ירושלים היא עיר געש
20.2.2007

ירושלים גועשת כל אימת שנוגעים במקדשיה, בתהומיותה ובשמיים שלה. אי-אפשר לחפור את אדמתה מבלי להזעיק את שומרי העצמות היבשות, לפתוח מנהרה מבלי לחולל אינתיפאדה, לייצב גשר במעלה המוגרבים מבלי לעורר שנאות רדומות. כולם מקפידים על קדושתה וכולם חושדים בכולם שהינה עומדים לחלל אותה. לבטח ירושלים היא משכנו של אלוהי האלוהים. ולא חשוב מה שמו ומה נוסח התפילה המשמשת את המתפללים. לראייה כולם מבקשים אותה בשבילם. היהודים, הנוצרים, המוסלמים. היא בירת האמונה הצרופה והנבואה הכפייתית: "אמר ר' יוחנן: כל נביא שלא נתפרש שם עירו –  ירושלמי היה" (איכה רבה פתיחתא). ארנסט בלוך מדבר על כור של אמונה תת-קרקעית ועל-שמימית אשר "בשם ציון, אינה יכולה לשתוק, ובשם אהבת ירושלים, אינה יכולה לעצור".

בימים רגילים, ירושלים שקטה ומשועממת. עיר של כנסים ושל שווקים. מוכרים רעיונות, ספרים וכל מיני מעורבים. תושביה חיים בגפם. אינם מצפים לדבר. אולי לרכבת עילית או תחתית שתשחרר את הפקקים הסותמים את כבישיה בוקר וערב. בניגוד לתל-אביב, ירושלים אינה משקרת לעצמה. לא על כישרונותיה ולא על הבוהמה שלה. אינה תופסת פוזה של עיר אחרת. לא של ניו-יורק ולא של אתונה. היא קורסת תחת ההיסטוריה שלה, עיר מטולאת מרוב שיפוצים ומקוטעת מרוב ניגודים. שמה מחייב אותה. להיות ירושלים ולא משהו אחר. כלומר עיר המשתקפת בשמים, ללא גבולות ועם הרבה יומרות. מפליאה ומשגעת כאחד. 

באחד הערבים, אורי אוהלי הגיע אלי למשרד לפרק לימוד. מי שלא מכיר את אורי לא יכול לתפוס עד כמה לימוד מקורות מהווה עבורו זריקת מרץ. הוא לא מחפש בהם את האמת כפי שהוא מכור להם. הוא עצמו לא יודע מה הם מזמנים לו גם כאשר הוא יודע אותם בעל פה. הוא עוצם את עיניו ונותן הרגשה שהוא נעדר מהעולם הזה, אינו ער יותר לנוכחותך, אבל מספיק שאתה מוציא הגה כדי שיקלוט את הרמז ויהפוך אותו לחידוש – פרי המצאתך. הוא באמת חושב שאפשר להעלות את הלימוד לרמה של התגלות המתגלה תמיד:

אמר רבה אמר רבי יוחנן: לא כירושלים של עולם הזה ירושלים של עולם הבא: ירושלים של עולם הזה –  כל הרוצה לעלות עולה; של עולם הבא אין עולין אלא המזומנין לה.
ואמר רבה אמר רבי יוחנן: עתידין צדיקים שנקראין על שמו של הקב"ה, שנאמר: "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו"  (ישעיהו מג, ז). 
[א"ר] שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: שלשה נקראו על שמו של הקב"ה, ואלו הן: צדיקים ומשיח וירושלים; צדיקים – הא דאמרן; משיח –  דכתיב: "[בימיו תושע יהודה וישראל ישכן לבטח] וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו" (ירמיהו כג, ו); ירושלים – דכתיב: "סביב שמונה עשר אלף ושם העיר מיום ה' שָׁמָּה" (יחזקאל מח, לה) –  אל תקרי 'שָמָּה' אלא 'שְמָהּ'.
 [...]
ואמר רבה אמר רבי יוחנן: עתיד הקב"ה להגביה את ירושלים שלש פרסאות למעלה שנאמר: "[יסוב כל הארץ כערבה מגבע לרמון נגב ירושלם] וראמה וישבה תחתיה" (זכריה יד,י). מאי 'תחתיה'? – כתחתיה. וממאי דהאי 'תחתיה' –  תלתא פרסי הויא?
אמר רבה: אמר לי ההוא סבא: לדידי חזי לי ירושלים קמייתא, ותלתא פרסי הויא; ושמא תאמר יש צער לעלות? תלמוד לומר: "מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם" (ישעיהו ס, ח). 
אמר רב פפא: שמע מינה: האי עיבא –  תלתא פרסי מידלי.
אמר רבי חנינא בר פפא: בקש הקדוש ברוך הוא לתת את ירושלים במידה [לעשותה קטנה]..." (זכריה ב, ו); אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם! הרבה כרכים בראת בעולמך של אומות העולם, ולא נתת מידת ארכן ומידת רוחבן; ירושלים ששמך בתוכה ומקדשך בתוכה וצדיקים בתוכה – אתה נותן בה מידה?
מייד: "ויאמר אליו רוץ דבר אל הנער הלז לאמור פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה בתוכה" (זכריה ב, ח).
אמר ריש לקיש: עתיד הקב"ה להוסיף על ירושלים אלף טפף גינואות, אלף קפל מגדלים, אלף ליצוי [גימטריא] בירניות, אלף ושני שילה [בגימטריא שיל"ה] טוטפראות, וכל אחת ואחת הויא כציפורי בשלוותה.
תניא: אמר רבי יוסי: אני ראיתי ציפורי בשלוותה, והיו בה מאה ושמונים אלף שווקים של מוכרי ציקי קדירה [מאכל עממי].
"והצלעות צלע אל צלע שלש ושלשים פעמים" (יחזקאל מא, ו). מאי 'שלש ושלשים פעמים'? אמר רבי לוי: אמר רב פפי משום רבי יהושע דסכני: אם שלשה ירושלים הן – כל אחת ואחת יש בה שלושים מדורין למעלה; אם שלשים ירושלים הן –  כל אחת ואחת יש בה שלשה מדורין למעלה.
תלמוד בבלי, בבא בתרא ה: ב 

אורי משתדל להסביר לי כל פיסקה ופיסקה. מפצח בשבילי את הגימטרייה הטמונה במילים הבלתי מובנות. מכפיל ומסכם. אחרי שסיימנו, איני יודע למה חז"ל מתכוונים בדיוק. למרות המילונים, הפירושים והסבריו של אורי. אני יוצא מפרק הלימוד בתחושה שחז"ל לא הסכימו לתחום את ירושלים. לא בארץ, לא מעליה ולא מתחתיה. לא רצו שמישהו, ויהיה זה אלוהים, ישרטט את גבולותיה. לא רצו לנעול אותה, להגביל אותה, לאטום אותה. לצייר את הארכיטקטורה שלה, לקבע את ממשלה. הם רצו בעיר פרזות שתתפרש לרוחב, כלפי מעלה וכלפי מטה, ושתשתרע על פני... עולם ומלואו: "אמר ר' יוחנן: עתידה ירושלים לעשות מטרופולין לכל הארצות" (שמות רבא כ"ג). כרך גדול ההולך ומסתבך ככל שמרחיבים אותו ומקימים בו מגדלים, מכונים ומיני מקדשים: "עתידה ירושלים להתרחב ולעלות ולהיות מגעת עד כסא הכבוד, עד שתאמר: צר לי המקום" (שיר השירים רבא ז'). נראה לי אפילו שירושלים של המעמקים חשובה אף יותר מירושלים של מטה – שלא לדבר על ירושלים של מעלה שלא קרצה במיוחד לחז"ל הקובעים:

וא"ל רב נחמן לרב יצחק: מאי דכתיב: "בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר?" (הושע יא, ט). משום דבקרבך קדוש לא אבוא בעיר?  א"ל הכי א"ר יוחנן: אמר הקב"ה: לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה. ומי איכא [וכי יש] ירושלים למעלה? אין דכתיב: "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" (תהילים קכב, ג).
תלמוד בבלי, תענית ה: א

חז"ל השתעשעו בירושלים של מעלה רק כדי להתנות את קיומה בשלומה של ירושלים של מטה: שגשוגה הרוחני-חומרי של ירושלים ושלוותה הם ההופכים אותה לירושלים של מעלה. בפרשו "עיר שחוברה לה יחדיו", רבי יהושע בן לוי אומר: "עיר שהיא עושה כל ישראל חברים" (ירושלמי, חגיגה ג', ו'). כאשר נשאל רבי נחמן מברסלב לאיזו ירושלים הוא רוצה לעלות, הוא ענה: "ירושלים זו, עם אלו הבתים והחצרות שבני ישראל נוסעים לשם."

הייתי רוצה ללמוד יותר על אותה ירושלים של המעמקים. אולי בגלל שאני מתעסק בתאוות מוסתרות ובתשוקות תת-מודעות לא פחות מאשר באידיאלים ערטילאיים. אולי בגלל שגורלה של ירושלים של מטה תלוי יותר בתולדותיה מאשר בחלומות שרוקמים עבורה. אולי בגלל שהגיע הזמן שנתחשב גם בשכבות התת-קרקעיות של העיר בבואנו לבנות את המדורים העיליים ושנקפיד עם מעמקיה לא פחות מאשר פסיכואנליטיקאים עם מעמקי הנפש. לו בכדי להישמר מסינדרום ירושלים.

עם מעמקים כה סבוכים וכה רגישים, שתיקתה של ירושלים מטעה למדי. מדובר בעיר מסוכסכת עם עצמה. כל שכונה מתחפרת בהווי שלה ומנסה לטפח ציפייה משלה. איני יודע לומר מה ציפיותיה של המושבה הגרמנית ומה ציפיותיה של מאה שערים. שלא לדבר על העיר העתיקה. אבל ברור לי שלירושלים ציפיות סותרות והסתירות ביניהן הן המגיעות פה ושם לנקודת רתיחה. כאשר ירושלים מתפרצת, היא מאיימת להטביע את הרבעים כולם, את המדינה כולה, את העולם כולו. ירושלים היא עיר געש של האנושות. לטוב ולרע.

אמי בוגנים