צאצאיהם של נישואי תערובת מוצאים עצמם מחוץ לקהילה
מאת סו פישקוף
סן פרנציסקו (JTA) – ג'ואל ברמן נדהמה בפעם הראשונה שמישהו רמז לה שאינה יהודייה. "הייתי בת 12 או 13 כשהלכתי עם חברה למפגש של 'יהודה הצעיר' *, אומרת ברמן, שהוריה, הנשואים נישואי תערובת, חינכו אותה כיהודייה רפורמית. כאשר המדריך שאל אותה באותו יום על משפחתה, לא היססה ברמן לומר שאמה קתולית.
 |
| תרשים שערך מכון יהודי ליישוג (Outreach) משווה בין תוצאות המחקר שלו על ילדים בוגרים של נישואי תערובת ובין אלה שהתקבלו בסקר לאומי של אוכלוסייה יהודית מהשנים 2000–2001. |
התנועה הרפורמית, יחד עם הרקונסטרוקציוניסטים (Reconstructionists), רואה בכל מי שנולד לאם או לאב יהודיים אדם יהודי, כל עוד הוא מתחנך כיהודי. אך התנועה האורתודוקסית והתנועה הקונסרבטיבית אינן מכירות במוצא יהודי פטריליניאלי (מצד האב בלבד) ככרטיס כניסה ליהדות. המדריך של קבוצת הנוער בחסות "הדסה" אמר לברמן לפני כל המשתתפים שהיא אינה יהודייה. היא הייתה המומה. "אפילו לא ידעתי מה זה 'מוצא פטריליניאלי'", היא אומרת. "איך זה ייתכן? למדתי אז לקראת הבת-מצווה שלי".
כעת, בהיותה בת 23, היא עורכת של JVibe, מגזין המיועד לבני נוער יהודים. ברמן אומרת שהיא עדיין מוצאת עצמה במצבים שבהם היא נאלצת להוכיח את זהותה היהודית. "אני מרגישה שאני צריכה להציג לראווה את קורות החיים שלי להוכחת יהדותי", היא אומרת. "אני מציינת את טקסי מעגל החיים שלי, את ניסיוני במחנות קיץ יהודיים, כיצד הובלתי טיול לישראל, את העובדה שאני עורכת מגזין יהודי – האם זה כבר מספיק טוב?"
רבים אחרים מצויים במצב דומה. לפי הסקר הלאומי של האוכלוסייה היהודית מהשנים 2000–2001, כ-360,000 אמריקנים בגילאי 18–29 נולדו להורים שנישאו בנישואי תערובת. חלקם חונכו כיהודים, חלקם לא. חלקם מזדהים כיהודים, חלקם לא. חלקם עדיין מנסים לברר להיכן הם שייכים. למרות המגוון, לאוכלוסייה זו יש דבר אחד משותף: היא לרוב זוכה להתעלמות מצד הקהילה היהודית המאורגנת.
מאז שהראה הסקר הלאומי של האוכלוסייה היהודית שנערך ב-1990, כי קרוב למחציתם של כל הנישואים היהודיים נערכים עם בן או בת זוג שאינם יהודים, התמקדה הקהילה היהודית יותר ויותר ביישׂוּג (Outreach) בין-דתי. אך כמעט כל אותו מאמץ יישוגי מכוון כלפי זוגות צעירים מנישואי תערובת וילדיהם. הצאצאים של נישואי תערובת שנערכו בעבר הם חלק נשכח מאותו פאזל יישוגי. דבר זה נכון במיוחד לגבי אלה שעברו את גיל ה-30, היות שמעט היוזמות היישוגיות הקיימות מתמקדות בבוגרים צעירים.
"זוהי אוכלוסייה שאינה מופיעה על המכ"ם היהודי הקהילתי", אומר הרב קרי אוליצקי, מנהל המכון היהודי ליישוג. "מעט מאוד פדרציות יהודיות, סדרי תפילה למשפחות יהודיות או בתי כנסת פונים במיוחד אל קבוצה זו. הנטייה היא לקבצם יחד עם קהל היעד של אלה שנישאו בנישואי תערובת, בין שהם עצמם נישאו כך ובין שלא. עבור אלה שלא נישאו נישואי תערובת, תכניות שעוצבו למשקי בית שבהם בני הזוג משתייכים לשתי דתות שונות עשויות להיות בלתי-רלבנטיות, ואפילו מרתיעות".
"מזעזע אותי שאין יותר אנשים שמתייחסים לנקודה זו", אומרת הרבה אביס מילר מהקהילה הקונסרבטיבית 'עדת ישראל' בוושינגטון. אד קייס, נשיא InterfaithFamily.com, קהילה תומכת למשפחות מעורבות ולצאצאיהן, ביקש ליצור מדור מיוחד באתר האינטרנט שלו עבור בוגרים צעירים מבתים מעורבים. הוא ניסה לשווק את הרעיון לקרנות ולתורמים גדולים, אך לדבריו אף אחד לא היה מעוניין לממן זאת.
"הקהילה מותאמת למשפחות שבהן יש ילדים בגילאים צעירים", אומר פול גולין, מנהל שותף במכון היהודי ליישוג. "מה שקיים עבור בניהם הבוגרים של נישואי תערובת הוא בעיקר התארגנויות חברתיות שיזמו האנשים עצמם כדי לענות על צורך הנובע מ'השטח' (Grassroots)".
מעט מחקר
המכון היהודי ליישוג הזמין מחקר שפורסם בשנת 2005, ומרכז כהן ללימודי יהדות מודרנית של אוניברסיטת ברנדייס פרסם מחקר בשנת 2004 על יסוד נתונים מסקר שערך המכון על חיים יהודיים בקמפוסים של המכללות ועל הסקר הלאומי של האוכלוסייה היהודית מהשנים 2000–2001. לדברי מומחים, העדר מחקר נוסף נובע בעיקר מכך שהמספרים הגיעו למסה קריטית רק לאחרונה. "זהו הגל הראשון של ילדים בוגרים מאותה עלייה בנישואי תערובת שהחלה בשנות ה-80", אומר גולין.
והגל גואה. בסקר משנת 2005 שערך 'הלל: הארגון למען חיים יהודים בקמפוסים', נמצא כי 48% מהסטודנטים במכללות הרואים עצמם כיהודים מגיעים מבתים מעורבים. "לדבר זה יש השלכות עצומות על עתיד הקהילה היהודית האמריקנית", אומרת קלייר גולדווטר, סגנית הנשיא לענייני חיים יהודיים של 'הלל'. "כמעט מחציתם מגיעים מבתים שבהם חוגגים חגים לא-יהודיים, מחינוך שלא רואה בהיותם יהודים את הדרך היחידה", היא אומרת. "הם מגיעים ממשפחות בעלות סוגים שונים של מסורות דתיות ואתניות".
אחרי המחקר של 2005 בדק ארגון 'הלל' את הרעיון של עיצוב תכניות מיוחדות עבור סטודנטים מבתים מעורבים. בסופו של דבר החליט 'הלל' נגד הרעיון, אומרת גולדווטר. "כל מה שידוע לנו מקבוצות מיקוד ומאנשי מקצוע של 'הלל' מראה שהם אינם מעוניינים שיראו בהם קבוצה בפני עצמה", אומרת גולדווטר. "זה כנראה גורם להם להרגיש שהם עוד פחות משולבים".
על כל פנים, זו אינה קבוצה מונוליטית, מה שמהווה אתגר עבור מעצבי התכניות. "חלקם מזדהים באופן מלא כיהודים, אחוז מסוים מזדהים כחצי-יהודים, ואחרים ייעלבו אם תקרא להם 'חצי-יהודים'", אומר גולין.
מומחים וצעירים בוגרים רבים מבתים מעורבים אומרים שכעת, משהם מונים הרבה כל-כך, הסוגיה אינה מהווה בעיה, לפחות בקבוצות הגיל שלהם. לא זה היה המצב בדור הקודם, אומרת פרן שרתוק, מחברת-שותפה במחקר שערך מרכז כהן בשנת 2004. הסטודנטים היום "מכירים צעירים רבים אחרים מבתים מעורבים, הם אינם יוצאי-דופן, והיותם יהודים הוא חלק מזהותם ה'ממוקפת' (hyphenated), אחת מבין הזהויות הרבות שהדור של שנת 2000 לובש ופושט כרצונו".
אך עבור אנשים בשנות ה-40 לחייהם ואף מבוגרים יותר המגיעים מרקעים מעורבים, "היהדות היא יותר מטרייה לזהות שלהם, היא מרכזית יותר", אומרת שרתוק.
יצירת חיבורים
חלק מהבוגרים הצעירים כן מעוניינים במקום בטוח כדי לבדוק את שאלותיהם הדתיות והאתניות. לכן ננקטה יוזמה משותפת של "שירות המשפחה היהודית" ושל Jconnect בסיאטל, תכנית לבוגרי מכללות, לנהל תכנית דיון בת ארבעה שבועות עבור בוגרים צעירים ממשפחות מעורבות.
"כדאי לקהילות לבדוק ולראות אם קיים צורך, במקום להניח שאין צורך כזה", אומרת המנחה-השותפה מרג'ורי שניידר מ'שירות המשפחה היהודית'. "האנשים אולי מרגישים שהם רצויים אך עדיין הם ירצו להתחבר אל אחרים כמוהם".
המחקר המועט שנערך על בוגרים מרקע של נישואי תערובת מגלה שרבים חשים מחוברים באופן עמוק למורשתם היהודית התרבותית והאתנית, אך אינם מקיימים את הטקסים היהודיים ואינם משתייכים למוסדות יהודיים.
במחקר של 'הלל' על בוגרים צעירים בגילאי קולג' הרואים עצמם כיהודים, למעלה מ-90% מבין אלה שיש להם רק הורה יהודי אחד אמרו שהם יהודים מבחינה אתנית, אך רק מחציתם אמרו שהם יהודים מבחינה דתית. לעומת זאת, למעלה מ-90% מבין אלה שיש להם שני הורים יהודים אמרו שהם יהודים בדתם. "אלה שיש להם הורה אחד שאינו יהודי יזדהו ברוב המקרים כיהודים מבחינה אתנית, ורק מיעוטם יזדהו כיהודים מבחינה דתית", אומרת גולדווטר.
המחקר של המכון ליישוג יהודי הניב ממצאים דומים. בראיונות שנערכו עם 90 בוגרים צעירים ממשפחות של זוגות מעורבים בבוסטון, שיקגו וסן פרנציסקו, נמצא שמעט מאוד מהם זכו לקבל חינוך יהודי פורמלי כלשהו, ורק 30% החשיבו את עצמם יהודים על-פי דתם. אך כמעט 70% אמרו ש"להיות יהודי" חשוב להם, ו-78% אמרו שהם רוצים להעביר את זהותם היהודית לילדיהם.
בוגרים ממשפחות מעורבות שאינם משתייכים לתנועה או לזרם מסוים ביהדות והרוצים מעורבות רבה יותר, מהססים לעתים קרובות להיכנס לבתי כנסת או למוסדות יהודיים אחרים, אומרים מומחים ליישוג. אך הם סקרנים, והתנועות, הלהוטות כל-כך לקלוט את אלה שנישאו בעבר הקרוב בנישואי תערובת, אינן קולטות את המסר.
התנועה הרפורמית אינה מקיימת תכניות המיועדות במכוון כלפי בניהם הבוגרים של הורים שנישאו בנישואי תערובת. הקונספציה היא: אם התנועה מכירה בילדים של הורה יהודי אחד כיהודים, לשם מה הם זקוקים לזה?
אך גישה זו מתעלמת מהרגשות המסוכסכים שיש לרבים מבין הבוגרים האלה עקב מורשתם הכפולה, אפילו אלה שחונכו חד-משמעית כיהודים, נוסף על העובדה שילדים אינם תמיד הולכים במסלול שהתוו להם הוריהם.
קתי קאהן, מנהלת היישוג של התנועה הרפורמית, מעריכה כי 15% מתוך 75,000 האנשים שהשתתפו בכיתות המבוא 'טעם היהדות' של התנועה, מגיעים מבתים מעורבים שם התחנכו כנוצרים, או כנוצרים וכיהודים, או בלי שום דת.
"יש האומרים שעלינו להחליט על מי כדאי להוציא כסף כך שנראה עד כמה חזק פועם לבם היהודי", אומרת אביס מילר, בהתייחסה ליישוג המתמקד בהעמקת הקשרים היהודיים עבור אלה המצויים כבר במסגרת הקהילה. "אך אם לבו היהודי של מישהו אינו פועם כל-כך חזק כעת, הדבר יכול לקרות בשנה הבאה, או בעוד חמש שנים, או בעוד עשר שנים. לעולם אין לדעת מי ימצא את דרכו חזרה".
* תנועת נוער ציונית אמריקנית הנתמכת על-ידי ארגון "נשות הדסה" העולמי.