למרות הדאגות בקשר לביטחונם, יהודי בריטניה עומדים לחגוג 350 שנה לשהיית יהודים בבריטניה
מאת ונסה בולקץ'

חשש ביטחוני עקב המלחמה של ישראל מול החזבאללה ומזימת הטרור שסוכלה לאחרונה בלונדון, העיב על החגיגות המתוכננות לציון 350 שנה לחזרתם של היהודים לבריטניה.

החגיגות לציון 350 שנה להחלטתו של אוליבר קרומוול לאפשר ליהודים לחזור לאנגליה יגיעו לשיאן ב-17 בספטמבר, בקיומו של פסטיבל בן יום בכיכר טרפלגר, אחד המקומות הציבוריים המקובלים ביותר בלונדון. הפסטיבל נערך על-ידי Jewish Culture UK.

פסטיבל השמחה בכיכר יארח קומיקאים, חזנים, להקות כליזמר ומקהלות של יוצאי ספרד, וכן תערוכות אמנות ומזון יהודי מסורתי.

ראש העיר, קן ליווינגסטון, לא ישתתף בתכנית, בהיותו עסוק במלחמתו נגד האשמות משפטיות ואישיות עקב הערותיו האנטישמיות והבלתי-מקובלות. במקומו, ייצג סגנו את משרד ראש העיר מטעם ה-Greater London Authority, רשות שתרמה 115,000$ לציון האירוע.

גורם מטעם ה-Community Security Trust, הארגון המבטיח את ביטחונה של הקהילה היהודית בבריטניה, אמר ל-JTA: "האירועים הבינלאומיים ובתוך בריטניה שהתרחשו לאחרונה מדגישים את הצורך בשמירת הביטחון באירועים יהודיים. המשטרה והרשויות מודעות היטב לכך ועוקבות אחר המצב בתשומת לב. אנו מקווים שהאירוע יתקיים בהתאם לתכניות, אך עם נוכחות ביטחונית מוגברת".

המאורע ההיסטורי של הכניסה המחודשת של היהודים לאנגליה בשנת 1656 – כאשר קרומוול העניק, לפי הסברה, לקהילה את הזכות לקיים את מצוות הדת היהודית בגלוי ולבנות בתי קברות, צוין לאורך השנה כולה בסדרה של אירועי תרבות, חינוך ואירועים רשמיים שערכו ארגונים יהודיים, מוסדות תרבות ואנשים פרטיים.

באירוע הבולט ביותר שנערך עד עכשיו בשנה זו, הצטרפו ראש הממשלה, טוני בלייר; יו"ר הבי-בי-סי, מייקל גרייד, ונושאי תפקידים אחרים אל הרב האורתודוקסי הראשי של בריטניה, סר ג'ונתן זקס, עם 500 אורחים שהוזמנו, והשתתפו בתפילה שנערכה בבית הכנסת הוותיק ביותר בבריטניה, בית כנסת Bevis Marks, באיסט אנד בלונדון.

לאחר דקלום ההמנון הלאומי הבריטי בעברית, אמר בלייר שהקהילה היהודית בבריטניה מהווה דוגמה לכך ש"ניתן לשלב הזדהות דרך האמונה יחד עם נאמנות עמוקה לעמנו".

היהודים הגיעו לבריטניה לראשונה עם וויליאם הכובש בשנת 1066 ושימשו נציגים מיוחדים של המלך. במשך למעלה ממאה שנה הם עבדו כמלווי כספים וכסוחרי מטבע.

על-פי ריצ'רד הוסקרופט, מחבר הספר "אדוארד הראשון והיהודים", עד אמצע המאה ה-13, למעלה משליש מהמטבעות שהיו במחזור באנגליה היו בשליטתם של כמה מאות יהודים, מה שגרם למלך להטיל עליהם שיעורי מס בלתי-סבירים והביא לאנטישמיות קשה שרווחה בציבור.

התנאים היו קשים כל-כך עד שהיהודים התנדבו לעזוב בשנת 1255, אך בקשתם נדחתה על-ידי הנרי השלישי, שהתייחס אליהם כאל רכוש המלוכה.

בשנת 1290, זמן קצר לאחר שהלוואת כספים הוכרזה כאפיקורסות והוצאה אל מחוץ לחוק באנגליה, גירש אדוארד הראשון את היהודים, והם ברחו מבריטניה אל היבשת האירופית. אין הסכמה בקרב כל ההיסטוריונים לגבי התאריך המדויק של חזרתם הרשמית של היהודים לאנגליה, או אם הרשות לחזור לאנגליה אכן ניתנה רשמית על-ידי אוליבר קרומוול. לדבריה של אליאן גלזר, חוקרת יהודייה העובדת גם עבור הרדיו של הבי-בי-סי, כאשר פנה הרב מנשה מאמסטרדם אל קרומוול בשנת 1656 בכנס ווייטהול לסוחרים ולאנשי עסקים וביקש להרשות ליהודים לחזור לאנגליה, לא התקבלה שום החלטה בקשר לבקשה. שנה מאוחר יותר, כאשר פנו כמה מאות יהודים שחיו עדיין באנגליה וקיימו את מצוות דתם בהסתר בבקשה לאפשר להם לבנות בית כנסת ובית קברות, בקשתם נדחתה.

"תהליך הכניסה מחדש היה הדרגתי ולא קרה בצורה פתאומית בשנת 1656", אמרה גלזר ל-JTA. "בית הכנסת Bevis Marks נוסד רק בשנת 1701. באותה תקופה היו חילוקי דעות ביחס לשאלה מי אִפשר ליהודים להיכנס חזרה לאנגליה, וכנראה אנשים שלא אהבו את קרומוול טענו שהוא היה זה שהרשה ליהודים לחזור, כי הוא זה שארגן את כנס ווייטהול".

בשנת 1894 נחגג 'יום ההתיישבות המחודשת' על-ידי יהודים בבריטניה, וגלזר משערת שהם בחרו לציין את קרומוול כי באותה תקופה הוא היה פופולרי יותר מצ'רלס השני. "במובן מסוים, ימי השנה הללו אכן מספקים הזדמנות לחגוג את הישגי היהודים בארץ זו", אמרה גלזר. "אך יש לנו היסטוריה תוססת של הצבת שאלות והשתתפות בדיונים ביקורתיים, ואם אנו נחגוג רק את הסובלנות, לא נוכל לראות מה השתבש ולא נוכל לעשות שום דבר כדי להתמודד עם סוגיות עכשויות כמו התפוררות הדת".

בכל מקרה, החגיגות הנערכות השנה עודדו יהודים רבים בבריטניה להתקשר שוב עם המורשת שלהם, המצוינת בעיקר בהרצאות על ההיסטוריה של יהדות בריטניה, שהכרטיסים אליהן אזלו, ומתבטאת גם בשימוש שהציבור עושה בארכיונים של ה-Jewish Chronicle, שנפתחו מחדש לאחרונה.