מיניסטר (שר) בריטי-יהודי בממשלה הבריטית במהלך העשור הראשון של המאה ה- 20 והנציב העליון הראשון לארץ ישראל החל משנת 1920 ועד לשנת 1925. הוא היה אוהד הרעיון הציוני ובחודש מארס 1916 הגיש לקבינט המיניסטרים (השרים) הבריטי תזכיר שבו נאמר כי בריטניה חייבת ליטול לידיה את ארץ ישראל, חלק מן האימפריה העותמנית המתפוררת, "אשר אל תוכה יזרמו יהודים מתפוצות הגולה שברחבי תבל ובסופו של דבר יקבלו שם אוטונומיה ( HOME RULE) .

לאחר הצהרת בלפור (2.11.1917) דיבר הרברט סמואל על "עידוד העלייה היהודית והתיישבות והמידה הרבה של ביותר של אוטונומיה בכדי שהארץ תוכל להגיע למעמד של קומנוולת ריבוני מהר ככל האפשר בהנהגה (AUSPICES) של רוב יהודי" ( (ZIONIST BULLETIN, 5/11/1919 הוא נתמנה לנציב העליון בשנת 1920 ושימש בתפקיד זה במשך שמונה שנים.

בסוף חודש יוני 1925 , בסיום תקופת נציבות של חמש שנים, פירסם סיר הרברט סמואל סקירה על התקדמותה של ארץ ישראל בימי שלטונו: מספר היהודים הוכפל בעקבות העלייה , הוכפל שטח הקרקעות שבידי יהודים, מספר תושבי תל אביב עלה מ- 2000 ל- 30000 ויהודי חיפה שמנו בתום המלחמה 2000 איש הגיע עד ל- 8000 איש. אספקת החשמל בהשתדלותו של פנחס רוטנברג סייעה ליהודים וערבים כאחד.

הנציב שמונה במקומו היה פילד מרשל לורד פלומר.