עליה - מונח המציין את בואם של יהודים, בודדים או בקבוצות, לארץ ישראל כדי להשתקע בה. העולים הראשונים המוזכרים בתנ"ך היו בניו של יעקב שעלו ממצרים כדי לקבור את אביהם במערת המכפלה (בראשית נ', י"ד, דברים ל"ב,י"א). העלייה הלאומית הראשונה הייתה שיבתם של גולי יהודה מבבל בראשותם של עזרא ונחמיה. משמעותו הרעיונית של המונח עליה בהכרזת כורש בשנת 538 לפני הספירה: "מי בכם בכל עמו יהי אלוהיו עמו ויעל לירושלים אשר ביהודה" (עזרא א', ג', דברי הימים ב' ל"ו, כ"ג).

מאז חורבן בית המקדש לא פסקה כמיהת היהודים לשוב ולכונן חיים יהודיים בארץ ישראל. בימי בית שני ובתקופות מאוחרות יותר עלו לארץ מנהיגים רוחניים ותלמידי חכמים. העלייה נמשכה בתקופת שלטון הביזנטים, הערבים, הממלוכים והכיבוש העות'מאני. בשלהי המאה ה - 19 החלו העליות הציוניות הגדולות שהביא, במרוצת הזמן, להקמתה של מדינת ישראל.