נישואי תערובת – בעצם למה לא?
מאת נחום ברוורמן

הנימוקים נגד נישואי תערובת הם על-פי-רוב גרועים למדי.
הראשון בהם הוא הטיעון שיהודים ולא-יהודים שונים זה מזה, ולכן לא כדאי להם להתערבב אלה באלה. גישה שבטית זו הרחיקה את הוריי ורבים אחרים ממורשתם.

הנימוק הגרוע השני נגד נישואים מעורבים הוא ש"אבותינו סבלו ומתו כדי לשמור על זהותם היהודית". הטיעון ש"זה יהרוג את אימא או את סבתא שלך" הוא קרוב משפחה של טיעון זה. במקרה הטוב, פנייה כזו לרגש האשמה היא חסרת היגיון. דרך חייהם ואמונתם של אבותיי אינה הוכחה לכך שעליי לנהוג כמוהם. במקרה הגרוע: לא זו בלבד שאין לגישה זו כל השפעה, היא גם מציגה את הזהות היהודית ואת הקשר ליהדות כעול כבד, שאותו יש לשאת גם אם הדבר מנוגד לאינטרס האישי של 'נושא העול'. זוהי אינה תשובה טובה לשאלה: "למה להיות יהודים?"

הטיעון השלישי נגד נישואים מעורבים בדרך כלל אומר כי הדבר מאיים על קיומו של העם היהודי. אמנם הדבר נכון, אבל לאו דווקא משכנע, משום שהוא מעלה את השאלה: "מדוע קיומו של העם היהודי חשוב? מדוע עליי להקריב את טובתי האישית ואת אושרי על מזבח קיומו של העם היהודי?"

נישואי תערובת הם בראש ובראשונה עניין אישי. אם כן, מדוע נישואים ליהודי או ליהודייה ישרתו את טובתכם האישית?

מה יותר חשוב מאהבה?

שחר מתאהב בג'ני. הוא מאמין שסוף-סוף מצא את הנשמה התאומה שלו. ג'ני מתאימה לו הרבה יותר מכל אחת מהנשים שאִתן ניהל מערכת יחסים בעבר. למה שלא יתחתנו? מה חשוב יותר מאהבת אמת?

האם יש גורמים נוספים, מלבד אהבה, שאותם יש להביא בחשבון כשמחליטים להתחתן? האם הייתם מתחתנים עם אדם שאתם אוהבים לוּ אמר/ה לכם שהוא או היא אינם רוצים ילדים?
כן, אהבה היא חשובה, אבל היא לא הכול. עליכם להיות בעלי מטרות משותפות. נישואי התערובת מתחילים להיות נפוצים כל-כך בימינו, משום שה'שחרים' וה'ג'ניות' הם אכן שותפים לדרך. עבור אנשים רבים, דת אינה אלא מועדון חברים שאליו נולדו. ההבדל שבין גפילטע פיש לבין לחם לבן עם מיונז אינו מאיים על יציבות הנישואין.

מדוע היהדות היא בעלת ערך כה רב, שעלינו לפסול 99% מאוכלוסיית העולם בבואנו לבחור לנו בן או בת זוג?

יהדות ככוח מוסרי

קיומו של העם היהודי איננו עניין אתני גרידא, אלא סוגיה מוסרית. זאת משום שהיהודים אינם עוד קבוצה אתנית, אלא כוח מוסרי. הברית שהחלה באברהם ונחתמה בהר סיני, במעמד מתן תורה, מעידה על כך שלמצפון היה תפקיד חשוב בהווייתנו הייחודית כעם. הענקנו לעולם את מושגי החינוך האוניברסלי ואת הזכות למשפט הוגן. לימדנו את העולם שכולם, כולל המלך, שווים לפני החוק ושהחוק מגן על כולם, כולל עניים וחלשים.

בתחילת המאה הקודמת האמינו אנשי התרבות שהמלחמה היא נאצלת, ואילו אנו, היהודים, לימדנו את בני האדם, כבר לפני 3,000 שנה, "לכַתֵת חַרבותיהם לאִתים". ייעודנו ההיסטורי כעם ממשיך להתקיים גם בימים אלה, וההוכחה טמונה במספר הגדול של יהודים, יותר משיעורם באוכלוסייה, הפעילים בארגוני צדקה ופועלים למען עניינים חברתיים – מזכויות האזרח ועד פמיניזם. הדבר בולט בדרך התנהלותה של מדינת ישראל המחויבת ל'טוהר הנשק', עיקרון שלפיו חיילים אמורים לעצור ולחשוב על מוסריות הפעולות שהם מבצעים (כפי שקרה לא פעם בלבנון), ושגורם לציבור להביע מחאה חריפה נגד רציחות שאולי לא ביצענו אך יכולנו לעצור (כלומר, טבח סברה ושתילה).

השמעת קול המצפון אינה עניין אוניברסלי. זהו דבר שאנו, היהודים, מחויבים אליו מתוקף הברית הייחודית שכרתנו עם הא-ל. אין בכך כדי לומר שרק לנו יש מצפון, או שרק אנו טובים. אך אין עוד עם שהווייתו נוצקה בדפוס זה. עבורנו המצפון הוא חלק מזהותנו.

בשל משימה ייחודית זו, זכינו לקיתונות של שנאה שאין לה אח ורע. היטלר אמר: "המאבק על השליטה בעולם הוא ביני לבין היהודים. כל השאר חסר משמעות. היהודים פצעו את האנושות בשתי דרכים: המילה, הפוגעת בגוף, והמצפון, הפוגע בנשמה. אני בא לשחרר את האנושות מכבלים אלה".

נישואי תערובת משמעם נטישתו של עם שנוצר בדפוס זה, נטישת השייכות לכוח המוסרי החזק ביותר בעולם ונטישת השאיפה לגדלות רוח. גדלות רוח אינה עניין קל להשגה. היא תוצר של החלטות קשות, שבהן אנו מפגינים את דבקותנו ברעיון. אם הבחירה שלי בנישואין מבטאת את מחויבותי לחיפוש ולמשמעות בדרך היהדות, אני הופך להיות חלק מהייעוד היהודי ומגדלות הרוח היהודית. לעומת זאת, אם אני מעדיף את אהבתה של אישה מסוימת על פני ייעודי כיהודי, אני יורד מנכסיי הרוחניים.

אי-אפשר לקבל החלטה כזו מתוך בורות. הבטחותיהם של אבותינו אינן סיבה טובה דיה בפני עצמה להמשיך לחיות כיהודי, אך היא מצביעה על דבר שהזין וקיים אותנו במשך מאות בשנים, דבר שבזכותו שרדנו את סבלות האנטישמיות ועדיין חשנו עשירים. אין כל דרך להבין מחויבות זו ואת תמורתה ללא לימוד התורה, משום שהתורה היא השורש שממנו צמח עץ זה.
לִמדו להעריך אוצרות אלה, לפני שאתם מוכרים אותם לעַד.

צאו ולמדו אותם!

הרב נחום ברוורמן למד פילוסופיה באוניברסיטת ייל בארה"ב. במשך שנים רבות שימש אחראי על חינוך של  'אש-התורה' בלוס אנג'לס, וכעת הוא מנהל את העמותה הירושלמית של 'אש-התורה' באזור החוף המערבי. מתגורר בלוס אנג'לס עם אשתו וילדיו.

מודפס מחדש ברשות aish.com, אתר אינטרנט מוביל בתחום היהדות.