בטרם ניתן לכהנים. ופדיון הבן הוא חול והיה מיועד לה' מתחילתו ק"ו מתנות כהונה שהן מתחילה קודש שהן לה' וממנו ניתנו לכהנים.

5. לפי העמק דבר, שהרי כל כך היא עבודה גבוהה עד אשר זר הקרב יומת.

ה. הסתירה היא, אין לומר כנאמר במשל: אע"פ שלא נתתי לך מתנה, על שולחני אתה אוכל וכו' הרי לדעת הרמב"ם זו המתנה הנתונה לכהנים שאוכלים על שולחנו של ה' - לכתחילה !

התשובה לסתירה זו אינה מובאת בדברי הנצי"ב אלא שיש ליישבה על פי גירסת הגר"א שם: וכך גירסתו: אני חלקך. על שולחני אתה אוכל ועל שולחני אתה שותה. משל למה הדבר דומה למלך שנתן לבניו מתנות ולבנו אחד לא נתן שום מתנה וא"ל בני נתתי לך מתנה שעל שולחני אתה אוכל ועל שולחני אתה שותה וכה"א חלקם נתתי אותה מאשי: אשי ה' ונחלתו יאכלו.

אין לפי גירסא זו המשפט: אע"פ וכו' אלא שזו היתה לכתחילה המתנה לכהנים.

וזה לשון הנצי"ב: מהמשל הזה נשמע, שכבר לא היו ראויים שבט לוי ליטול חלק בארץ מתחת ידי הקב"ה ככל שבטי ישראל אלא מחלקן של ישראל. והוא מקללת יעקב שאמר אחלקם ביעקב, ועיין ברבה שם. ופייס אותו הקב"ה, שאע"פ שלא זכה לחלק בארץ מכל מקום זכה לאכול משולחנו של מקום. ואולם הרמב"ם סוף הלכות שמיטה כתב: ולמה לא זכה לוי בנחלת א"י ובביזתה עם אחיו ? מפני הובדל לעבוד את ה' ולשרתו ולהורות דרכיו הישרים וכו', לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, לא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חיל השם וכו'. ולפי זה כך היה להספרי להמשיל, הא שלא נתתי לך מתנה בשביל שאתה על שולחני. אבל אין משיבין על הדרוש.

דף עזר לגיליון קרח תשכ"ט

ראש חדש תמוז תשס"א

 

 

 

במדבר פרק יח

 

 

א. וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ אִתָּךְ

 

 

 

 

 

 

 

 

תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן הַמִּקְדָּשׁ

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ

 

 

 

 

 

תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן כְּהֻנַּתְכֶם:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ב. וְגַם אֶת אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ הַקְרֵב אִתָּךְ

 

 

 

 

 

וְיִלָּווּ עָלֶיךָ

 

 

 

 

 

 

 

 

וִישָׁרֲתוּךָ

 

 

 

 

 

 

 

 

וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת:

 

 

 

 

 

ג. וְשָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתְּךָ וּמִשְׁמֶרֶת כָּל הָאֹהֶל

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אַךְ אֶל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ וְלֹא יָמֻתוּ גַם הֵם גַּם אַתֶּם:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ד. וְנִלְווּ עָלֶיךָ וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד לְכֹל עֲבֹדַת הָאֹהֶל

 

 

 

 

 

וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם:

 

 

 

 

 

 

 

 

ה. וּשְׁמַרְתֶּם אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֵת מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

וְלֹא יִהְיֶה עוֹד קֶצֶף עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ו. וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת אֲחֵיכֶם הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

 

 

 

 

 

לָכֶם מַתָּנָה נְתֻנִים לַה'

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד:

 

 

 

 

 

 

 

 

ז. וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם

 

 

 

 

 

עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פסוק כ: אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל.

 

 

 

 

 

 

 

 

רש"י במדבר פרק יח פסוק א א. ויאמר ה' אל אהרן - (ספרי) למשה אמר שיאמר לאהרן להזהירו על תקנת ישראל שלא יכנסו למקדש:

 

 

 

 

 

 אתה ובניך ובית אביך - הם בני קהת אבי עמרם:

 

 

 

 

 

 תשאו את עון המקדש - עליכם אני מטיל עונש הזרים שיחטאו בעסקי הדברים המקודשים המסורים לכם. הוא: האהל והארון והשלחן וכלי הקדש אתם תשבו ותזהירו על כל זר הבא ליגע:

 

 

 

 

 

 ואתה ובניך - הכהנים:

 

 

 

 

 

 תשאו את עון כהונתכם - שאינה מסורה ללוים ותזהירו הלוים השוגגים שלא יגעו אליכם בעבודתכם:

 

 

 

 

 

ב) וגם את אחיך - בני גרשון ובני מררי:

 

 

 

 

 

וילוו - ויתחברו אליכם להזהיר גם את הזרים מלהתקרב אליהם:

 

 

 וישרתוך - בשמירת השערים ולמנות מהם גזברין ואמרכלין (ספרי):

 

 

 ---------------------------------

 

 

 

 

 

ספורנו: במדבר פרק יח פסוק ג

 

 

ג) ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל. והלויים ישמרו משמרתך שהוא בית קדש הקדשים, ומשמרת כל יתר המשכן, וזה חוץ לקרשי המשכן.

 

 

 

 

 

אך אל כלי הקדש. שהם בתוך המשכן, שהם המנורה והשלחן ומזבח הזהב. ואל המזבח. החיצון שהוא מזבח העולה, אף על פי שהוא חוץ לקרשים:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רש"י פסוק ד

 

 

(ד) וזר לא יקרב אליכם - אתכם אני מזהיר על כך:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רש"י פסוק ה

 

 

(ה) ולא יהיה עוד קצף - (ספרי) כמו שהיה כבר שנא' (במדבר יז) כי יצא הקצף:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רש"י פסוק ו

 

 

לכם מתנה נתנים - יכול לעבודתכם של הדיוט ת"ל לה' כמו שמפורש למעלה לשמור משמרת גזברין ואמרכלין:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רש"י פסוק ז

 

 

ז) עבדת מתנה - במתנה נתתיה לכם:

 

 

 

 

 

 

 

 

ספרי:

 

 

בני אע"פ שלא נתתי לך מתנה, על שולחני אתה אוכל

 

 

רמב"ם: ולמה לא זכה לוי בנחלת א"י ובביזתה עם אחיו ? מפני הובדל לעבוד את ה' ולשרתו ולהורות דרכיו הישרים וכו'

 

 

 

 

 

 

 

 

ספרי פסקא קיז: וידבר ה' אל אהרן: שומע אני שהיה הדיבר לאהרן, ת"ל זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר (לעיל יז, ה), הא למדנו שהדיבור למשה שיאמר לאהרן.

 

 

גירסת הגר"א: ת"ל וגו' כאשר דבר ה' ביד משה לו, הא

 

 

כיצד למדנו ?

 

 

וסיפא דקרא כאשר דבר ה' ביד משה לו (עליו)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אבן עזרא:

 

 

ואתה ובניך אתך: תשבו לפני אהל מועד לבדכם ולא הלויים.

 

 

רג'יו: והשרות הזה יהיה כשאתה ובניך תהיו לפני אהל העדות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הירש: זו עבודה של נתינה, מסירה והתמסרות

 

 

 

 

 

הנצי"ב: ורק עבודת מתנה היא מהקב"ה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הנצי"ב (בספרי): ולפי זה כך היה להספרי להמשיל, הא שלא נתתי לך מתנה בשביל שאתה על שולחני. אבל אין משיבין על הדרוש.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שיתוף:           PRINT   
11 נוב' 2007 / 1 Kislev 5768 0