 |
| תפילת תשליך בראש השנה |
כל נביאי ישראל ניבאו על התשובה ודיברו בזכותה ותועלתה, אבל הסבר הגיוני איך יכולה להתקבל התשובה וכיצד נמחקים החטאים – לא ניתן. הרי אי-אפשר להעלים מעשה שנעשה, ממש כפי שלא ניתן להחזיר את גלגלי השעון והזמן. מעיון בדברי חכמינו מתברר שהתשובה היא יצירה בפני עצמה, בריאה מיוחדת.
חז"ל מספרים, שכאשר עלה משה רבנו להר סיני לקבל את התורה, רעשו וגעשו כל מלאכי מרום וטענו לפני הקדוש-ברוך-הוא: "מָה-אֱנוֹשׁ כִּי-תִזְכְּרֶנּוּ, וּבֶן-אָדָם, כִּי תִפְקְדֶנּוּ. וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים; וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ. תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ; כֹּל שַׁתָּה תַחַת-רַגְלָיו" (תהלים ח, ה–ז). המלאכים לגלגו על יכולתו של המין האנושי לקיים מערכת חוקים המצריכה משמעת ברזל והתמדה רבה כפי שהתורה מחייבת, ופנו אל הקב"ה בשאלה, "מה לילוד אשה בינינו?". השיב להם הקב"ה: "לקבל את התורה בא". אמרו מלאכי השרת: "תנה הודך על השמים", כלומר: כבודו של מלך מלכי המלכים בעליונים. אמר הקב"ה למשה: "הַחזיר להם תשובה". ענה משה: "ירא אני שישרפוני בהבל שבפיהם". אמר לו הקב"ה: "אחוז בכסא כבודי וחזור להן תשובה". מיד פנה משה אל המלאכים בשאלה: "מה כתוב בתורה?"
- "כבד את אביך ואת אמך".
אמר להם: "אב ואם יש לכם? 'לא תנאף' – אשה יש ביניכם? 'לא תגנוב ולא תחמוד' – קנאה ותחרות יש ביניכם?"
מיד הודו לו, ולא עוד אלא שנתנו בידיו מתנות, שנאמר: "לָקַחְתָּ מתנות באדם" .
דו-שיח מוזר זה התנהל בין מבינים ודעתנים, אך עדיין לא מובן מדוע רצו המלאכים לקבל את התורה בלי שיוכלו לקיים את המצוות. האם תשובתו של משה רבנו לא הייתה ידועה להם מראש? מדוע חשבו המלאכים שראוי כי התורה הקדושה תישאר בשמים?
נראה כי המלאכים אמנם אינם יכולים לקיים את כל מצוות התורה, אבל את המעט שהם יכולים, הם יבצעו במלואו, בלי כוונה צדדית לקבל טובות הנאה ולא מתוך רגש גאווה והתנשאות על היותם 'מבינים'. בני האנוש, לעומתם, בעלי היצר הרע, ללא ספק לא יוכלו לקיים את המצוות כולן במלואן ובדרך מושלמת, שהרי תמיד יקשה עליהם משהו או יחסר להם משהו.
אמר לו הקב"ה למשה: חזור להם 'תשובה'. כלומר: גם אם חוטאים ולא מקיימים את המצוות בשלמות, אפשר לחזור בתשובה. אמר משה: הרי התשובה היא מכאן ולהבא, והמעשים הלא-טובים עדיין קיימים, וזהו הבל שיש בו חטא, לעומת המלאכים, שישרפוני בהבל שבפיהם, שהוא טהור ואין בו חטא.
ענה לו הקב"ה: "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר ושבת עד ה' אלהיך". "שובה ישראל עד ה' אלוהיך", וכאשר התשובה באה מהלב עם רגש ואהבה ל-ה' יתברך, ולא מתוך פחד ויראה, כל המעשים השליליים נמחקו והיו כלא היו בשלב הראשון. וכשהאדם עקבי ודבק בה' נכתבות לו זכויות בפנקסו. ומובן שאותן זכויות שכותבים לו מן השמים אין בהן חיסרון. והרי בזה הם ממש כמלאכי השרת. וזהו פירוש: "אחוז בכסא כבודי וחזור להם תשובה". ולכן נאמר גדולים בעלי תשובה יותר מצדיקים גמורים, וגדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת.
וזה מה שלימדונו רבותינו במסכת יומא (דף פו, סוף ע"א):
רבי חמא ברבי חנינא רמי (הקשה). כתיב: שובו, בנים שובבים. משמע שעל-ידי שהם שבו בתשובה, אחשיב להם את החטאים כמשובת נעורים הניתנת למחילה, ונחשב להם כאילו לא חטאו. וכתיב: ארפא משובתם. משמע שמשובתם עדיין קיימת ושהרושם ממנה לא נמחק, כבעל מום שנתרפא ועדיין נשאר הרושם מהמום. וכוונת השאלה להבין במה פועלת התשובה: האם היא מוחקת את העבר, או שמאפשרת קיום בעתיד עם גיבנת העבר?
משיבה הגמרא: כאן מאהבה, כאן מיראה. תשובה הנעשית מתוך הכרת הבורא וגדולתו, נקראת 'תשובה מאהבה', כי היא מבוססת ויציבה ואינה חולפת כעבור זמן קצר, לכן ההתייחסות לתשובה מאהבה היא מחיקת עוונותיו. וזוהי המשמעות של הפסוק הראשון (מירמיה ג) "שובו, בנים שובבים". לעומת זאת, תשובה מיראה, מפחד מאימת הדין והעונש הצפוי לעוברים על רצונו של הקב"ה, אינה מחזיקה מעמד זמן רב, ומשמעותה קלושה כי זיכרון החטאים מיטשטש עם הזמן. לכן ההתייחסות לתשובה מיראה שונה: אין היא מוחקת את העבר אלא רק נותנת תקווה לעתיד.
וממשיכה הגמרא (בעמוד ה) באותו נושא. אמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות (דהיינו, שגם אם עבר האדם עברה בכוונה מקילים עליו בדין כאילו עשה זאת בשגגה).
ומקשה הגמרא: והאמר ריש לקיש , גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכויות, (דהיינו שבפנקסו יהיו כתובים מצוות ומעשים טובים במקום העבירות שעשה).
משיבה הגמרא: כאן מאהבה, כאן מיראה. רבותינו מציגים כאן גישה מציאותית יותר, שהרי לפעמים שבים בתשובה מתוך יראה, וכשמתקדמים בלימוד ובידיעה מכירים באמת בגדולת הבורא, ואז התשובה הופכת לאהבה.
תהליך התשובה הוא אטי, כיוון שקשה לאדם להיפרד מהרגלים. המדען אלברט איינשטיין אמר בסוף ימיו, לאחר כל התגליות שחולל, שאילו היה קצת מהפכן היה חוזר בתשובה. תשובה דורשת אומץ בהתמודדות עם הסביבה וויתור על הרגלים. לכן סידר לנו הקב"ה סדר נכון, מדי שנה, לקבלת תהליך התשובה בשלבים.
ראשית התשובה בחודש אלול, שבו אנו מתכוננים ליום המכריע, ובו עדיין אין לאדם תחושת אימה ופחד. השלב השני הוא יום ראש השנה, שהוא יום ההולדת של המין האנושי, שהרי באותו יום נוצר אדם הראשון. ביום זה אנו עושים חשבון נפש ועורכים מאזן של חובות מול זכויות, כדי לתקן את הטעון שיפור. בשלב זה אנו מרגישים כבר את המתח ואת האימה, ואז אנו עולים לשלב השלישי והמכריע: יום הדין, הוא יום הכיפורים, שבו נחתמים גורלות, שבו אין בידינו אלא לבקש מחילה, סליחה וכפרה. השלב השלישי איננו סוף פסוק. כמו בעולם שלנו, כך גם בעולם העליון: בין פסק הדין עד ההוצאה לפועל אפשר אולי עוד לעשות משהו. וכאן אנו מגיעים לשלב האחרון, הוא הושענה רבא (בסוף חג הסוכות), שבו נמסרות ההוראות להוצאה לפועל.
אומר הנביא עמוס (ג, ח): "אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא". המילה 'אריה' היא ראשי תיבות של ארבעת מועדי התשובה: א' – אלול, ר' – ראש השנה, י' – יום הכיפורים, ה' – הושענה רבא. מועדים אלה הם המדרגות המובילות בעדינות את האדם לעמידה במשימה. כל אחד בדרכו ובגישתו, שלב אחר שלב, כדי להגיע מדי שנה למדרגה גבוה יותר, להרגיש יותר את היותנו בני אדם המובדלים משאר בעלי החיים, לממש את שאיפותינו, להתקדם ולעלות כל שנה.
היצירה הנפלאה שברא ה' במיוחד למען עם ישראל, מעידה על אהבתו – שאינו חפץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחי. "יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן-הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם", נאמר בפסוק (תהלים קד, לה). ייתמו חטאים ולא ייתמו חוטאים. עם החזרה בתשובה החטאים נעלמים, הרשעים עוד אינם ובמקומם יש צדיקים.
הרב אברהם יוסף הוא רבה של העיר חולון ובנו של הראשון לציון הרב עובדיה יוסף (התואר 'ראשון לציון', כינויו של הרב הראשי הספרדי בישראל, מקורו בפסוק: "רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם וְלִירוּשָׁלַיִם מְבשֵּׂר אֶתֵּן"). הרב יוסף שימש סגן הרב של חיל האוויר בין השנים 1979 – 1983 ורב חיל הצנחנים בין 1983 ל 1985 . לאחר מכן שימש ברבנות בתל אביב כרב שכונה, במרכז העיר תל אביב במשך כעשר שנים.