מאת: גיל הופמן

מלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006 הנחיתה מכה קשה על תושבי צפון הארץ.

במשך 34 ימי העימות עם חיזבאללה, נהרגו 43 אזרחים ו-120 חיילי צה"ל. 4,262 אזרחים נפגעו, ו-350,000 תושבי צפון הארץ עזב ואת בתיהם ועברו למקומות שמחוץ לטווח הטילים.

במחווה יוצא דופן של סולידריות לאומית, ישראלים מכל הארץ פתחו את בתיהם לבני משפחה וחברים - ואפילו לזרים גמורים - מהצפון. בינתיים, יהודי ארה"ב פתחו את ליבותיהם בדרך אחרת, ותרמו 350$M לקרן החירום לישראל (IEC) של הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה.

התרומות לקרן היו גבוהות במיוחד מאת תושבי 16 קהילות יהודיות בארה"ב ובהם טקסס, אינדיאנה, קנטאקי, איווה ונברסקה, המשתתפות בתוכנית שותפות 2000 עם עכו והמועצה האזורית מטה אשר שבסביבותיה, במרכז צפון הארץ.

קהילות אלה הידועות בכינוי "אגד האזור המרכזי", גייסו 14$M לקרן החירום, וזאת בנוסף לתרומותיהן הרגילות באמצעות הפדרציות. לאחר המלחמה, קהילות האגד החליטו לסייע ישירות לחבריהם בצפון, והקציבו לפחות 30% מהכספים שגויסו לקרן החירום, באופן ספציפי לעכו ומטה אשר. כספים אלה, אשר הסתכמו ביותר מ-4.5$M, חולקו שווה בשווה בין ביה"ח הגליל המערבי בנהריה, אשר משרת את כל האזור, לבין כמה פרויקטים של הרשויות המקומיות, ארגונים ומוסדות בעכו ומטה אשר, אשר מיועדים לשפר את הביטחון ואיכות החיים של התושבים.

לאחר יותר משלוש שנים, כבר ניכרות השפעות המימון ההוא. לדברי תושבי האזור, תרומתן המשותפת של 16 הקהילות, לקרן החירום לישראל, השפיעו השפעה ממשית על שיפור חייהם.

"המלחמה אפשרה ליהודי ארה"ב להשפיע באופן אישי על הנעשה כאן", אומרת בת' צוריאל, מנהלת האגד. "היו להם לימונים והם עשו מהם לימונדה. המלחמה היא משבר, אך משברים מביאים משאבים אשר משפיעים יותר, לו המצב היה שונה".

ביה"ח היה נקודת מוקד במלחמה. חדר מיון זמני תת קרקעי טיפל במשך 33 יום בפצועים, חיילים ואזרחים. אלה הגיעו מאזורים נרחבים הרבה יותר ממה שביה"ח משרת בדרך כלל, כי בבתיה"ח האחרים לא היו מתקנים תת-קרקעיים. המעבר למתקנים תת-קרקעיים מנע נפגעים נוספים במקרה של פגיעה ישירה בביה"ח.

רבים ממנהיגי 16 קהילות היהודיות של האגד הגיעו במשלחת סולידריות בתקופת המלחמה, וביקרו במתקנים תת-קרקעיים. מנכ"ל ביה"ח, ד"ר נאסד ברהום אמר שאלה הוכנו בשנת 2000 כאשר ישראל נסוגה מדרום לבנון "כדי להיות מוכנים בשעת הצורך, שלא יכולנו לתאר שיתרחש".

מנהלי ביה"ח ומנהיגי הקהילות היהודיות החליטו שהצורך החיוני ביותר של ביה"ח הוא חדר מיון חדש, אשר יחליף את המתקנים המיושנים, שבהם לא ניתן היה להשתמש בתקופת המלחמה. המבנה החד קומתי לא היה מוגן נגד טילים.

אגד הקהילות הקציב 2.25$M, והפדרציות היהודיות של צפון אמריקה הקציבו סכום דומה. ממשלת ישראל הקציבה סכום מקביל לשניהם, ובעקבות זאת נתקבלו תרומות נוספות מארגונים אחרים. ברהום אמר שללא הקצבת האגד, הפרויקט של 25$M - אשר יסתיים ב-2012 - לא יכול היה לצאת לדרך.

"פעמים רבות ניסינו לבקש מהממשלה לאפשר לנו לבנות מבנה חדש אשר יתאים את ביה"ח למצב הביטחוני" אומר ברהום. "תרומת קרן החירום לישראל התניעה את הממשלה לקבל עליה את הפרויקט ולהשקיע בו. חדר המיון החדש הוא הרבה יותר מודרני, יש בו יותר מיטות ומרחב, והוא מותאם יותר לדרישות של הקהילה הגדלה וגם הרבה יותר מוגן".

חדר המיון החדש הוא רק אחד האופנים שבו השתפרו מאד חיי התושבים של הגליל המערבי, בזכות התרומות שנתקבלו כתוצאה מהמלחמה.

אגד הקהילות הקציב למרכזי הביטחון של עכו ומטה אשר סכום של 435,000$, אשר נוצל לרכישת מצלמות אבטחה בעכו וגם ב-32 קהילות של מטה אשר. מרכז הביטחון של עכו רכש גנראטור כדי שיוכל להמשיך ולתפקד גם בעת הפסקות חשמל, ואילו במטה אשר רכשו רכב מצויד בטכנולוגיות אשר יוכל לשמש מיני-מרכז ביטחון על גלגלים.

שני מרכזי הביטחון נחשבים כדוגמא ומופת למרכזי ביטחון אזרחיים אחרים ברחבי הארץ, כדי להגן על התושבים מפני פשיעה ולפתור בעיות רבות אחרות. מרכזי הביטחון פעילים במיוחד בעת מלחמה, ומהווים בסיס למשטרה, לרשויות המקומיות, מד"א ולפיקוד הערוך של הצבא, כדי לטפל בצורכיהם של 70,000 תושבי עכו ומטה אשר.

המתקן של מטה אשר נבנה שנה לפני המלחמה בעזרת תרומות מאת הפדרציה היהודית של אינדיאנפוליס וקהילות אחרות של האגד. הוא הועיל מאד לבלום את מגיפת גניבות בע"ח מהקהילות החקלאיות של האזור.

הביזה גברה מאד במהלך המלחמה, כאשר 85% מהתושבים עזבו את האזור. מאז שהותקנו המצלמות ומרכז הביטחון החל לשלוט על שערי הקהילות, הגניבות ירדו לשיעורים אפסיים.

"בארה"ב, האנשים מתקשרים למשטרה ולמכבי האש, אך המשטרה ומכבי האש אינם מתקשרים אליהם. אצלנו, הקשר הוא דו סטרי", מסביר אריה זיו, מנהל מרכז הביטחון של מטה אשר. "אנו החוליה המקשרת אל הציבור, ואנו מחזירים לתושבים את תחושת הביטחון האישי".

מנהל מחלקת הביטחון של עכו, אלון אהרון, אומר שהיחסים הטובים של העירייה עם התושבים במהלך המלחמה נמשכו גם לאחר מכן, והתוצאה הוא מאמץ כלל קהילתי. מצלמות האבטחה צמצמו את הפשיעה בשיעור מרשים של 74% וגם צמצמו באופן חד את הנזקים מוונדליזם.

מאז המלחמה, מרכז הביטחון הפועל 24 שעות ביממה, מקבל אלפי פניות בחודש, וממלא תפקיד מרכזי בחיי התושבים. הכסף שנחסך ממניעת מהוונדליזם מאפשר לעכו להעסיק יותר עובדים ולהרחיב את תוכנית השיטור העירונית.

"ללא המימון בקרן החירום לישראל, שום דבר לא היה ממריא", אומר אהרון. "עכו הייתה שקועה בחובות. לא היה לנו כסף למרכז ביטחון ולא למצלמות. המלחמה נתנה לנו הזדמנות להתחבר אל התושבים, כי זכינו באמון שלהם".

לשם שיפור נוסף באיכות החיים של האזור, אגד הקהילות הקציב 90,000$ עבור מלגות לסטודנטים במכללת הגליל המערבי. המלגות מותנות בכך שהסטודנטים יישארו באזור לאחר תום לימודיהם, פעולת נגד למגמת הסטודנטים לעבור למרכז הארץ, ששם יש יותר עבודה.

"הדרישה להישאר בגליל המערבי היא חשובה לנו, כי אנו רוצים שהאזור יהיה מקום שצעירים ירצו להישאר בו", אומרת צוריאל.

המלגות מכסות 40% משכ"ל של הסטודנטים. דיקן מכללת הגליל המערבי, יהודה בן סימון, אומר שהמלגות משפיעות השפעה ממשית על המכללה, שבו 70% מהסטודנטים הם דור ראשון להשכלה גבוהה במשפחותיהם, ו-95% מהסטודנטים הם תושבי האזור.

תמורת המלגה, הסטודנטים נדרשים לתרום מזמנם לפרויקטים של שירות קהילתי, לפי הצעותיהם. רק אמהות חד הוריות פטורות מדרישה זו.

"תרומת הסטודנטים לקהילה היא אדירה, ובכך הם בעצם מסייעים גם לעצמם", אומר בן סימון. "יש בכך כדי לשפר את הביטחון העצמי שלהם, לדעת שהם עוזרים לאחרים. הם לומדים ערכים כגון רגישות חברתית, שלא להיות אנוכיים. הם יהיו אנשים טובים יותר כאשר יצטרפו לכוח העבודה. לכן יש בכך יותר מאשר מלגה גרידא".

יו"ר מועצת הסטודנטים של מכללת הגליל המערבי, אביחי עבאדי, אמר שהמלגות מהוות עזרה גדולה לרבים מחבריו, וכך גם מרכז התעסוקה לסטודנטים של מכללת הגליל המערבי, אשר קיבל הקצבה של 50,000$ מאגד הקהילות.

"אין די עבודה בפריפריה, והדבר קשה מאד", אומר עבאדי. "אני אוהב את עכו. זו העיר שלי. אם לא אוכל למצוא עבודה שאני רוצה, אצטרך להסתפק במה שיש, אך לא כל אחד מוכן לכך. יש לי הרבה חברים שקיבלו את המלגה וזה מסייע להם להישאר באזור".

איש מכללת הגליל המערבי, ניסים לגזיאל, אומר שמאז הקמת מרכז התעסוקה לפני כשנה וחצי, כבר הושמו 120 סטודנטים לעבודות שונות. המרכז עומד בקשר עם כל המפעלים והחברות באזור, ומקיים סדנאות לסטודנטים כדי להכינם לקראת ראיונות עבודה.

"יצרנו משהו חדש במכללה, דבר שלא היינו יכולים לעשות ללא המימון", אומר לגזיאל. "אנו מסייעים לסטודנטים להמשיך בלימודיהם, ולמצוא תעסוקה קבועה לאחר סיום לימודיהם. זו תרומה שיש בה השפעה ממשית".

קרן החירום לישראל ((IEC סייעה לכמה ארגונים מקומיים למען בעלי צרכים מיוחדים, ובהם "כנפיים", שהיא מכינה בת שנתיים לצעירים בעלי מוגבלויות פיזיות וחושיות, אשר מבצעים פרויקטים שונים של עבודת שירות קהילתי בצפון הארץ.

המלחמה תפסה את התוכנית ללא חדרי ביטחון או מקלטים עבור נכים. כמו כן היה קשה מאד לפנות נכים מהצפון, כי שירות הרכבות לא פעל בתקופת המלחמה. עם זאת, "כנפיים" הצליחו לשלוח את כל המשתתפים מחוץ לאזור הסכנה, ואפילו מצאו עבורם פרויקטים לעבוד עליהם במרכז הארץ.

בינתיים, תרומה של קרן החירום לישראל בסכום של 50,000$ מימנה בנייה מיידית של חדרי ביטחון עבור התוכנית.

תוכנית אחרת אשר נתרמה מהקרן היא "בגובה עיניים", - תנועת נוער של יהודים וערבים בגליל המערבי, בעלי לקויי ראייה קלים ועד עיוורון מלא.

"העזרה שבאה במלחמת לבנון, הגיע בתקופה קריטית לכל התוכניות", אומרת סוזן נירנס, מנהלת "כנפיים" ו"בגובה עיניים". "המימון עזר לנו בדיוק כשהוא היה נחוץ ביותר. בזכות זאת יכולנו לנקוט זהירות ואחריות. אני מרגישה מוכנה הרבה יותר למצבי חירום. נקווה רק שלא יהיו מצבי חירום".