נכתב ע"י נדב-ליאת זריהן, חברת המשלחת.

כבר פרקנו את המזוודות, הציוד כולו עומד במקומו, אבל עוד לא הסדרנו את הדופק. כולנו עדיין עומדים נפעמים, מנסים לסגל לעצמנו את גודל החוויה. מנסים לתאר למשפחותינו את הבלתי יתואר - מסע תרבותי - רוחני של אנשים.

יהודים מכל ארבע הרוחות, יהודים מקצוות עולם. התקבצנו לנו בעיר לא לנו, עיר ניכר, קרת מזג וטמפרטורה. שם גילינו לב יהודי חם, מפעם, וקהילה המחדשת ימיה כקדם, הנושאת מורשת יהודית-דתית ותרבותית, בגאון.

אלו ירשמו כימים גדולים בדברי הימים של הקהילה היהודית החדשה ישנה בסנט.פטרבורג - עיר ארמונות וגשרים.
יש לציין שאלו התאפשרו משום רוחב הלב היהודי, המשיא תרומה של רוח וחומר.

נסענו פרטים ויחידים וחזרנו קבוצה. נקשרנו האחד לאחר מבלי לחשוב על ימים ויבשות המפרידים בינינו.לשבוע-היינו כאחד.
עת השנה החדשה נכנסת בשערינו, ברצוני להקריא שיר מאת מרדכי זעירא:

'ליוית אותי, ארצי, בלובן שקדיה
בזהר חמתך ומרחבי שדותיך,
ושיר נתת בפי, הוא שיר ההודיה
להשמיע הרחק הרחק מגבולותייך.

ושמור הוא בלב, זה שיר הרגבים,
וברחבי ניכר מולדת יעטפנו
ורבבות אחי בנייך הטובים
יקשיבו לו דומם וירגעו ממנו.

ועת נשוב, ארצי, שבעי געגועים
צמאים לחמתך, לשפע טובותייך,
יוחזר לך אז השיר מלב בנים גאים
וטוב יהיה לצעוד ברחבי שדותייך'  "