אינני ירושלמי. נולדתי בחיפה וחייתי בה שנים רבות. לאחר מכן גרתי בתל-אביב, והגעתי לירושלים כאדם בוגר. אני מניח שזו הסיבה שרחובותיה עדיין מהממים אותי. ליתר דיוק, שמות רחובותיה. אני מאמין שאין זה בבחינת הימור לקבוע שבכל עיר בארץ יש רחוב הרצל, למשל. גם בן-גוריון, ארלוזורוב, ויצמן ובן-צבי מיוצגים באורח שוויוני למדי ברחבי הארץ. בשנים האחרונות נוספו אליהם גולדה מאיר, משה דיין, מנחם בגין וכמובן, יצחק רבין. ובכל זאת, לכל עיר יש פרופיל מעט שונה באשר לשמות רחובותיה ולפיזורם על פני מפת העיר. וירושלים עדיין טופחת על פניי בדרכה המיוחדת.

אני עדיין זוכר בחדות את היום שבו עמדתי ברחוב עמק רפאים (עוד נשוב לכך), בשנתי הראשונה בעיר, ועל פניי חלף אוטובוס 'אגד' שעל צִדו התנוסס שלט פרסומת גדול לאחד הסופרמרקטים. כל מה שקלטתי מהשלט היה הצירוף המדהים 'כנפי נשרים 29'. תבערה אחזה בתודעתי, ודמיוני צייר לעצמו כנפי נשרים ארוזות בסופרמרקט, מוכנות לצלייה על-ידי עקרות בית ירושלמיות, ובמחיר הזדמנות: 29 ש"ח בלבד. דמיינתי כנפיים דומות לכנפיים של תרנגול הודו, פרט לכך שהן בוודאי גדולות יותר, הרי מדובר בכנפי נשר. רק ימים אחדים לאחר מכן התבררה לי האמת הארצית: בירושלים, 'כנפי נשרים' הוא שמו של רחוב, הרחוב הראשי ברובע המסחרי 'גבעת שאול', בכניסה לעיר. ואז הבחנתי בכך שהאוטובוס עם המסר המשונה חלף על פניי ברחוב עמק רפאים. איזה שם! עמק המתים? עמק הענקים המיתולוגיים שבעבר הירדן? ספר דברים (פרק ב', 20) מספר על 'ארץ הרפאים' הקדמונית הזאת: "ארץ-רפאים תחשב אף-היא רפאים, ישבו-בה לפנים והעמֹנים יקראו להם זַמזֻמים". באורח טבעי ביותר, דמיינתי את הנשרים ענקי הכנפיים מרחפים להם מעל עמק רפאים בירושלים.

גם כאשר ירושלים צלולה בבחירת שמות לרחובותיה, קורים בה דברים מוזרים. רחוב יפו ודרך חברון אינם מעוררים בנו כל תמיהה. יפו ממערב, חברון מדרום, וכך באמת זורמים הרחובות הראשיים הללו. אבל אז נתקלת העין בדרך עזה. הרחוב הראשי הזה, החוצה את שכונת רחביה, מתעקש לשמור על שמו הישן, גם לאחר שישראל נסוגה מעזה. למרות רטינות כאלה ואחרות והצעות לשנות את שמו, הרחוב מושרש בהוויית העיר עד כדי כך שאין איש מעז לשנות את זהותו. קרוב למעון ראש הממשלה, לא רחוק מבית הנשיא, בואך כיכר צרפת, מוקד ההפגנות הפוליטיות: דרך עזה.

ואם כבר עלינו בדרך עזה לכיכר צרפת, אנו מגיעים לאחד הרחובות החשובים בעיר: רחוב המלך ג'ורג', על שם ג'ורג' החמישי, המלך שבחסותו ניתנה הצהרת בלפור. אלא שאיש מיושבי העיר החולפים בו אינו מכנה אותו 'רחוב המלך ג'ורג'', אלא 'רחוב קינג ג'ורג'', כאילו הבריטים עדיין כאן. והנה, בקרבת מקום נמצא רחוב דוד המלך, אולם העובדה שנמצא בו המלון ההיסטורי והמפואר 'קינג דייוויד', גורמת לכך שרבים גוזרים גזירה שווה ומכנים את רחוב המלך דוד פשוט 'קינג דייוויד'.

מלכים רבים מונצחים ברחובות ירושלים. למי שמתוודע אל העיר כזר, משונה במיוחד להיתקל ברחובות חשובים דוגמת 'אגריפס' ו'שלומציון המלכה'. אגריפס, שהיה נכדו של הורדוס ומלך בימי הקיסר קלאודיוס, זכור לטובה בקורות היהודים, וגם אם היום מעטים זוכרים את פרטי חייו, רחוב חשוב בירושלים מנציח אותו בעיר שפעם הייתה מושבו. גם שלומציון, אשת אלכסנדר ינאי ואלמנתו, שמשלה כמלכה אחריו, זכורה לטובה בהיסטוריה, וגם היא מונצחת בעיר הנצח. רחוב על שמה מכונה לא פעם בפי הצעירים פשוט 'שלומצי', כאילו מדובר בחברה לבילויים בפאבים המנקדים את הרחוב.

ירושלים היא עיר של שכונות, וקצרה היריעה מלספר על כך. עם זאת, לענייננו יש טעם לציין ששכונות הן לא רק הֶקבצים אתניים, היסטוריים או מעמדיים, אלא גם הקבצים של שמות רחובות העונים להיגיון מסוים. ברחביה אוהבים את החכמים היהודים מימי הביניים, בעיקר הספרדים: אברבנאל, אבן-עזרא, אלפסי, עובדיה מברטנורא, בן ליברט, התיבונים ורמב"ן. גם את הרמב"ם הנציחו שם, אלא שכדי לא לבלבל את הקהל בין שני ענקי היהדות, קראו לרחוב אחד רמב"ן ולרחוב סמוך בן-מימון.

אם רחביה מנציחה את חכמי היהדות מימי הביניים, הרי שלא רחוק ממנה, בקטמון, מנציחים את המאבק על קוממיות המדינה. הרחובות באזור הזה, המשתרע מרחוב פלמ"ח עד עמק רפאים, נושאים שמות כגון 'חיל נשים', 'הגדנ"ע', 'יורדי הסירה', 'החי"מ', 'החי"ש', 'השיירות', 'המצור', 'מחלקי המים', 'הל"ה' ו'משמר העם'. וכל ההקבץ הזה נושק לאזור של רחובות הנושאים שמות של תנאים ואמוראים, כי סדר צריך להיות...

לעומת זאת, בקצות העיר, בשכונות חדשות יחסית, מגלים הרחובות עולמות אחרים. פסגת זאב זכתה בשמות צבאיים לעילא, והיא מנציחה את סיירת גולני, חיל החימוש, גדוד החרמש, הגדוד החמישי, התותחנים, חיל האוויר, חיים לסקוב, הסיירת הירושלמית, סיירת שקד, סיירת דוכיפת, סיירת אגוז, חטיבת גבעתי ופלוגת הטנקים, וכל השכונה נושקת לשדרות משה דיין. כך בצפון העיר, ואילו בדרומה, בתלפיות מזרח, מונצחים עולי הגרדום אנשי אצ"ל ולח"י, מפעל הנצחה שכמוהו קמו בערים רבות בישראל לאחר המהפך הפוליטי בשנת 1977. דוד רזיאל, מרדכי אלקחי, אליעזר קשאני, אליהו חכים, דב גרונר, משה ברזני, ובכלל - 'עולי הגרדום', הם רחובות בשכונה הדרומית ביותר בעיר.

מפת רחובות ירושלים, שמעט-מעט ממנה הבאתי כאן, היא מאגר זיכרון הבנוי, כשכל התקופות, הזרמים, האירועים וההקשרים נשזרים יחד ומונצחים בעיר המודרנית, הגדולה בערי ישראל.

יורם מלצר הוא סופר, מתרגם ובעל טור במוסף ספרות ותרבות של 'הארץ'. פרסם סיפורים קצרים, מסות, רשימות ביקורת ותרגומי שירה ופרוזה בכתבי עת ובמוספים ספרותיים. ספרו "פלה - אל בשר ודם" על גדול הכדורגלנים הברזילאי, יצא לאור בהוצאת מפה.