"אף מגדל דבורים לא ישים כאן את כוורותיו, אבל בני אדם לפעמים עושים דבש מן השממה, והוא מתוק מכל" יהודה עמיחי כתב

"אף מגדל דבורים לא ישים כאן את כוורותיו, אבל בני אדם לפעמים עושים דבש מן השממה, והוא מתוק מכל" יהודה עמיחי כתב

יהודה עמיחי כתב: "אף מגדל דבורים לא ישים כאן את כוורותיו, אבל בני אדם לפעמים עושים דבש מן השממה, והוא מתוק מכל". לשבת עם יהודה ועם רחל ולשמוע את סיפורם זו חוויה מרתקת, ודומה שמילותיו של עמיחי נכתבו על הכוורן, הוא הדבוראי מארז. באתי בגלל המכוורת (ענף חקלאי), אך השיחה ביננו גלשה אל מחוזות רבים אחרים.

מחוזות ילדותו של יהודה ממוקמים בכפר אברהם ליד פתח תקוה, מושב ובו משפחות דתיות שחיו מחקלאות. אביו, חיל בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה, החליט לעלות לארץ. כצעד ראשון הלך להכשרה חקלאית, שהרי צריך להתפרנס ממשהו. בארץ חלה בקדחת וחזר לגרמניה להתאוששות. בתקופה זאת נשלח מטעם תנועת המזרחי להדריך קבוצות צעירים דתיים לקראת עלייתם לארץ. בעליה החוזרת שלו הגיע למושב כפר אברהם, ושם התחיל הרומן המשפחתי עם גידול דבורים, רומן הנמשך עד היום בקיבוץ ארז, כאשר יהודה הבן כבר גמלאי, אך עדיין קשור לענף אותו הקים וקיים מעל 50 שנה.

יהודה מספר על עצמו, כי כנער התקשה בלימודים הפורמליים. משלא הצליח בבית הספר, עבר לישיבת בני עקיבא בכפר הרוא"ה ובאותה תקופה, כשהיה בן 14, גוייס ל"הגנה" כמו כל תלמידי הישיבה האחרים. "בישיבה למדתי לאהוב ללמוד", אומר יהודה, "אבל התקשיתי לעמוד בקצב הלימוד, ועברתי למקווה ישראל ללמוד מקצוע. למדתי במגמת מיכון חקלאי, והתמחיתי בנפחות". עם סיום לימודיו במקווה, חזר למושב ועבד בבניית משוריינים. בינואר 48 מתגייס יהודה להגנה, ומוצב בפלוגה הדתית של אלכסנדרוני. ישבתי מרותק לסיפורים על שהתרחש במהלכי המלחמה בהם נטל יהודה חלק. הסיפורים ראויים שייכתבו. "על רקע דברים המתרחשים בארץ גם היום" אומר יהודה בסגנון מאופק "ידינו היו קלות על ההדק". הדברים חרוטים בזיכרונו. "עד היום יש פעמים ששנתי נודדת בגלל דברים שעשינו, הן במלחמה והן בשנים הראשונות לאחריה במניעת הסתננות והתוצאות הקשות שהם הביאו".

לשירות הצבאי של יהודה חלק מכריע בהליכתו לארז. הוא אמור היה להיות בן ממשיך בכפר אברהם, כשנחשף למרחבי הנגב בימי המלחמה, נקשר לנופים והמרחבים והחליט כי זה מקומו. שנים רבות כיהן כמא"ז הישוב. הוא עבד במוסך, אך שגעון הכוורנות לא עזב אותו מאז שאביו גידל דבורים במושב. שותפו למגורים באוהל טרם נשואיו לרחל היה כוורן, ומהקשר איתו מתחיל הסיפור. בהתחלה זה היה תחביב: מספר מצומצם של כוורות, ודבש שברובו שימש לצריכה מקומית, ומיעוטו שווק לתנובה. כדי להעמיק את הידע נהג יהודה לנסוע, רכוב על אופניו, ליד מרדכי ללמוד מדולק בילונסקי את תורת הכוורנות. בקיבוץ לא רצו להגדיל את מספר הכוורות, ויהודה פשוט פיצל כוורות משתי קומות לאחת, וכך הכפיל את מספרן.

הכוורת כאנלוגיה לעולמנו

שינוי דרמאטי חל בתחילת שנות ה 60, עם קבלת הצעה מחברה גרמנית להקים מפעל ליצור מוצרי בריאות מבוססי דבש - נוביס. מדובר היה על 3 מוצרים: דבש מועשר בתרופות כדי להקל על השימוש בהן, מזון מלכות וארס דבורים. מספר הכוורות עלה מ - 170 ל - 700, והצפי היה כי מדובר במפעל שייתן פרנסה טובה לקיבוץ. לכל אחד מ 3 המוצרים חזו עתיד טוב, בעיקר בשל החדשנות שהייתה בהם. למרבה האכזבה, המפעל לא "סיפק את הסחורה". בשל בעיות שיווק, ואולי בשל חוסר מודעות לתרופות מהטבע, נאלצו לסגור את נוביס, שנים לא רבות אחרי הפעלת קווי היצור. בנימה קצת אירונית, ואולי במעט עצב, מספר לי יהודה, כי היום מייצרים במפעל בקרית שמונה את המוצרים שנוביס ייצרה לפני 50 שנה הבשורה הטובה הייתה כי מספר הכוורות נשאר כפי שהיה לפני הקמת נוביס. הקיבוץ נותר בלי מפעל, אך עם ענף מכוורת שלו 700 כוורות וקיבל בכך גושפנקא רשמית לקיומו העצמאי.

יהודה רכש לעצמו שם בין הדבוראים כבר סמכא, ולשאלתי, עונה כי הכשרתו מסתכמת בשלושה ימי קורס בפקולטה, ימי עיון שעורכת מועצת הדבש, ובעיקר קריאה רבה של ספרות מקצועית. "אוטו דידקט".

יהודה ניסה ללמד אותי את תורת הכוורנות. זה כמובן בלתי אפשרי, אך דברים בסיסיים שאמר לי, אולי יש להם גם תובנות מעניינות לגבינו בני האדם. לפועלות, למשל, תפקידים מוגדרים לאורך חייהם הקצרים: מניקוי התאים, עבור להאכלת רימות במזון המיוצר מאבקת פרחים, עיבוד הדבש והבאת צוף ואבקה אל הקן. המלכה כשמה כן היא; הכתרתה באה בגין מזון נוסף שקיבלה בצעירותה, משך חייה שלוש שנים וסוד בחירתה מבין אלפי הפועלות לא ברור. תפקידה העיקרי הטלת ביצים ליצירת הדורות הבאים והיא הנושאת באחריות לקיומה של הכוורת. אחרון חביב - הזכר, שייעודו בחיים הוא הפריית המלכה, וכן שמירה על חייה מפני טורפים בסביבתה (ציפורי שיר תמימות, כמו שרקרק או סנונית, טורפות דבורים) - "משמר המלכה". יהודה מתאר את התערבות הכוורן בהמלכת מלכות: ניתן לקבוע מי תהיה מלכה ומי תישאר פועלת על ידי בחירת משפחת דבורים משובחת, שממנה תבואנה המלכות. והכל במטרה לייעל את יצור הדבש. כאן הוא הופך ממש לממליך מלכות ומורידן ....כוח עליון. אפשר למצוא לא מעט אנלוגיות לעולמנו האנושי בעולמן של הדבורים. יהודה חטף עקיצות בלי סוף במהלך הקריירה אך הן לא הצליחו להעיב על חדוות יצירת הדבש. וכך ה"שיגעון" הפרטי הוביל את יהודה להקים ולקיים ענף שתרומתו הצנועה, אך היציבה לקיבוץ נמשכת יותר משנות דור. היום, מספר יהודה בסיפוק, יש דור המשך למכוורת, והמפעל ימשיך להתקיים.

חיים חרמוני

 

 

שיתוף:           PRINT   
17 אפר' 2016 / 9 Nisan 5776 0