יצחק גרינבוים

 

עם תחילתה של מלחמת העולם השנייה והידיעות שהגיעו לארץ על מצבם של יהודי פולין לאחר הכיבוש הגרמני בספטמבר 1939, בחרה הנהלת הסוכנות היהודית וועדה לענייני יהדות פולין. ההחלטה על כינונה של הוועדה התקבלה בנובמבר 1941 ובראשותה עמד חבר הנהלת הסוכנות, יצחק גרינבוים. חבריה היו אליהו דובקין, ד"ר אמיל שמוראק ומשה שפירא. הוועדה עסקה בחיפוש דרכים לעזרה ליהודי פולין ובניסיונות להעביר קבוצות של יהודים דרך מדינות אירופה לארץ ישראל. בין השאר נעשו ניסיונות להעלות יהודים דרך טרייסט שבאיטליה. הדבר הצליח בחלקו עד כניסתה של איטליה למלחמה.
הוועדה גם התמקדה בגיוס גורמים פוליטיים בפולין, יהודים ולא יהודים, במטרה להגדיל את מספר היתרי העלייה ליהודי ארץ זו.

בסתיו 1942 התגבר זרם הבשורות הנורא על משלוחים של מיליוני יהודים למוות במחנות ההשמדה. בעקבות הידיעות הקשות החליטה הסוכנות ב-22 בנובמבר 1942 על הקמת ועד ההצלה למען יהודי אירופה, או בשמו המלא "ועד ההצלה המאוחד שליד הסוכנות היהודית". בראש הוועד הועמד שוב יצחק גרינבוים ובין חבריו נמנו נציגי הסוכנות, נציגי הוועד הלאומי ונציגים מהמפלגות הציוניות השונות.

הרכבו של הוועד סימל את אחדותו של היישוב בארץ במאמץ להצלת יהודי אירופה. הוא החל לפעול באופן רשמי ב-31 בינואר 1943 והכספים לפעולותיו הועברו על ידי הסוכנות היהודית והסתדרות העובדים הכללית. בשל קשיים תקציביים התקיימו גם מגביות מיוחדות בקרב יהודי העולם ביוזמת המגבית היהודית המאוחדת במטרה לממן את פעולות ההצלה.

ריכוז הפעולות השונות להצלת יהודי אירופה בוצע באמצעות השליחים שנשלחו על ידי הסוכנות למדינות שונות ברחבי העולם, בהן ניתן היה לפעול בגלוי או בהסתר למען מפעל ההצלה.
בדצמבר 1942 הוקמה נציגות של ועד ההצלה בקושטא, תורכיה, בראשותו של חיים ברלס, מנהל מחלקת העלייה של הסוכנות באותם ימים. עד לפתיחתו הרשמית של

המשרד התנהלו הפעולות דרך קושטא באמצעות שליחי התנועות החלוציות. המשרד שימש חוליית קשר לשליחים ולפעילים מקומיים שהקימו ועדי הצלה מקומיים בארצות אירופה השונות, בהן הונגריה, סלובקיה, בולגריה, רומניה ואחרות. משנת 1943 ועד לסיומה של המלחמה פעלו השליחים במחנות הפליטים בפורטוגל ובספרד.

לוועד היו גם סניפים בלונדון, ניו יורק ושטוקהולם, שבאמצעותם בוצעו פעולות הצלה מחוץ למדינות הכיבוש. הסניפים השונים עמדו בקשר עם תנועות מחתרת יהודיות וסייעו בהברחת יהודים בדרך לא דרך, תוך סכנות רבות. חלק מהפעולות נשאו אופי אקטיבי, כולל סיוע למחתרות בפיצוץ מסילות ברזל במטרה לעצור את שטף המשלוחים של היהודים למחנות ההשמדה.

במהלך שנת 1941 התנהלה פעילות להצלת יהודים שהגיעו מארצות הכיבוש הנאצי דרך רוסיה לפרס, וב-5 באוגוסט 1942 פתחה הסוכנות משרד ארץ ישראלי בטהרן במטרה לרכז את פעולות ההצלה האלה. בראש המשרד עמד ראובן שפר והוא התמקד בהעברת הניצולים דרך עיראק לעבר הירדן ומשם לארץ ישראל. בין קבוצות הניצולים שהגיעו בנתיבי הבריחה השונים הייתה גם קבוצה של כ-1,000 ילדים פליטים מפולין שהגיעה במסגרת עליית הנוער ונודעה בכינוי: "ילדי טהרן". במסגרת הקבוצה הזאת הגיעו לארץ ישראל גם 800 ניצולים מבוגרים.

פעולותיה של הסוכנות באירופה ובארצות אחרות, נועדו גם לגייס תמיכה של מדינות העולם במאמץ להצלת יהודי אירופה. הפעילות התנהלה תחת הסיסמה: "שלח את עמי", אך פניותיהם של נציגי ועד ההצלה לממשלות אותן מדינות לא זכו בדרך כלל למענה, והן סרבו להפעיל לחצים על היטלר כדי לאפשר את הוצאת היהודים מהארצות הכבושות.

הפעילות כללה בין השאר הפעלת לחץ על השלטונות הבריטיים לפתוח את שערי ארץ ישראל לניצולים, ולהגדיל את מכסת רישיונות העלייה (סרטיפיקטים) לארץ. הוועד גייס למטרה זאת את היישוב היהודי בארץ ישראל. התקיימו הפגנות מחאה שונות, שהגיעו לשיאן בהכרזה על "שלושה ימי אזעקה ומחאה" שהחלו ב-30 בנובמבר 1942.

המאבק לגיוס תמיכת העולם למען יהודי אירופה הביא לכינוסה של ועידת ברמודה ב-19 באפריל 1943. בוועידה השתתפו נציגי המדינות הלוחמות בנאצים והיא עסקה במציאת דרכים להצלת היהודים.
במהלך הוועידה הציגו נציגי ועד ההצלה תוכניות לסיוע ולהצלת יהודי אירופה כגון פתיחת שערי ארץ ישראל ושעריהן של מדינות אחרות לניצולים, הבטחת דרכי בריחה ומעבר של הנמלטים מאימת השואה בחסות ניטרלית, מתן עזרה לסובלים במדינות הכיבוש ועוד. ההצעות לא התקבלו על דעת משתתפות הוועידה, ובכך נמנעה אפשרות לביצוע פעולות ההצלה.

הוועד התמקד גם במשימות להצלת ילדים שנותרו ללא משפחותיהם. אחת הפעולות הגדולות להצלת ילדים יתומים ששרדו את מכונת ההרג הנאצית, התבצעה על ידי הסוכנות היהודית בסיוע הרב הראשי לישראל, הרב יצחק הלוי הרצוג.

הניסיונות להציל יהודים כללו בין השאר גם ניהול של מו"מ עם הגרמנים, שבהם הציעו נציגי ועד ההצלה תמורה כספית, או אמצעים לצבא הגרמני. אחד הבולטים בניסיונות אלה היה המו"מ להצלת יהודי הונגריה שהתנהל החל ממאי 1944 באמצעות יואל ברנד וד"ר ישראל קסטנר. מהצד הגרמני של המו"מ עמד אדולף אייכמן, ובמסגרתו אמורים היו הגרמנים לשחרר מאות יהודים תמורת הספקת מזון, ציוד ורכב לצבא הגרמני. המו"מ נתקל בהתנגדות בנות הברית, ועל אף יציאתו של משה שרת, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות דאז, ללונדון בניסיון לקבל את הסכמת הבריטים למהלך זה, העסקה לא יצאה בסופו של דבר לפועל.

אחת הדרכים החשובות להצלת יהודי אירופה הייתה באמצעות חיילי החטיבה היהודית הלוחמת (חי"ל). החטיבה נוסדה בספטמבר 1944, ובמהלך שירותה באירופה, פעלו אנשיה לסייע במבצעי הבריחה וההצלה. בסיום המלחמה שולבו חיילי החטיבה במבצעים שונים להוצאת היהודים ששרדו ממחנות המוות ולהעלותם לארץ במסגרת מבצעי העפלה השונים.

 

הקודם

 

 

 

שיתוף:              PRINT   
02 יוני 2005 / 24 Iyar 5765 0