הרצל קובע בספרו, כי אין פתרון לבעיית האנטישמיות וכי היהודים לא יוכלו להשתלב בעמים אחרים. "שאלת היהודים היא לא סוציאלית ולא דתית. זו היא שאלה לאומית, וכדי לפתור אותה, עלינו לעשותה תחילה לשאלה מדינית, הטעונה הסדר במועצת עמי התרבות. עם אנחנו, עם אחד". לפיכך יש צורך בהקמת מדינה יהודית ובריכוזם של היהודים במדינה זאת בתהליך של מספר שנים.

הרצל הציע, כי העברת היהודים למדינתם תתבצע על ידי חברת מניות שתגייס את ההון הדרוש מעשירי העם ומכל בית יהודי. ביצוע התוכנית אמור היה להיות באמצעות חברת "אגודת היהודים" שנועדה לעסוק בתכנון, הסברה ומגעים עם אומות העולם. על בסיס אותה חברה הוקמה כשנה מאוחר יותר בקונגרס הציוני הראשון: ההסתדרות הציונית העולמית.

הרצל הציג את ארץ ישראל כיעד להקמת המדינה היהודית ואף תיאר את מוסדותיה השונים לכשתקום. "במשך כל ההיסטוריה שלהם לא חדלו היהודים מלחלום חלום מלכות… – "לשנה הבאה בירושלים!"… כעת חובה עלינו להראות, כי מחלום זה עשוי לצמוח רעיון בהיר כאור היום".

הוא ביסס את רעיון המדינה היהודית על עקרונות של צדק, חברה מתוקנת ומופת לעמים. המדינה היהודית מוצגת בספר כנייטרלית ושוחרת שלום, עם משטרה לשמירת הסדר וצבא להגנת העם. הוא מדבר על מדינה חילונית שאין לה זיקה למורשת היהודית ואף אינה מושתת על חוקי הדת. דגל המדינה יהיה לבן ועליו שבעה כוכבי זהב שמסמלים שבע שעות עבודה ביום.

ברשימות שהותיר אחריו מתאר הרצל את הלהט שאחז בו בתהליך כתיבת הספר ואומר כי הוא נכתב "בהליכה, בעמידה, בשכיבה, ברחוב, ובשעת האכילה ועל משכבי בלילה".

הקודם הבא