"הסיעה הציונית הדמוקרטית", שחיים וייצמן היה ממחולליה, היתה המפלגה הציונית הראשונה, והיא התפרקה אך דרישתה לעבודה מעשית בארץ ישראל נשנתה בקונגרסים הבאים.

על מנת לחזק את הקשרים בין הערבים ליהודים בארץ ישראל נסע ד"ר חיים וייצמן עם אורמסבי גור (לורד הרליץ) למפגש עם האמיר פייצל, בנו של חוסיין, השריף של מכה. הוא חתם ב- 3 בינואר 1919 על הסכם בתור נציג ארץ ישראל (היהודית) עם נציגה של "המדינה הערבית". על פי הסכם זה היה ברור כי האמיר פייצל רואה בארץ ישראל כמרכז להתיישבות יהודית.

חיים וייצמן היה מן הדוחפים להרחבתה של הסוכנות היהודית וזאת על רקע ויכוח האם לצרף אליה גם את הנציגים הלא ציוניים. הקונגרס הט"ז, בשנת 1929, הוא שהחליט, בהשתדלותו של חיים וייצמן, על הרחבת הסוכנות היהודית בא"י.

וייצמן לא נבחר לתפקיד לנשיא ההסתדרות הציונית בשנת 1931 והוא שב לכהן בתפקיד זה רק בשנת 1935 .

הוא תקף את המנדט הבריטי ואת ממשלת בריטניה ערב מלחמת העולם השנייה על נסיגתה מהבטחותיה הפרו ציוניות.

וייצמן לא נבחר לנשיא ההסתדרות הציונית העולמית בשנת 1946 אך הוא המשיך להיות דוברה של התנועה הציונית.

ב- 17 במאי 1948 נבחר לנשיא המועצה הזמנית של המדינה וב- 16 בפברואר 1949 נבחר לנשיאה הראשון של מדינת ישראל.

וייצמן נפטר בנובמבר 1952 לאחר מחלה ממושכת