שליח הסוכנות היהודית מדווח מגיאורגיה

26 באוגוסט 2008 / כ"ה באב התשס"ח

לפני החזרה לגיאורגיה

אני יוצא לגיאורגיה. אני יוצא על מנת לשמוע ולצפות מקרוב במצבם של היהודים שם. זה מה שאנו עושים: מדינת ישראל, הסוכנות היהודית, העם היהודי. אנו מסייעים ליהודים בכל רחבי העולם.

טרם שאצא אני רוצה לכתוב מעט על עצמי כיון שמה שקורה שם, בגיאורגיה, מעורר אצלי מחשבות על העלייה שלי ועל חיי שם, בבריה"מ לשעבר.

אני נולדתי בדרום מערב סיביר, בעיר ברנאוול, ומשם עליתי לישראל. אני יודע במה כרוכה העלייה לישראל.

הייתי בן חמש עשרה כאשר ברית המועצות לשעבר קרסה. ידעתי שאני יהודי וכך גם כל הסביבה שלי שממנה לא יכולתי להמלט עם שם משפחה כמו פייסחוביץ. וזה כל מה שידעתי על יהדות. להיות יהודי היה פירושו להיות שונה וחרד לעתידי. זה הזכיר "פוגרום" שנערך בבני המשפחה שלי, שיגור בני המשפחה שלי למחנות בסיביר בזמן מלחמת העולם השנייה, ופגיעה בי באלימות שהופנתה נגדי, ונגד האף שלי שנשבר באחת מהפגנות אלימות אלה, בעודי ילד.

מקרה אחד שארע בשנת 1991 שינה את חיי לגמרי. שני צעירים יהודיים הגיעו לעירנו. הם היו שליחים מישראל והם באו לחגוג עימנו את חג החנוכה, ניסיון חדש לשבעת אלפים היהודים בעירנו. הסתכלתי בתדהמה בשני שליחים אלה. מעולם לא ראיתי אנשים כה פתוחים, כה משוחררים כשהם מדברים על יהדותם.

להמשך הכתבה