אהרון הארונסון (1876- 1919) בוטנאי, אגרונום ומדען ארץ-ישראלי, יזם ופוליטיקאי ציוני וראש מחתרת ניל"י.

אהרון אהרונסון משפחת אהרונסון הייתה משפחה של חלוצים שעלתה לארץ ישראל מרומניה בשנת 1882. אבי המשפחה , אפריים פישקל, היה בין מייסדי זכרון יעקוב וחקלאי מצליח. מלבד אהרון נולדו לו עוד שני ילדים: אלכסנד ושרה.

אהרון נולד בבקו, רומניה בשנת 1876 והיה בן שש כאשר משפחתו עלתה לארץ ישראל. כאשר בגר הוא נשלח לגרינגון ,צרפת, ללמוד חקלאות ע"י המנהלים מטעם הברון רוטשילד. בשנת 1886 הוא שב וקיבל מישרה כמורה לחקלאות במטולה, אולם הוא סירב לסור למרותם של המנהלים מטעם הברון רוטשילד ופוטר.

לאחר תקופה קצרה בה שהה באנטוליה הוא שב לזכרון יעקוב ופתח מעבדה לחקלאות. הוא נטל חלק בכמה סיורי לימוד באזור ובמדינות שכנות ורשם בפירוט את רשמיו ביומנים שכתב ובדוחות שמסר על סוגי הצמחיה שראה במסעות.

גילויה של חיטת בר בשנת 1906 על יד ראש פינה בידי אהרונסון עוררה התרגשות בעולם הבוטניקה. אהרונסון חשב שהוא מצא את "אם החיטה" החיטה ממנה צמחו שאר סוגי החיטה. אולם החיטה שאותה גילה גודלת פרא היא קרוב לוודאי החיטה ממנה צמחה החיטה שהייתה נזרעת בארץ ישראל מאז הזמן העתיק . דוגמאות של חיטה זו נמצאו בסיורי מחקר בארץ ישראל ובקברים במיצרים. תגלית זו ומאמריו בכתבי עת אירופאים זיכו אותו בהכרה ובפרסום בעולם המדע.

בשנת 1909 הוזמן אהרונסון לארה"ב ע"י משרד החקלאות האמריקאי. בסיוע תמיכה מיהודי אמריקה פתח אהרונסון תחנת מחקר לחקלאות בעתלית. הוא הקים שם ספריה עשירה, אסף דגימות גאולוגיות ובוטניות ובחן יבולים. הוא העסיק עובדים ערבים וקידם את העסקתם בחוות יהודיות. תמיכתו זו ב"עבודה ערבית " עוררה מחלוקת עם אנשי היישוב שחשבו שעליהם להפסיק להסתמך על הערבים בשביל שמירה ועבודה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הצטרף אהרונסון לוועדה קטנה שמנטרתה היתה לעזור לתושבי הארץ בתקופת המלחמה. בשנת 1915 פרצה הגיעו ענני ארבה וכיסו את השדות בארץ. אהרונסון מונה על ידי הפחה להלחם בארבה בארץ ישראל ובסוריה.

השחיתות בה הוא נתקל במהלך עבודתו עם השלטונות העותמאנים, רדיפת המתיישבים היהודים והטבח שבוצע בארמנים שיכנעו את אהרונסון שרק שחרור מהשלטון העותמאני יביא קדמה ושלום. בעזרת עוזרו, אבשלום פיינברג, הוא ארגן קבוצה קטנה שמנתה בעיקר את בני משפחתו וידידיו. הקבוצה נקראה ניל"י- נצח ישראל לא ישקר. חברי הקבוצה דווחו למפקדת הצבא הבריטי במיצרים על תנועות הצבא התורכי. בשנת 1916 יצר אהרונסון קשר עם השרות החשאי הבריטי בקופנהאגן ושיכנע אותם לתמוך בתוכניתו. הוא נשלח לקהיר כדי לעבוד במפקדה הבריטית וכמו כן הוא ביקר בלונדון. בין החודשים פברואר לספטמבר בשנת 1917 הוא הוצב מחדש בישראל וקיבל תפקיד של יצירת קשר עם ספינות בריטיות העוגנות לחוף עתלית. הוא סיפק להם מידע בשביל כוחות הצבא הבריטי והיה כלי מפתח בתכנון הבריטי לפלישה לפלסטין.

לאחר גירוש האוכלוסייה היהודית מתל-אביב ויפו ניסה אהרונסון לעורר את דעת הקהל העולמית בנוגע למצב היהודים. הארגון ניל"י עסק גם בפעילות פילנתרופית והעביר תרומות ותמיכה כספית ליישוב מיהודי ארה"ב אולם היישוב ,שקיבל את הכסף, הרחיק עצמו מהמחתרת ולא תמך בה עקב הריגול לטובת הבריטים.

בשנת 1917 שלח חיים וייצמן את אהרון אהרונסון למסע פוליטי בארה"ב. בהיותו בארה"ב שמע אהרונסון שארגונו נחשף על ידי השלטונות ועל מותה הטראגי של אחותו שרה. באביב 1918 שב אהרונסון לארץ ישראל כחבר במשלחת הציונית מאוחר יותר הוא אף היה אחד מהנציגים היהודים שנשלחו לוועידת השלום בפריס בשנת 1919 לאחר תום מלחמת העולם הראשונה כמומחה ויועץ מיוחד לעיצוב הגבול המנדטורי של ארץ ישראל. בחמישי במאי 1919 נהרג אהרונסון בהתרסקות מטוס בין צרפת לאנגליה. רוב עבודתו פורסם לאחר מותו.

 

 

 

שיתוף:              PRINT   
28 אוג' 2005 / 23 Av 5765 0