יהודי שאינו רוצה להרגיש גולה בארצו
מאת השר זבולון אורלב

"יש כאן סוג של כפייה חילונית על ציבור שלם. אני משוכנע שכל מי שנכנס לשופר-סל לא היה רוצה למצוא שם לחם על המדפים"

אני סבור שחלק מהמחויבות בלהיות מדינה יהודית הוא להימנע מלהתריס בפומבי כלפי ערכים יהודיים בסיסיים, וּודאי שמכירה פומבית של חמץ בפסח היא התרסה חסרת תרבות כלפי המסורת היהודית. לאיש אין כוונה להיכנס למטבח ולדלת של כל אזרח, אבל האורחות הציבוריים של מדינת ישראל מחייבים אותה להתחשב בערכים יהודיים ולכבד אותם.
לא הייתי רוצה שיהודי המכבד את מורשתו בארץ ישראל, ירגיש כמו בגלות או כמו בארץ זרה. אווירת פסח צריכה להיות מורגשת ברחובות, כפי שאני מצפה שאם תחנך את ילדיה לדעת ולהכיר את המורשת היהודית, את מחשבֶת היהדות ואת המנהגים, והכול מתוך כבוד לתרבות עתיקת יומין של העם היהודי.
אני לא בטוח שאפשר להשיג מטרות אלה בחקיקה. זו בוודאי אינה דרך המלך, ואם הגענו לכך, זה רק משקף מצב עגום של התרחקות של חלק מהעם היהודי מהמסורת, מהתרבות ומהערכים היהודיים.

אני לא חושב שמיעוט שמתנכר לתרבותו צריך להכתיב לרוב מוחץ שרוצה להרגיש את אווירת החג, את מנהגיו. יש כאן סוג של כפייה חילונית על ציבור שלם. אני משוכנע שכל מי שנכנס לשופר-סל לא היה רוצה למצוא שם לחם על המדפים.

יש לי צער עמוק על כך שמיעוט קטן מקדֵש מלחמה נגד הערכים היהודים הבסיסיים, והדבר מעורר אותי לחשבון נפש עם עצמי: כיצד הגענו למצב הזה?

שֵף, אופֶה ומוכר חמץ בפסח
מאת (לחם) ארז קומורובסקי

"אני לא צועד עם רמקול ברחובות ומכריז על מכירת לחם בפסח. אנשים שנכנסים לסניפים שלי קונים לחם בדיסקרטיות"

מכיוון שאנו חיים בישראל של שנת 2006, וטאבו החמץ נפרץ לפני שנים לא מעטות, מעט עצוב לי לגלות שאנו עדיין דנים בעניין כזה. לפי גישתי, הדרך הנכונה לנהוג היא שאיש לפי הישר בעיניו יעשה. אנו חיים במדינה דמוקרטית, שבה נתונה לנו זכות הבחירה בנושאים רבים. צריך גם שתהיה זכות בחירה בנושא זה. אני אזרח שומר חוק, ואפילו החוק לא אוסר על מכירת חמץ בפסח, אלא רק על הצגתו בפומבי.

פעם היינו שמים חמץ בפריזר מבעוד מועד ואיש-איש היה אוכל בביתו בגנֵבה. היום, תודה לאל, יש איפה לקנות חמץ. אחד מהיסודות של דמוקרטיה, כפי שאני מבין אותה, הוא הפרדת הדת מהמדינה ואי-כפיית חוקים דתיים דרקוניים על רוב חילוני.
אנחנו ב'לחם ארז' מוכרים חמץ זה שבע שנים, אבל אנו מוכרים גם דברי מאפה, עוגות ועוגיות כשרים לפסח ונזהרים מאוד בכבודם וברגשותיהם של האנשים שהחג יקר ללִבם. אני מאמין באיזונים ובמציאת שיווי משקל בין שני הקצוות. באופן אישי, אני מקווה שמכירת החמץ והצגתו בפומבי יהפכו לנחלת הכלל.

אני לא מכריח אף בן אדם להיכנס אליי ולקנות לחם. מי שמעוניין להימנע מחמץ, יכול לעשות זאת בקלות. אני לא צועד עם רמקול ברחובות ומכריז על מכירת לחם בפסח. אנשים שנכנסים לסניפים שלי קונים לחם בדיסקרטיות. הסימבול הבולט ביותר של חג הפסח הוא יציאה מעבדות לחירות. אני מקווה שהשנה תתחיל היציאה של כולנו מעבדות לחירות גם בעניין זה.