עליזה האס

בשטחים האדירים של ברית המועצות לשעבר (חמ"ע) חיה פעם האוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר בעולם. כיום חיים באזור זה כ-800,000 יהודים. עשרות שנים היו מנותקים ממורשת היהדות, ועתה הם מגלים בפעם הראשונה את שורשיהם היהודיים בזכות שורה ארוכה של תכניות חינוכיות מטעם הסוכנות היהודית: קייטנות ומחנות קיץ, אולפנים לעברית, קורסים בהשכלה גבוהה ועוד. לפני מספר שבועות נסעתי עם קבוצה של תלמידי תיכון מקומיים לתכנית 'מסע שורשים' בבלרוס וניתנה לי הזדמנות לחוות מכלי ראשון את אחת מן התכניות הנהדרות האלה.

על אף הדמיון בשם, 'מסע שורשים' אינו קשור לפרוייקט מסע. 'מסע שורשים' הוא חלק בלתי נפרד מתכנית הלימודים של רשת החינוך 'חפציב"ה', יוזמה משותפת של הסוכנות היהודית ומשרד החינוך. מטרתה של התכנית היא - העמקת החינוך היהודי והישראלי בבתי ספר יהודיים ובבתי ספר של יום א' בחמ"ע. רשת 'חפציב"ה' מקיפה 43 בתי ספר יהודיים ומכון להכשרת מורים, ובהם רשומים בסך הכול יותר מ-10,000 צעירים.

יותר מ- 1.5 מיליון יהודים מקרב יהודי בריה"מ לשעבר נספו בשואה (זהו  המספר השני בגודלו אחרי מספר הנספים מקרב יהודי פולין). ידע על  השואה ועל הזוועות הנוראיות שהתרחשו בה הוא  חיוני וחשוב, ונותן ליהודי  חמ"ע  תחושה אמיתית של קרבה אל העם היהודי והרגשה של היותם חלק מ'כלל ישראל'.

במסגרת תכנית הלימודים של 'חפציב"ה', תלמידי תיכון יהודים לומדים על העושר והרב-גוניות של החיים היהודיים בחמ"ע,  עם דגש מיוחד על תקופת השואה.  בכל שנה, בתקופת  האביב, משתתפים התלמידים, במימון ועדת התביעות, במסע חינוכי-חווייתי של ארבעה ימים אל מקומות שבהם חיו קהילות יהודיות ושנכחדו בשואה. השנה ביקרו יותר מ-500 תלמידי
 'חפציב"ה' באתרי קהילות יהודיות נכחדות בבלרוס, ופסעו בעקבות ההיסטוריה של החיים היהודיים באזור.

לחוויה זו נודעת השפעה עמוקה על בני הנוער. סביהם של אחדים נלחמו במלחמת העולם השנייה. רבים נספו בשואה ואחדים שרדו. אחת המשתתפות, אלה שווק, תלמידת כיתה י"א מריגה שבלטבייה, שיתפה אותנו בחוויותיה: "מסע שורשים חשוב , כי הוא מעניק לי הזדמנות ללמוד על  החיים היהודיים לפני השואה. לאחר ביקור במקומות האלה, אני מבינה את החשיבות שבחיבור גם לשורשים היהודיים שלי וגם למשפחתי."
אחד הדברים שציער רבים מהמשתתפים היה חוסר כבוד לאתרים היסטוריים יהודיים. שלא כבמדינות אחרות במזרח אירופה, בבלרוס אין חוקים ואין מודעות קהילתית לשימור אתרים היסטוריים יהודיים. באחד מבתי הכנסת לשעבר שבו ביקרנו, לא נמצא שום סימן לחיים יהודיים  מלבד חלק של עמוד ממחזור תפילה של ראש השנה. התלמידים נסערו כל כך, עד שביקשו להישאר ולנקות את בתי הכנסת ואת בתי הקברות באזור, על- אף שידעו כי מאמציהם יהיו לטווח קצר, משום שלא יישאר איש לתחזק את המקום לאחר לכתם.

המסעות החינוכיים והחווייתיים למקומות שבהם פרחו פעם קהילות יהודיות תוססות הם כלי רב-עצמה שבאמצעותו ניתן  ללמד את הדור הבא על השואה. אינה פישר, משתתפת בת 16,שביקרה לא מכבר בפעם הראשונה בישראל כדי להשתתף שם בחידון התנ"ך לנוער, מגלה משמעות מיוחדת בנסיעה לבלרוס: "ברור לי עכשיו שיהדות היא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה שלנו. מרתק ללמוד כיצד שרד העם היהודי למרות השואה הנוראה. אני מקווה לחזק את הקשר שלי ליהדות כחלק מן החיים שלי".

התכנית בת ארבעת הימים הסתיימה בטקס מרגש בגלעד יאמא שבמינסק. אתר זיכרון זה, הנמצא במקום שבו נרצחו אלפי יהודים, הוקם ב-1946 וככל הידוע זהו הגלעד הראשון בבריה"מ שהקימה הקהילה היהודית המקומית ובו מצוין כי במקום נרצחו "יהודים" ולא רק "אזרחים סובייטיים".  על הגלעד מופיעות כתובות ביידיש – תופעה יחידה במינה מהתקופה הסובייטית. נציג מכל בית ספר 'חפציב"ה' הדליק נר זיכרון בשם הקהילה שלו.

הטקס ביאמא ננעל בשירת 'התקווה'. הבטתי בתלמידים השרים את מילות הלאומי 'התקווה' וחשתי שדמעות חונקות את גרונם. ואז נפתחו השמים – עד כה היו כחולים ואפורים – וגשם שוטף ניתך עלינו, כאילו השמים בוכים על הטרגדיה שהתרחשה על הקרקע שעליה עמדנו. עם זאת, במילות השיר הייתה תקווה אמיתית שהדור הבא ימשיך ללמוד על השואה כדי לוודא שמטרתו של היטלר להשמיד את העם היהודי לא תצלח לעולם.
עליזה האס היא רכזת כספי שיקום השואה במחלקה לחינוך יהודי-ציוני.