חיטים של פריזנא
7.1.2007

הפצצה האיראנית אינה מעסיקה אותי כפי שמטרידה אותי דמותה של החברה הישראלית. אני מודה שאיני רואה זכות קיום למדינת ישראל ללא גיבויה של חברה צודקת בתוכה. התערערות מערכת החינוך, החלשת אושיות הצבא, והתרופפות הנורמות הציבוריות הן תולדה של משבר חברתי, ואם ברצוננו להבריא את אורחות חיינו עלינו בראש ובראשונה לתקן את החברה, וחוששני שאין אפשרות לתקנה מבלי להבהיר קודם לכן מהו המשטר הכלכלי הרצוי.

לאחרונה, מרבים להלל את סגולותיה של הכלכלה הליברלית, הדוגלת בגידול הצמיחה, אפילו במחיר של הפרטה מרבית ופגיעה בהגנות הסוציאליות. קשה לסכם את הכלכלה הליברלית אבל לאחרונה נמצא מישהו שתמצת זאת בשלוש המלצות: "א. להוריד את המיסים. ב. להוריד את המיסים. ג. להוריד את המיסים." הוא הניח שבהפחתת המיסים ללא הבחנה, יזרמו ההשקעות למשק, ייווצרו מקומות עבודה והעושר יחלחל לכיסים של כל שכבות האוכלוסייה. ייתכן שהוא רצה לומר ששיקולים כלכליים הם אחיזת עיניים וכי תורת הכלכלה הליברלית במלואה מצטמצמת למלחמה כוללת, המקיפה את כל המשאבים.

עושר רב הצטבר אצל האליטות הכלכליות ולמרות ההבטחות שהוא יגיע לכלל שכבות האוכלוסייה, הפערים בין העשירים לעניים רק הולכים וגדלים. הונם על שועי תעשייה, של בנקאים ושל קבלנים מנקר עיניים יותר מאשר תורם לרווחת הכלל.

באחד הימים, נתקלתי בפרוסות לחם, הזרוקות על המדרכה. צילמתי אותן והראיתי את התמונה לאיתן אלירם, שהיסב את תשומת לבי לקטע בתלמוד, ואף תרגם אותו עבורי לעברית:

רב יהודה חזא הנהו בי תרי דהוו קא פרצי בריפתא
רב יהודה ראה אותם שניים שהיו משחקים בלחם,

אמר שמע מינה איכא שבעא בעלמא
אמר: נלמד מכך שיש שובע בעולם.

 יהיב עיניה הוה כפנא
נתן עינו ונהיה רעב.

אמרו ליה רבנן לרב כהנא בריה דרב נחוניא
אמרו לו חכמים לרב כהנא בנו של רב נחוניא:

 שמעיה מר דשכיח קמיה
שמענו שמר [כלומר רב יהודה] מצוי אצלו [אצל רב נחוניא],

ניעשייה דליפוק בפתחא דסמוך לשוקא
שילך ויגרום [לרבי יהודה] שיצא מפתח הבית שסמוך לשוק.

עשייה ונפק לשוקא
ליווה אותו וגרם לו שייצא לשוק.

חזא כנופיא אמר להו מאי האי
ראה [רב יהודה] חבורת אנשים. אמר להם: מה זה?

אמרו ליה אכוספא דתמרי קיימי דקא מזדבן
אמרו לו: על שיירי תמרים הם עומדים שנמכר עכשיו.

אמר שמע מינה כפנא בעלמא
אמר: נלמד מכך שיש רעב בעולם.

אמר ליה לשמעיה שלוף לי מסאניי
אמר לו לשמשו: שלוף לי את נעלי.

שלף ליה חד מסאנא ואתא מיטרא
שלף לו נעל אחת ובא הגשם.

כי מטא למישלף אחרינא אתא אליהו ואמר ליה
כאשר בא לשלוף הנעל האחרת, בא אליהו ואמר לו:

 אמר הקדוש ברוך הוא אי שלפת אחרינא מחריבנא לעלמא
אמר הקדוש ברוך הוא: אם אתה שולף את הנעל השנייה אני מחריב את העולם.

 אמר רב מרי ברה דבת שמואל אנא הוה קאימנא אגודא דנהר פפא
אמר רב מרי בנה של בת שמואל: [באותו יום] אני הייתי עומד על גדת נהר פפא

 חזאי למלאכי דאידמו למלחי
וראיתי מלאכים בדמות מלחים

דקא מייתי חלא ומלונהו לארבי והוה קמחא דסמידא
שמביאים חול וממלאים את האוניה ונהיה לקמח סולת.

 אתו כולי עלמא למיזבן אמר להו מהא לא תיזבנון דמעשה נסים הוא
באו כל העולם לקנות. אמר להם [רב יהודה]: אל תיקנו מזה, כיוון שמעשה ניסים הוא.

למחר אתיין ארבי דחיטי דפרזינא
למחרת הביאו אוניית חיטים של פריזנא.

תלמוד בבלי,מסכת תענית דף כד עמ' ב

איני יודע למה התכוונו חז"ל, אבל גדולתם בכך שהם מניחים לי לפרש את דבריהם. לא נחה רוחו של רב יהודה לא משובע ולא מרעב. הוא לא נתן לעושר לנקר עיניים ולא למצוקה להעכיר את רוח הבריות. גשמי ברכה המבטיחים את הגשמיות החיונית לכל אדם באשר הוא אדם, עלולים להפוך לגשמי פורענות. מידתיות, כפי שאומרים היום, נחוצה בכל תחום. ויתירה מכך – עושר מלאכותי שמקורו בנס, בין אם מדובר ברווחי בורסה או בפרסיי הגרלות, אין בו תועלת של ממש. בעת מחסור, אין סומכין על הנס. רק חיטה של פריזנא עשויה למנוע חרפת רעב.

איני יודע איפה הייתה פריזנא ובמה התאפיינה. יש לחפש במקורות ואשמח לקבל תגובות והארות מהקוראים. אולי פריזנא היא שם של מקום ואולי של חיטה? אבל איני יכול שלא לראות בה את פריז. עיר האורות, המותרות והאמנויות. עיר קדחתנית ונהנתנית כאחד, עיר מלאכה וראווה כאחד. חז"ל בוודאי התכוונו לפריז אחרת. אבל הידעתם שפריז של היום מבטיחה את אחת ההגנות הסוציאליות האיתנות ביותר בעולם? גובה מס על ההון, אפילו במחיר בריחתו לחו"ל? ומס על הירושה כדי לאפשר חלוקה מחדש של העושר המצטבר בקרב קומץ משפחות? הידעתם שפריז של היום מבטיחה הכנסה מינימאלית לכול, אפילו לזרים ולמהגרים? מספקת ביטוח רפואי ופנסיה לכול?! הידעתם שפריז של היום מסבסדת את החיטה ואת השעורה על מנת להבטיח אספקה סדירה של לחם? אין פלא אפוא, שלחיטה המגיעה משם יש טעם של נחת. מי לא היה ממיר לחם אחיד, גדול ומגושם, בבאגט צרפתי, טעים ומעודן?

פרשנות מאולצת, אולי דמגוגית.

אותו מומחה ישראלי לכלכלה ליברלית, שהמליץ על הורדת המיסים כתרופת פלא לכל תחלואינו החברתיים, הצליח רק להעניק לעצמו תעודת עניות אינטלקטואלית. הוא אינו מעלה על דעתו שתפקיד הכלכלה לשרת את החברה ושסופה להטמיע בה את ערכיה. המלחמה של הכול בכול מתבטאת בתחומים שונים של החיים, גם על הכבישים וגם בבתי ספר; סגידה לממון מובילה להשחתת המידות, החל בשירות הציבורי וכלה ביצירה התרבותית והאמנותית; פולחן האוליגרכים, בין אם הם ממוצא רוסי או ממוצא אמריקני, מתדרדר לראוותנות גסת רוח. ברם, אותו מומחה אף אינו רואה שהכלכלה יצאה מגבולות הליברליזם ומהיד הנעלמה שלו, כדי להתפרש על עולם ומלואו, שאינו מתחשב בשיקולים חברתיים או לאומיים. הכלכלה הגלובלית החליפה את הכלכלה הליברלית וריסקה את יתרונותיה. אי-אפשר לצפות מהכלכלה הגלובלית לפעול לרווחת הכלל וזאת מהסיבה הפשוטה שהיא אינה יודעת כלל מהו; ליצור מקומות עבודה כאשר היא מעבירה את מפעליה למקומות בהם כוח העבודה זול ביותר; קשה להאמין שהיא תגלה רגישות סוציאלית, כאשר כל תכליתה היא למקסם את הרווחים ולמזער את ההשקעות.

בכלכלה הגלובלית, העושר של האליטות אינו תורם הרבה לשכבות החלשות. צדק אותו פרשן ישראלי שהוקיע את המלל על רגולציה. כלכלה גלובלית אינה בגדר מדע ואף לא של משנה מסחרית, אלא היא תרבות רעה המניבה סיאוב חברתי, הממוטטת את ערכי היסוד של כל חברה מתוקנת. ככול שתחכם יותר, תרדוף בצע, תצבור משאבים, כך תגדל התשואה על הונך. היד הנעלמה הפכה לנכה מבחינה חברתית והעושר המצטבר בצמרת הכלכלית זורה חול בעיניים – ואת החול הזה אי-אפשר להמיר בחיטה. כאשר נדיבים תורמים מהונם לבתי חולים או לבתי תמחוי, הם אמנם מקלים על קורבנות המפגעים הכלכליים, אבל בד בבד גם מפריטים לטובתם את מערכות הרווחה. וכך יוצא שלא זו בלבד שהם גורפים רווחים, אלא גם מבטיחים לעצמם תהילה פילנתרופית. הם לא תמיד מודעים שבדרך זו הם מחזירים את המשטר הפיאודלי, המפקיד בידי הפריצים את עיקר הזכויות. ככל שאנחנו חלשים, יותר מופקרים על-ידי רשויות המדינה המתפרקת מנכסיה ומסמכויותיה, אנחנו יותר תלויים בחסדיהם. העושר של החברה הישראלית הוא עושר מדומה, שאינו נהיר לכלכלנים – הוא בגדר נס.

אין אנו צריכים לפנות לפריזנא, אלא עלינו להקימה אצלנו. איני יודע למה היא תדמה. אבל היא אינה צריכה להסתפק בקריאות לרגולציה. עליה לבנות מחדש את ההגנות הסוציאליות כדי שאם האזרח יתייתם, יחלה או יזדקן – הוא יוכל לעשות זאת בכבוד. שאם לא כן, לא זו בלבד שהחברה תקרוס, אלא היא גם תגרור אחריה מדינה שלמה. כל עתידנו תלוי ביכולתה של ישראל לבנות חברה למופת.

אמי בוגנים

עריכה לשונית: פזיה סלע